בן 53. עבדתי וגם היום אני עובד מעט ומתנדב הרבה. למדתי לתואר ראשון במנהל עסקים. אירוע מוחי לפני כ-5 שנים.הכול  קרה תוך כדי נסיעה הביתה. במקום לחזור למשפחתי הביתה, היה זה יום שישי, הגעתי לבית חולים תל השומר.
האשפוז והשיקום ארכו זמן רב. בזמן זה למדתי רבות על עצמי ועל החיים למשל:
1. אסור להתייאש.
2. לשמוע ולהשמיע
3. הרבה אמונה
4. החיים לא ירח דבש
5. כולם נותנים עצות. אבל אתה בעצמך מחליט.
6. להתייעץ לפני שמפסיקים לטול תרופה.
7. תהיה חזק. ואם לא אז תתחזק. הכוונה : לעשות את כל הטיפולים ולא להגיד אף פעם : אני עייף או מחר- היום הוא הקובע.
8. החיים ממשיכים.
9. לא הכסף הוא השכר. יש עוד  "שכר".
10. לתת מעצמך לאחרים. לעזור במידת האפשר.
11. למרות שאתה עצוב-תחייך- זה נותן הרבה לחברים ולסביבה.
12. להכיר משהוא שיהיה יד ימינך ולא יסדר אותך.
13. משפחה תומכת ואוהבת אבל...
14. לא לעשות דווקא.
15. האמונה היא שירת החיים- יש להאמין, להתחזק ולא להגיד לא יכול-אין להגיד לא יכול יש לא רוצה.
16. נאמר לי שתמיד נשאר משהו ממחלה כל שהיא ויש להתמודד עם זה אפילו שקשה.
כרגע אני פנסיונר של תע"א והמשטרה (מקום עבודתי לפני האירוע).
ומתנדב בתל השומר כמה פעמים בשבוע  במחלקת שיקום נוירולוגי, במשטרה ביומן פעם בשבוע משמרת שלמה, במועדון לנכים איל"ן (ספיבק) מדריך מחשבים לאנשים בעלי נכות מכל הגוונים. וכמו כן, פועל כמתנדב במתנ"ס רמת השקמה ברמת-גן בתור עוזר מנהלן. עברתי באמצעות פעילות זו קורס של רכזי התחדשות יהודית בנושאי יהדות בארץ ובתפוצות דבר שנתן לי ידע.
אף פעם לא הייתי פעיל בפעילות גופנית כל שהיא. רופא הוא זה שהציע לי להתחיל לעסוק בפעילות גופנית מותאמת אחרי האירוע המוחי. עברתי שיקום הכולל טיפולי פיזיותרפיה , פעילות גופנית משקמת ,בחדר כושר וטיפולי הידרותרפיה בבית לוינשטיין ותל השומר. היום אני ממשיך בעצמי פעילויות אלו. האחות הראשית בתל השומר הפנתה אותי לפעילות זו במועדון איל"ן ברמת-גן (ספיבק).
קשה היה לי לקבל את הפגיעה והנכות, ישבתי כחצי שנה על כסא גלגלים היום אני הולך לטווחים ארוכים עם מקל. הפעילות הגופנית בספיבק מאפשרת לי זאת. לדעתי זה טוב לעסוק בפעילות גופנית , אך , מדי פעם להניח לגוף לנוח, ואז שוב לקחת את עצמך בידיים- בשום אופן לא לעבוד בקצב רצחני.
ברור לי שהמוטיבציה להמשיך להיות פעיל והפעילות ההתנדבותית שלי בבית החולים,ספיבק , במשטרה ובמתנ"ס. אך מה שמאפשר לי זאת היא " הפעילות הגופנית", שלא תמיד קופות החולים משתתפת לאחר תקופת השיקום בהוצאות הכרוכות בכך.
אני מאמין שאם לא הייתי משקיע בפעילות גופנית לאחר תקופת השיקום , מצבי היה מתדרדר ושוב הייתי יושב על כסא גלגלים, לא הייתי מסוגל לנהוג ולהגיע אל כל הפעילויות שבחיי.
תהליך שיקום נירולוגי מנקודת מבטו של משתקם ומתנדב
תהליך השיקום הוא תהליך ארוך שמטרתו להביא את החולה/מטופל ממצב של אשפוז למצב מייצב כמה שיותר מלפני פציעתו והחזרתו לתפקוד מלא כמה שרק ניתן כל אחד לפי מצבו.
הטיפול מגוון וכולל גם טיפול פרה-רפואיים: ריפוי בעיסוק,פיזיותרפיה, עובדת סוציאלית, פסיכולוג,הידרותרפיה, חדר כושר מתואם, סדנאות  אומנות וטיפול דרך אומנות, צוות סעודי ובטיפול צוות מקצועי ורפואי.
למחלקות האשפוז מגיעים חולים במטרה למצות את הפוטנציאל השיקומי לאחר שטופלו במחלקות האשפוז. כמו במקרים של חולים שנפגעו בתאונות דרכים, אחרי אירוע מוחי (CVA ) , נפגעי טרור, עמוד שידרה ועוד...
במאמר זה אתייחס  לרגשות ולתחושות החולה , לסביבתו הקרובה/רחוקה כולל המלצות למתנדב (חולה ששוקם). המלצות אלו טובות לכל אחד כולל  לצוות המטפל.
שיקום נירולוגי מחלקתי
שיקום זה מעבר ממחלקות האשפוז למצב שיקום. החולה/מטופל נמצא 24 שעות בתהליך שיקום. כאשר המטרה העיקרית היא  לטפל ולמנוע מצבים רפואיים הנובעים מהפגיעה. כמו כן, לשפר את התפקוד הפיזי לקראת התפקוד היום יומי בחיים. בעיקר להדריך ולהביא למצב בו אפשר למצות את היכולת לתפקוד כמה שיותר עצמאי . בין היתר גם מתאימים ציוד עזר נדרש  בהתאם לפגיעה וכל זה בשיתוף עם צוות רב מקצועי.
 
