כמוניבלוגיםבלוג פתיחה או בשמו האחר : איך לכתוב את הבלוג הראשון שלי ברגע האחרון.... מודעות או ללא מודעות ? זו השאלה
מודעות או ללא מודעות ? זו השאלה
22/09/11 15:41
1411 צפיות
שלום לכולם,
רציתי לשתף אתכם שבתקופה האחרונה, בזמן חופשת הסמסטר שלי, התחלתי לעבוד בעבודה זמנית בתחום האדמיניסטרציה (או במילים פשוטות נהפכתי להיות מזכירה). לאורך תקופה זו, שמתי לב שאני נתקל שוב ושוב בצדדים הפחות נעימים של הפרעת הקשב והריכוז שלי. בעקבות כך, ולאור יום המודעות ל-ADHD, החלטתי לכתוב קצת על הנושא והאסוציאציות שלי לנושא מודעות והפרעת קשב.
אבל לפני שאני קופץ לסוף הסיפור, חשוב לי להתחיל מההתחלה: לפני כחמש שנים, התחלתי לעבוד במרפאת קשב וריכוז של שירותי בריאות כללית. באותו זמן, "רמזו" לי שאולי יש לי הפרעת קשב וריכוז וכדאי שאני אעבור אבחון במרפאה. בחרתי לציין זאת כנקודת "ההתחלה" או אפילו נקודת "המפנה" - שכן עד לאותו זמן חשבתי שהקשיים אותם אני חווה בלימודים, בחיים הפרטיים שלי ובעבודה – משותפים לכולם ורק אני לא מצליח להתמודד איתם.
בכל שנותיי במערכת החינוך, המורים תמיד אמרו לי (או ליתר הדיוק להורים שלי) שיש לי פוטנציאל ואני ילד נבון - אבל בגלל שאני מתעצל, אני לא מצליח בלימודים! כמובן, שכאשר ילד שומע את הטפטוף הזה במשך תקופה כ"כ ארוכה הוא מתחיל לאמץ את המשפט הזה ולראות את עצמו ככזה. עקב כך, מגיל מאוד צעיר אני הבנתי שאם אני רוצה משהו, אני צריך להשקיע 120% ולא 100% כמו כולם. מיותר לציין שלהשקיע 120% זה לא הגיוני ודורש השקעה מרובה של אנרגיה והרבה כוחות נפשיים. ואכן, לאחר מספר שנים התחלתי לאמץ לעצמי דפוסי התנהגות (או טריקים בפשטות) על מנת להתמודד עם הקשיים שלי: להקדים באופן קבוע בגלל שאני נוטה לאחר ובגלל שאין לי תחושת זמן. או נטייה לפדאנטיות וסדר (למרות זאת עד היום שולחן העבודה שלי בבית ובעבודה מבולגן ומלא בניירת), או תחושה קשה של פרפקציוניזם בכל מה שקשור לתחום הלימודים והעבודה ורדיפה בלתי פוסקת אחרי המטרה הזו.
לאחר שעברתי את האבחון במרפאה וקיבלתי את "תו" התקן של סובל מהפרעת קשב וריכוז, הרגשתי פתאום כמו במשחק של טטריס: כמו שהקוביות נופלות למקום ופתאום נעלמת שורה - עכשיו אני מבין מה קורה איתי וסוף סוף יש הסבר פשוט (יחסית) למה שאני סובל ממנו כ"כ הרבה זמן.
אני חייב לציין שהיה לי רצון עז ללכת לכמה מהמורים שהיו לי בתקופת התיכון ולכמה מבני משפחתי הקרובה ולהראות להם את האבחון ולצעוק אליהם: "אתם רואים, זה לא שלא ניסיתי!! פשוט היה משהו "קטנטן" שהקשה עלי ובגלל זה לא הצלחתי".
