לאחרונה מצטברים מחקרים שמעלים את האפשרות שלתרופות למניעת צרבת מקבוצת מעכבי משאבות פרוטונים (PPI) עשוי להיות קשר לסיכון מוגבר למספר מצבים רפואיים, ובהם גם פגיעה קוגנטיבית. כעת מתפרסם מחקר חדש שמאושש את עדויות קודמות לפיהן תרופות מהמשפחה עלולות להעלות את הסיכון של מטופלים מבוגרים לפתח דמנציה.

התרופות ממשפחת מעכבי משאבות פרוטונים (או מעכבי משאבות מימן) מפחיתות ייצור של חומצות בדופן הקיבה וכך מונעות תחושת צרבת המלווה רפלוקס קיבתי ושטי (Gastroesophageal reflux disease ובקיצור GERD), כיבי קיבה ובעיות נוספות הקשורות לחומציות במערכת העיכול, ולכן גם מפחיתות את הסיכון לסרטן הוושט.

התרופות הן מהתרופות הפופולאריות ביותר בעולם, ונפוצות במיוחד באוכלוסייה המבוגרת. אומנם הן נחשבות לתרופות בטוחות מאוד, אך גם כמו כל טיפול, אינן נטולות תופעות לוואי וסיכונים, וייתכן שחלקם רק מתחילים להתגלות.

העדויות המצטברות על הסיכונים הכרוכים בטיפול בתרופות מקבוצת מעכבי משאבות פרוטונים אמנם עדיין אינן חד משמעיות, אך יש להן חשיבות רבה, מאחר שהתרופות כאמור נחשבות באופן כללי לבטוחות ונמצאות בשימוש נרחב מאוד. מחקרים אף הראו כי במקרים רבים הן ניטלות ללא צורך.

המחקרים שמצביעים על הסיכונים האפשריים מחדדים את המסר לפיו כשניתן, יש לטפל ברפלוקס קיבתי ושטי באמצעות שינויים באורח החיים, ובעיקר ירידה במשקל והקפדה על תזונה בריאה ולא ליטול את הטיפול אם אין לכך הכרח רפואי.

הסיכון: בשימוש ארוך טווח

המחקר החדש שפורסם בכתב העת Neurology – כתב העת של האקדמיה האמריקאית לנוירולוגיה, נערך בקרב 5,712 אנשים בגילי 45 ומעלה (בגיל 75 בממוצע), שלא סבלו מדמנציה בתחילת המחקר.

החוקרים האמריקאים מאוניברסיטת מינסוטה בחנו מי מהנבדקים נטלו תרופות לרפלוקס קיבתי ושטי מקבוצת מעכבי משאבות פרוטונים ולכמה זמן ומצאו כי 1,490 מהנבדקים (26%) נטלו את התרופות. הנבדקים חולקו לארבע קבוצות: לא נטלו תרופות לצרבת, נטלו תרופות במשך עד 2.8 שנים, נטלו את התרופות במשך 2.8 עד 4.4 שנים ונטלו אותן יותר במשך יותר מ-4.4 שנים.  

המעקב אחר הנבדקים נמשך 5.5 שנים (חציון). במהלך המעקב, 585 מהאנשים (10%) פיתחו דמנציה. מתוך 4,222 אנשים שלא נטלו את התרופות - 415 פיתחו דמנציה, ומתוך 497 אנשים שנטלו את התרופות במשך יותר מ-4.4 שנים - 58 פיתחו דמנציה.

לאחר שהחוקרים נטרלו בחישוב הנתונים גורמים שהיו עלולים להתערב ולהשפיע על התוצאות כגון גיל, מין, מוצא וגורמים הקשורים לבריאות כגון לחץ דם גבוה וסוכרת, נמצא כי אנשים שנטלו תרופות לטיפול בצרבת במשך יותר מ-4.4 שנים היו בסיכון גבוה ב-33% לפתח דמנציה בהשוואה לאנשים שמעולם לא נטלו את התרופות.

החוקרים לא מצאו סיכון מוגבר מובהק לדמנציה בקרב אנשים שנטלו את התרופות במשך פחות מ-4.4 שנים.

