תרומת ביצית היא תרומה המיועדת לנשים ששחלותיהן אינן מייצרות ביציות בשלות, באופן שאינו מאפשר להן להשתמש בביציות שלהן כדי להביא ילדים לעולם.

בתהליך תרומת ביצית נשאבות ביציות מתורמת ביצית בארץ או בחו"ל, מופרות בתא זרע במעבדה להפריה חוץ גופית, ובהמשך מוחזרים העוברים המופרים לרחם של המטופלת-הנתרמת.

בדצמבר 1983 דווח באוסטרליה על תרומת הביצית הראשונה בעולם שהובילה ללידת תינוק חי אצל אישה שסבלה מכשל שחלתי ראשוני. כעבור שנה דווח על תרומת הביצית המוצלחת הראשונה בארה"ב שהובילה להיריון ולידה, וגם בישראל תועד ההיריון הראשון מתרומת ביצית בשנות ה-80 המאוחרות. בשנות התשעים תרומות ביציות בישראל לא היו מוסדרות דיין בחוק.

בשנת 2000 הוקמה במשרד הבריאות ועדה מקצועית להסדרת התחום על רקע פרשה במסגרתה דווח על נשים שבמסגרת טיפולי הפריה חוץ גופית נשאבה מגופן כמות גבוהה מדי של ביציות שהועברו בהמשך לנשים אחרות ללא הסכמתן המפורשת. בהמשך נאסרה תרומת ביציות בישראל, ונשים שנזקקו לתרומת ביצית נאלצו לרכוש ביצית בחו"ל כאופק יחיד להיריון עתידי.

בשנת 2010 נחקק בישראל חוק המסדיר את ההליכים הנדרשים לתרומת ביציות בארץ. החוק מקנה פיצוי מוסדר לתורמות ביצית ישראליות, מתוך מטרה להסיר חסמים אתיים, ונכון להיום עשרות נשים תורמות מדי שנה ביציות ביחידות ההפריה החוץ גופית המורשות לכך בבתי החולים בישראל. לצד זאת, מאחר והזמינות של תורמות ביצית ישראליות עדיין נמוכה, ישנה אפשרות לתרומת ביציות ממרפאות בחו"ל המורשות מטעם משרד הבריאות הממוקמות בארה"ב, מזרח אירופה וקפריסין.

תרומת ביציות מחו"ל כרוכה בעלות גבוהה יותר בהשוואה לאגרה הנדרשת לקבלת ביציות מתורמת ישראלית, אך גם זמינותה רבה יותר.

קבלת תרומת ביצית

הסיבות לצורך בתרומת ביצית

תרומת ביצית נדרשת במצבים בהם האישה איננה מסוגלת להרות מהביציות שלה, במצב של כשל שחלתי או כישלונות חוזרים בטיפול עקב איכות נמוכה של ביציות, וכן במצבים רפואיים וחברתיים נוספים.

המצבים שדורשים תרומת ביצית כוללים:

• נשים מבוגרות

נשים מבוגרות עם ירידה ביכולת הפוריות הן קבוצת היעד המרכזית לתרומת ביצית. גיל מוכר כיום כגורם הסיכון הראשון במעלה לירידה בסיכויי פוריות האישה, כתוצאה מירידה משמעותית בכמות והאיכות של הביציות בשחלות באופן שפוגע ביכולת להשיג היריון ולידת חי בריא. תהליכים אלה הופכים למשמעותיים בעיקר אחרי גיל 35. לפי סקירה מדעית בנושא, שפורסמה בינואר 2020, לאישה מתחת לגיל 30 יש 85% סיכויים להרות באופן ספונטאני תוך שנה. בגיל 30 הסיכויים להיריון ספונטאני עומדים על 75%. בגיל 35 הסיכויים יורדים כבר ל-66%, ובגיל 40 הם עומדים על 44% בלבד. בגיל 45 הסיכויים הכלליים באוכלוסייה להיריון ספונטאני עומדים על אחוזים בודדים בלבד – ופחות מ-5%.

סל הבריאות בישראל מגביל טיפולי הפריה חוץ גופית רגילים עד גיל 45 בלבד, ולמעשה מגיל 45 עד 54 מתאפשרים בארץ טיפולי הפריה חוץ גופית במסגרת הרפואה הציבורית רק באמצעות תרומת ביצית (או היריון מביציות עצמיות שהוקפאו בגיל צעיר יותר), ורק כשמתקבלת חוות דעת רפואית של גינקולוג/ית הקובעת כי לאישה יש בעיה רפואית בגללה היא לא יכולה להיכנס להיריון מהביציות שלה, או שיש לה בעיה רפואית אחרת שמצדיקה שימוש בביציות של אישה אחרת לשם הולדת ילד.

במחקר ישראלי שבחן מאפיינים של 69 נשים שקיבלו תרומת ביצית בבית החולים איכילוב, שממצאיו פורסמו בפברואר 2025 בכתב העת Journal of Religion & Health, נמצא כי הרוב, כ-80% מתוכן, קיבלו ביציות על רקע גיל מבוגר, מעל גיל 40, שהיה מלווה בשינויים הורמונאליים של ירידה בהפרשת הורמון האסטרוגן שמאפיינת את תקופת ה'פרימנופאוזה' (perimenopause) לפני גיל המעבר.

• הפסקת וסת

הפסקת וסת היא סיבה נוספת שמצריכה תרומת ביצית, מאחר ובמצב זה האישה כבר איננה יכולה להרות מהביציות שלה, לא באופן ספונטאני ולא בהפריה חוץ גופית. הפסקת וסת מתרחשת בממוצע באירופה בגיל 54, שהוא הגיל שנקבע כגבול עליון בזכאות לקבלת תרומת ביצית בסל הבריאות. עם זאת, במסגרת פרטית (בחו"ל) לכאורה ניתן לקבל תרומת ביצית גם בגילים מבוגרים יותר.