לאחר שעיכלתי והבנתי את המשמעות של האבחנה, ובאילו תחומים השפיעה עלי (ועדיין משפיעה) הפרעת הקשב, עלו בי שאלות כגון: איפה היו כולם? איפה היו המורים וההורים שלי? למה אף אחד לא שם לב שאני באמת מנסה ולא מצליח? עד היום אין לי תשובה מסודרת בנושא.. אני מתנחם בכך שבתקופת לימודיי במערכת החינוך לא הייתה מודעות לנושא הפרעות קשב וריכוז ולכן גם להורים שלי לא הייתה בכלל מודעות לנושא. ואולי אם הייתי לומד היום, המורים וההורים שלי כן היו שמים לב וכן היו מנסים למצוא פיתרון חוץ מלומר שאני עצלן ולהביא לי עוד מורים פרטיים.
לאחר האבחון התחלתי ליטול ריטלין והפלא ופלא הציונים שלי עלו לרמה שבחיים לא האמנתי שאני יכול להגיע אליהם. אבל פה נפלתי שוב... שכן הריטלין היא לא תרופת פלא, והיא מהווה רק חלק מהפיתרון. יתר הפיתרון נוגע באימוץ טכניקות להתמודדות עם ההפרעה. וכאן אני מגיע לסוג השני לדעתי של מודעות להפרעת הקשב - עלי לא רק להבין שיש לי הפרעת קשב – אלא גם לדעת כיצד היא משפיעה על חיי.
כפי שכתבתי בהתחלה, לפני מספר חודשיים התחלתי לעבוד בעבודת מזכירות במשרד מסוים. מאוד מהר קיבלתי פידבק מהמנהלים שלמרות שאני עובד חרוץ- אני בלגניסט, לא מסודר, קופץ ממטלה למטלה מבלי לסיים את הקודמת, ושאיכות העבודה שלי היא בעייתית. באותה שיחה שאלו אותי האם אני סובל מהפרעת קשב וריכוז. לאחר שאמרתי להם שאני כבר מאובחן, אז נשאלתי האם אני נוטל ריטלין כאשר אני מגיע לעבודה. כאשר אמרתי שלא, הם "המליצו" לי בחום להגיע עם ריטלין לעבודה. מיותר לציין שמאוד נפגעתי מהדברים שלהם בגלל שעד עכשיו לא קיבלתי פידבקים כאלו בעבודות אחרות שלי וחשבתי שאני לא צריך ליטול ריטלין גם בעבודה אלא רק בזמן לימודים.
במשך מספר ימים הציקה לי השאלה האם במקומות העבודה האחרים שלי גם ראו את זה ולא אמרו דבר? האם בכלל נעים לשמוע כזה משפט שבא מהבוסים שלך? אני יודע שבסופו של דבר המשפט שלהם נאמר בנימה טובה ורצון לעזור. אבל התוצאה הראשונית הייתה שלפתע הבנתי שאני לא יכול להסתדר ללא הריטלין ולמרות שהוא מהווה רק חלק מהפיתרון, זהו חלק מאוד חשוב. וכל הטריקים ששייפתי והתאמתי אותם אלי במהלך השנים בכדי להתמודד עם הפרעת הקשב והריכוז שלי לא כ"כ יעילים (בלשון המעטה) וזה שבר אותי.. אולי כי לא באמת הפנמתי שיש לי הפרעת קשב? או אולי בגלל שאני פרפקציוניסט וחשבתי לתומי שאני מצליח לעשות עבודה טובה גם בלי הריטלין? עדיין אין לי תשובות לנושא אבל הנושא מאוד מעסיק אותי.
ומה איתכם? הייתם רוצים שהבוס שלכם יגיד לכם משפט דומה למה שאמרו לי ?
רציתי לשתף אתכם שבתקופה האחרונה, בזמן חופשת הסמסטר שלי, התחלתי לעבוד בעבודה זמנית בתחום האדמיניסטרציה (או במילים פשוטות נהפכתי להיות מזכירה). לאורך תקופה זו, שמתי לב שאני נתקל שוב ושוב בצדדים הפחות נעימים של הפרעת הקשב והריכוז שלי. בעקבות כך, ולאור יום המודעות ל-ADHD, החלטתי לכתוב קצת על הנושא והאסוציאציות שלי לנושא מודעות והפרעת קשב.
