תסמונת אכילה לילית (Night Eating Syndrome ובקיצור NES) היא הפרעת אכילה  שמתאפיינת בהתקפי אכילה מרובים לאחר התעוררות משינה ו/או צריכת מזון מרובה לאחר ארוחת הערב. התסמונת מאופיינת בכך שקיימת מודעות מלאה לאכילה בלילה, המלווה בתחושת אי נוחות, וגורמת למצוקה נפשית משמעותית ו/או לפגיעה בתפקוד.

ההפרעה זכתה להכרה רשמית בשנת 2013, במהדורה החמישית של ה-DSM, ספר האבחנות של איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי (APA). התסמונת מופיעה בספר האבחנות תחת קטגוריה של "הפרעות אכילה והאכלה ספציפיות אחרות" (OSFED).

קיימת תופעה דומה המוכרת כהפרעת שינה, כאשר ההבדיל העיקרי בינה לבין תסמונת אכילה לילית הינו בחוסר מודעות מלאה לאכילה בלילה, בדומה לתופעה של הליכה מתוך שינה ("סהרורי לילה").

תסמונת אכילה לילית קיימת בקרב נשים וגברים כאחד, כאשר השכיחות עולה משמעותית בקרב הפונים לטיפול בהשמנת יתר.

התסמונת תועדה לראשונה בספרות המדעית עוד בשנת 1955 בארה"ב בקרב נשים שהתמודדו עם השמנת יתר ונדודי שינה, שדיווחו כי הן נכנעות להתקפי זלילה בלילה ולדיאטות מוגזמות במהלך היום.

לאחרונה, לאור ההכרה מצד הממסד הרפואי, מתפרסמות עבודות מחקריות רבות המצביעות על כך שתסמונת האכילה הלילית שנחשבה לשולית היא למעשה הפרעה בהיקף נרחב עמה מתמודדים אנשים עם השמנה והפרעות אכילה.

במספר מחקרים שפורסמו בישראל על ידי פרופ' אורנה צישינסקי ופרופ' יעל לצר, החוקרות המובילות בישראל בתחום, דווח על קשר בין חשיפה לטראומות בעבר לבין תסמונת אכילה לילית.

התסמינים של תסמונת אכילה לילית

תסמונת אכילה לילית מתאפיינת באפיזודות חוזרות של אכילה בשעות הערב ובאמצע הלילה.

הקריטריונים לאבחון תסמונת אכילה לילית, כפי שנוסחו והתקבלו בכנס הבינלאומי הראשון לאכילה לילית שנערך באפריל 2008 במיניאפוליס שבארה"ב, כוללים:

• דפוס יומיומי וקבוע של אכילת יתר בערב ו/או בלילה המתבטאת בצריכה של לפחות 25% מכמות הקלוריות היומית לאחר ארוחת ערב או לפחות שתי אפיזודות של זלילה לילית בשבוע;

• מודעות לזלילה הלילית;

• לפחות שלושה מהתסמינים הבאים: חוסר חשק לאכול בבוקר- לפחות ארבעה בקרים בשבוע / תשוקה עזה לאכול אחרי ארוחת הערב ו/או במהלך הלילה / אמונה שחייבים לאכול כדי להירדם בלילה או לחזור לישון / נדודי שינה לפחות ארבעה לילות בשבוע / מצב הרוח לרוב דיכאוני או מורע בערב;

• ההפרעה מלווה במצוקה משמעותית או פגיעה בתפקוד;

• ההפרעה נמשכת שלושה חודשים לפחות;

• ההפרעה אינה תופעת לוואי של נטילת תרופות או תסמין שמבטא הפרעה פסיכיאטרית אחרת.