במחקר מאיכילוב שפורסם בפברואר 2025, נמצא כי 13.8% מהנשים קיבלו תרומת ביצית על רקע הפסקת הווסת. בספטמבר 2019 הייתה ארמטי מנגמה (Erramatti Mangamma) מהודו לאישה ששברה את שיאי גינס והפכה לשיאנית עד כה בהולדה לאחר תרומת ביצית, כשילדה שתי ילדות תאומות בגיל 73.

• אי ספיקה שחלתית

אי ספיקה שחלתית ראשונית (Primary Ovarian Insufficiency – ובקיצור POI) מהווה מצב רפואי שמתאפיין בהפסקה של המחזור החודשי של האישה לפני גיל 40 והפסקה מוחלטת של תפקוד השחלות בהן מצויות הביציות – מצב המוגדר בשפה עממית כ'גיל מעבר מוקדם'. לפי מחקרים, כ-5% עד 10% בלבד מהמאובחנות עם אי ספיקה שחלתית מצליחות להרות באופן ספונטאני. במחקר מאיכילוב שפורסם בפברואר 2025 נמצא כי 4.6% מהנשים קיבלו תרומת ביצית על רקע אי ספיקה שחלתית. במחקר ישראלי ארצי שאסף נתונים ממחלקות לאנדוקרינולוגית ילדים, וממצאיו פורסמו במאי 2020 בכתב העת Journal of Adolescent Health, נקבע כי שכיחות גיל מעבר מוקדם במיוחד אצל נשים צעירות עד גיל 21 יותר מהוכפלה מהתקופה בשנים 2008-2000 (2 מקרים למאה אלף איש בשנה) לשנים 2016-2009 (4.5 למאה אלף), כאשר מדובר בשכיחות הנמוכה פי 10 מזו המתועדת במדינות מערביות אחרות באופן שמצביע על תופעה חריגה יחסית בארץ. הסיבות המרכזיות לתופעה כפי שסווגו במחקר היו תסמונת טרנר (43%), סיבה לא ידועה-אידיופתית (27%) וסיבות התפתחותיות, גנטיות, מטבוליות ואוטואימוניות (30%).

• מחלות גנטיות

נשים שמאובחנות עם מחלות גנטיות נדירות שעלולות לפי ייעוץ גנטי לעבור ליילוד פונות לעתים לתרומת ביצית כדי למנוע את העברת המחלה לדורות הבאים. יש לציין כי כיום ניתן לבצע גם אבחון טרום השרשתי (PGT) כדי למנוע העברה לדורות הבאים של מחלות שמקורן במוטציות גנטיות ספציפיות.

מעבר לכך, יש מחלות גנטיות שפוגעות בכמות ואיכות הביציות בשחלות ומצריכות לשקול תרומת ביצית, כמו תסמונת טרנר בה מאובחנות נשים עם חוסר מלא או חלקי של אחד מזוג כרומוזומי המין X ומלווה בפגיעה בתפקוד השחלה וחוסר יכולת להביא ילדים לעולם מביציות האישה החולה. מחלות גנטיות נדירות נוספות שמלוות בפגיעה בפוריות האישה הן תסמונת X שביר, המתאפיינת בפגם בגן FMR-1 המצוי על כרומוזום המין X, ועשויה להתבטא בהפרעת קשב, דיכאון, אפילפסיה, אוטיזם ומוגבלות שכלית ותווי פנים אופייניים; ותסמונת קלמן המאופיינת בהפרשה נמוכה של הורמוני מין והעדר התבגרות מינית והעדר חוש ריח (תתרנות).

יש לציין כי גם במסגרת ההליך לקבלת תרומת ביצית – נהוג לבצע בדיקה מקיפה למחלות גנטיות באישה התורמת כדי למנוע העברת מחלות לדור הבא (קראו בהרחבה בהמשך הכתבה). 

במחקר מאיכילוב שפורסם בפברואר 2025 נמצא כי 1.5% מהנשים קיבלו תרומת ביצית על רקע מחלות גנטיות נדירות.

• זוגות הומוסקסואלים וגברים יחידניים

זוגות הומוסקסואלים וגברים יחידנים שמבקשים להביא ילדים לעולם נדרשים לתרומת ביצית, בשילוב עם הליך פונדקאות. בינואר 2022 קבע משרד הבריאות על בסיס פסק דין של בית המשפט העליון כי יש לפרש את חוק הפונדקאות בארץ באופן המאפשר הליך פונדקאות הכולל תרומת ביצית לא רק לזוגות נשואים, אלא גם לזוגות גברים ולגברים יחידנים שנזקקים להליך זה כדי להביא ילדים לעולם.

בנות זוג לסביות יכולות לתרום ביצית אחת לשנייה, ואף ניתן להפרות אותן בארץ, אולם החזרת העוברים לאחר ההפריה לא יכולה להיעשות בארץ, בהתאם לפסק דין של בית המשפט העליון שניתן בספטמבר 2014.

התנאים לקבלת תרומת ביצית בישראל

לפי חוק הביציות שנכנס לתוקף בדצמבר 2010, ובהתאם לחוזר מנכ"ל משרד הבריאות שפורסם בעקבותיו, אישה בארץ זכאית לתרומת ביצית ברפואה הציבורית רק במידה והיא תושבת ישראל, בין הגילים 18 עד יום הולדת 54, ואם יש חוות דעת רפואית של גינקולוג/ית, ולפיה יש לה בעיה רפואית בגללה היא איננה יכולה להיכנס להיריון מהביציות שלה, או שיש לה בעיה רפואית אחרת שמצדיקה שימוש בביציות של אישה אחרת לשם הולדת ילד. בהליך פונדקאות יש זכאות לתרומת ביצית רק להורים בני זוג (הטרוסקסואלים או הומוסקסואלים) או לאבות יחידנים, ובתנאי שהביצית איננה שייכת לאם הפונדקאית. במידה ומדובר בפונדקאות של אישה יחידנית – ההפריה תיעשה באמצעות הביצית שלה בלבד, והיא אינה זכאית לתרומת ביצית.