לא להפסיק לפני שמדברים עם הרופא

חשוב לציין כי למחקר – שמומן על ידי המכונים הלאומיים לבריאות בארה״ב –  מספר מגבלות. הראשונה שבהן היא העובדה שמדובר במחקר תצפיתי, וככזה הוא אינו יכול לבסס קשר של סיבה ותוצאה – משמע שלא ניתן לקבוע שהתרופות הן הגורם הישיר לדמנציה. ייתכן שמשתנים שהחוקרים לא הצליחו לנטרל בניתוח הנתונים השפיעו על התוצאות. בנוסף, נטילת התרופות בקרב הנבדקים נבחנה רק פעם בשנה, ולכן משך השימוש בתרופה עשוי שלא להיות מדויק. כמו כן, לחוקרים לא היה מידע על נטילת תרופות מהקבוצה ללא מרשם.

בהודעה לעיתונות שפרסם האיגוד האמריקאי לנוירולוגיה, החוקרים הבהירו כי נדרשים מחקרים נוספים כדי לאושש את הממצאים ולבחון את הסיבות לקשר האפשרי בין שימוש ארוך טווח בתרופות מקבוצת מעכבי משאבות פרוטונים לבין סיכון מוגבר לדמנציה.

״בעוד שיש דרכים שונות לטפל ברפלוקס קיבתי ושטי, כמו נטילת נוגדי חומצה, שמירה על משקל תקין והימנעות מארוחות בשעות מאוחרות וממאכלים מסוימים, גישות שונות עשויות שלא לעבוד לכולם. חשוב שאנשים שנוטלים את התרופות הללו ידברו עם הרופא שלהם לפני שהם עושים שינויים כדי לדון בטיפול הטוב ביותר עבורם, ומכיוון שעצירת התרופות האלו באופן פתאומי עלולה להביא לתסמינים חמורים יותר״ נכתב בהודעה.

מחקרים קודמים שבחנו את הקשר בין טיפול בתרופות מהקבוצה לדמנציה לא הגיעו לממצאים אחידים. בין היתר, מחקר תצפיתי שפורסם בשנת 2016 במהדורה המקוונת של כתב העת המדעי JAMA Neurology העלה כי לאנשים שטופלו ב-PPI סיכון גבוה ב-44% לדמנציה, בהשוואה לאנשים שלא נטלו תרופות מהמשפחה. החוקרים הגרמנים הסבירו אז עם פרסום הממצאים כי קיים גם הסבר ביולוגי שיכול אולי לעמוד מאחורי הקשר – מחקרים הראו כי תרופות מהמשפחה יכולות לעבור את מחסום הדם-מוח ולהיות פעילות במערכת העצבים המרכזית. מחקרים שנערכו בבעלי חיים הראו כי התרופות יכולות להשפיע על ייצור והתנוונות של החלבון עמילואיד-בטא במוח וכך להשפיע על הסיכון לדנמציה. בבני אדם נמצא כי התרופות עשויות להפחית רמות של רכיבים תזונתיים בגוף, בהם B12 - שרמות נמוכות שלו נקשרו לירידה קוגניטיבית.

פגיעה בעצמות ובכליות

שימוש ארוך טווח בתרופות ממשפחת מעכבי משאבות פרוטונים נקשר גם למצבים רפואיים נוספים ובהם סיכון מוגבר למחלות לב ושבץ, לשברים בעצמות ולמחלות כליה.

בין היתר, במחקר שפורסם בינואר 2016 בכתב העת JAMA Internal Medicine נמצא במדגם אחד כי שימוש ב-PPI קשור לסיכון גבוה ב-50% למחלת כליות כרונית, ובמדגם אחר נמצא שכאשר התרופה ניטלה פעם ביום הסיכון המוגבר למחלת כליות כרונית עמד על 15% וכשהיא ניטלה פעמיים ביום הסיכון המוגבר קפץ ל-46%.

במחקר שפורסם בשנת 2015 בכתב העת PLOS One נמצא כי תרופות מסוג PPI עלולות להגביר את הסיכון להתקפי לב. החוקרים מצאו כי לאנשים הסובלים מרפלוקס שנחשפו לתרופות מקבוצת ה-PPI סיכון גבוה ב-16% להתקף לב בהשוואה לאלה שלא נחשפו לתרופות. בעיבוד אחר של נתונים נמצא סיכון גבוה פי שניים למוות הנובע ממחלות לב וכלי דם עם השימוש בתרופות מסוג PPI. מחקר קודם שערכו לפני מספר שנים אותם החוקרים הראה כי תרופות מקבוצת PPI עיכבו פעילות של אנזימים המייצרים חומר חשוב מאוד - גז שנקרא תחמוצת חנקתית, בתאי האנדותל המרפדים את פנים כלי הדם בגוף. מחסור בתחמוצת חנקתית משפיע לרעה על גמישות ותפקוד כלי הדם.