התקפי הזלילה הליליים אינם קשורים בהכרח למקום בו ישנים בלילה. לדברי פרופ' יעל לצר, חוקרת ומטפלת בתחום הפרעות אכילה מהפקולטה למדעי הרווחה והבריאות באוניברסיטת חיפה ומרכזת המחקר במרכז להפרעות אכילה בחטיבה הפסיכיאטרית בקריה הרפואית רמב"ם, "ממחקרים בספרות הרפואית, נמצא כי אין זה משנה אם הנשים עם התסמונת ישנות בבית או בבית מלון או קרובי משפחה. הדחף לאכול בלילה כה חזק, שהן נוטות להתעורר כדי לאכול בכל מקום בו ישנו".

יש שני ביטויים אופייניים לתסמונת:

• זלילה באמצע הלילה: ביטוי אחד מתאפיין בתעוררות באמצע הלילה – אכילה וחזרה לישון. התדירות האופיינית היא של 3-2 יקיצות בלילה. תופעה זאת מכונה זלילה באמצע הלילה (Night Ingestion).

• זללנות בשעות הערב/ הלילה: הביטוי הנוסף מתאפיין באכילה מרובה וללא שליטה לאחר ארוחת הערב ועד ההחלטה ללכת לישון. לדברי פרופ' לצר, "לא מדובר באנשים שנוהגים לנשנש משהו קטן בערב, אלא במי שאוכלים בלילה כמויות לא סבירות, מגשים מלאים במזון ואכילה ליד הטלוויזיה, במיטה, לרוב כששאר בני המשפחה ישנים. תופעה זאת מכונה בעגה המקצועית 'זללנות בשעות הערב/ הלילה' (Evening/ Night Hyperphagia).  

יש מטופלים עם התסמונת אצלם ניתן למצוא את שני הביטויים הללו יחד.

ככלל, המתמודדים עם התסמונת לרוב מדווחים כי האכילה בלילה עוזרת להם להירדם ולישון באופן איכותי.

התסמונת מתבטאת במודעות מלאה של האדם לתסמינים: קשיי השינה, המצוקה הנפשית וקשיי תפקוד.

תסמונת דומה של התעוררות משינה ואכילה באמצע הלילה מוכרת גם במדריך האבחנתי להפרעות שינה, אך בהבדל בולט אחד, בו האדם לא מודע כלל להתעוררות בלילה ולאכילה. לדברי פרופ' אורנה צישינסקי, חוקרת בתחום השינה ומדעי ההתנהגות במכללת עמק יזרעאל, "חשוב להבחין בין תסמונת אכילה לילית המוכרת כהפרעת אכילה, ומאופיינת במודעות מלאה לאכילה, לבין התסמונת המוכרת הפרעת שינה הכוללת אכילה לילית לא מודעת תוך כדי שינה". תופעה זו מכונה ברפואה SRED (קיצור של Sleep Related Eating Disorder), ושכיחותה נמוכה יחסית, והיא מאופיינת גם באכילה של דברים שאינם נחשבים למזון – כמו ניירות ואבנים. לעומתה, תסמונת האכילה הלילית מתאפיינת בהתקפי זלילה של מזונות אכילים. "בבדיקת שינה ניתן לראות כיצד הסובלים מהתסמונת מתעוררים באמצע הלילה לכעשר דקות, אוכלים, וחוזרים לישון, בממוצע 2-3 פעמים בלילה", מסבירה פרופ' צישינסקי.

במחקר ישראלי שבוצע על ידי פרופ' לצר ופרופ' צישינסקי, אשר בחן את מאפייני תסמונת אכילה לילית בקרב מי שההפרעה מתבטאת אצלן ביקיצות להתקפי זלילה באמצע הלילה, נמצא כי התסמונת מלווה ב"אנורקסיה של בוקר" (Morning Anorexia), אשר לדברי פרופ' לצר, "מתבטאת בכך שהנשים עם התסמונת מתחילות לאכול בסביבות 11:00 או 12:00 ואין להן רצון לאכול בשעות הבוקר. בנוסף, מצב הרוח שלהן טוב יותר בשעות הבוקר מאשר בערב, בהבדל מאנשים עם דיכאון שנוטים למצב רוח יותר רע בבוקר והולך ומשתפר במשך היום".

