טרשת נפוצה היא מחלה עצבית כרונית אוטואימונית שמתאפיינת בפגיעה במיאלין – מעטפת שומנית שמגנה על סיבי העצב במוח ובחוט השדרה. הפגיעה מלווה במגוון תסמינים, לרבות חולשת שרירים, פגיעה ביציבה ובשיווי המשקל, ספסטיות, ירידה בראייה, הפרעות תחושתיות, עייפות מוגברת וירידה קוגניטיבית. המחלה לרוב מלווה בדפוס של התקפים והפוגות.

כיום אין בנמצא תרופה שמרפאת את המחלה, והתרופות לטרשת נפוצה מכוונות בפעילותן להפחתת תדירות ההתקפים ועיכוב הידרדרות המחלה, אך אין ביכולתן לתקן נזקים שכבר נגרמו למיאלין.

עתה מדווחים חוקרים אמריקאים על פריצת דרך דרמטית, כשהצליחו לזהות טיפול תרופתי שביכולתו להשיב לאחור נזקים מוחיים שכבר נגרמו בעקבות המחלה.

תרופה פשוטה וזולה

החוקרים מאוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו בחנו את יעילותה של תרופה מקבוצת האנטיהיסטמינים נוגדי האלרגיות המכילה את החומר הפעיל קלמסטין (Clemastine), שמהווה תרופה ותיקה לטיפול באלרגיות עוד משנת 1967, וכיום נמכרת בארה"ב ללא צורך במרשם רופא.

לפני כעשור זוהתה קלמסטין על ידי החוקרים מקליפורניה כתרופה שעשויה לסייע לשיקום של מיאלין פגוע במסגרת תוכנית מיוחדת שבחנה במעבדה את השפעותיהן של כ-1,000 תרופות על ייצור מיאלין – כולן תרופות שכבר אושרו על ידי הרשויות הרגולטוריות במדינות המערב ומשמשות לטיפול במצבים רפואיים שונים.

כפי שסוקר ב״כמוני״, בשנת 2016 פרסמו החוקרים בכנס השנתי של האקדמיה האמריקאית לנוירולוגיה (AAN) תוצאות מבטיחות של מחקר קליני בשלב 2, שמצא כי התרופה מסייעת לטיפול בהפרעות ראייה של אנשים עם טרשת נפוצה, תוך שיפור ההולכה החשמלית בתוך העצב, וזאת במינון הגבוה יותר מהמינון המקובל בה לטיפול באלרגיות. עוד התברר אז, כי לצד יתרונות התרופה, המטופלים בה סבלו מהחמרה של עייפות – תסמין שכיח של טרשת נפוצה שאף מהווה תופעת לוואי מוכרת של אנטיהיסטמינים. באוקטובר 2017 דיווחו החוקרים בכתב העת Lancet כי התרופה משפרת את ההולכה החשמלית בעצב הראייה בקרב 50 מטופלים עם טרשת נפוצה ופגיעות ראייה.

במחקר הנוכחי נעשה לראשונה שימוש בהדמיות MRI כדי לבחון את השפעות קלמסטין על המוח של אותם 50 הנבדקים עם טרשת נפוצה. בתוך המוח ישנם נוזלים כלואים בין שכבות המיאלין הדקות העוטפות את סיבי העצב, אשר אינם נעים בחופשיות כמו הנוזלים שזורמים בין תאי המוח. תכונה זו מאפשרת לבדוק בצילומי הדמיה מסוג MRI את רמות המיאלין לפני ואחרי מתן התרופה קלמסטין, על ידי מדידת שיעור הנוזלים הכלואים בתוך המיאלין, ביחס לכמות הנוזלים הכוללת ברקמת המוח – שיעור שמסומן ברפואה באותיות MWF (קיצור של Myelin Water Fraction).  

במחקר שכונה ReBUILD נחלקו מטופלים עם טרשת נפוצה באופן אקראי ו"עיוור" ללא ידיעתם לשתי קבוצות: בקבוצה הראשונה 25 נבדקים שטופלו בקלמסטין בשלושת החודשים הראשונים למחקר ובהמשך הופסקה התרופה וניתן טיפול דמה (פלסבו), ואילו בקבוצה השנייה 25 נבדקים נוספים שטופלו בקלמסטין בחודשים השלישי עד החמישי למחקר ובחודשיים הראשונים טופלו בתרופת דמה. לתדהמת החוקרים, ההדמיות המוחיות הצביעו על עלייה בריכוז הנוזלים הכלואים במיאלין בקבוצה הראשונה גם לאחר שהופסק מתן התרופה קלמסטין – מה שמצביע על כך שלתרופה השפעה ארוכת טווח, גם לאחר שהיא מופסקת. לעומת זאת, בקבוצה השנייה, ריכוז הנוזלים הכלואים במיאלין ירד בחודשי המחקר הראשונים שבהם ניתן טיפול הדמה, והחל לעלות רק מהחודש השלישי לאחר שתרופת הדמה הוחלפה בקלמסטין.

