יושבים? אולי כדאי שתעמדו כשאתם קוראים את זה: ניתוח נתונים מ-43 מחקרים מצא שלאנשים שמבלים את רוב היום שלהם בישיבה – בין אם בצפייה בטלוויזיה, בעבודה מול המחשב או בנהיגה – עשוי להיות סיכון מוגבר לשלושה סוגים של סרטן.

הממצאים, שפורסמו בכתב העת של המכון הלאומי לסרטן בארה"ב (JNCI), מתבססים על נתונים של יותר מ-4 מיליון בני אדם, בהם כמעט 70,000 חולי סרטן.

החוקרים, צוות מאוניברסיטת Regensburg בגרמניה, מצאו קשר עקבי בין משך הזמן שאדם מבלה בישיבה והסיכון שלו לפתח לסרטן המעי הגס וסרטן רירית הרחם. קשר נמצא גם בין ישיבה ממושכת לסרטן הריאה, אם כי הוא היה פחות מובהק.

לאנשים שישבו הכי הרבה במשך היום היה סיכון גבוה ב-24% לפתח סרטן המעי הגס, בהשוואה לאלה שמשך הזמן שבילו בישיבה היה הקצר ביותר. כאשר החוקרים בחנו רק את הזמן בו אנשים בילו מול הטלוויזיה הסיכון קפץ. לאלה שבילו הכי הרבה זמן מול הטלוויזיה היה סיכון גבוה ב-54% לסרטן המעי הגס, בהשוואה לאלה שבילו את הזמן הקצר ביותר מול המסך. לדברי החוקרים, ייתכן שהסיבה לכך היא שאנשים נוטים לצרוך חטיפים ומשקאות לא בריאים כשהם צופים בטלוויזיה.

הסיכון לסרטן רירית הרחם היה גדול אף יותר. לנשים שבילו הכי הרבה זמן בישיבה הסיכון לסרטן מסוג זה עלה ב-32% והסיכון בנשים שבילו את הזמן הרב ביותר מול הטלוויזיה היה גבוה ב-66%.

ניתוח הנתונים העלה כי כל עליה של שעתיים בזמן הישיבה קשורה לעליה של 8% בסיכון לסרטן המעי הגס, עליה של 6% בסיכון לסרטן הריאה ועליה של 10% בסיכון לסרטן רירית הרחם.

מהמחקר עולה כי גם לאנשים שמבלים הרבה זמן בישיבה אך מבצעים פעילות גופנית, סיכון מוגבר לסרטן. ממצא זה מחזק ממצאים ממחקרים קודמים שהראו כי פעילות גופנית אינה מפצה על הזמן שאנשים מבלים בישיבה.

החוקרים לא מצאו קשר בין ישיבה לסיכון מוגבר לסרטן השד, סרטן החלחולת, סרטן השחלות, סרטן האשכים, סרטן הערמונית, סרטן קיבה, סרטן וושט או לימפומה שאינה הודג'קין.

מחקר שכזה לא יכול להוכיח כי ישיבה בפני עצמה גורמת לסרטן. כך לדוגמא, החוקרים לא בחנו אם הקשר בין ישיבה לסרטן נובע לפחות בחלקו מהשמנה – שמהווה גורם סיכון ידוע לסוגים מסוימים של סרטן, בהם סרטן רירית הרחם וסרטן המעי הגס.

עם זאת, הממצאים מאוששים מחקרים רבים שפורסמו לאחרונה, שהצביעו על קשר בין ישיבה למחלות רבות, בהן מחלות לב וכלי דם, סוכרת, מחלות כליה וגם סרטן.

JNCI J Natl Cancer Inst (2014)106 (7): dju098doi: 10.1093/jnci/dju098