נזכרתי היום, ככה משום מקום, בבלוג שכתבתי לפני 10-11 שנים. הוא לא פעיל כבר מזמן, אבל משום מה, אף פעם לא מחקתי אותו. אז נכנסתי אליו, והתחלתי לקרוא. ישבתי כל אחר הצהריים וקראתי. ונתקלתי שוב ושוב ושוב במילים – שנדמה כאילו הן נכ...

נחנקת מרגישה כאילו הכל סוגר עליי ואין לי אויר רוצה לצרוח במלוא הריאות, הצילו. אתם שומעים? הצילו. רוצה להיות ילדה קטנה שיטפלו בי, יעטפו ויכילו, שיתנו לי לנוח וישמרו עליי. רוצה לעצור את המירוץ הזה, שדורש ממני להחזיק ...

  כמה זמן שלא הייתי פה..... לפעמים אני פשוט לא מסוגלת לכתוב. לפעמים ההתמודדות היומיומית כל כך מתישה שלא נשארות מילים שיכולות לצאת אל הדף. ופתאום עכשיו, אחרי בולמוס, אני מוצאת את עצמי כמהה לכתוב, וכמהה להישמע... אני בתקופה נוראית. מעבר ל...

  לא כתבתי פה הרבה זמן. אחרי תקופת הבחינות המסוייטת, החופש מיטיב עימי. אני מטיילת הרבה, ים, קניות, מבזבזת כסף (שאין לי), מבלה עם אמא.... אבל... עם האכילה לא משהו. אוכלת מלא. שטויות. עולה במשקל. מקיאה הרבה. איכסה. הודעתי ביום חמישי הא...

אתם באמת רוצים לראות? אתם בטוחים שאתם רוצים לדעת? לראות באמת את מה שיש שם? הנה תראו. אבל שלא תגידו שלא הזהרתי מראש, זה מסוכן, זה מלוכלך. זה מגעיל. זה מפחיד. שוכבת במיטה, בלי בגדים, הפנים נפוחות, הלסת כואבת, היד פצועה, הבטן מלאה בכל מה שלא הצלחת...

היום הייתה שיחה משותפת עם המטפלת והדיאטנית. הן הרגו אותי. הרגו. אמרו שעד עכשיו הן זרמו איתי, ויתרו לי, מתוך רצון לא להפחיד אותי, לא להבריח אותי. אבל שהן מרגישות שעל ידי כך הן ויתרו עליי. ושהן לא יכולות לעשות את זה יותר. שהן דואגות.  מה המשמעו...

אתמול היה לי בולמוס. לא ענקי, אבל היה. אני יודעת לזהות מה היה הטריגר. קמתי בבוקר, אמרתי לעצמי שאני צריכה לכפר על אתמול. אבל נשמתי עמוק, והחלטתי שהיום.. מהתחלה.. אכילה מסודרת. נפלתי, עכשיו לקום.   לא חזרתי לבית ההורים בסופש הזה,...

אני חושבת שהמצב משתפר. אני רואה את סוף תקופת המבחנים באופק. היא פירקה אותי לגורמים ואני מופתעת ששרדתי אותה. מיום ראשון האחרון האכילה שלי נכנסה לאיזו מסגרת מאוזנת יותר. לא מרעיבה את עצמי, אוכלת פחמימות, אבל לא משתגעת. לא מבלמסת. כ...