הרבה זמן לא כתבתי כאן. אני מבקרת כאן לא מעט, אני קוראת את האנשים אשר כואבים, חולים ואת אלה המנסים למצוא מזור לכאבם.
קראתי שהצחוק עוזר לכאב, לי הצחוק מגביר את הכאב, אל תבינו לא נכון אני בהחלט מוכנה ואוהבת לצחוק גם אם הכאב גובר. אני אוהבת את חיי.
אני כותבת כאן היום משום שאני מרגישה שנמאס לי להסתובב בין הרופאים, לשמוע שהבעיה שייכת לתחום אחר ברפואה וכשאני מגיעה לרופא בתחום ההוא גם הוא שולח אותי לתחום אחר.
כן למדתי שאני חולה מורכבת, למדתי שלכל הרופאים יש אמפטיה מאד גדולה אלי (אולי אני סתם נחמדה), למדתי שאלולא הייתי צריכה להגיש מכתבים מרופאים מקצועיים לביטוח לא הייתי מגיעה לרופאים עד יום חיי האחרון.
אני משערת שישנם עוד הרבה חולים כמוני "מורכבים". כשאני מקבלת תוצאה של בדיקה אני פותחת את האינטרנט ובודקת מה אומרת התשובה, אולם עד היום לא מצאתי תשובה לשאלה מה זו חולה "מורכבת" אני יכולה להבטיח לכם שלא פירקו אותי והרכיבו לא נכון , נכון שחסרים לי כמה ברגים, אנחנו יודעים שבכל קיט שמגיע להרכבה תמיד חסרים לנו איזה בורג או שניים, והמתקן בכל אופן עומד ומחזיק מעמד.
הייתי רוצה שנגיע למצב שיגיע יום וכל הרופאים, כל אחד בתחום התמחותו יתאספו באותו חדר ויתחילו לפרק אותי וגם להרכיב אותי.
אולי אז אדע עד כמה אני מורכבת, או שפשוט לרופאים אין פתרון וזו התשובה שלהם "חולה מורכבת."
את הפוסט כתבתי לאחר שחזרתי מסבב רופאים משום שהחודש צריך להגיש מסמכים לביטוח. 
יש לי בלוג בתפוז ויש שם מגוון שלם של רשומות, על החיים היפים והטובים, על בעיות שונות אתם מוזמנים לשם.הנא קישור לרשומה אחת