שכיחות התסמונת

תסמונת אכילה לילית מדווחת בעשורים האחרונים בספרות הרפואית על רקע עלייה בהיקף תופעת ההשמנה, לצד עלייה בדיווח על הפרעות שינה. מספר עבודות העלו כי הסיכון לתופעה גבוה יותר בקרב אנשים עם סוכרת, השמנת יתר והפרעות פסיכיאטריות נוספות, ובייחוד חרדה והפרעות במצב רוח כגון דיכאון.

ההערכות הן כי כ- 1.5% מהאוכלוסייה מתמודדים עם תסמונת אכילה לילית, בהם כעשירית (10%) מהאנשים עם השמנת יתר ו-8.9% מקרב אלה שפונים לטיפולים לירידה במשקל, וכן כ-9% עד 16% מאלו שפונים לטיפולים על רקע הפרעות אכילה.

חלק מהמחקרים מצביעים על שכיחות גבוהה יותר בקרב נשים, אולם עבודות אחרות מציגות  שכיחות דומה בשני המינים.

מחקר אמריקאי שהתפרסם באפריל 2005 בכתב העת International Journal of Eating Disorders אמד את שכיחות התסמונת בקרב 1.6% מתוך מדגם של 1,341 נשים בוגרות צעירות.

מחקר אמריקאי שנערך בעשר אוניברסיטאות בקרב 1,636 סטודנטים בגילי 26-18, והתפרסם ביולי 2014 בכתב העת Journal of Adolescent Health, העלה שיעור של 4.2% הסובלים מהתסמונת, מרביתם (62.7%) נשים, כאשר השיעור ירד ל-2.9% כשהוצאו מהקבוצה אלו אנשים שאובחנו עם הפרעת אכילה בולמוסית (התקפי אכילה לאורך היום, Binge Eating).

בשבדיה העריך מחקר מעקב בקרב תאומים, שהתבסס על מדגם גדול של 21,741 משתתפים והתפרסם במאי 2009 בכתב העת Obesity, כי עם התופעה מתמודדים 4.3% מהגברים ו-3.4% מהנשים, ובהם 8.4% מהגברים ו-7.5% מהנשים עם השמנת יתר.

במחקר אמריקאי שכלל בוגרים עם סוכרת סוג 2 (מחקר Look Ahead), שממצאיו פורסמו במאי 2007 בכתב העת Obesity, נמצא כי 3.8% מהסוכרתיים מתמודדים עם הפרעת אכילה לילית.

בגרמניה העריך מחקר שהתפרסם במאי 2014 בכתב העת PLOS ONE על סמך מדגם של 2,460 נבדקים בגילי 92-14 כי 1.1% סובלים מתסמונת אכילה לילית. בנוסף, 6.2% מהנבדקים דיווחו כי הם צורכים יותר מ-25% מכמות הקלוריות היומית אחרי ארוחת הערב.

מחקרים מצביעים על סיכון מוגבר להפרעת אכילה לילית בקרב אנשים עם השמנה חולנית שמופנים לניתוחים בריאטריים לקיצור קיבה, בהיקף של כ-2% עד 20% מהמועמדים לניתוח, ולצידם יש דיווחים כי לאחר הניתוח עשויה להיות ירידה בתסמינים. אין עדות שקיום התסמונת פוגע בשיעורי ההצלחה של ניתוחים בריאטרים.

במחקר מערב הסעודית, שפורסם בפברואר 2024 בכתב העת Psychology Research and Behavior Management, זוהתה בקרב סטודנטים לרפואה שכיחות גבוהה של 7.3% שמתמודדים עם תסמונת אכילה לילית, ובהם בעיקר סטודנטים שמתמודדים עם דיכאון.