איך מתבצע תהליך קבלת ביצית מתרומה?

• איתור תרומת ביצית

במסגרת תרומת ביצית, המטופלת שנזקקת לתרומה מתבקשת לפנות ליחידה להפריה חוץ גופית באחד מבתי החולים בישראל, בהתאם להסדרים עם קופת החולים בה היא מבוטחת, ומגישה בקשה בכתב לקבלת תרומת ביצית לרופא על גבי טופס בקשה לקבלת תרומת ביציות.

המטופלת ובן או בת זוגה נדרשים לחתום על טופס הסכמה להכללת הפרטים האישיים שלהם במאגר מידע ובמרשם יילודים – מאגרים חסויים הפועלים במשרד הבריאות ובכפוף לפיקוח בית משפט.

המטופלת נדרשת לספק תעודה רפואית על תקינות בריאותה ובדיקות מעבדה שונות, בהתאם לבקשת הרופאים ביחידה להפריה חוץ גופית. לפי תנאי הסל, עליה להציג מסמך רפואי מרופא/ה גינקולוג/ית המעיד על כך שאינה יכולה להרות מביציותיה.

בהמשך מאותרת תורמת ביצית במאגר הישראלי של תורמות ביציות או בתרומה מחו"ל.

תרומת הביצית עשויה להתקבל ממרפאה בחו"ל המורשית על ידי משרד הבריאות לצורך ייבוא ביציות לישראל. נכון לשנת 2025, משרד הבריאות מתיר ייבוא ביציות מתשע מרפאות בארה"ב, קפריסין, אוקראינה, גאורגיה וצ'כיה. רשימת המרפאות המורשות לייבוא ביציות לארץ – בקישור הבא.

• בדיקות התאמה מקדימות

לפי החוק הישראלי, לאחר אישור ועדת אישורים על התורמת, תרומת ביצית דורשת בדיקת התאמה בין המטופלת לתורמת ביצית במאגרים מיוחדים של משרד הבריאות המופעלים בפיקוח בית משפט.

בדיקת ההתאמה נועדה לוודא כי התורמת היא בת דתה של הנתרמת; התורמת והנתרמת אינן קרובות משפחה; התורמת אינה קרובת משפחה של האב הגנטי; התורמת אינה נשואה. במקרה של תורמת שאינה מאותה הדת של המטופלת – נדרש לקבל הסכמה בכתב מהמטופלת לתרומה, והיא מותנית באישור ועדת חריגים. כשמדובר בתורמת שמייעדת ביציות לנתרמת קרובת משפחה – הוועדה תאשר את ההליך במידה ושוכנעה כי קיימים טעמים דתיים המצדיקים את התרומה. במקרה שלא מדובר בקרובת משפחה – הוועדה עשויה לאשר את התרומה גם מטעמים חברתיים. תרומת ביצית מתורמת נשואה תאושר רק כשקיימים טעמים דתיים המצדיקים זאת. תורמת מדת אחרת תאושר במידה ויש איסור על קבלת תרומות ביצית מאותה הדת או כשיש מחסור בביציות לתרומה מאותה הדת של המטופלת.

• בדיקות רפואיות מקדימות למטופלת

מטופלת שנזקקת לתרומת ביצית מתבקשת לעבור בדיקות רפואיות מקדימות כדי לוודא שהיא כשירה לעבור את הליך ההכנסה של העובר/ים המופרה/ים ואת ההיריון המיוחל בעקבותיו, לרבות בדיקות ספירת דם, תפקודי קרישה, המוגלובין מסוכרר, להציג בדיקות לזיהומים שונים – לרבות HIV והפטיטיס C –  שבוצעו בשנה האחרונה, לבצע בדיקת סוג דם וסקר נוגדנים, בדיקת שתן כללית ותרבית, בדיקת משטח צוואר הרחם (פאפ), בדיקת כירורג שד, אולטרסאונד אגן, בדיקת הדמיה לחלל הרחם מסוג היסטרוסקופיה אבחנתית, אק"ג מעל גיל 40 ואקו-לב מעל גיל 45.

בן זוג שנעשה שימש בזרעו יתבקש לעבור בדיקה לזיהומים, בדיקת ספירת זרע ולהציג ממצאי סקר גנטי רחב עדכני.

יצוין כי גם תורמת הביצית נדרשת לעבור בדיקות רפואיות מקיפות ככדי להבטיח שהביצית ככשירה לתרומה – כמפורט בהמשך הכתבה.

• תשלום לתרומת הביצית

בתרומת ביצית בישראל, לאחר קבלת האישורים לתרומת הביצית במאגר ובאמצעות ועדת חריגים במקרים הנדרשים, מתבקשת המטופלת לשלם אגרה לבית החולים, בסכום של 10,000 ש"ח. למטופלת המקבלת גמלת הבטחת הכנסה נקבעה אגרה מופחתת בסכום של 7,000 ש"ח. אגרה זו מהווה מקור לתשלום פיצויים לתורמת הביצית (כמפורט בהמשך הכתבה).

בתרומת ביצית בחו"ל, חשוב לוודא כי הביציות מיובאות ממרפאה המורשית על ידי משרד הבריאות. עלות של רכישת ביציות לתרומה בחו"ל נאמדת בעשרות אלפי שקלים, ובמקרים רבים בפועל זוהי האפשרות הזמינה היחידה לנשים המבקשות להרות מתרומת ביצית. הביטוחים המשלימים של קופות החולים מציעים החזרים משמעותיים למימון ההליך, וכך גם חלק מפוליסות ביטוח הבריאות הפרטיות.

מעבר לכך, המטופלת צריכה לספק התחייבות כספית של קופת חולים למימון הליך ההפריה החוץ גופית שמשולב בתרומת הביצית.