אבל לפני שאני קופץ לסוף הסיפור, חשוב לי להתחיל מההתחלה: לפני כחמש שנים, התחלתי לעבוד במרפאת קשב וריכוז של שירותי בריאות כללית. באותו זמן, "רמזו" לי שאולי יש לי הפרעת קשב וריכוז וכדאי שאני אעבור אבחון במרפאה. בחרתי לציין זאת כנקודת "ההתחלה" או אפילו נקודת "המפנה" - שכן עד לאותו זמן חשבתי שהקשיים אותם אני חווה בלימודים, בחיים הפרטיים שלי ובעבודה – משותפים לכולם ורק אני לא מצליח להתמודד איתם.
בכל שנותיי במערכת החינוך, המורים תמיד אמרו לי (או ליתר הדיוק להורים שלי) שיש לי פוטנציאל ואני ילד נבון - אבל בגלל שאני מתעצל, אני לא מצליח בלימודים! כמובן, שכאשר ילד שומע את הטפטוף הזה במשך תקופה כ"כ ארוכה הוא מתחיל לאמץ את המשפט הזה ולראות את עצמו ככזה. עקב כך, מגיל מאוד צעיר אני הבנתי שאם אני רוצה משהו, אני צריך להשקיע 120% ולא 100% כמו כולם. מיותר לציין שלהשקיע 120% זה לא הגיוני ודורש השקעה מרובה של אנרגיה והרבה כוחות נפשיים. ואכן, לאחר מספר שנים התחלתי לאמץ לעצמי דפוסי התנהגות (או טריקים בפשטות) על מנת להתמודד עם הקשיים שלי: להקדים באופן קבוע בגלל שאני נוטה לאחר ובגלל שאין לי תחושת זמן. או נטייה לפדאנטיות וסדר (למרות זאת עד היום שולחן העבודה שלי בבית ובעבודה מבולגן ומלא בניירת), או תחושה קשה של פרפקציוניזם בכל מה שקשור לתחום הלימודים והעבודה ורדיפה בלתי פוסקת אחרי המטרה הזו.
לאחר שעברתי את האבחון במרפאה וקיבלתי את "תו" התקן של סובל מהפרעת קשב וריכוז, הרגשתי פתאום כמו במשחק של טטריס: כמו שהקוביות נופלות למקום ופתאום נעלמת שורה - עכשיו אני מבין מה קורה איתי וסוף סוף יש הסבר פשוט (יחסית) למה שאני סובל ממנו כ"כ הרבה זמן.
אני חייב לציין שהיה לי רצון עז ללכת לכמה מהמורים שהיו לי בתקופת התיכון ולכמה מבני משפחתי הקרובה ולהראות להם את האבחון ולצעוק אליהם: "אתם רואים, זה לא שלא ניסיתי!! פשוט היה משהו "קטנטן" שהקשה עלי ובגלל זה לא הצלחתי".
לאחר שעיכלתי והבנתי את המשמעות של האבחנה, ובאילו תחומים השפיעה עלי (ועדיין משפיעה) הפרעת הקשב, עלו בי שאלות כגון: איפה היו כולם? איפה היו המורים וההורים שלי? למה אף אחד לא שם לב שאני באמת מנסה ולא מצליח? עד היום אין לי תשובה מסודרת בנושא.. אני מתנחם בכך שבתקופת לימודיי במערכת החינוך לא הייתה מודעות לנושא הפרעות קשב וריכוז ולכן גם להורים שלי לא הייתה בכלל מודעות לנושא. ואולי אם הייתי לומד היום, המורים וההורים שלי כן היו שמים לב וכן היו מנסים למצוא פיתרון חוץ מלומר שאני עצלן ולהביא לי עוד מורים פרטיים.
