לאחר פגיעה בחוט השדרה קיימת באופן טבעי פגיעה גם ביכולת לקיים יחסי מין. בנוסף לפגיעה זו, גם הדימוי וההערכה העצמית של המטופל נפגעים והוא עלול לפתח חרדה ודיכאון שישפיעו על יכולתו לקיים קשר זוגי ומיני. קשר זוגי טוב ויחסי מין הם גורמים חשובים מאוד לאושרו של אדם, בריא וגם נכה. 

גברים

אנטומיה של הפעילות המינית:

פעילות מינית מתחילה עם תשוקה שמתרחשת כאשר אנחנו פוגשים אדם שאליו אנו נמשכים (גופנית או אחרת). המערכת הלימבית שכוללת את המבנים במוח האנושי המעורבים ברגש מופעלת ושולחת דרך מסילות בחוט השדרה אותות לכיוון מרכזי הזקפה. המרכז הזקפתי הראשי נמצא בגובה S2-4 בחוט השדרה המותני והמרכז המשני באזור D10-L2 בחוט שדרה גבי-מותני.

הגירוי המעורר מביא לתגובה במערכת העצבים השולחת אותות המגבירים את זרימת הדם לפין. הזרמת הדם המוגברת גורמת לזקפה. עם כניסת הדם המוגברת לפין נחסמת יציאתו. הזמן שבו הדם "כלוא" בפין הוא משך זמן הזקפה. עם הגעת הגבר לשיא מתרחשות שתי פעילויות בו-זמנית, שפיכת הזרע ותחושת האורגזמה. מיד לאחר השיא השסתומים באיבר המין נפתחים, הדם זורם מחוץ לאיבר המין והזקפה יורדת.

ישנם שני סוגים של זקפה:

1. זקפה פסיכוגנית - איבר המין מזדקף לאחר עוררות של המרכז הלימבי במוח בעקבות מחשבות ארוטיות, פנטזיות, ראיה או שמיעה של אובייקט מיני או גירוי מיני. תנאי הכרחי לקיום זקפה מוסג זה הוא שלמות המסלולים המחברים את המרכז במוח עם המרכזים של הזקפה בחוט השדרה. בפגיעות חוט השדרה מעל גובה D10 נפגעת הזקפה הפסיכוגנית. קיום זקפה פסיכוגנית תלוי בגובה ובחומרת הפגיעה בחוט השדרה.

2. זקפה רפלקסורית - מתרחשת בעקבות מגע ישיר עם איברי המין. זקפה כזאת אינה רצונית ויכולה להתרחש ללא מחשבות מיניות. העצבים שאחראים על הזקפה הרפלקסורית ממוקמים בסגמנטים סקרליים S2-S4 בחוט השדרה. בקרב גברים עם פציעות מעל גובה S2 הזקפה הרפלקסוגנית אינה נפגעת, בזכות הפעלת קשת רפלקסים (מאיבר המין לסגמנטים סקרליים S2-S4 בחוט השדרה וחזרה לפין), אשר פועלת עצמאית ללא התערבות מצד המוח הגדול.

לעתים נוצר מצב של זקפה בלתי רצונית למטופל (בזמן כל מגע ישיר עם הפין כגון בזמן צנתור או לפיפת פנרוס שלא קשור באקט מיני). נמצא, כי בפגיעות נמוכות (של חוט השדרה הסקרלי) לא קיימת זקפה רפלקסורית,ואילו בפגיעות גבוהות (למשל טטראפלגים) היא לרוב תופיע.

גורמים המשפיעים על איכות הזקפה:

1. גובה הפגיעה - בדרך כלל פגיעות נמוכות (באזור S2-4 ו-T10-L2) שלמות מונעות את האפשרות להגיע לזקפה. נפגעים עם פגיעות גבוהות, מעל S2, בדרך כלל יצליחו להפיק ולשמר זקפה רפלקסוגנית.

