מטופלים שסובלים מפרכוסים ומאובחנים עם אפילפסיה עשויים למעשה לסבול משורה ארוכה של תסמונות אפילפטיות. לדברי ד"ר מיכל צדוק, מנהלת השירות לאפילפסיה והמרפאה לטוברוס סקלרוזיס (TS) ילדים במרכז הרפואי שיבא, "תהליך אבחון התסמונת האפילפטית המסוימת ממנה סובל המטופל עשוי להיות ממושך, אך הוא חשוב הן במטרה להבין טוב יותר את הסיבות להופעת הפרכוסים והן לצורך התאמת טיפול שעשוי לסייע למטופלים בשליטה בפרכוסים ובמניעתם".

התסמונות המתוארות במדריך זה הינן תסמונות גנטיות ברובן. בחלקן ידוע הגן או הגנים הגורמים למחלה ובחלקן עדיין לא. חלק מהתסמונות מאופיינות במוטציות גנטיות 'דה נובו' – כלומר מוטציות גנטיות חדשות, שמזוהות אצל המטופל ומתפתחות אצלו ככל הנראה עוד בשלב העוברי, אך לא מאובחנות אצל הוריו הביולוגיים.

אפילפסיה הינה מחלה מורכבת הדורשת אבחון מדויק, והטיפול בה מגוון ומתחדש כל הזמן. כדי לקבל את הטיפול המיטבי חשוב מאוד להימצא בטיפול ומעקב של רופאים מומחים לאפילפסיה באחד ממרכזי האפילפסיה בארץ. 

את התסמונות האפילפטיות מאבחנים באמצעות בדיקת נוירולוג מומחה לאפילפסיה המפנה לבדיקות שונות - ביניהן בדיקת EEG שבודקת את הפעילות החשמלית המוחית ובדיקתMRI  שבודקת את מבנה המוח. במסגרת תהליך האבחון נשלחים הנבדקים גם לסדרת בדיקות מעבדה, לרבות בדיקות דם, שתן ונוזל עמוד שדרה.

הטיפול בתסמונות אפילפטיות כולל טיפולים תרופתיים וטיפולים שאינם תרופתיים כמו טיפול בדיאטה קטוגנית, קוצב וגאלי, ניתוחים מסוימים ובשנים האחרונות אף טיפול בקנאביס רפואי.  

אנצפלופטיות אפילפטיות

חלק מהתסמונות האפילפטיות, שמתבטאות גם בפגיעה התפתחותית, מוגדרות 'אנצפלופטיות אפילפטיות', ואלו לרוב מתבטאות בפרכוסים עמידים לתרופות המקובלות המשמשות לטיפול באפילפסיה.

Infantile Spasms

תסמונת Infantile Spasms שמשתייכת לקבוצת האנצפלופטיות האפילפטיות מתפתחת מגיל שלושה חודשים עד שנתיים (ולרוב סביב גיל 6 חודשים).

התסמונת מתבטאת בעיכוב התפתחותי, פרכוסים אופייניים קצרצרים שנמשכים שניות בודדות ומכונים 'עוויתות ינקותיות'– שמלווים בנוקשות פתאומית בשרירי הגפיים בשני צדי הגוף וכיפוף הראש קדימה, ודפוס ייחודי בבדיקת אא"ג המכונה Hypsarrhythmia ומתבטא בגלים איטיים. הפרכוסים שמאפיינים את המחלה עשויים להיות מגוונים, כלליים או מוקדיים (פוקאליים).

רוב התינוקות ששורדים את המחלה נותרים עם פגיעות קוגניטיביות ופרכוסים מתמשכים, וחלקם עשויים לפתח תסמונת אפילפטית נוספת סביב גיל 3 שנים בשם  'לנוקס גסטו'.

גורם: התסמונת עשויה להתפתח מסיבות רבות, שחלקן אינן ידועות, לרבות הפרעות מבניות במוח וגורמים גנטיים, ושכיחה במיוחד במחלה הגנטית 'טוברוס סקלרוזיס'  (טרשת גבשושית) – תסמונת גנטית שמתבטאת בגידולים שפירים באיברים שונים.

