לא מכבר נכנסתי לעשור הששי של חיי.
אני נזכרת בכך רק כשאני מביטה בדמותי שבמראה, או לאחר עבודה לא קלה בגינה (זה רק בגוף!!!)
השובבות, החיוניות, חוש ההומור, שמחת החיים, הספונטניות - הכל נשאר כמו בגיל 6.
כשמגיעים לעשור הששי של החיים, מתחילים לחשוב "כמה נשאר?" 20? 30? - במקרה הטוב.
לכן אני בוחרת לחיות ב-20-30 השנים הבאות בדרך שהכי נכונה ונעימה לי.
הילדים שלי גדלו לתפארת והקימו משפחות.
יש לי נכדים - חמסה חמסה טפו טפו טפו...
בנזוגי המתוק - שימשיך להיות בריא...
נותר לקוות שנמשיך כך.
אה, כן, ושכחתי פרט דיי חשוב:
לפני שנתיים אובחנתי כ-ADHD חמור במרכז להפרעות קשב בביה"ח איכילוב.  מאז למדתי דרכים שונות להתמודד עם המארה הזו.
קיבלתי ריטלין, אבל הוא כמעט הרג אותי מכאבי ראש ובחילות.
הכדור האחר(אדרל) עולה 500 שקל לחודש בארץ, כי מייצאים אותו לחו"ל. בקיצור - לכי תתמודדי.
המאמנת שלי הסבירה לי שאני צריכה להתאים את עצמי לָעולם, כי הוא לא יעשה זאת...
עד כאן - על קצה המזלג מי ומה אני...
מבטיחה שיגיע המשך