2. חומרת הפגיעה - אם הפגיעה היא בלתי שלמה, יש סיכויים גדולים להגיע לזקפה פסיכוגנית מלאה.

3. משך הזמן שעבר מאז הפגיעה - גברים שלא היו מסוגלים להגיע לזקפה זמן קצר לאחר הפגיעה, יכולים לרכוש מחדש את היכולת במהלך השנה הראשונה לאחר הפגיעה.

4. סוג הפגיעה - לפראפלגים עם ספסטיות יהיה סיכוי יותר גדול להשגת זקפה רפלקסוגנית מאשר עם פגיעה רפה. זקפה פסיכוגנית יותר שכיחה בקרב פראפלגים רפים מפראפלגים ספסטיים עם פגיעה שלמה. לעתים יופיעו זקפות ספונטניות אצל גברים עם פגיעות גבוהות בחוט השדרה (טטראפלגים). מעל 90% מהגברים הטטראפלגים מגיבים עם זקפות, מהן 70% תפקודיות שמאפשרות פעילות מינית טובה. בשאר המקרים הזקפה לא מספיק קשה לקיום יחסי מין עם חדירה (לא מלאה). קיימים טיפולים שונים לפתרון בעיות זקפה.

טיפול תרופתי לבעיות זקפה:

נפגעי חוט שדרה עם פגיעה גבוהה הסובלים מהפרעה זקפתית יכולים לקבל טיפול תרופתי מסוג חוסמי PDE5 במינונים נמוכים יחסית, בשל העובדה שקיימת בדרך כלל בעיה בשמירת הזקפה. תרופות אלו פחות יעילות בפגיעות נמוכות ויצריכו מינונים גבוהים הרבה יותר. קיימות כיום שלוש תרופות שפועלות במנגנון זהה. השוני ביניהם מתואר בטבלה מטה.

תרופות הניתנות בהזרקה לפין:

 Caverject) Alprostadil) 
Hydrochloride Papaverine 
Regitine) Phentolamine Meysalate)

ההזרקה גורמת להרפיית השרירים המקיפים את כלי הדם בפין ומגבירה את זרימת הדם לגופים הספוגים הנמצאים משני צידי איבר המין. קיימים היום מזרקים אוטומטיים, ובמידת הצורך, הגבר יכול ללמוד כיצד להזריק לעצמו לפני קיום יחסי מין.

נפגעי חוט שדרה עם פגיעות נמוכות לרוב יזדקקו לטיפול, ושיעורי ההצלחה גבוהים: מעל 80%. תופעות הלוואי הן: כאב, זקפה שאינה חולפת והצטלקויות של הפין, המופיעות בעיקר עקב שימוש מופרז. כישלונות הטיפול נובעים בעיקר מאי הענות בן הזוג: העדר ספונטניות ביחסי המין, פחד מכאב ההזרקה, הצטלקות, עמידות לטיפול (תופעה נדירה יחסית).

מכשירים לבעיות זקפה:

1. Vacuum pump - ישנם סוגים רבים של מתקנים כאלה והם מורכבים מגליל פלסטי המחובר למשאבה. הפין מוחדר לתוך הגליל והמשאבה גורמת להיווצרות של תת-לחץ. על ידי כך נשאב דם לתוך הפין וגורם לזקפה. לאחר מכן, מלפפים גומייה סביב בסיס הפין כדי לשמור על הזקפה ומסירים את הגליל. חשוב להסיר את הגומייה מהפין בתוך 30 דקות.

2. השתלת תותב - זוהי בחירה אחרונה כי דרוש תותב קבוע לפין. מדובר בפעולה כירורגית, הכוללת השתלת תותב אל רקמות הפין. ישנם שלושה סוגים של תותבים. בהשתלות אלה קיים סיכון ניכר לזיהום ועלותן יקרה. בעקבות שיפור הטיפולים החלופיים להפרעות בזקפה, מעט מאוד מקרים נדרשים לטיפול ניתוחי.