שכיחות: לפי אתר המחלות הנדירות Orphanet, שכיחות התסמונת נאמדת ב-2-1 מקרים לכל מאה אלף לידות.

אבחון: אבחון התסמונת נעשה על סמך תיאורים קליניים של המטופל ובדיקת אא"ג לפעילות החשמלית המוחית.

טיפול: הפרכוסים שמאפיינים את התסמונת עמידים לרוב הטיפולים התרופתיים. הטיפול המקובל הוא ויגבטרין (סברילן) במינון עולה עד ל-150 מ"ג לק"ג ובמידה ואין תגובה לטיפול זה עוברים לטיפול בהזרקה תוך שרירית ACTH (סינקטן) למשך מספר שבועות עד חודשים. טיפול זה מקביל לטיפול בסטרואידים במינון גבוה מאוד וגורם לתופעות לוואי שונות המצריכות מעקב רפואי מוקפד.

תסמונת לנוקס גסטו

תסמונת לנוקס גסטו (Lennox Gestaut Syndrome – ובקיצור LGS) המשתייכת לקבוצת האנצפלופטיות האפילפטיות מופיעה לרוב בילדות המוקדמת.

התסמונת מערבת עיכוב התפתחותי בילדות המאופיין בפגיעה קוגניטיבית עד כדי פיגור שכלי ואוטיזם, פרכוסים מסוגים שונים ודפוס אופייני בבדיקות EEG המאופיין בגלים קצרים בתדירות של 2 הרץ.

התסמונת מלווה בפרכוסים יומיים כלליים וחלקיים בעלי מאפיינים מגוונים, סוגי הפרכוסים שונים וכוללים: פרכוסים טונים-קלונים, טונים, אטוניים ופרכוסי ניתוק, ובמקרים מסוימים אף עשויים להתפתח עם הזמן פרכוסים מוקדיים - שמקורם באזור ספציפי במוח. כמחצית מהחולים בתסמונת מפתחים גם פרכוסים ממושכים במיוחד מסכני חיים מסוג "סטטוס אפילפטיקוס".

גורם: מקור התסמונת גנטי אם כי לא תמיד נמצא הגן הגורם למחלה.

שכיחות: תסמונת נדירה מאוד.

אבחון: אבחון התסמונת נסמך על מאפיינים קליניים ובדיקת EEG הרושמת את הפעילות החשמלית המוחית, שמאופיינת בזיזים וגלים איטיים.

טיפול: הטיפול בתסמונת לנוקס-גסטו נחשב למאתגר, ומערב לרוב שילובים של תרופות שונות. השילוב המקובל כקו טיפולי ראשון הוא של חומצה ולפרואית ובנזודיאזפינים לסירוגין, וכן מדווח על יעילות בטיפולים בתרופות למוטריג'ין, טופירמאט פלבמט ורופינמיד. לעתים ניתנים לחולים גם סטרואידים במינון גבוה. טיפולים נוספים הם השתלת קוצב בעצב הוואגוס, הדיאטה הקטוגנית והטיפול באפידיולקס (קנבידויל). כאשר הפרכוסים מלווים בנפילות קשות ניתן להציע ניתוח מסוג "קורפוס קלוזוטומי" בו מתבצעת הפרדה חלקית בין שתי אונות המוח.

תסמונת דרווט

תסמונת דרווט (Dravet Syndrome), המשתייכת לקבוצת האנצפלופטיות האפילפטיות, היא תסמונת אפילפטית נוירו-התפתחותית שמתחילה בגילי הילדות, ובעבר כונתה 'תסמונת מיוקלונית חמורה של הילדות'.

פרכוסים שמאפיינים תסמונת דרווט לרוב מתפתחים בשנה הראשונה לחיים ומתבטאים בפרכוסי חום. בהמשך יופיעו פרכוסים נוספים שאינם בזמן מחלת חום ובמקביל עיכוב התפתחותי. סוגי הפרכוסים מגוונים וכוללים פרכוסים כלליים, מוקדיים, טונים, אטוניים וניתוקים או קפיצות מיוקלוניות. מאחר והפרכוסים שמאפיינים את התסמונת ארוכים יחסית, הם עלולים להוביל לסיבוך מסכן חיים שמכונה "סטטוס אפילפטיקוס" הדורש טיפול מידי מציל חיים. לסובלים מהתסמונת סיכון גבוה יותר למוות פתאומי הקשור לאפילפסיה (SUDEP).

