תרופות נפוצות למניעת צרבת מקבוצת מעכבי משאבות פרוטונים (PPI) עלולות להעלות את הסיכון של המטופל לפתח מחלת כליות כרונית. כך עולה ממחקר חדש שפורסם בכתב העת JAMA Internal Medicine.

מעכבי משאבות פרוטונים (או מעכבי משאבות מימן) הן מהתרופות הפופולאריות ביותר בעולם. התרופות מפחיתות את חומציות הקיבה וכך מונעות תחושת צרבת המלווה רפלוקס קיבתי ושטי (Gastroesophageal reflux disease ובקיצור GERD).

חוקרים מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס ניתחו נתונים משני מאגרים שונים. המאגר הראשון כלל 10,482 אנשים שהשתתפו במחקר ארוך טווח על טרשת עורקים. יותר ממחצית מהנבדקים היו במעקב במשך יותר מ-14 שנים. במאגר זה הם מצאו 56 מקרים של מחלת כליות כרונית בקרב 322 אנשים שהשתמשו ב-PPI, לעומת 1,382 מקרים בקרב 10,160 אנשים שלא השתמשו בתרופות מהמשפחה. לאחר שלקחו בחשבון גורמים שהיו עלולים להתערב ולהשפיע על התוצאות, בהם משתנים סוציו-אקונומיים, דמוגרפיים וגם משתנים בריאותיים אחרים של הנבדקים, נמצא כי שימוש ב-PPI קשור לסיכון גבוה ב-50% למחלת כליות כרונית.

המאגר השני כלל 248,751 משתתפים, מחציתם היו במעקב לפחות 6 שנים. החוקרים איתרו 1,921 מקרים של מחלת כליות כרונית בקרב 16,900 אנשים שהשתמשו ב-PPI בהשוואה ל-28,226 מקרים בקרב 231,851 אנשים שלא השתמשו בתרופות מהמשפחה. לאחר שלקחו בחשבון משתנים מתערבים, נמצא כי שימוש ב-PPI קשור לסיכון מוגבר למחלת כליות כרונית. כשהתרופה ניטלה פעם ביום הסיכון המוגבר עמד על 15%, אך כאשר היא ניטלה פעמיים ביום הסיכון המוגבר קפץ ל-46%.

לעומת זאת, החוקרים לא מצאו קשר בין סוג אחר של תרופות לטיפול ברפלוקס קיבתי - תרופות חוסמות H2 - לסיכון מוגבר למחלת כליות. לכן נראה שהסיכון המוגבר קשור לשימוש ב-PPI ולא נובע מסיבות העומדות מאחורי השימוש בתרופה.

יש לציין כי החוקרים אומנם מצאו ששימוש בתרופות קשור לסיכון מוגבר באופן משמעותי למחלת כליות כרונית, אך הסיכון האבסולוטי של אדם לפתח מחלת כליות לאחר שימוש ב-PPI אינו גבוה.

מדובר במחקר תצפיתי ומחקר שכזה לא יכול להוכיח כי מדובר בקשר של סיבה ותוצאה. משמע שלא ניתן לקבוע על פיו כי התרופות עצמן גורמות לאי ספיקת כליות. ייתכן שהקשר נובע, לפחות בחלקו, מכך שלאנשים הנוטלים PPI מאפיינים משותפים שמעמידים אותם בסיכון מוגבר למחלת כליות, שהחוקרים לא הצליחו לנטרל בניתוח הנתונים.

סיכון למחלות לב, שברים וזיהומים

עם זאת, הממצאים מתווספים למחקרים קודמים שקשרו תרופות מסוג PPI לנזק כלייתי ובפרט לדלקת כליות חריפה המכונה נפריטיס טובולואינטרסטיציאלית חדה, לבעיות לב, לזיהומים ולשברים.

מחקר שפורסם ביוני 2015 בכתב העת PLOS One מצא כי תרופות מסוג PPI עלולות להגביר את הסיכון להתקפי לב. החוקרים מצאו כי לאנשים הסובלים מרפלוקס שנחשפו לתרופות מקבוצת ה-PPI סיכון גבוה ב-16% להתקף לב בהשוואה לאלה שלא נחשפו לתרופות. בעיבוד אחר של נתונים נמצא סיכון גבוה פי שניים למוות הנובע ממחלות לב וכלי דם עם השימוש בתרופות מסוג PPI. מחקר קודם שערכו לפני מספר שנים אותם החוקרים הראה כי תרופות מקבוצת PPI עיכבו פעילות של אנזימים המייצרים חומר חשוב מאוד - גז שנקרא תחמוצת חנקתית, בתאי האנדותל המרפדים את פנים כלי הדם בגוף. מחסור בתחמוצת חנקתית משפיע לרעה על גמישות ותפקוד כלי הדם.

בשנת 2010 מנהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) פרסם אזהרה על סיכון מוגבר לשברים עם שימוש ב-PPI, אך ציין כי נדרש מידע נוסף בנושא. מחקר שפורסם בכתב העת British Medical Journal בשנת 2012 מצא כי בהשוואה לנשים שלא השתמשו בתרופות ממשפחת ה-PPI, הסיכון לשבר בירך בנשים שהשתמשו בתרופות באופן קבוע במשך לפחות שנתיים היה גבוה ב-35%. הסיכון לשבר בירך ירד לרמה הרגילה שנתיים לאחר שהמטופלות הפסיקו ליטול את התרופות.

טיפול מיותר

מאחר ש-PPI נחשבות באופן כללי לתרופות בטוחות, הן נמצאות בשימוש רחב מאוד. מחקרים אף הראו כי במקרים רבים הן ניטלות ללא צורך.

למרות שהעדויות המצטברות על הסיכונים הכרוכים בטיפול ב-PPI עדיין אינן חד משמעיות, במאמר מערכת שליווה את פרסום המחקר, מומחים מאוניברסיטת קליפורניה קוראים לרופאים ולמטופלים לשקול את היתרונות והסיכונים הפוטנציאלים שטמונים בשימוש ב-PPI ואת האלטרנטיבות כמו שינויים באורח החיים - או כשנדרש תרופות חוסמות H2 - לפני שהם רושמים טיפול ב-PPI.

הם מציינים שפעמים רבות התרופות ניטלות גם כשאין סיבה ברורה לכך – לעיתים כשהאדם סבל מתסמיני צרבת שכבר מזמן פסקו. לדבריהם, במצבים כאלה יש להפסיק את הטיפול כדי לראות אם התסמינים חוזרים ואם בכלל יש צורך בטיפול. כמו כן, יש להיות זהירים במיוחד עם הרישום של PPI למטופלים שנמצאים בסיכון מוגבר למחלת כליות.

על טיפולים נוספים שעלולים לפגוע בכליות

כך תתמודדו עם צרבת

JAMA Intern Med. Published online January 11, 2016