יחסי מין אצל נפגע חוט שדרה:

ניתן ללמוד כיצד לקיים יחסי מין בתנוחה ON-TOP (מלמעלה). הגבר יכול להכניס עם האצבעות את איבר המין הרפוי לתוך נרתיק האישה. תנועות הירכיים של בת הזוג והתכווצות שרירי הנרתיק גורמים לזקפה רפלקסורית. גבר עם פגיעה גבוהה יכול להשתמש בטכניקת דחיסה: בת הזוג יכולה ליפול על הברכיים מעליו ולהשתמש באצבעות להכנסת הפין אל תוך הנרתיק.

מותר לקיים יחסי מין עם קטטר שתן , אך הוא צריך להיות קשור במקום, או שיש להלביש עליו קונדום. בתנאים כאלה יהיה צורך בחומרי סיכה. יש להיות זהירים כדי לא להוריד את הקטטר למטה כל עוד איבר המין רפוי. בזמן זקפה לקטטר יש אפשרות להחליק לתוך הפין. מומלץ לרוקן את שלפוחית השתן לפני קיום יחסי המין כדי להימנע ממצב של דליפות שתן או דיסרפלקציה אוטונומית. בדרך כלל נפגעי חוט שדרה נוהגים לקיים יותר יחסי מין אוראליים, אשר גורמים לעוררות מינית והנאה של בן/בת הזוג.

פוריות הגבר:

אצל גברים, שינויים בתפקוד המיני מתבטאים בפגם בזקפה ושפיכה. אין בעיה בייצור זרע, אך יש ירידה הדרגתית באיכות ובכמות מספקת לצורך הפריה. הבעיה היא בהולכה, כלומר בהעברת הזרע לרחם האישה. הבעיה השנייה הצפויה היא פליטת זרע אחורית, המתרחשת כאשר נוזל הזרע לא נפלט מחוץ לשופכה בשל חולשת השרירים, אלא מגיע לתוך שלפוחית השתן. בקרב נפגעי חוט שדרה עם פגיעה או ניתוק של המרכז לפליטת זרע בגובה L2–D10 בחוט השדרה חסרה היכולת לכיווץ השרירים שדוחפים את הזרע מחוץ לשופכה.

שיטות לפליטת זרע:

1. אוננות - מעטים נפגעי חוט שדרה שיכולים להגיע לפליטת זרע על ידי אוננות. יכולת זאת נותרת ככל שהפגיעה קלה יותר.

2. גירוי בעזרת ויברטור - מצמידים ויברטור אל בסיס ראש איבר המין ומפעילים רטט לפי תדירות הגלים והעוצמה. עם היד השנייה אוחזים בבסיס הפין ומבצעים לחיצות מתונות על אזור המפשעות מלמעלה. השיטה עובדת מצוין אצל גברים עם פגיעות מעל גובה T12. הרטט עובר דרך העצבים התחושתיים לעמוד השדרה ויכול ליצור פליטת זרע רפלקסורית. ניתן להשתמש בבית ללא השגחה רפואית.

3. Electroejaculation - מדובר בשיטה יעילה ביותר, אך גם מסוכנת כיוון שמדובר בפעולה פולשנית וכרוכה בהשגחה רפואית. שיטה זו בשימוש נפוץ אצל גברים עם פגיעות נמוכות ובקרב אלה שלא הגיבו לגירוי ויברטור. את הגירוי החשמלי נותנים דרך הרקטום קרוב לערמונית כדי לגרום לכווץ שרירי האגן, אשר יגרמו לפליטת זרע.