• שאיבת הביצית והפרייתה בזרע במעבדה

שאיבת הביציות מתורמת ביצית ישראלית מתבצעת בישראל, ואילו כשתרומת הביצית מחו"ל – שאיבת הביציות מתבצעת במדינת המוצא, ובהמשך הביציות יופרו לעתים בחו"ל, כשהכנסת העוברים המופרים למטופלת מתבצעת אף היא בחו"ל, או שהביציות מועברות לארץ כשהן טריות באינקובטור נייד או כשהן מוקפאות בחנקן נוזלי, להמשך תהליך ההפריה בישראל.

הביציות שנשאבו מועברות לנוזל מיוחד שמעודד את התפתחותן ("מדיום" או "מצע הדגרה"). הביצית מופרות במעבדה בזרע של בן זוג, תורם או תורם אנונימי. במחקר מאיכילוב שפורסם בפברואר 2025 נמצא במדגם של נשים שהרו מתרומת ביצית כי אצל מחציתן הופרתה הביצית בזרע של בן הזוג ואצל מחציתן בזרע מתורם ידוע או אנונימי.

עוד בשלב מקדים להליך ההפריה, ההנחיות בישראל מתירות הפריה של ביציות שנתרמו בזרע של תורם לא אנונימי רק בתנאי שהגבר נתן בכתב הסכמה להפריה מראש, ולאחר שנתן הסכמה כללית להכללת פרטיו האישיים במאגר המידע ומרשם היילודים שמנוהלים במשרד הבריאות בפיקוח בית משפט.

בהפריה מתרומת זרע יש לוודא כי התורם אינו קרוב משפחה של המטופלת ו/או של תורמת הביצית באמצעות פנייה למאגרי משרד הבריאות.

כשהביציות מוקפאות לאחר שנשאבו, הדבר נעשה באמצעות "מכת קור" מהירה והן נשמרות בחנקן נוזלי בטמפרטורה של מינוס 196 מעלות צלזיוס, ובאופן שמונע מהנוזלים שמרכיבים את הביצית להפוך לגבישי קרח שעלולים להזיק לתפקוד הביצית לאחר הפשרתה. בתהליך ההקפאה נחשפות הביציות לחומר מגן (קריופרוטקטנט) בעל נקודת קיפאון נמוכה במיוחד שמונע את היווצרות גבישי הקרח בביציות.

ההפריה של הביצית שנתרמה בזרע מבוצעת באחת משתי טכניקות: בשיטה המסורתית מוסיפים נוזל זרע לתאים קטנים בהן ישנה ביצית בסביבה מבוקרת באינקובטור. בשיטה נוספת המכונה 'מיקרומניפולציה' (ICSI) –זרעון בודד מוזרק ישירות לתוך ביצית בשלה. שיטה זו מיושמת לרוב כשאיכות הזרע או ספירת הזרע לקויים או בניסיונות חוזרים לאחר כישלון של טיפולי הפריה חוץ גופית קודמים.

לא כל הביציות שנשאבו מגיעות לשלב ההבשלה הרצוי וגם לא כל הביציות הבשלות עוברות הפריה תקינה בזרע לצורך התפתחות עובר.

בשלב המעבדתי לעתים מבצעים פעולות נוספות, ובהן חירור של מעטפת הביצית המבוצעת באמצעות קרן לייזר לפני החזרת העוברים המופרים לרחם כדי לנסות לשפר את סיכויי ההשרשה של העובר, ודגימה של תא או תאים בשלבים שונים של העובר המתפתח לבדיקות גנטיות במקרה של חשש להעברת מוטציות גנטיות ליילוד במסגרת טיפולי PGT.

לרוב לאחר 24 שעות משאיבת הביציות ופעולת ההפריה במעבדה ניתן לקבוע אם התקיימה הפריה תקינה של הביציות ובהמשך המעקב נבדקת התפתחות העוברים, וכמה תאים בכל עובר. לאחר כ 48 שעות לרוב עוברים יכילו 4-2 תאים, וכעבור 72 שעות יכילו 8-5 תאים.

הקפאת ביציות נעשית באמצעות "מכת קור" בטמפרטורה של מינוס 196 מעלות צלזיוס (צילום: Shutterstock)

• טיפול הורמונלי למטופלת לקראת העברת העוברים ובהמשך

לפני העברת העוברים המופרים לרחמה של האישה המטופלת – עליה לקבל טיפול הכנה תרופתי כדי להכין את רירית הרחם ולשפר את סיכויי קליטת העוברים.

במסגרת זו, כמה ימים לפני תחילת הטיפול הורמונאלי שניתן לתורמת הביצית לצורך השראת הביוץ, המטופלת מקבלת בשלב הראשון טיפול באסטרוגן דרך הפה או במדבקה, ובהמשך כעבור 14 יום או מעבר לכך – נוסף טיפול בפרוגסטרון בנרות וגינאליים או טיפול פומי (ולעתים גם בזריקה לשריר או טיפול בזריקות תת עוריות), לצורך הכנה של הרירית להשתרשות תקינה של העובר המוכנס לרחם. לעתים נדרש מתן טיפול לדיכוי תהליך הורמונלי של ביוץ, כדי לאפשר הכנה נאותה של רירית הרחם להכנסת העוברים.

לאחר הכנסת העוברים נמשך הטיפול ההורמונלי באסטרוגן ופרוגסטרון עד לקליטת העובר ברחם ואף לאחר מכן, עד ל-10-7 שבועות להיריון, כשהשלייה מספקת את צרכי ההיריון. לעתים מומלץ על הורדה מדורגת של מינון הטיפול ההורמונלי עד לסוף השליש הראשון להיריון.