לאחר האבחון התחלתי ליטול ריטלין והפלא ופלא הציונים שלי עלו לרמה שבחיים לא האמנתי שאני יכול להגיע אליהם. אבל פה נפלתי שוב... שכן הריטלין היא לא תרופת פלא, והיא מהווה רק חלק מהפיתרון. יתר הפיתרון נוגע באימוץ טכניקות להתמודדות עם ההפרעה. וכאן אני מגיע לסוג השני לדעתי של מודעות להפרעת הקשב - עלי לא רק להבין שיש לי הפרעת קשב – אלא גם לדעת כיצד היא משפיעה על חיי.
כפי שכתבתי בהתחלה, לפני מספר חודשיים התחלתי לעבוד בעבודת מזכירות במשרד מסוים. מאוד מהר קיבלתי פידבק מהמנהלים שלמרות שאני עובד חרוץ- אני בלגניסט, לא מסודר, קופץ ממטלה למטלה מבלי לסיים את הקודמת, ושאיכות העבודה שלי היא בעייתית. באותה שיחה שאלו אותי האם אני סובל מהפרעת קשב וריכוז. לאחר שאמרתי להם שאני כבר מאובחן, אז נשאלתי האם אני נוטל ריטלין כאשר אני מגיע לעבודה. כאשר אמרתי שלא, הם "המליצו" לי בחום להגיע עם ריטלין לעבודה. מיותר לציין שמאוד נפגעתי מהדברים שלהם בגלל שעד עכשיו לא קיבלתי פידבקים כאלו בעבודות אחרות שלי וחשבתי שאני לא צריך ליטול ריטלין גם בעבודה אלא רק בזמן לימודים.
במשך מספר ימים הציקה לי השאלה האם במקומות העבודה האחרים שלי גם ראו את זה ולא אמרו דבר? האם בכלל נעים לשמוע כזה משפט שבא מהבוסים שלך? אני יודע שבסופו של דבר המשפט שלהם נאמר בנימה טובה ורצון לעזור. אבל התוצאה הראשונית הייתה שלפתע הבנתי שאני לא יכול להסתדר ללא הריטלין ולמרות שהוא מהווה רק חלק מהפיתרון, זהו חלק מאוד חשוב. וכל הטריקים ששייפתי והתאמתי אותם אלי במהלך השנים בכדי להתמודד עם הפרעת הקשב והריכוז שלי לא כ"כ יעילים (בלשון המעטה) וזה שבר אותי.. אולי כי לא באמת הפנמתי שיש לי הפרעת קשב? או אולי בגלל שאני פרפקציוניסט וחשבתי לתומי שאני מצליח לעשות עבודה טובה גם בלי הריטלין? עדיין אין לי תשובות לנושא אבל הנושא מאוד מעסיק אותי.
ומה איתכם? הייתם רוצים שהבוס שלכם יגיד לכם משפט דומה למה שאמרו לי ?
תגובות
חנן טסקר
תואר BA במדעי ההתנהגות. תואר BA בעבודה סוציאלית. עובד ביחידה להפרעות קשב וריכוז - מרכז לבריאות הנפש גהה.
עוד פוסטים בבלוג: בלוג פתיחה או בשמו האחר : איך לכתוב את הבלוג הראשון שלי ברגע האחרון....
המשקפיים הורודים של דרדסית
שלום לכולם, האם קרה לכם מעודכם שחויתם חוויה מטלטלת ? כאשר אני כותב על חוויה מטלטלת. אנ...
קראו עוד
תפסת מרובה לא תפסת
אז בזכות החתולים שהחליטו לילל, ולהילחם מחוץ לחלוני, וגרמו לי לנדודי שינה. החלטתי לכתוב קצת על אחד מהקשיים הגדולים ביו...
קראו עוד
אז מה זה באמת מודל הפנינה ?
כבר הרבה זמן שלא כתבתי שום דבר בבלוג שלי. זה לא שלא היה לי מה לכתוב. פשוט נקלעתי לתקופה מאוד ארוכה בה לא היה לי שום פ...
קראו עוד
לכול איש יש שם
את האמת לא תכננתי לכתוב כלום לרגל יום השואה, באמת שלא....
לא חושב שיש קשר בין יום זכרון כזה חשוב להפרעת קשב, או...