לא נדרשת הרדמה בקרב גברים עם פגיעות גבוהות, המונעות את התחושה. לעומת זאת, הפעולה מתבצעת תחת הרדמה כללית בגברים עם תחושה באזור פי הטבעת והבטן התחתונה. לפני הפרוצדורה לוקחים למטופל תרבית שתן לאבחון זיהום בדרכי שתן. באם קיים זיהום, מטפלים בו בהתאם לפני הפעולה.

חשוב להדגיש כי כל הצורות של פליטת זרע (ספונטנית או מעוררת על ידי מכשיר), עלולות לגרום לדיסרפלקסיה אוטונומית. לכן ישנה חשיבות גדולה לניטור צמוד של לחץ הדם בזמן הפעולה. כאשר ישנה הפקת זרע, מחדירים אותו בזמן הביוץ לנרתיק האישה.

הבעיה הגדולה בקרב גברים עם פגיעה בחוט השדרה היא איבוד תחושת האורגזמה. כיום אין טיפול המאפשר להחזיר תחושה זו כפי שנווחתה לפני הפגיעה. עם זאת, לעתים קיימת תחושה עמומה באזור האגן או באזור הפגיעה שהמוח לומד מחדש לפרש כתחושה מהנה הנקראת פרא-אורגזמה.

בפגיעות שלמות ללא תחושה מוחלטת הגבר לומד להפיק הנאה מאזורים ארוגניים שונים מעל הפלס. מומלץ לחקור את הגוף מחדש באופן עצמאי או בעזרת בן הזוג על מנת לזהות את המקומות הארוגניים. מרבית הגברים עם פגיעות בחוט השדרה מדווחים על סיפוק רב מפעילות מינית עם חדירה.

נשים

אצל נשים נפגעות חוט שדרה קיימת ירידה או היעדר תחושה בשלב ההתעוררות המינית, לכן נדרש משחק מקדים ארוך יותר. מומלץ לחקור את הגוף מחדש באופן עצמאי או בעזרת בן הזוג על מנת לזהות את המקומות הארוגניים. קיימת ירידה בחשק המיני בעקבות פגיעה בדימוי העצמי, אך הוא חוזר במשך הזמן כצורך גופני פיזיולוגי.

חשוב להדגיש כי כל אישה, ללא קשר לגובה הפגיעה, יכולה להרות. לכן, חשוב להשתמש באמצעי מניעה. סדירות הווסת יכולה להשתבש אך היא חוזרת לקדמותה עד שנה מהפציעה.

מיניות היא חלק בלתי נפרד מהרגלי ההתנהגות האנושיים, ביטוי של אישיות וזהות של כל אדם. לאחר הפגיעה יש הגבלות פיזיות ושינויים שעובר הגוף, אך עדיין נשאר הדחף הפנימי לקרבה, חום ואהבה, שעוזר לאנשים לאחר הפגיעה בחוט השדרה לחזור לפעילות מינית. מבוכה ודעות קדומות ("נכים לא רוצים ולא צריכים לקיים יחסי מין") מצד המטופל וגם מצד המטפלים מונעים שיחה חופשית על הנושא.

שיקום מיני הוא קודם כל שיקום מנטלי. על הנפגע להסתגל מחדש לנושא המיניות. השיקום כרוך בחקר הגוף מחדש, על הנפגע ללמוד צורות שונות של הנאה מינית עצמית ודרכים להנאת בן/בת הזוג. שיקום מיני מתחיל כבר באשפוז כאשר ישנה חשיפה למגוון אביזרים וטיפולים קיימים.

חשוב מאוד לפנות למרפאה המתמחה בטיפול ושיקום מיני. הטיפול במרפאה הינו רב מקצועי וכולל התייחסות למרכיב הפסיכולוגי סוציאלי (שיקום הזהות המינית, הזוגיות, ההערכה העצמית, התפקוד החברתי) וכן טיפול רפואי (טיפול בזקפה לגברים וביכולת סיכה וחדירה אצל נשים, יכולת טכנית לקיום יחסים, פליטת זרע, הריון ולידה וכדומה).