• הכנסת העובר לרחם המטופלת

העובר מוכנס/ מועבר לרחמה של המטופלת מספר ימים לאחר שאיבת הביציות ובהתאם להתפתחות העוברים ואיכותם. ההחזרה מהירה יותר כשתרומת הביצית מישראל, ואילו בתרומת ביצית מחו"ל – כשההחזרה מבוצעת בארץ, יש לקחת בחשבון את פרק הזמן לשינוע הביצית כשהיא טרייה באינקובטור או כשהיא מוקפאת בחנקן נוזלי.

כיום נהוג להכניס לרוב רק עובר אחד לרחם כדי למנוע מצב של היריון מרובה עוברים. בשנים הראשונות לשימוש בטכנולוגית הפריה חוץ גופית, ובהמשך בשילוב תרומת ביצית, כשהיה מקובל להחזיר לרחם שלוש או ארבע ביציות מופרות – התרבו הדיווחים על שלישיות ורביעיות שנולדו מטיפולי הפריה. בהמשך הוחלט במדינות שונות על הגבלת מספר העוברים המופרים שמוחזרים לרחם בטיפול. בישראל, בהתאם לנייר עמדה של האגודה הישראלית לחקר הפוריות (איל"ה) שעודכן לאחרונה מאי 2018, נקבע כי מספר העוברים נקבע לפי גיל התורמת. לפי ההנחיות, לרוב מקובל להכניס עד שני עוברים, וכאשר גיל התורמת הוא עד 32 – מומלץ בשני הטיפולים הראשונים על הכנסה של עובר אחד, למעט במקרים חריגים כגון איכות עוברים ירודה.

נייר העמדה של האיגוד האירופאי לפוריות (ESHRE) שפורסם בפברואר 2024 בכתב העת Human Reproduction מדגיש שנדירים המקרים בהם מומלץ להחזיר יותר מעובר אחד לרחם, וכי אין באמת הוכחה שהחזרת יותר מעובר אחד מעלה משמעותית את סיכויי ההצלחה להריון ולידת חי.

פעולת הכנסת העובר לרחם מהירה ואורכת מספר דקות, ואיננה כרוכה בהרדמה, למעט במקרים חריגים. הפעולה אינה כרוכה לרוב בכאב, אך עלולה להוביל לתחושות של התכווצויות. ההחזרה מבוצעת באמצעות קטטר צר דרך הוואגינה, אשר מוחדר דרך צוואר הרחם לרחם, שם ממוקמת הביצית המופרית.

לאחר הכנסת העובר, אין המלצה למנוחה מיוחדת והאישה משתחררת לביתה ולרב אין הגבלות מיוחדות על פעילותה. ישנן דעות שונות לגבי הצורך להימנע מיחסי מין לתקופה שלאחר ההכנסה, אך מוסכם שאין באמת הוכחה מחקרית שיחסי מין פוגעים בתהליך ההשרשה של עובר ברחם.

• קביעת היריון

במידה והטיפול צלח, העובר משתרש ברירית נרחם תוך מספר ימים, וניתן יהיה לקבוע בבדיקת דם תוך 12 יום מהליך ההחזרה שההיריון נקלט. כעבור שבועיים-שלושה נוספים נהוג לבצע בדיקת אולטרסאונד המדגימה את דופק העובר.

• שמירה על אנונימיות

יש לציין כי לצד הבדיקה במאגרי משרד הבריאות, תרומת ביצית בישראל היא תרומה אנונימית, ועל הרופאים ביחידה להפריה חוץ גופית אסור לספק למטופלת מידע מזהה על תורמת הביצית, וכן אסור לספק לתורמת מידע מזהה על המטופלת, וזאת למעט במקרים בהם התורמת מסרה מראש כי היא מייעדת את הביציות שיישאבו מגופה למטופלת מסוימת. מעבר לכך, רופאים רשאים להעביר מידע גנטי שאינו מידע מזהה בין התורמת למטופלת, במידה והם סבורים כי יש טעמים רפואיים המצדיקים זאת.

סיכויי ההצלחה

עם העלייה בגיל, כאשר איכות הביציות בגוף יורדת – תרומת ביצית מעלה משמעותית את הסיכויים של אישה להיריון ולידה בהשוואה לטיפול הפריה חוץ גופית הכולל ביצית ממקור עצמי.

לפי נתונים שנאספו ממחקרים בתחום, ככלל הסיכוי להיריון במחזור הפריה חוץ גופית שמערב תרומת ביצית מגיע לכ-55% עד 63% בהשוואה לשיעור הריונות של 35% עד 43% במחזור הפריה חוץ גופית שמבוצע עם ביצית של המטופלת עצמה. בנוסף, ככל שמספר המחזורים עולה – כך הסיכוי להיריון גדל.

לפי מחקר אמריקאי מקיף שפורסם בנובמבר 2024 בכתב העת Fertility and Sterility, שבחן נתונים במעל ל-135 אלף מחזורי הפריה חוץ גופית עם תרומת ביציות, השיעור של לידות חי עמד על 46.2% במקרה של שימוש בביציות מוקפאות לעומת 55.9% במקרה של ביציות טריות שעברו הפריה והכנסה של העוברים המופרים לרחם המטופלת מבלי שהוקפאו, ואילו שיעור הלידות היה מעט נמוך יותר – 41.3% במקרה של שימוש בביציות מוקפאות לעומת 45.8% במקרה של ביציות טריות, כאשר לאחר תהליך ההפריה העוברים המופרים הוקפאו ובהמשך הופשרו והושתלו ברחם המטופלת.

לפי מחקר אמריקאי שפורסם בינואר 2017 בכתב העת Fertility and Sterility, בטיפול הפריה חוץ גופית שמערב תרומת ביצית שהוקפאה בהשוואה לתרומת ביצית טרייה, יש ירידה של 12% בסיכוי להיריון וירידה של 13% בסיכוי ללידת תינוק.

לפי אומדני מחקרים, כ-5% עד 7% מכלל ההריונות שמקורן בטיפולי הפריה חוץ גופית מערבים תרומת ביצית.

