כבר המון זמן שלא כתבתי.

בגלל שאני עושה שינוי?
בגלל שאני מרגישה יותר טוב?
בגלל שאני רגועה?

כבר חצי שנה שאני לא עובדת.
בניגוד לכל מה שאמרו לי, ולמה שאמרתי לעצמי כל הזמן,
שהעבודה שלי מחזיקה אותי בשפיות, נותנת לי סיבה להתלבש ולצאת מהבית בבוקר,מונעת ממני לשקוע לרחמים העצמיים...
הכל התברר כטעות!

לא, אני לא מטפסת על הקירות
לא אני לא שקועה ימים שלמים מול הטלוויזיה בטרנינג ונעלי בית
לא, אני לא מרחמת על עצמי

אני מאושרת.
אני עובדת בלהבריא, במשרה מלאה
אני עסוקה בשחיה ובזומבה, בציור ועבודות יצירה, באפיה, אני נחה בצהרים 
משקיעה בקשר המדהים עם הילדים שלי ועם בעלי.
אני רגועה
אני שמחה
אני מחייכת

המוטו שלי שהיה "אני אנצח" קיבל משמעויות שונות,
אבל ההבנה, שאין כאן עניין של ניצחון, כי הטרשת כאן והיא לא תלך., חילחלה.

אני לא אומרת שאני מחבקת אותה באהבה, ואם היתה לי הבחירה הייתי מוותרת עליה בלי להניד עפעף, אבל אני מתחילה לחיות איתה בשלום.

אז באופן מאוד סימלי המוטו שלי בימים אלו הוא " טרשת וטוב לי "
רותם-מותק