בישראל, בסקר הבריאות והתזונה של משרד הבריאות (מב"ת) באוכלוסייה הבוגרת, שבוצע בשנים 2001-1999 בקרב 3,246 בוגרים בגילי 64-25, 30.6% דיווחו על אכילת חטיפים בלילה בהיקף כלשהו, 27.7% מהיהודים ו- 38.9% מהאוכלוסייה הערבית. שחזורי מזון שבוצעו לנבדקים העלו כי האחוז הממוצע של הצריכה הקלורית בלילה עמדה על 4.7%, וירדה מ-6.2% בגילי 29-25 ל-2.4% בגילי 64-60. בדיווח לפי שעות אכילה, בין השעות 22:00 ל-1:00 בלילה דיווחו 7.3% מהנבדקים כי הם נוהגים לאכול – 7% מהיהודים ו-8.6% מהערבים; ואילו באמצע הלילה, בין 1:00 ל-4:00 דיווחו 0.6% מהנבדקים כי הם נוהגים לאכול – 0.7% מהיהודים ו-0.3% מהערבים, ובין 4:00 ל-7:00 בבוקר דיווחו כי הם אוכלים 4.9% מהנבדקים – 5.45 מהיהודים ו-2.7% מהערבים.

סוגי מזונות

מספר מחקרים ניסו לאפיין את סוגי המזון שנאכלים על ידי המתמודדים עם תסמונת אכילה לילית. לדברי פרופ' לצר, "ככלל, נמצא כי בהתקפי הזלילה הליליים אוכלים בעיקר דברי מתיקה, מאכלים מהם נמנעים במהלך היום, אך הרבה משלבים גם את כל סוגי האוכל, כמו פסטה ונקניקים".

במחקר שבוצע בישראל על ידי פרופ' לצר ושותפיה נמצא כי המתמודדות עם התסמונת נוטות לאכול יותר פחמימות ופחות חלבונים בהשוואה לאוכלוסייה הכללית.

במחקר שבוצע במלזיה ופורסם בשנת 2020 נמצא כי בקרב סטודנטיות שאובחנו עם התסמונת, המזונות השכיחים שאכלו בלילה היו נודלס (52.5%), שוקולד (50.8%) וביסקוויטים עם קרם (36.7%).

אוכלים בלילה יותר פחמימות ופחות חלבונים (צילום: Shutterstock)

גורמי סיכון

הסיבות המובילות אנשים לזלילות ליליות נחקרות עדיין על ידי הקהילה המדעית והרפואית, וההנחה כי התסמונת  עשויה להיגרם על ידי מספר רב של גורמי סיכון ולעתים גם בשילוב ביניהם.

• הפרעות בשעון הצירקדי ובהפרשת הורמונים:  השעון הצירקדי(Circadian) הוא שעון הגוף הפנימי ששולט על מחזורי השינה והערות וכן על תחושות של עייפות ורעב ותחושות נוספות לאורך היום. מחקרים מצאו כי תסמונת אכילה לילית מלווה בהפרעה בפעילות השעון הצירקדי, שבאה ידי ביטוי בשינוי בדפוסי הפרשת הורמונים שמגבירים את תחושת הרעב בשעות הלילה, יותר מאשר במשך היום. לדברי פרופ' צישינסקי, "ככלל, השעון הביולוגי אמור לייצר איזון בין הורמון הרעב והורמון השובע, כך שיש תחושת רעב במשך היום ושובע בלילה, אך אצל אנשים עם התסמונת האיזון הזה מתערער". לדברי פרופ' לצר, "בעבודות שלנו מצאנו כי ייתכן ומה שמכריע את הרצון לאכול בלילה הינו המצב הנפשי".

• גנטיקה: מספר מחקרים מצביעים על משפחות עם נטייה לתסמונת אכילה לילית – מה שמעיד על גורמים גנטיים שעשויים להיות מעורבים בהתפתחות ההפרעה. מחקרים בתחום מצביעים על הגן VGF שעשוי להיות מעורב בתסמונת. במחקר תאומים משבדיה, שפורסם באפריל 2010 בכתב העת Eating Behavior, נמצא כי הנטייה הגנטית אצל גברים נוטה יותר למאפיינים של תסמונת אכילה לילית, ואילו אצל נשים נוטה יותר למאפיינים של התקפי אכילה לאורך היום (אכילה בולמוסית, בינג').