בשנת 2010 מנהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) פרסם אזהרה על סיכון מוגבר לשברים עם שימוש ב-PPI, אך ציין כי נדרש מידע נוסף בנושא. בהמשך, מחקר שפורסם בכתב העת British Medical Journal בשנת 2012, העלה כי בהשוואה לנשים שלא השתמשו בתרופות ממשפחת ה-PPI, הסיכון לשבר בירך בנשים שהשתמשו בתרופות באופן קבוע במשך לפחות שנתיים היה גבוה ב-35%. הסיכון לשבר בירך ירד לרמה הרגילה שנתיים לאחר שהמטופלות הפסיקו ליטול את התרופות.

מחקר שפורסם בכתב העת המדעי The BMJ במאי 2019 השווה בין נבדקים שהחלו ליטול מעכבי משאבות פרוטונים וכאלה שהחלו ליטול תרופה נגד צרבת מקבוצת 'חוסמי H2', וקשר בין טיפול בתרופות מקבוצת PPI לבין סיכון מוגבר למוות ממחלות לב וכלי דם, מחלות כליה כרוניות וסרטן בדרכי העיכול העליונות. לפי המחקר, הסיכון עולה ככל שהשימוש בתרופות ממושך יותר וקיים גם כשהתרופות ניטלות במינונים נמוכים. נבדקים שנטלו PPIs היו בסיכון גבוה ב-17% למוות מוקדם בהשוואה לנבדקים שנטלו חוסמי H2. נתון חשוב שעלה מהמחקר הוא כי יותר ממחצית מהאנשים שהשתמשו ב-PPIs השתמשו בתרופות ללא צורך רפואי בכך, ובקרב אוכלוסייה זו שיעורי התמותה היו גבוהים במיוחד. 

מחקרים קודמים מארה"ב, בריטניה ואוסטרליה מעלים כי 40% עד 65% מהמאושפזים בבתי חולים שנוטלים תרופות לטיפול בצרבת מסוג PPIs באופן קבוע עושים זאת ללא הצדקה רפואית ברורה להמשך הטיפול.

עורכי המחקר סיכמו כי יש להימנע משימוש ב-PPIs כשאין לכך הכרח רפואי. באלה שיש להם צורך רפואי, השימוש בתרופות צריך להיות מוגבל למינון היעיל הנמוך ביותר ולמשך השימוש הכי קצר שאפשר.

במאי 2017 פורסמו הנחיות קליניות שמורות מתי וכיצד להפסיק את הטיפול ב-PPIs במטרה לשמר את התועלת הרפואית ולהימנע מנזקים. לפי ההנחיות שנכתבו על ידי חוקרים מאוניברסיטת אוטווה בקנדה, מבוגרים המטופלים בתרופות לצרבת בשל רפלוקס, כיב פפטי או דלקת בוושט למשך ארבע שבועות לפחות, והשיגו הפסקה של התסמינים שבעטיים החלו ליטול את אותן התרופות – צריכים לשנות את הטיפול התרופתי: להפסיק לחלוטין את נטילת התרופה באופן יומיומי, ולהמשיך וליטול אותה רק כשיש צורך, כלומר רק כשמתחילים לחוש בסימני צרבת או לחילופין להפחית את המינון. ההנחיות אינן מיועדות לחולים במחלת ושט ע"ש ברט – המהווה גורם סיכון לסרטן הוושט, וכן במצבים של דלקת חמורה בוושט או כיבים מדממים במערכת העיכול. כמו כן, ישנם אנשים שזקוקים לטיפול בתרופות לצרבת כשקיימת הערכה רפואית לסיכון מוגבר לאולקוס מסיבות שונות.

בתרופות מקבוצת מעכבי משאבות פרוטונים כלולות תרופות המכילות את החומרים הפעילים אומפרזול (לוסק, פרילוסק, אומפרדקס Z), אסומפראזול (נקסיום), לנסופרזול (לנטון, פרבאסיד, לנסופרזול-טבע), פנטופרזול (קונטרולוק, פנטואבניר, אולסרון, פנטולוק, פרוטוניקס), דקסלנסופרזול (דקסילנט) ורבפרזול (אסיפקס, פריאט).

Neurology. DOI: 10.1212/WNL.0000000000207747
 

כך תתמודדו עם צרבת