המחקר הנוכחי התמקד באזור מוחי המכונה 'קורפוס קלוסום' אשר נחשב לעשיר במיאלין ומקשר בין האונה הימנית והשמאלית של המוח. החוקרים מצאו כי העלייה בריכוז הנוזלים הכלואים במיאלין הודות לטיפול בקלמסטין התרחשה גם באזורים שאינם מיוחסים באופן רפואי-קלאסי לפגיעות מוחיות של טרשת נפוצה – ממצא שמצביע על הצורך לבחון בעתיד תהליכים של תיקון מיאלין גם באזורים מעבר לנגעים המוחיים המוכרים של המחלה.

המחקר נתמך ,על ידי שלוש קרנות מחקר עצמאיות והחוקרים נתמכו בין השאר על ידי המכון הלאומי לבריאות בארה"ב (NIH). הממצאים מדווחים בגילון מאי 2023 של כתב העת PNAS של האקדמיה הלאומית למדעים בארה"ב.

עוד רחוקה הדרך

בראיון לתקשורת האמריקאית עם פרסום הממצאים, אמר החוקר שמוביל בשנים האחרונות את המחקרים על השפעות הקלסמטין בטרשת נפוצה, פרופ' ארי גרין, שהוא גם מנהל היחידה לנוירו-אימונולגיה במחלקה הנוירולוגית במרכז הרפואי של אוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו, כי "זוהי הפעם הראשונה שניתן להדגים בהדמיה מוחית תיקון של המוח למצב נוירולוגי כרוני כלשהו". לדבריו, "המחקר מספק עדות ראשונה מבוססת ביולוגית לתיקון המיאלין בעקבות קלמסטין".

החוקרים מציינים כי שיטת המחקר הנוכחית, אשר בוחנת נוזלים הכלואים במיאלין כדי לצפות בתהליכים מתקנים – תוכל לסייע במחקרים לפיתוח טיפולים עתידיים לטרשת נפוצה וכן למחלות נוספות שמלוות בפגיעה במיאלין. 

החוקרים מעריכים כי ההשפעה של קלמסטין על תיקון הפגיעה במיאלין נגרמת על רקע גירוי שמבצעת התרופה לפעילותם של תאי גזע שמייצרים מחדש את מעטפת המיאלין שניזוקה. הדבר עשוי להציב את התרופה בקדמת הטיפולים לטרשת נפוצה, בהיותה פועלת באופן שונה מהתרופות הקיימות למחלה שמשפיעות על פעילות מערכת החיסון ומדכאות פעילות דלקתית במטרה להפחית את הסיכון להתקפים והידרדרות המחלה.

החוקרים מציינים כי למרות הממצאים המבטיחים, עוד רחוקה הדרך לשימוש בקלמסטין כתרופה מקובלת לטרשת נפוצה, מאחר שהיא נדרשת במינונים גבוהים יותר מאלו שמקובלים לטיפול באלרגיות, ולמעשה במינונים שבהם היא עשויה להיות מטשטשת-סדטיבית ולהחמיר את העייפות שמאפיינת גם כך אנשים עם טרשת נפוצה. בראיון הביע פרופ' גרין תקווה שיפותחו בעתיד תרופות חדשות שיסייעו בשיקום פגיעות מוחיות בטרשת נפוצה, כאשר לדבריו "קלמסטין כבר עזרה ביכולת לפתח כלי הדמייתי לבחינת יכולת התיקון של המיאלין".

מספר קבוצות מחקר נוספות מדווחות לאחרונה על התעניינות בקלמסטין ובהשפעותיו המיטיבות על מערכת העצבים. חוקרים מפינלנד דיווחו במאי 2019 בכתב העת Embo Molecular Medicine כי במחקר בתאי מעבדה ובעכברים, החומר הפעיל קלמסטין עודד מוות של תאי גידולים מוחיים מסוג גליובלסטומה.

באפריל 2011 דווח על תחילתו של מחקר באוניברסיטת קיימברידג' בבריטניה שבוחן את יעילותו של טיפול משולב התרופה זו ובמטפורמין – התרופה שמשמשת כיום קו ראשון לטיפול בסוכרת, כשילוב תרופתי אפשרי לשיקום פגיעה במיאלין אצל אנשים עם טרשת נפוצה. 

כמו כן, במחקר עתידי שמתוכנן בארה"ב צפויה לבחון את יעילות הטיפול בקלמסטין לפגיעות מוח מולדות אצל תינוקות וילדים, ודווח כי בקשה לאישור מחקר בנושא כבר הוגשה לאחרונה למינהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA).

PNAS, doi: 10.1073/pnas.2217635120