• מצב נפשי: שכיחות גבוהה יותר של תסמונת אכילה לילית נצפית בקרב אנשים עם הפרעות נפשיות כמו דיכאון, חרדה ונטייה להתמכרויות. קשר זה יכול להצביע על מרכיב נפשי שנמצא בבסיס התסמונת. עוד בשנת 2001 דווח במחקר אמריקאי על נטייה של הסובלים מתסמונת אכילה לילית לדיכאון והערכה עצמית נמוכה. בשנת 2011 מצא מחקר מתורכיה שכיחות גבוהה של מאפייני אכילה לילית אצל כשליש (35.2%) מתוך מדגם של אנשים עם דיכאון. באוגוסט 2021 נמצא במחקר ממלזיה כי תחת מגפת הקורונה ומדיניות הסגרים והבידוד החברתי תועד בקרב סטודנטים היקף משמעותי של מעל לשליש (38.6%) שהציגו תסמינים של תסמונת אכילה לילית, אשר לוו באיכות שינה ירודה ומשקל עודף.

• דיאטות קיצוניות: יש מחקרים שמצביעים על כך שאנשים שנוטים להגבלה קיצונית בכמות הקלוריות שהם אוכלים במשך היום, בעקבות דיאטה קיצונית – נוטים יותר להתקפי זלילה ליליים.

הקשר בין תסמונת אכילה לילית לטראומה בעבר

בשנים האחרונות הולך ומתבסס הקשר בין היסטוריה של אירועים טראומטיים בעבר לבין תסמונת אכילה לילית. אירועי הטראומה כוללים מגוון רחב מאד של חשיפה למצבים קשים, וכוללים בין השאר גם חשיפה לטראומה כתוצאה ממלחמה ואירועי טרור. ממצאים אלה מצביעים  על חשיבותו הרבה של הייסוד הנפשי בהתפתחות התסמונת.

במחקר אמריקאי שפורסם באוגוסט 2017 בכתב העת Eating Behavior נמצא קשר בין התעללות נפשית בילדות לבין נטייה מוגברת לפתח תסמונת אכילה לילית, לצד הפרעות אכילה נוספות שמתבטאות בהשמנת יתר.

בישראל, במחקר ראשוני שבוצע על ידי פרופ' לצר ופרופ' צישינסקי, נמצא כי בקרב נשים שאובחנו עם הפרעת אכילה לילית, כשני שליש (64%) דיווחו מיוזמתן על טראומה מינית בעבר – שיעור כפול בהשוואה לכשליש מהנשים עם הפרעות אכילה אחרות. בהמשך העמיקו החוקרות בבחינת הנושא, וזיהו כי רבות שמתמודדות עם תסמונת אכילה לילית מעידות על הזנחה והתעללות רגשית בעבר.

מחקר משותף נוסף של פרופ' לצר ופרופ' צישינסקי, לצד החוקרות רויטל אדלשטיין-אלקיים, אסנת רבין, מירי גבעון וד"ר סיגל אלון, שפורסם ביוני 2023 בביטאון "חברה ורווחה", התבסס על ראיונות עומק של-18 נשים בוגרות דוברות עברית בגילאי 60-19 שאובחנו עם תסמונת אכילה לילית. בעבודה זוהו דפוסים המעידים על קשר לטראומה בעברן של המתמודדות, לרבות חוויה של פגיעה שנחוותה כחודרנית לגוף, אירועי פגיעה שקשורים בהזנחה הורית ותפיסה של אוכל כ"אויב ואוהב" בו זמנית – כלומר האוכל גם פוגע על רקע התקפי הזלילה הליליים, אך גם מנחם ומקנה תחושת ביטחון במיוחד בלילה ומקל על ההתמודדות ביום למחרת.