 

תפקיד האחות/אח בשיקום
הדמות הראשונה בדרך כלל שפוגשים עם הגעת המטופל וקבלתו בשיקום. היא האחות.
לאחות אחריות על הטיפול הישיר במטופל.לקיחת חלק  בזיהוי בעיות אישיות. כמו כן, אחריות על קביעת ותיאום סדר יום מובנה ומותאם עם נוהלי המחלקה . בנוסף לכך, דאגה וליווי  בהחזרת מיומנויות יום יום כגון: רחצה והגיינה אישית, הלבשה, תזונה והשגחה על הביטחון והבטיחות כדי למנוע נפילות , כוויות ואיבוד חוש ההתמצאות בשטח. וע"י כך ניסיון במניעת סיבוכים שונים העלולים לקרות כתוצאה מהפגיעה.
יתרה מזאת, האחות מדריכה ומייעצת בנושאי השיקום בכלל. היא זו שמדריכה לקראת יציאה ראשונה לחופשה הביתה במהלך השיקום, שולחת צוות לביקור בית אצל המטופל. וניתן לשוחח עימו/ה שיחות אישיות והן בני משפחתו.
רגשות המאושפז בעת שהותו בשיקום
החולה מרגיש מתוסכל. לפעמים הוא אדיש ומראה חוסר אכפתיות כלפי הסובבים אותו. דבר הבא לידי ביטוי בבכי,עצבים. בצחוק בלתי מוסבר,מצד אחד, ובצעקות על כולם מאידך.הטיפולים קשים החולה מכונס לעיתים בתוך עצמו ולא מגיב לכאורה. לא תמיד המטופל מודע למצבו האמיתי . ואם הוא מודע  אזי כל הבעיות צצות וקשה לומר : "אני עוד מעט חוזר הביתה" . זהו תהליך ארוך השיקום הדורש אורך רוח מהמטופל וסביבתו הקרובה והרחוקה.
שחרור
שחרור החולה לביתו ולהמשיך טיפול בקהילה. לאחר שקיבל מהצוות הרב מקצועי דווח על  מצבו העדכני בתוספת שיחה אישית עם האחות/רופא .
נערך רישום, דיווח ותיעוד החומר הרלוונטי מכל התחומים המטפלים לשם הגדרת מצבו על מנת שיוכל לפנות לרופא בקהילה להמשך טיפול או/ו פניה ליחידת אשפוז יום בהתאם לצורך.
יחידה לאשפוז יום
מטרת האשפוז היא לבדוק , להעריך ולשפר את מצבו הבריאותי , התפקודי (פיזית ומוראלית) והתאמת ציוד או מכשיר עזר בהתאם לצרכי המטופל.
ההבדל והמעבר משיקום נירולוגי מחלקתי ליומי הוא בכך שהטיפול מתבצע ביום.החולה ישן בביתו ומגיע בבוקר לטיפולים . לאט לאט חוזר לאורך חיים תקין כמה שרק ניתן תוך כדי למידה והתמודדות עם חיי היום יום.
שיקום יום גם כן כולל בדיקת רפואית , טיפולים ע"י צוות פרה-רפואי: ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, עובדת סוציאלית, פסיכולוג,הידרותרפיה,קלינאית תקשורת,חדר כושר מותאם,סדנאות אומנות ואבחון מקצועי.
בהתאם למצבו של המטופל מתקיימות שיחות אישיות עם המשפחה הקרובה לשם עדכון והכנה לחיים.
 
 
 
המלצותיי  למשוקם:
1. על תהיה אדיש
2. תסתכל מסביב ותחכים
3. דע את מצבך האמיתי
4. על כל שינוי במצבך דווח
5. עשה הכל על מנת לחזור לחיים תקינים
6. אתה לא חולה אתה בשיקום
7. השמע לצוות המטפל
8. למרות שאתה עייף – בצע
9. אתה לא היחיד – יש עוד אנשים במחלקה
10. הייה סובלני וסובלני
11. קח את הכל בקלות-החיים ממשיכים
12. שום דבר לא יעזור- הזמן עושה את שלו
השיקום הנירולוגי לא נורא. אומנם הוא לעיתים ארוך אבל הוא טוב. מטרתו להביא את המשוקם/מטופל למצב כמה שיותר לתפקוד מלא- כל אחד לפי מצבו.
יש עוד מטופלים במחלקה, אתה לא לבד. ולכן, אהיה סבלני. כל אחד יטופל בזמן שלו  להוציא מכלל זה  כמובן את המקרים הדחופים.
אתה לא חולה אתה בשיקום. השמע לצוות הרפואי והמקצועי. עשה הכול כדי לחזור לחיים תקינים. מעל הכול , זכור , הזמן עושה את שלו ואתה עוד תלמד להתמודד בחזרה עם חיי היום יום.

לסיכום
במאמר זה ניסיתי לתאר את הנעשה בשיקום המחלקתי והיומי לפי הרגשתי יחד עם המלצות מצידי למשוקם ולצוות הרפואי.כמו כן, להאיר על חשיבותה של הפעילות הגופנית בחיי המשוקם ואצלי.
חשוב לי להדגיש שעל המטופל להיות סבלני , להיות בעל יוזמה ומוטיבציה, לא לחכות לאחרים שיעשו את העבודה.
זכרו, המטרה היא לשוב להתמודד עם חיי היום יום!!!

בתודה – ובריאות לכולם
גרשטיין דורי