רוב הילדים עם התסמונת סובלים גם מעיכוב התפתחותי כללי הכולל גם לקויות שפה ותקשורת.

גורם: זוהי מחלה גנטית הנגרמת ממוטציה בתעלת לגן המקודד לתעלת נתרן (SCN1A). ברוב המקרים היא מתפתחת אקראית אצל הילד (דה נובו) ואינה מורשת מאחד ההורים.

שכיחות: תסמונת דרווט מוגדרת כמחלה נדירה ששכיחותה נאמדת לפי אתר המחלות הנדירות Orphanet בחולה אחד לכל 15,000 עד 40,000 לידות, אולם יתכן כי שכיחותה גבוהה יותר, מאחר ובשנים האחרונות מתגלים יותר מאפיינים גנטיים של התסמונת שמובילים לעלייה באבחנתה. שכיחות תסמונת דרווה גבוהה פי שניים בבנים יותר מאשר בבנות.

אבחון: האבחון מבוצע על סמך בדיקה גנטית.

טיפול: מאחר ורוב המאובחנים עם תסמונת דרווה עמידים לתרופות נוגדות פרכוסים, הטיפול המקובל כיום משלב מספר תרופות יחד – עד להתפתחות עמידות או תופעות לוואי קשות. בין השאר עשויים להיות משולבים בטיפול התרופות חומצה ולפרואית, טופירמאט, לבטיראצטם וקלובאזאם וקלונזפאם (מקבוצת הבנזודיאזפינים), סטריפינטול ופנפלוראמין. כמו כן הוכחה יעילות הטיפול בתסמונת באפידיולקס (קנבידויל). חשוב לציין כי מספר תרופות אינן מיועדות לטיפול בתסנמונת דרווט ועלולות להחמיר את תסמיניה, לרבות למוטריג'ין, פניטואין, קרבמזאפין ואוקסקרבאזפין.

תסמונת מיוקלונית א-סטטית

אפילפסיה מיוקלונית א-סטטית (Myoclonic Astatic Epilepsy – ובקיצור MAE) היא תסמונת אפילפטית המופיעה בילדות, לרוב עד גיל 4, ששכיחה יותר פי 3-2 בקרב בנים, ומאופיינת בפרכוסים מיוקלוניים א-סטטיים המלווים בתנועות פתאומיות ונפילה בלתי רצונית על הקרקע. לעתים עשויים להתפתח גם פרכוסים ניתוקיים המלווים באובדן זמני בהכרה. כשליש מהילדים ממשיכים לסבול מפרכוסים גם בגיל ההתבגרות.

גורם: ההנחה כי מקור התסמונת גנטי.

שכיחות: לפי Orphanet, מוערך כי מתסמונת זו סובלים 1% עד 2% מכלל המאובחנים עם אפילפסיה בילדות.

אבחון: אבחון המחלה נסמך על תסמינים קליניים אופייניים ובדיקת EEG לפעילות החשמלית המוחית, בשילוב בדיקות הדמיה מוחית.

טיפול: הטיפול התרופתי בפרכוסים שמאפיינים את התסמונת נחשב למאתגר, ובין התרופות המקובלות המשמשות לטיפול נמנות חומצה ולפרואית, למוטריג'ין, וקולבזאם, אתוסוקסימיד וזוניזמיד. רוב הילדים נדרשים לשילוב של לפחות שתי תרופות. כמו כן, לילדים עם התסמונת מומלץ על תזונה מבוקרת באמצעות הדיאטה הקטוגנית.

תסמונת EIEE

תסמונת EIEE (קיצור של Early Infantile Epileptic Encephalopathy with suppression bursts) ובעברית 'אנצפלופתיה מוקדמת של גיל הינקות עם התפרצויות וחסימות', נקראה בעבר 'תסמונת אוטהארה' (Ohtahara Syndrome – ובקיצור OS). זוהי תסמונת נדירה וחמורה שלרוב מתחילה בימים הראשונים לחיים ועד גיל שלושה חודשים.