הקשר בין תסמונת אכילה לילית לטראומה מתחדד על רקע הקשר הכללי בין טראומה לעלייה בסיכון להתפתחות הפרעות אכילה, לצד עלייה בסיכון לפתח הפרעות שינה. לדברי פרופ' צישינסקי, "יש מחקרים רבים שמצביעים על כך שאנשים שמתמודדים עם פוסט טראומה על רקע חשיפה לאירוע טראומטי בעבר נמצאים בסף שינה נמוך יותר, כלומר שהם ישנים פחות חזק ונוטים להתעורר מהר יותר באמצע הלילה בתגובה לגירויים חיצוניים".

מחקרים ספורים רומזים על האפשרות כי גם טראומה על רקע מצבי לחימה עלולה להשפיע על דפוסי האכילה הלילית. במחקר אמריקאי, שפורסם באוקטובר 2017 בכתב העת Appetite ובחן מדגם של 110 יוצאי צבא ארה"ב, נמצא כי אלו שאובחנו עם תסמונת אכילה לילית נטו יותר לסבול מדיכאון ופוסט טראומה. החוקרים ממליצים להעלות את המודעות לתסמונת בקרב אנשי צבא. לדברי פרופ' לצר, "ממצאים אלה מעלים את האפשרות כי התסמונת עשויה להתפתח גם בקרב נפגעי פוסט טראומה על רקע אירועי ה-7 באוקטובר ומלחמת 'חרבות ברזל'".

סיבוכים של התסמונת

תסמונת אכילה לילית מלווה לרוב במשקל עודף והשמנת יתר וכן במצוקה נפשית קשה ובמיוחד – דיכאון, חרדה פוסט טראומה, ומצבים פסיכיאטריים נוספים. על כן הסובלים מהתסמונת מצויים בסיכון לסיבוכים כתוצאה ממצבים רפואיים אלה, ובכלל זה סיבוכים שנלווים להשמנה.

בשנים האחרונות מצטברות עדויות ספציפיות על קשר בין דפוסי אכילה לילית לבין עלייה בסיכון למחלות לב וכלי דם. במחקר מצרפת שפורסם בדצמבר 2023 בכתב העת Nature Communications נמצא כי במעקב שנמשך 7.2 שנים – אכילה בלילה ברוב הימים לאחר השעה 21:00 מלווה בעלייה של 13% בסיכון לאירועי לב וכלי דם, בהשוואה לאכילה עד השעה 20:00 בערב, ואילו אכילה בין השעות 20:00 ל-21:00 מעלה ב-8% את הסיכון לתחלואה קרדיו וסקולארית.

חוקרים אמריקאים מאוניברסיטת הרווארד דיווחו בספטמבר 2022 בכתב העת PNAS של האקדמיה הלאומית למדעים בארה"ב כי אכילה בשעות הלילה שמאפיינת עובדי משמרות לילה מובילה להחמרה בתסמינים של דיכאון וחרדה.

באוקטובר 2022 דיווחו חוקרים אמריקאים מהרווארד בכתב העת Cell Metabolism על קשר ביולוגי בין אכילה מאוחר בלילה לבין עלייה בתחושות הרעב במשך היום שמובילה לעלייה בנטייה להשמנה.

מניעת התסמונת

עדיין אין מחקר מבוסס על מניעת תסמונת אכילה לילית, אך קיים טיפול אשר ממוקד על שיפור  איכות השינה והאכילה , וכן טיפול המתחקה אחר הגורמים להיווצרות התסמונת ומעבד אותם.

צעדים נוספים שעשויים לסייע במניעת התפתחות התסמונת:

• שמירה על כללי היגיינת אכילה: הקפדה על שעות אכילה קבועות, אכילה מספקת של מגוון עשיר של מזונות, הקפדה על אכילה של חלבונים ופחמימות והקשבה למנגנוני רעב ושובע בעת האכילה.

