כליות ודיאליזה
מנהלי קהילה
מובילי קהילה
תרומת כליה אינה מגבירה סיכון התורם לפתח אי ספיקת כליות
במחקר שבוצע בארה"ב נמצא כי לתרומת כליה אין השפעה על הישרדות ועל הסיכון לפתח אי ספיקת כליות סופנית אצל התורם. הסיכון לארועים אלו בתורמי כליות דומה לסיכון בקרב האוכלוסיה הכללית, ואף פחות מכך.
החוקרים עקבו אחר כ-3700 אנשים שתרמו כליה בין השנים 1963 ועד 2007. משך המעקב היה בין 10-20 שנים. במהלך שנים אלו 11 אנשים מתוך 3700 פיתחו אי ספיקת כליות סופנית – שיעור של 180 מקרים לכל מליון איש לשנה. באוכלוסיה הכללית שיעור החולים המפתחים אי ספיקת כליות סופנית מדי שנה הוא 268 מקרים לכל מליון איש. משמע, הסיכון לפתח אי ספיקת כליות סופנית באנשים שתרמו כליה, נמוך עוד יותר מאשר באוכלוסיה הכלללית.
במרבית תורמי הכליה מדדים של איכות החיים היו טובים יותר לעומת האוכלוסיה הכללית, וכן ההישרדות היתה דומה לזו של האוכלוסיה הכללית. במרבית התורמים במחקר התפקוד הכלייתי היה שמור, עם איכות חיים מצויינת.
מחקר גדול זה מעודד ומראה כי תרומת כליה לקרוב או לבן משפחה אינה מסכנת את בבריאות התורם ואיכות חייו בטווח הארוך.
תרגום ועריכה: ד"ר נעמי לוין-יינה
N Engl J Med 2009 Jan; 29:360(5):459-69
אברהם פ.
תוצאות לטווח רחוק של תרומת כליה מבוא למאמר שפורסם מיום 29.1.2009 ב-The NEW EANGLAND JURNAL of MRDICINE ע"י צוות מחקר ממחלקת רפואה של אוניברסיטת מינסוטה בראשות ד"ר חסן איברהים. http://66.102.1.104/scholar?hl=iw&lr=&q=cache:xALjzHoQRogJ:https://webster.utmem.edu/Internal/syllabus-journalclub/kidney.pdf ________________________________________ הרקע למחקר: אורך חיים לטווח-ארוך של תרומת כליה של תורם "מהחי", היא בעלת עניין גובר במיוחד. מעדויות כוללות על חיי תורמי כליות,עולה כי יש להם שרידות הדומה ל"לא תורמים" כמו גם סיכון ללקות באי-ספיקה כלייתית סופנית (ESRD), אינו עולה עקב התרומה. מחקרים קודמים כללו רק מספר תורמים קטן יחסית ורק זמן מעקב קצר. שיטות המחקר: בדקנו את מצב חיוניות והסיכון לחייהם, עקב מחלת אי ספיקה כלייתית סופנית, של 3698 תורמים, אשר תרמו כליות בין השנים 1963 ועד 2007, כמו כן בדקנו את קצב הסינון הכלייתי (GFR) ואת הפרשת חלבון האלבומין בשתן, תוך הערכת שכיחות יתר לחץ דם, מצב רפואי כללי ואיכות חיים כללית אצל 255 תורמים. תוצאות המחקר: שרידות חיים של תורמי גליות, נמצאה דומה לקבוצות ביקורת של "לא תורמים", אשר התאימו בגיל, מין, וגזע או מוצא אתני. אי-ספיקה כלייתית סופנית, התפתחה אצל 11 תורמים, בהשוואה ל-180 מקרים לכל מיליון איש בשנה, לעומת 268 מקרים למיליון איש, באוכלוסיה הכללית. בהערכה זהירה (+/-), 9.2 – 12.2 שנים לאחר התרומה, אצל 85.5% מתת הקבוצה של ה- 255 התורמים, נמצא קצב סינון כלייתי (GFR) של 60 מ"ל לדקה או יותר, (עבור 1.73 מ2 שטח פני גוף) ואצל 32.1% נמצא יתר לחץ דם ואצל 12.7% נמצאה הפרשת אלבומין (אלבומינוריה). בגיל מבוגר יותר ואצל בעלי משקל עודף, בטווח זמן זהה מהתרומה, עם קשר לקצב סינון כלייתי נמוך מ- 60 מ"ל לדקה או יותר, (עבור 1.73 מ2 שטח פני גוף) ויתר לחץ דם. זאת לעומת מקרים בהם עבר יותר זמן מיום התרומה, שבהם נמצאה ללא תלות הפרשת אלבומין (אלבומינוריה). למרבית התורמים הייתה תוצאה של איכות חיים טובה יותר, מאשר נורמת איכות החיים לאוכלוסיה הכללית, אשר במחקרים קודמים של תנאי חיים דומים היו כמו לאלה שעליהם נעשה פיקוח על ידי מבחני תזונה של ארגוני הבריאות הלאומיים (NHANES), אשר חקרו התאמות של קבוצות גיל, מין גזע או מוצא אתני, לפי טבלאות של משקל גוף. מסקנות מהמחקר: אורך חיים לטווח-ארוך (שרידות) של תורמי כליות והסיכון ללקות באי-ספיקה כלייתית סופנית, שנמצאו תחת פיקוח, נמצאו דומים לשאר האוכלוסייה. אצל מרבית התורמים שהשתתפו במחקר, נמצא קצב סינון כלייתי תקין, הפרשת אלבומין נורמטיבית ואיכות חיים מצויינת. ________________________________________ פרטים נוספים על המחקר, ניתן לקרוא בשפת המקור באתר שצוין למעלה. התרגום באדיבות אברהם פ.