פרכוסים שאופייניים לתסמונת לרוב מלווים בעיוותות נוקשות בגפיים, בהייה, אישונים מורחבים ונשימה מאומצת. רוב הפרכוסים שאופייניים לתסמונת הם כלליים טונים, או פרכוסים מוקדיים (פוקאליים). 

גורם: הגורם הוא בדרך כלל גנטי, אם כי לא זוהתה עד כה מוטציה גנטית ספציפית.

שכיחות: לפי אתר Orphanet, שכיחות התסמונת נאמדת באחד ל-100,000 לידות ביפן ואחד ל-50,000 לידות בבריטניה.

אבחון: אבחון התסמונת בגילי הינקות נעשה על סמך דפוס ייחודי בבדיקות EEG לקריאת הפעילות החשמלית המוחית.

טיפול: תרופתי בשלב הראשון ובהמשך נתן לשלב גם טיפול בסטרואידים במינון גבוה ודיאטה קטוגנית.

תסמונת לנדאו קלפנר

תסמונת לנדאו קלפנר (Landau Kleffner Syndrome – ובקיצור LKS) היא תסמונת אפילפטית נדירה בגילי הילדות, שמאופיינת באובדן כישורי הבנת השפה והדיבור, הפרעות קשב וריכוז, הפרעות למידה ופרכוסים. התסמונת לרוב פורצת בגילי 8-3, ותוקפת בנים בשכיחות גבוהה פי 2 בהשוואה לבנות.

ברוב המקרים, למרות שהפרכוסים שמאפיינים את המחלה חולפים עם הזמן, הפרעות הדיבור והשפה נותרות לאורך זמן.

הפרכוסים שמאפיינים את התסמונת עשויים להיות מגוונים, לרבות פרכוסים כלליים טונים-קלונים, אטוניים ופרכוסי ניתוק וכן פרכוסים מוקדיים (פוקאליים)  אך חשוב לציין שקיימים מקרים בהם אין פרכוסים קליניים כלל אך קיימת פעילות אפילפטית רבה ב-EEG.

גורם: ההנחה כי מקור התסמונת גנטית, ואצל רוב הילדים אף מתועדת מוטציה ספציפית בגן GRIN2A.

שכיחות: מחלה נדירה מאוד.

אבחון: האבחון נסמך על בדיקת EEG לפעילות החשמלית המוחית שמזהה לרוב שיבוש בפעילות באונה הטמפורלית. כמו כן מבוצעות בדיקה גנטית לזיהוי מוטציה בגןGRIN2A  או בגנים אחרים.

טיפול: הפרכוסים שמאפיינים את תסמונת לנדאו קלפנר לרוב נשלטים באמצעות תרופות וחולפים בילדות מאוחרת או בגיל ההתבגרות. בין התרופות לטיפול בפרכוסים נמנים חומצה ולפרואית, אתוסוקסימיד, קולבזאם, לבטיראצטם וסטרואידים במינון גבוה ודיאטה קטוגנית. טיפול בתרופות פניטואין וקרבמזאפין אינו מועיל ואף עלול להוביל להחמרה בתסמינים.

תסמונת אנגלמן

תסמונת אנגלמן (Angelman Syndrome) היא תסמונת גנטית נדירה שלמעשה אינה מהווה תסמונת אפילפטית קלאסית, אולם כ-90% מהסובלים ממנה חווים פרכוסים אפילפטיים. ילדים עם התסמונת לרוב מציגים תמונה מורכבת הכוללת בין השאר מראה פנים דיסמורפי, פיגור אוטיזם אפילפסיה, תנועות סטראוטיפיות, התפרצויות צחוק, יתכנו גם הפרעות התנהגות ובעיות שינה.

גורם: המוטציה הגנטית שגורמת למחלה זוהתה על הגן UBE3A בכרומוזום 15.

שכיחות: לפי Orphanet, שכיחותה נאמדת באחד לכל 10,000 עד 20,000 איש.

אבחון: המחלה מאובחנת באמצעות בדיקה גנטית.

