מה שאת מתארת זאת חוויה מאד לא נעימה לכל אישה, ובטח ובטח למי שסובלת מהפרעת אכילה!!

במיוחד שאין לך קולות תומכים בריאים ומחזקים שיאזנו...

כשקראתי את מה שכתבת המחשבה הראשונה שעברה לי בראש היא כמה זה עצוב, טרגי ממש, שאישה בת 50 עם 3 ילדים עושה תחרות משקל עם בחורה צעירה.
ודאי לא לשם את שואפת... הלא כן???!!!!

תנסי למצוא במקום העבודה גם בנות אחרות,
שקולן בריא וגופן אנושי,
תתחברי אליהן ותשאבי מהן את הכוח להמשיך להיות נורמלית!
טיפול בהחלט יכול לעזור לך לחזק את הקולות הבריאים,
ולת ת לך כח לעבור על ההערות האלה בנשימה עמוקה...
 

אני יודעת שהיא חולה ובאיזה מקום אני באמת מחמת עליה את חולה? תטפלי בעצמך אבל לבוא ולהוריד אותי למקום יותר נמוך ממה שאנ ינמצאת כרגע? למה?! כמה רע יכול להיות בן אדם למרות שהוא יודע שהמצב רע גם בל ישהוא יעשה כלום.
נו באמת ועוד אישה עם ילדים שיודעת כמה ילד זה דבר יקר וצריך לשמור עליו ועל הבריאות שלו!
אין גבול לאנשים, אז נכון אני מנסה להיות חזקה ולנשום נשימה עמוק ולהבליג אבל זה פשוט לעבוד עם טריגר מטורף בלי יכולת לעשות כלום!

יקרה,

החיים מזמנים ועוד יזמנו לנו טריגרים כל הזמן,ועל אף שזה קשה אנחנו צריכות ללמוד לעמוד איתנות ולהסתכל על אותה אחת ברחמים ולאו דוקא לתת למצב המחוסר שליטה,ההתכחשות המוחלטת שלה שאין מאחוריה כלום רק אומללות,ולשמוח שאנחנו לא שם,כי זה האומץ האמיתי.להסתכל לאמת בלבן של העין ולא לברוח,להתמודד באמת.
אספר לך שאתמול אמרה לי אחת מהאמהות של החברה של בתי שהיא מקנאה בי,בחיים שלי,שיש לי ילדים מדהימים,עבודה טובה,בעל מושלם,שהכול מאוד מתוקתק אצלי...יודעת כמה זה כאב לשמוע את זה??אם רק ידעה כמה אני מתרסקת מידי יום בטיפולים...אם ידעה מה יש לי ועד כמה חמור מצבי..אז מהצד השני אספר לך שאל לנו לקנא או לרצות להיות כמו האחרים כי אנחנו אף פעם לא יודעים מה מסתתר מאחור.וזה בעיני עצוב לראות מישהי מבוגרת עם ילדים כבולה ונשלטת ע"י הפרעת האכילה שלה.זה מעורר בי כאב וממש חוסר רצון לחזור שוב...