קראו עוד
דוחות חניה והפרעת קשב וריכוז
לכול אחד מאיתנו בחייו הבוגרים יצא לקבל דו"ח חניה בפעם כזאת או אחרת.
עכשיו השאלה מה קורה לאחר קבלת הדו"ח :
ה...
קראו עוד
ד"ר דינה ראלט PhD
האם ניסית לקחת כמויות ניכרות של אומגה 3?
יש מחקרים המראים כי זה עוזר להפרעות קשב וכדאי לנסות. אני אבקש מגיא בן צבי (אחד ממומחי האומגה 3 בארץ) לספר על הניסיון שלו עם השימוש באומגה 3להפרעות קשב.
שנה טובה ומבורכת, דינה
גיא בן צבי
שלום חנן
תודה לדינה שהפנתה אותי לבלוג שלך ולתהיות לגבי שימוש בריטלין כן או לא במקום העבודה ובכלל.
הבעיה המרכזית בהפרעות קשב וריכוז היא בעיה ביוכימית במוח שבה העצבים, וליתר פירוט הסינפסות שהן נקודות החיבור בין כל שני תאי עצב, לא פולטות מספיק מכימיקל מסויים בשם דופאמין. המחסור בפליטת דופאמין מקורו בפגם בהרכב הממברנה, או מעטפת תא העצב, שהיא רקמה דקה שומנית שתפקידה להעביר את הדופאמין מתא עצב אחד לתא עצב הבא, מעין טרנזיסטור של המוח.
שימוש בריטלין ובתרופות מגבירות דופאמין אחרות (קונצרטה ודומות לה) אכן מגבירות את הריכוז ואת הקשב באופן זמני, אך לא על ידי תיקון בעיית השורש בסינפסה במוח אלא על ידי השהיית הספיגה חזרה של הדופאמין. כלומר התרופה הזו מכפרת על מחסור בדופאמין על ידי הגברת זמן השהיה שלו בסינפסה ובכך הגברת האפקט של הדופאמין המועט .
דרך אחרת, טובה ובטוח יותר, לדעתי, לטפל במחסור בדופאמין היא על ידי הסדרת המעבירות של ממברנת הסינפסה על ידי מתן כמות מתאימה של אומגה 3 משמן דגים, ובאופן ספציפי שתי חומצות שומן בשם EPA ו DHA. מחקרים רבים מצאו שמחסור בשתי חומצות שומן אלו ועודף בחומצות שומן מסוג אומגה 6 הן גורם משמעותי למחסור בדופאמין אצל אנשים הלוקים בחוסר קשב וריכוז ובגיל מבוגר יותר גם חוסר או אבדן זיכרון.
מתן אומגה 3 במינון מתאים, בהרכב מתאים של EPA ו DHA ובאיכות מתאימה של השמן (כלומר שמן לא מחומצן) משפרת מאד את מצבם של לוקי ADHD מבוגרים וילדים, במקרים רבים עד כדי יכולת לרדת לגמרי מריטלין או תרופות פסיכיאטריות אחרות. אני מכיר מקרים רבים כאלו באופן אישי, הן מבוגרים והן ילדים, וכמו כן נערכו והתפרסמו מחקרים רבים על שימוש בשמן דגים כתחליף לריטלין, ובדרך כלל בהצלחה רבה.
בנוסף לכך יש משמעות גדולה ליתר מרכיבי התזונה שלך. האם אתה אוכל מספיק ירקות? האם אתה אוכל הרבה עמילן וסוכר? האם אתה אוכל מספיק חלבון ושומן ממקורות מגוונים? כל אלו וביחוד עודף סוכר ועמילן יש להם תרומה חשובה להתפתחות חוסר קשב וריכוז.
הייתי ממליץ לך בחום לנסות את הכיוון התזונתי שיכלול מצד אחד שמן דגים במינון משמעותי ומצד שני שינויי תזונה רלוונטיים לנושא תפקוד המוח ומערכת העצבים. נטורופת טוב יוכל לעזור לך בכך
בהצלחה!