גם מעבר להקפאת הביצית שנתרמת, מספר רב של גורמים נוספים עשויים להשפיע על סיכויי ההצלחה של היריון מתרומת ביצית. לפי מחקר מאיטליה שפורסם באוגוסט 2022 בכתב העת Reproductive BioMedicine Online, השמנה אצל הגבר שממנו מגיע הזרע בתהליך ההפריה של תרומת ביצית עשויה להשפיע לרעה סיכויי ההצלחה, כאשר דווקא השמנה אצל תורמת הביצית או המטופלת שמקבלת את התרומה לא זוהתה כבעלת השפעה מובהקת על הסיכויים להצלחת ההליך. כמו כן, בעבודה זו נמצא כי כשהעוברים הוחזרו יומיים לאחר ההפריה של תרומת הביצית בזרע, הסיכויים להיריון היו נמוכים יותר בהשוואה לעוברים שהוחזרו חמישה ימים לאחר ההפריה.

חשוב להבהיר שהחזרה של עוברים לאחר 5 ימים מייצגת מצב שבו יש כמות גדולה יותר של עוברים שמאפשרת "סלקציה" ובחירה טובה יותר של איכות העובר שמוחזר לרחם. במצב שבו אין מספר גדול של ביציות מופרות – אין יתרון אמיתי בהמתנה להחזרה של עובר ביום החמישי או שישי לחייו.

תופעות לוואי וסיבוכים

מטופלת שקיבלה תרומת ביצית נדרשת לעבור טיפולים הורמונאליים שעשויים להוביל לתופעות אופייניות קלות ברובן, כגון סיבוכים שונים במערכת העיכול, כאבי ראש וסחרחורות ורגישות בשדיים.

בימים הראשונים לאחר הכנסת העוברים לרחם, המטופלת עשויה לחוש אי נוחות כתוצאה מנפיחות בבטן התחתונה. תופעות לוואי אפשריות כוללות הפרשה של נוזל צלול או דמי בסמוך לפעולת ההחזרה כתוצאה מנגיעה בצוואר הרחם, רגישות או כאב בשדיים כתוצאה מהפרשה מוגברת של אסטרוגן, נפיחות קלה והתכווצויות קלות בבטן התחתונה ועצירות.

היריון שמקורו בתרומת ביצית מלווה בסיכון לסיבוכים שונים עבור המטופלת, ובהם:

יתר לחץ דם בהיריון: מחקרים מזהים כי נשים שהרו מעוברים שמקורם בתרומת ביצית נמצאים בסיכון מעט גבוה יותר ליתר לחץ דם בהיריון, תופעה שמצדה גם מעלה את הסיכון לרעלת היריון, בהשוואה לסיכון אצל כלל הנשים ההרות. לפי מטה אנליזה מגרמניה שפורסמה בשנת 2011, לנשים שהרו מתרומת ביצית סיכון גבוה פי 2.57 ליתר לחץ דם בהיריון בהשוואה לנשים שעוברות טיפול הפריה חוץ גופית רגיל וסיכון גבוה פי 6.6 לתופעה בהשוואה לנשים בהיריון רגיל. במחקר מאיכילוב שעקב אחר תורמות ביצית וממצאיו פורסמו בפברואר 2025, כחמישית (18.2%) פיתחו יתר לחץ דם היריוני. ההנחה כי מקור הקשר בין תרומת ביצית ליתר לחץ דם בהיריון הוא בין השאר בכשל שחלתי אצל המטופלת ההרה ובתהליכים אימונולוגיים (שינויים בתפקוד מערכת החיסון).

סוכרת היריון: לנשים שהרו מתרומת ביצית סיכון מעט גבוה יותר לפתח סוכרת היריון בהשוואה לסיכון הכללי. במחקר מאיכילוב, כשליש מהנשים (32.3%) תועדו עם סוכרת היריון. ההנחה כי מקור הקשר גם בגורמי סיכון מקדימים לסוכרת היריון אצל נשים שהרות מתרומת ביצית, לרבות גיל מבוגר והשמנה, לצד השפעות אפשריות של הטיפולים ההורמונליים הניתנים לנשים על שינויים מטבוליים והתפתחות תנגודת לאינסולין.

מומים מולדים: גיל האישה הוא גורם הסיכון המוביל למומים מולדים, ללא קשר לאופן השגת ההיריון, ועל כן היריון בגיל המבוגר מטיפולי הפריה חוץ גופית וכן כתוצאה מתרומת ביצית נקשרו למומים מולדים – בעיקר מומים לבביים. יש לציין כי נכון להיום לא פוענח מקור התופעה.

לידה מוקדמת ומשקל נמוך של היילוד: לפי מחקרים, לילדים שנולדו מהפריה חוץ גופית יש עלייה קלה בסיכון ללידה מוקדמת ופגות, ובאופן זה גם לילדים שנולדו מהיריון שמקורו בתרומת ביצית. במחקר משבדיה שפורסם באוקטובר 2016 בכתב העת BMC Pediatrics נמצא כי לנשים שהרו מתרומת ביצית סיכון גבוה פי 2.36 ללידה מוקדמת ופי 4.23 ללידת תינוק קטן לגיל היריון.

היריון חוץ רחמי: לשיעור קטן מהנשים שעוברות טיפולי IVF יש סיכון להיריון חוץ רחמי שבו הביצית המופרית נעה בגוף ומתחברת לרקמות מחוץ לרחם, לרוב בחצוצרות. העובר אינו יכול לשרוד מחוץ לרחם, וגדילת ההיריון בחצוצרה עלולה לסכן את האישה לכן נדרש מעקב צמוד, טיפול תרופתי או ניתוחי במצב זה.

