הטחול, איבר אשר מסייע לגוף להילחם בזיהומים, עשוי להיות גם מקור של תאים שבסופו של דבר עושים יותר נזק מתועלת באתר פגיעה בחוט השדרה, כך עולה ממחקר חדש. התחשבות בתפקיד של הטחול בפגיעות חוט שדרה יכולה לשנות את הדרך בה החוקרים מנסים למצוא ריפוי לפציעות הרסניות אלה.

בימים ובשבועות שלאחר שחוט השדרה ניזוק, מגוון רחב של תאים מגיעים אל אתר הפצע בחוט השדרה. בפצע רגיל, כגון חתך על העור, תאים כאלה  מקדמים את תהליך הריפוי. אולם הסביבה של חוט השדרה היא לא אופיינית. זוהי רקמת מתמחה בעלת שטח מצומצם ועדין. כאשר התאים שלה ותאים אחרים מצטרפים כדי להגן על הפצע, תאים מסוימים בסופו של דבר מקדמים תהליך דלקתי, אשר עלול  להחמיר את הנזק שנגרם מפגיעה בחוט השדרה.

רוב המחקרים בתחום זה זיהו את מוח העצם כמקור של תאים "מקדמי דלקת"=מקרופאגים, אבל כמה מחקרים הציעו כי הטחול הוא מקור נוסף.  המחקר של אוניברסיטת אוהיו הראה ירידה כוללת של 20 אחוז במספר מקרופאגים בשבועיים לאחר פגיעה בחוט השדרה של עכברים ללא טחול בהשוואה לעכברים שנפגעו אבל נותרו עם טחול. המחקר מציע כי הטחול עשוי להיות מטרה פוטנציאלית עבור טיפולים שנועדו לעכב שחרור של תאים אלה או לשנות את תפקידם.

"הטחול משחרר תאים שמגיעים לאתר הפציעה ומדובר במספר משמעותי של תאים," אמרה אליסיה הות 'ורן, חוקרת במדעי המוח באוניברסיטת אוהיו אשר הובילה את המחקר. "אם נוכל למקד את הטחול כדי להקטין את התאים הללו או לשנות מאפיינים שלהם ולגרום להם להיות פחות הרסניים, זה עשוי לעזור לקדם את תהליך התיקון ולמנוע החמרה.

במחקר הנוכחי, החוקרים השוו את המאפיינים של אתרי פגיעה בחוט השדרה של שתי קבוצות עכברים: אלה אשר הטחול שלהם הוסר לפני הפציעה ואלה שעדיין היו עם טחול. פגיעות בחוט השדרה אצל העכברים  היו באזור D9, בערך באמצע הגב, וגרמו לשיתוק של הגפיים האחוריות של החיה. 14 ימים לאחר הפציעה, העכברים ללא טחול הראו ירידה כוללת של 20 אחוז בפעילות מאקרופגים באתר הפציעה בהשוואה לעכברים עם טחול. כדי להבטיח כי הטחול הוא מקור סביר של תאים אלה, החוקרים גם ניתחו את המאפיינים של תאים במח העצם, דם, טחול וחוט השדרה. הם גילו כי התאים של הטחול היו דומים מאוד לתאים אשר דרך מחזור הדם הגיעו לאתר הפגיעה בחוט השדרה. התאים מתחילים בתור מונוציטים, סוג אחר של תא דם לבן, ולאחר מכן משתנים למקרופאגים, אשר מקדמים דלקת במקום הפציעה. חוט השדרה עצמו הוא עוד מקור של מקרופאגים באתר פציעה, אך החוקרים מאמינים כי אלו המכונים "תאי תושב" גורמים לפחות נזק.

לידיעה כי המאקרופגים מגיעים מהטחול יכולות השלכות קליניות חשובות. "אם נוכל להבין כיצד תאים אלה מתפקדים ונבין את הרצף שבו הם משוחררים ונודדים אל חוט השדרה, אנו נוכל לתמרן אותם. איך אפשר לתפעל אותם? זה משהו שאנחנו לא יודעים עדיין," אומר פיליפ פופוביץ ', פרופסור למדעי המוח, מנהל מרכז אוהיו של לחקר המוח וחוט השדרה. "הבנת הדינמיקה של אוכלוסיית תאים מחוץ למערכת העצבים המרכזית תשפר את היכולת שלנו לשלוט בתהליך דלקתי שמופעל על ידי הטראומה."

מתוך-Physorg.com

תרגום ועריכה: אנה רייזמן