• שמירה על כללי היגיינת שינה: הקפדה על שעות שינה מספקות בלילה ועל שינה איכותית בחדר בטמפרטורה נוחה, הקפדה על שעת שינה קבועה, ללא גירויים כמו אור דלוק, טלוויזיה, מחשב פתוח או טלפון.

• עבודה על שיפור מעגלי תמיכה, ביטוי רגשות, אתגור מחשבות מוטעות, תקשורת בונה, כילים לפתרון בעיות ועבודה על קונפליקטים. כילים לויסות מתחים בין השאר על ידי תרגולי נשימות עמוקות, מדיטציה ומיינדפולנס – עשויים לשפר את הבריאות הנפשית הכוללת ואת איכות השינה והאכילה ולעזור בתרגול החשיפה הנדרשת ליצירת שינוי.

• שמירה על פעילות לאורך היום, לרבות הקפדה על פעילות גופנית סדירה לאורך השבוע בהתאם להמלצות המקובלות, תורמת אף היא לשינה איכותית בלילה, ולשיפור מצב הרוח.

מעגלי תמיכה ומדיטציה תורמים להורדת הסיכון להתקפי זלילה ליליים (צילום: Shutterstock)

אבחון התסמונת

תהליך האבחון של תסמונת אכילה לילית מבוסס כיום על בדיקה פסיכיאטרית, בדיקה תזונתית וראיון מעמיק במרכז להפרעות אכילה.

לצד אלה, כולל האבחון כלל המטופלים במרכזים  להפרעות אכילה עוברים בדיקות דם מקיפות לבדיקת רמות הורמונים וזיהוי חסרים תזונתיים.

אבחון תסמונת אכילה לילית אפשרי גם באמצעות שאלון למילוי עצמי ייחודי בשם NEQ (Night Eating Questionnaire). השאלון תורגם לעברית ותוקף על ידי לצר וחבריה ופורסם ב

השאלון במהדורתו העדכנית מורכב  מ-14 שאלות, כשלרבות מהן מותאמות תשובות בסקלה שבין 0 (כלל לא) ל-4 (מאוד):

1. כמה רעב אתה בדרך כלל בשעות הבוקר? 0 (כלל לא) עד 4 (מאוד)

2. באיזו שעה אתה לרוב אוכל בפעם הראשונה ביום? 0- לפני 9 בבוקר / 1- 12:00-9:00 / 2- 15:00-12:00 / 3- 18:00-15:00 / 4- 18:00 ומעלה

3. האם יש לך תשוקה (craving) לאכול חטיפים אחרי ארוחת ערב ולפני השינה? 0 (כלל לא) עד 4 (מאוד)

4. כמה שליטה יש לך על האכילה בין ארוחת הערב לשינה? 0 (כלל לא) עד 4 (שליטה מלאה)

5. כמה מהמזון היומי אתה נוהג לאכול לאחר ארוחת הערב? 0- 0% / 1- 25%-1% / 2- 50%-26% / 3- 75%-51% / 4- 100%-76%

6. האם אתה מרגיש בימים אלה מדוכא? 0 (כלל לא) עד 4  (מאוד)

7. כשאתה מרגיש מדוכדך, מצב הרוח שלך לרוב נמוך ב: 0- מוקדם בבוקר עד 4- מאוחר בלילה

8. באיזו תכיפות יש לך קושי ללכת לישון? 0 (כלל לא) עד 4 (תמיד)

9. פרט להליכה לשירותים, באיזו תדירות אתה מתעורר לפחות פעם באמצע הלילה? 0 (כלל לא) עד 4 (כל לילה)

10. האם יש לך תשוקה (craving) לאכול חטיפים כשאתה מתעורר באמצע הלילה? 0 (כלל לא) עד 4 (מאוד)

11. האם אתה צריך לאכול כדי להירדם שוב לאחר שקמת באמצע הלילה? 0 (כלל לא) עד 4 (מאוד)