טיפול: האפילפסיה המלווה את המחלה יכולה להיות עמידה לטיפול. מקובל להתחיל טיפול בתרופות השכיחות ולשלב ביניהן בהמשך.

תסמונת רט

תסמונת רט (Rett Syndrome) היא תסמונת גנטית נדירה המופיעה בעיקר בבנות, אך בשנים האחרונות מזוהה במקרים נדירים גם בבנים, שמתבטאת בתנועות ידיים סטראוטיפיות ואובדן יכולת תקשורת החל מגיל חצי שנה עד שנה וחצי, לצד קשיי ניידות והאטה בקצב צמיחת הראש. התסמונת מתבטאת במקרים רבים גם בהתקפים אפילפטיים (בכ-60% עד 90% מהמקרים) וכן בנשימה לא סדירה, הפרעות שינה, ירידה במסת השרירים ועקמת. התקפים אפילפטיים שמלווים את התסמונת עשויים להיות מוקדיים או כלליים ולעתים מופיעים גם 'פרכוסים נאונטליים'.

גורם: בשנת 1999 חוקרים גילו מוטציות בגן MECP2 המצוי על גבי כרומוזום המין X שקשורות להתפתחות התסמונת, כשברוב המקרים מדובר במוטציות 'דה נובו' ובפחות מ-1% אלו מוטציות שעוברות בתורשה. מאחר ולבנות יש זוג כרומוזומי X, הרי שאצל נשים שלוקות בתסמונת רק חלק מתאי מערכת העצבים מבטאים את הגן הפגוע, ואילו חלק מתאי מערכת העצבים המרכזית פועלים באופן תקין ומייצרים כמויות תקינות של חלבונים. לעומת זאת, לבנים שלוקים בתסמונת אין עותק תקין של כרומוזום X כדי לפצות על הגן הפגוע, והם לרוב סובלים מפגיעות נרחבות עם שיעורי תמותה גבוהים ביותר בגילי הינקות.

שכיחות: התסמונת מתפתחת בקרב אחד לכל 10,000 עד 15,000 לידות של תינוקות ממן נקבה ובאופן נדיר ביותר בקרב תינוקות ממן זכר.

אבחון: התסמונת מאובחנת לרוב קלינית בהתאם ללקויות ההתפתחותיות בגילי הינקות, בייחוד לקויות בתנועות הידיים, בהתפתחות השפה ובהליכה. בבדיקות דם גנטיות, אצל הרוב המכריע של החולות (95% עד 97%) מאובחנת מוטציה בגן MECP2.

טיפול: הטיפול בתסמונת נועד בעיקרו להקל בתסמינים, לרבות בהתקפם האפילפטיים, ספסטיות וליקויים שפתיים, לצד תמיכה נפשית. ילדים עם תסמונת רט מטופלים גם בתרופות למניעה וטיפול בהפרעות בקצב הלב. הטיפול בהתקפי אפילפסיה בתסמונת רט נחשב למורכב, ומערב לרוב חומצה ולפרואית, למוטריג'ין, לבטיראצטם, קרבמזפין ובנזודיאזפינים.

תסמונת טוברוס סקלרוזיס

טוברוס סקלרוזיס (Tuberous Sclerosis – ובקיצור TS, ולעתים Tuberous Sclerosis Complex – TSC) הקרויה בעברית 'טרשת גבשושית' היא תסמונת גנטית מולדת שעשויה להתבטא בהתפתחות גידולים שפירים במערכות גוף שונות, לרבות המוח, העור, העיניים, הלב, הריאות, הכבד והכליות.

התסמונת מתבטאת בשנים הראשונות לחיים במגוון תסמינים, לרבות פרכוסים (בכ-85% מהמקרים), הפרעות התפתחותיות עד כדי פיגור, אוטיזם, הפרעות התנהגות, וממצאים עוריים אופייניים.

גורם: התסמונת נגרמת בעקבות מוטציה באחד הגנים: TSC1 או TSC2. המוטציות גורמות לעיכוב בהפרשת חלבון mTOR, אשר מוביל להתפתחות הגידולים שמאפיינים את התסמונת. ברוב המקרים, המוטציות שמאפיינות את המחלה הן מוטציות 'דה נובו' שמתפתחות לראשונה אצל האדם החולה.