הפלות: בהיריון כתוצאה מהפריה חוץ גופית סיכון גבוה יותר להפלות, בין השאר על רקע גיל מבוגר של האישה ההרה, אולם דווקא אצל נשים מעל גיל 40 – בתרומת ביצית הסיכון להפלות יורד ל-16% בהשוואה לסיכון של כ-31% למטופלות שהרות מהליך הפריה חוץ גופית רגיל (עם ביצית ממקור עצמי).

ניתוח קיסרי: נשים שהרו מתרומת ביצית נדרשות לרוב או שבוחרות לעבור לידה בניתוח קיסרי, אשר נחשבת למורכבת יותר בהשוואה ללידה רגילה, וכרוכה בסיכון לזיהומים ודימומים, כאבים במקום החתך והתאוששות ממושכת. במחקר אמריקאי שבחן לידות של נשים מבוגרות בגילים 51-40 שממצאיו פורסמו בשנת 2008 בכתב העת Fertility and Sterility, נמצא כי מעל למחצית מהנשים (56.6%) ילדו בניתוח קיסרי, כאשר השיעור עלה ל-65.6% לנשים שעברו טיפולי הפריה חוץ גופית קונבנציונאליים ול-74.3% בקרב נשים שעברו טיפולי הפריה בשילוב תרומת ביצית. במחקר מאיכילוב, הרוב המכריע של הנשים שהרו מתרומות ביציות (78.8%) נדרשו לעבור ניתוח קיסרי בלידה.

סרטן: מחקרים בעבר העלו את החשש לקשר בין טיפולים הורמונאליים שנדרשים בהליכי הפריה חוץ גופית וכן אצל נשים שמקבלות תרומת ביצית לבין לסרטן באיברי הרבייה הנשיים בהמשך החיים, אולם עבודות בשנים האחרונות לא תומכות במפורש בחשש זה. נכון להיום אין ראיות חד משמעיות לעלייה בסיכון לסרטן השד, הרחם, צוואר הרחם ו/או סרטן השחלות אצל נשים שעברו טיפולי IVF.

מתח נפשי: טיפולי הפריה חוץ גופית וכן בשילוב תרומת ביצית עשויים להיות מלווים בלחץ ומתח נפשי. למטופלים שעוברים את התהליך מומלץ לשקול תמיכה נפשית לפי הצורך. עם זאת, יש לציין כי לפי מחקרים אין השפעות נפשיות יוצאות דופן על ילדים שנולדו מתרומת ביצית בהשוואה לילדים אחרים או השפעה כלשהי על הקשר שבין ההורים לילדים אלה.

מתן תרומת ביצית

התנאים לתרומת ביצית בישראל

לפי נהלי משרד הבריאות משנת 2011 המבוססים על חוק תרומת ביציות (2010), תורמת ביצית ישראלית יכולה להיות מטופלת שכבר עוברת מסגרת של טיפולי הפריה חוץ גופית, כפי שהיה נהוג עוד טרם החוק, וכן תורמת-מתנדבת שעוברת את תהליך ההכנה ושאיבת הביציות רק עבור תרומה.

על התורמת להבין כי תרומת ביציות כרוכה בטיפול הורמונלי ותהליך שאיבת ביציות המתבצע בהרדמה.

תרומת ביצית של תורמת-מתנדבת בארץ מחייבת שהתורמת תהיה תושבת ישראל בגיל 21 עד 35, שאינה נשואה – למעט מקרים שאושרו בוועדת חריגים, וכן אינה פסולת דין, חסויה, עצורה או אסירה; אינה קרובת משפחה של מקבלת התרומה; ואינה קרובת משפחה של האב הגנטי המיועד של היילוד (או של תורם הזרע, במקרים שנדרשת תרומת זרע). התורמת צריכה להיות בת דתה של מקבלת התרומה, למעט במקרים שאושרו על ידי ועדת חריגים. כמו כן, תורמות ביציות נדרשות לפי נוהל משרד הבריאות להצהיר כי אינן חולות ב"מחלות נפש" ולא אושפזו בעבר בבית חולים פסיכיאטרי או במחלקה פסיכיאטרית בבית חולים כללי.

אישה רשאית לתרום ביציות בישראל עד שלוש פעמים בלבד, כאשר נדרשת המתנה של 180 ימים לפחות (כחצי שנה) בין תרומה לתרומה.

לפי התנאים החלים על תורמות בישראל, ביציות שישאבו במחזור אחד יוקצו לשלוש נשים לכל היותר. תורמת יכולה לבקש כי חלק מהביציות שנשאבו מגופה (20% מהביציות או שתי ביציות, הנמוך מבניהם) יוקפאו לשימוש עתידי על ידה או יימסרו למחקר.

תורמת ביציות זכאית להחזר הוצאות ופיצוי כספי כללי אחיד, על כל מחזור שאיבת ביציות שבוצע. התשלום מועבר לתורמת על ידי בית החולים בו בוצעה שאיבת הביציות, לאחר הפריית הביציות. תורמת מתנדבת תקבל כ-20,000 ש"ח לכל מחזור שאיבה. מי שמחליטה לתרום במסגרת טיפולי הפריה חוץ גופית תקבל כ-10,000 ש"ח למחזור שאיבה. אם תהליך הטיפול מופסק בנסיבות שאינן תלויות בתורמת אחרי התחלת הטיפולים ההורמונליים, התורמת זכאית לתשלום של 5,000 ש"ח מבית החולים. חוק הביציות אוסר על כל תשלום או מתן תמורה אחרת לתורמת, מעבר לפיצוי שניתן על ידי בית החולים, ואוסר במפורש על תופעה של סחר בביציות.

נכון לשנת 2025 מותרות בישראל שבע יחידות הפריה חוץ גופית לצורך תרומת ביציות בבתי החולים שיבא, איכילוב, וולפסון, שמיר-אסף הרופא, ברזילי, הילל יפה ופוריה.

איך מתבצעת תרומת ביציות?

תרומת בציות כרוכה בתהליך רפואי הכולל טיפול הורמונלי תחת מעקב מרפאתי הדוק ושאיבה המבוצעת בהרדמה מלאה, בדומה לתהליך הנדרש בטיפולי הפריה חוץ גופית מסורתיים.