12. כשאתה מתעורר באמצע הלילה, באיזו תדירות אתה אוכל חטיפים? 0 (אף פעם לא) עד 4 (תמיד)

13. כשאתה אוכל חטיפים באמצע הלילה, כמה אתה מודע למעשיך? 0 (כלל לא) עד 4 (מודע לחלוטין)

14. כמה שליטה יש לך על האכילה כשאתה ער במהלך הלילה? 0 (כלל לא) עד 4 (שליטה מוחלטת)

+ כמה זמן אתה מרגיש קושי בהתמודדות עם אכילת לילה? X  חודשים / X  שנים

הציון האפשרי בשאלון נע בין 0 ל-52 נקודות, כשציון של 25 נקודות ומעלה מעיד על תסמונת אכילה לילית.

בישראל תורגם השאלון ועבר תיקוף על ידי צוות חוקרים בהשתתפות פרופ' לצר ופרופ' צישינסקי, כפי שדווח במאמר משנת 2014 בכתב העת המקצועי של איגוד הפסיכיאטרים הישראלי.

לצד בדיקות במעבדות שינה, שבהן מבוצעת תצפית אחר דפוסי השינה של המתמודדים עם תסמונת אכילה לילית, בישראל יישמו פרופ' צישינסקי ופרופ' לצר בעבודותיהן גם בדיקות שינה אמבולטוריות באמצעות 'אקטיגרף' – שעון אשר לרוב עונדים למשך שבעה ימים, המנטר את דפוסי השינה והערות.

טיפולים בתסמונת אכילה לילית

הטיפולים המקובלים בתסמונת אכילה לילית מבוססים על טיפול תרופתי, לרוב בתרופות נוגדות דיכאון מקבוצת SSRI אשר ניתנות גם להפרעות אכילה נוספות שמלוות בהתקפי זלילה כמו בולמיה והפרעת אכילה בולמוסית (בינג'), וזאת בשילוב עם טיפול נפשי.

כיום מקובל להמליץ למאובחנות בתופעה טיפול נפשי קוגניטיבי-התנהגותי (CBT, קיצור של Cognitive Behavioral Therapy), ולדברי פרופ' לצר, "מדובר בטיפול קצר טווח ספציפי להפרעה הזו, הכולל מספר מפגשים, ומשלב גם מרכיבים של היגיינת שינה, היגיינת אכילה ומרכיבים פסיכולוגים". הטיפול לרוב מלווה גם על ידי תזונאית-דיאטנית.

כדורי שינה לרוב אינם עוזרים לטיפול בתסמונת, והנשים נוטות גם תחת השפעת הכדורים לקום בלילה כדי לאכול.

טיפולים נוספים שניתן לשלב בטיפול בתסמונת אכילה לילית עם עדויות מסוימות להצלחה בספרות המדעית, כוללים תרגול שיטות הרגעות באמצעות נשימות עמוקות וטיפולי נפש-גוף כמו שיטות של יוגה, מדיטציה ומיינדפולנס; טיפול בחשיפה לאור שמטרתו לנסות ו"לתקן" את שעון הגוף הצירקדי שנוטה להשתבש בקרב הסובלים מהתסמונת; טיפול בהורמון המלטונין להסדרת השינה בלילה; וטיפולים מבוקרים להורדה של המשקל העודף שמטרתם לשמר משקל גוף תקין.

פרופ' יעל לצר היא חוקרת ומטפלת בתחום הפרעות אכילה מהפקולטה למדעי הרווחה והבריאות באוניברסיטת חיפה ומרכזת המחקר במרכז להפרעות אכילה בחטיבה הפסיכיאטרית בקריה הרפואית רמב"ם בחיפה.

פרופ' אורנה צישינסקי היא חוקרת בתחום השינה ומדעי ההתנהגות במכללת עמק יזרעאל

עדכון אחרון: מארס 2024