גיא
חנן טסקר
לדינה ולגיא,
קראתי ואף השתתפתי במחקר שעסק בטיפול באומגה 3 כתחליף לתרופת הריטלין וטיפול ב- ADHD ואני מכיר חלק מהיתרונות והחסרונות שלו.
אני לא שולל את הטיפול באומגה 3, אך לדעתי הוא פתרון ביניים להורים ומבוגרים אשר אינם רוצים ליטול ריטלין. מוצר (שלפחות לגבי) הוא הרבה יותר מהיר מבחינת זמן ההשפעה שלו ולשמחתי הרבה אצלי הוא לא יוצר תופעות לוואי שקיימות אצל חלק מהאנשים אשר נוטלים אותו.
אך לפני שניכנס לדיון האם אומגה 3 הוא טוב או רע (ולא באמת חייבים לעשות את זה) חשוב לי לציין כי פספסתם את הרעיון של הבלוג הנוכחי.
מטרת הבלוג שלי, היה הרצון שלי לדון בנושא המודעות ל- ADHD בשני מובנים (לפחות בחיי) :
1. להיות מודע לכך שיש לי הפרעת קשב וריכוז.
2. להבין שיש לי הפרעת קשב וריכוז ולזכור שהיא משפיעה על חיי בתחומים שונים אפילו כאשר אני בטוח שהיא לא משפיעה עלייהם.
hana10
שלום,
אני מאוד מבינה את הפגיעה שנפגעת מהמעביד שלך, אבל לדעתי באמת איכפת למעביד ממך כי אם לא היה לו איכפת ממך הוא פשוט היה מפטר אותך. פשוט תברך אותו וצור קשר חברי איתו רק בגלל האיכפתיות שלו.
ידוע שבעלי ה ADHD הינם מאוד פרפקציוניסטים, מאוד נבונים, חרוצים בעבודה אבל יש להם קושי רב בהתארגנות ולכן קוראים לזה בלגניסטים.
אני מציעה לך לא להבהל מהרטלין, לדעתי זה כמו כל בעיה בריאותית אחרת שצריכה להיות מטופלת כך גם זה צריך להיות מטופל.
כדאי לך לקחת כמה שיחות עם איש מקצוע לגבי הדימוי העצמי שלך בנושא ולשפר אותו ולא להתבייש או להחביא את הבעיה אלא ההפך הוא הנכון.
לאחר הטיפול שתעבור תוכל גם אתה לפנות לאנשים ולומר להם את האמת במקום לפטרם והם יודו לך על כך.
חנן טסקר
היי חנה,
זה מובן לי שלבוס אכפת ממני אחרת הוא לא היה מקיים איתי את השיחה הזאת. וחשוב לי לציין שאני מעריך אותו מאוד על כך.
עד אותה נקודה הייתי לוקח ריטלין רק בזמן בחינות או בזמן שלמדתי אליהם.
עד לשיחה הזאת לא חשבתי לקחת ריטלין בזמן העבודה מכוון וחשבתי שהצלחתי לסגל לעצמי מיומנויות מסוימות (או טריקים כפי שאני אוהב לקרוא להם) שעוזרים לי. זה לא שאני סולד מהריטלין אלא חשבתי שיש מצבים שאני יכול גם בלעדיו....
השיחה הזו היוותה לי תיזכורת שגם אם אני חושב שאני בסדר, אולי מהצד זה לא נראה ככה. ושאולי אני לא שם לב כיצד ההפרעה משפיעה עלי גם בתחומים אחרים.
בתור מישהו "שחיי" את המצב הזה, אם זה מבחינת שאני סובל מזה בעצמי או מבחינת זה שאני עובד בתחום. יש הבדל גדול בין לדעת כיצד הפרעת קשב וריכוז משפיעה על החיים שלי, לבין להבין את גודל ההשפעה עלי ובאילו אופנים.
אני לא מתבייש בזה שאני סובל מהפרעת קשב וריכוז, אבל אני לא חושב שהיא צריכה להגדיר אותי...