שכיחות: שכיחות התסמונת נאמדת באחד לכל 6,000 לידות.

אבחון: רבים מהחולים מציגים את התסמינים כבר בשנה הראשונה לחיים, אך יתכן אבחון מאוחר ואפילו תת אבחון. לאורך החיים מופיעים תסמינים נוספים ומעורבות איברים נוספים כמו הכליות. אבחון התסמונת הוא לרוב קליני ומתבסס על תסמינים אופייניים, לרבות פרכוסים ועיכוב התפתחותי, ולעתים היא מאובחנת על ידי הופעת סימנים לבנים על העור (hypomelanotic macules) או אבחון גידולים ברקמות הרכות בלב (רבדומיומות לבביות) בגילי הינקות.

בהמשך מבוצעות בדיקות הדמיה מסוג סי.טי ו-MRI לאיתור גידולים מוחיים, ובדיקות דם גנטיות לאיתור המוטציה שאחראית להתפתחות התסמונת.

טיפול: הטיפולים בתסמונת נועדו בעיקרם לשלוט בתסמינים השונים. הפרכוסים שמאפיינים את התסמונת לרוב קשים לשליטה באמצעים תרופתיים, ודורשים טיפול ניתוחי. התרופה ויגבטרין הוכחה כיעילה במיוחד לפרכוסים בגילי הינקות שמאפיינים את התסמונת, ואף אושרה באופן ייעודי באפריל 2018 על ידי מינהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) למטופלים עם טוברוס סקלרוזיס מגיל שנתיים שסובלים מפרכוסים מוקדיים.

אפילפסיה מיוקלונית מתקדמת

אפילפסיה מיוקלונית מתקדמת (Progressive Myoclonus Epilepsy – ובקיצור PME) מהווה קבוצה של תסמונות אפילפטיות נדירות המאופיינות בפרכוסים מיוקלוניים ובדמנציה פרוגרסיבית-מתקדמת. אצל חלק מהחולים עשויים להופיע גם פרכוסים טונים-קלונים. 

קבוצה זו כוללת את התסמונות: מחלת אונפריכט-לונדבורג (ULD), תסמונת MERFF, Lafora Disease, NCL, וסיאלידוזיס.

כל מחלות האפילפסיה המיוקלונית המתקדמת מלוות בפגיעה קוגניטיבית - דמנציה מתקדמת בדרגות שונות, ובפרכוסים מיוקלונים, אם כי עשויים להופיע גם פרכוסים כלליים מסוגים נוספים ואף פרכוסים מוקדיים שמקורם באונה האוקסיפיטלית.

שכיחות: מחלות נדירות מאוד.

אבחון: תהליך האבחון של החולים נעשה תוך שלילת מחלות נוירולוגיות מתקדמות נוספות, וכולל גם ממצאים אופייניים בבדיקת EEG ובבדיקת MRI.

טיפול: הטיפול בתסמונות בקבוצה זו נחשב למאתגר, וכיום נהוג לטפל בפרכוסים באמצעות שילוב של תרופות רבות, ולרוב כולל קפרה (לוותרים), דפלפט (חומצה ולפוראית) בשילוב קלונזפאם, אם כי יעילות הטיפול התרופתי ברוב המקרים חלקית בלבד. נמצא כי טיפול בתרופה פניטואין מסוכן ועשוי להרע את מצב החולים.

אפילפסיה תלויה בפירידוקסין

אפילפסיה תלויה בפירידוקסין (Pyridoxine Dependent Epilepsy – ובקיצור PDE) היא מחלה נדירה שמלווה בפרכוסים בגילי הינקות והילדות אשר אינם מגיבים לתרופות נוגדות פרכוסים, אך נשלטים על ידי תוסף יומי של פירידוקסין – הקרוי גם ויטמין B6, וזאת למרות שהילדים החולים אינם סובלים מחוסר בוויטמין זה, אולם נדרשים לו לצורך פעילות מטבולית. הילדים המאובחנים עם אפילפסיה תלויה בפירידוקסין נזקקים לתוסף יומי של הוויטמין לכל החיים.