• בדיקות רפואיות מקדימות

תוצאות כלל הבדיקות המקדימות מועברות לוועדת אישורים הפועלת בכל בית חולים לו מאשר משרד הבריאות לבצע הליך של תרומת ביצית בישראל. ועדת האישורים מזמנת את התורמת להופיע בפניה ועליה להשתכנע כי התורמת הסכימה לתרום מביציותיה בדעה צלולה ומתוך רצון חופשי וללא לחץ משפחתי, חברתי, כלכלי או אחר.

הוועדה גם בוחנת מחלות רקע של תורמת הביציות, ובחלק מהמקרים אינה מאשרת תרומה של נשים עם מחלות רקע מורכבות שעשויה להיות להן השפעה על צאצאים ביולוגיים.

• טיפול הורמונלי

התחלתו של הטיפול לקראת שאיבת הביציות המיועדות לתרומה לרוב מתוזמנת למועד תחילת מחזור הווסת.

בתחילתו של המחזור יותאם לאישה טיפול הורמונלי במטרה לעודד את גירוי השחלות ואת תהליך ההבשלה של מספר רב יותר של ביציות בשחלות. הטיפול התרופתי עשוי לכלול הזרקות של הורמונים מסוג FSH ו/או LH. כמו כן, טיפול בהורמון HCG ותרופות נוספות נועד לעודד את שחרור הביציות הבשלות מהזקיקים בשחלות. טיפול תרופתי נוסף מותאם לעתים כדי למנוע שחרור מוקדם מדי של הביציות הבשלות מהשחלות.

לרוב יש צורך בשבוע עד שבועיים של טיפולים תרופתיים לגירוי השחלות לפני שאיבת הביציות. בתקופה זו עוברות תורמות הביציות בדיקות סדירות לרמות הורמונים בדם והדמיות אולטרסאונד וגינאלי כדי להעריך את מספר הזקיקים בשחלות וגודלן. הזקיק בשחלה הוא שק נוזל קטן שבתוכו ישנה ביצית שתישאב בהמשך הטיפול. אם לא התפתחו מספיק זקיקים או שתהליך הביוץ התרחש מוקדם מדי, או שיותר מדי זקיקים התפתחו באופן שמעלה את הסיכון לתסמונת גירוי יתר שחלתי – לעתים יש צורך לשקול לבטל את שאיבת הביציות ולהמתין להתחלת מחזור טיפולים חדש תוך שינוי במינוני התרופות.

תהליך השאיבה מתבצע משתי השחלות, ונקבע לרוב לאחר טיפול הורמונלי, וכרוך במתן תרופות לשיכוך כאבים. ההליך מתבצע בהרדמה כללית לאחר צום של שש שעות ובהכוונה תחת בדיקת אולטרסאונד.

הביציות הבשלות נשאבות מהזקיקים באמצעות מחט המוחדרת דרך הוואגינה בפעולה שנמשכת לרוב כ-20 דקות. במקרים לא שכיחים מתבצעת שאיבה של ביציות בגישה ביטנית בדיקור של בטן תחתונה תחת בדיקת אולטרסאונד.

בתום התהליך לעתים תחוש המטופלת בהתכווצויות או תחושת מלאות ולחץ בבטן התחתונה.

תופעות לוואי וסיבוכים

ככלל, שאיבת ביציות נחשבת להליך רפואי בטוח למדי. עם זאת קיים סיכון לתופעות לוואי וסיבוכים במסגרת התהליך.

הטיפול ההורמונלי שניתן לתורמות הביציות לקראת השאיבה כרוך בסיכון לתופעות לוואי אופייניות, בהן עלייה קלה במשקל, שינויים במצב הרוח, לחץ בבטן, כאבי ראש ותגובות מקומיות במקום הזרקת התרופות.

כמו כן, בכ-5% מהמקרים עשויה להתפתח תסמונת גירוי היתר השחלתי כתוצאה מהטיפול התרופתי, שעשויה להתבטא בנפיחות וכאבים בבטן התחתונה, בחילות והקאות, הגדלת השחלות והצטברות נוזלים בבטן. תופעות אלה לרוב חולפות כ-4-3 שבועות לאחר שאיבת הביציות, אם כי ביטוי קשה של התסמונת עשוי לכלול תפליטים בריאות, תסחיפים, פגיעה בתפקוד הכליות ואי ספיקת לב וכן פגיעה ודימום בשחלות. כיום הסיכון להתפתחות גירוי יתר שחלתי נמוך יותר עקב התאמה טובה יותר של פרוטוקולי הטיפול.

מהלך השאיבה עשוי להיות כרוך באי נוחות קלה וכאבים, ודורש לרוב מנוחה של מספר שעות להתאוששות. בהמשך קיים סיכון לסיבוכים, לרבות דימומים וזיהומים הנובעים מהחדרת המחט לשחלה. זיהום באגן לרוב זמני וניתן לטיפול באנטיביוטיקה. לעתים זיהומים מצריכים ניתוח לניקוז מורסה באיברי המין הנשיים. גם הליך ההרדמה כרוך בסיכון לתגובות אלרגיות ופגיעה עצבית.

נכון להיום, אין ראיות על קשר בין תרומת ביצית לבין ירידה ביכולת הפוריות בעתיד, או סיכון מוגבר להתפתחות מחלה משמעותית בעתיד כמו מחלות לב או סרטן, ומחקרים לבחינת ההשפעות ארוכות הטווח של תרומת ביציות עדיין מתבצעים בשנים אלה.

פרופ' אבי בן הרוש הוא רופא מומחה למיילדות וגינקולוגיה ומנהל השירות לשימור פוריות ביחידה לפוריות והפריה חוץ גופית בבית החולים בילינסון

עדכון אחרון: אפריל 2025