הילדים עם אפילפסיה תלויה בפירידוקסין סובלים מפרכוסים מינקותם, ויש אף דיווחים על אימהות לילדים חולים שמתארות תנועות חריגות עוד מסוף השליש השני להיריון, שעשויות להעיד על פרכוסים עובריים. הפרכוסים לרוב ארוכים, כלליים או מוקדיים (פוקאליים), ואף עשויים להתפתח לכדי סיבוך מסכן חיים מסוג "סטטוס אפילפטיקוס". 

גורם: מקורה של אפילפסיה תלויה בפירידוקסין גנטי, וזוהו מוטציות ספציפיות בגן ALDH7A1 שגורמות למחלה.

שכיחות: לפי Orphanet, בספרות הרפואית תועדו מעל ל-200 מקרים של התסמונת, ושכיחותה נאמדת בין אחד ל-20,000 לאחד ל-783,000 לידות.

אבחון: לפי ההנחיות הרפואיות המקובלות, כשמתפתחים פרכוסים אצל ילדים עד גיל 3 – יש להתייחס לאפשרות שמדובר באפילפסיה תלויה בפירידוקסין. תהליך האבחון נעשה על סמך תיאורים קליניים של המטופל ובדיקת EEG לפעילות החשמלית המוחית. כמו כן לצורך האבחנה מבוצעת בדיקת דם למוטציה בגן ALDH7A1 או בדיקת דם או שתן לרמות החומר 'אלפא ASAA'.

טיפול: המאובחנים באפילפסיה תלויה פירידוקסין אינם מגיבים לתרופות נוגדות פרכוסים, והטיפול הקבוע למחלה ניתן בתוסף פירידוקסין, למשך כל החיים. חשוב להיזהר מצריכה עודפת מאחר ומינונים עודפים עשויים אף הם להוביל לפגיעות נוירולוגיות שונות. במקרה של פרכוסים – הטיפול ניתן לרוב בבית חולים בעירוי.

כרומוזום 20 טבעתי

אפילפסיה גנטית קשה המאופיינת באיחור התפתחותי ופרכוסים מגוונים, וברובם התקפים מוקדיים (פוקאליים) ממושכים ו/או חזרתיים שמתרחשים לרוב בלילה. הפרכוסים מתבטאים באופנים שונים, לרבות סיבוב ראש, נוקשות ועוויתות בגפה אחת או יותר, תנועות חזרתיות בפה ובעיניים וערנות מוגבלת. לעתים עשויים להתפתח גם פרכוסים כלליים אצל החולים, לרבות פרכוסים טונים-קלונים ופרכוסי ניתוק. חולים אלה נמצאים בסיכון מוגבר לסיבוך מסוג "סטטוס אפילפטיקוס".

שכיחות: לפי Orphanet מתסמונות המאופיינות בטבעתיות בכרומוזומים סובלים אחד לכל 30,000 עד 60,000 איש, כאשר תסמונת כרומוזום 20 הטבעתי המלווה בפרכוסים היא כנראה השכיחה ביותר.

אבחון: תהליך האבחון מערב לצד בדיקת EEG לפעילות החשמלית המוחית גם בדיקת דם ממנה נאספת דגימה של כרומוזום 20 לבדיקה במעבדה תחת מיקרוסקופ. חלק מהילדים מאובחנים תחילה בטעות עם תסמונת 'לנוקס גסטו' או תסמונת 'לנדאו קלפנר'.

טיפול: הטיפול נחשב למאתגר, מאחר ולא זוהתה תרופה ספציפית שמועילה במיוחד לתסמונת, ולרוב מקובל לטפל בשילוב של תרופות, לרבות סטרואידים, דיאטה קטוגנית וקוצב וגאלי.

אפילפסיה המקושרת לחום גבוה – תסמונת FIRES

אפילפסיה המקושרת לחום גבוה, המכונה תסמונת FIRES (קיצור של Febrile Infection-Related Epilepsy Syndrome) מהווה מחלה נדירה שמקורה אידיופטי (לא ברור), שמופיעה לרוב בגילי הילדות המוקדמת (בית הספר היסודי) ומתבטאת בפרכוסים רבים שמופיעים בפתאומיות בילדים עם התפתחות תקינה.

בעבר הגדרת המחלה הוגבלה לילדים בלבד בגילי 15-3, אולם כיום לפי הגדרתה הרפואית, היא עשויה להיות מאובחנת בכל גיל.

המחלה מאופיינת בפרכוסים רבים המגיעים עד לעשרות ביום מלווים בירידה קוגניטיבית, לרבות הפרעות התנהגותיות, הפרעות זיכרון ושינויים בתחושה. לאחר השלב האקוטי המאופיין בפרכוסים רבים, המחלה לרוב הופכת לכרונית ומלווה בפרכוסים מעת לעת המלווים בפגיעה קוגניטיבית.

גורם: כאמור, מקור המחלה לא ברור. ישנן מספר תיאוריות לגבי מקור המחלה - גנטי או אימונולוגי (הקשור בשיבוש בתפקוד מערכת החיסון).  

שכיחות: לפי Orphanet, שכיחות התסמונת נאמדת ב-9-1 חולים לכל מאה אלף בגילי הילדות וההתבגרות, כששכיחותה בגיל המבוגר אינה ידועה.

אבחון: אבחון התסמונת נסמך על אבחון אפילפסיה, בעזרת בדיקת EEG של הפעילות החשמלית המוחית. כמו כן, האבחון נסמך על זיהוי של מחלת חום עד שבועיים לפני פרוץ הפרכוסים.

טיפול: תסמונת FIRES דורשת במקרים רבים אשפוז בטיפול נמרץ על רקע 'סטטוס אפילפטיקוס'. הטיפול כולל תרופות נוגדות פרכוסים, דיאטה קטוגנית קוצב וגאלי, סטרואידים במינון גבוה וטיפולים אימוניים נוספים.

אנצפליטיס על שם רסמוסן

אנצפליטיס על שם רסמוסן (Rasmussen's Encephalitis) היא תסמונת אפילפטית נדירה ביותר שמתפתחת בקרב ילדים, ומאופיינת בנגעים דלקתיים פרוגרסיביים. הפרכוסים של החולים ממוקדים (פוקאליים), והיא מאופיינת בדלקת מוחית (אנצפליטיס) כרונית בצד אחד של המוח שעשויה להיות דו צדדית.

המחלה מלווה גם בפגיעה בכישורים המוטוריים ובדיבור, ירידה קוגניטיבית (דמנציה) והמיפרזיס – שיתוק של יד ורגל בצד אחד של הגוף.

גורם: בעבר הועלו השערות כי מקור המחלה זיהומי, אולם כיום הסברה הרווחת כי מקורה אוטואימוני.

שכיחות: לפי מאמר סקירה שפורסם בפברואר 2014 בכתב העת Lancet Neurology, שכיחות התסמונת נאמדת ב-2-1 מקרים לכל 10 מיליון איש.

אבחון: אבחון המחלה מערב אבחון של דלקת מוחית בצד אחד של המוח באמצעות בדיקות הדמיה וביופסיה, לצד בדיקת EEG  לפעילות החשמלית המוחית.

טיפול: בשלבים פעילים של הדלקת – ניתנים טיפולים בסטרואידים להפחתת הדלקתיות, וישנם טיפולים נוספים שהוצעו לדיכוי המערכת החיסונית, לרבות עירוי אימונוגלובולנים ומתן טקרולימוס – תרופה המשמשת גם מושתלי איברים. בשלב הכרוני שבו המחלה לא פעילה – ניתנים טיפולים למניעת פרכוסים, אולם מאחר ורוב החולים עמידים לטיפול תרופתי – מוצע לעיתים ניתוח לניתוק האונה הדלקתית במוח.

תסמונות אפילפטיות נוספות

אפילפסיה פרונטלית לילית משפחתית

אפילפסיה פרונטלית לילית משפחתית (Autosomal Dominant Nocturnal Frontal Lobe Epilepsy – ובקיצור ADNFLE) היא מחלה גנטית שמאופיינת בפרכוסים ליליים במהלך השינה ובהירדמות.

המחלה פורצת לרוב בגילי הילדות, והפרכוסים ממוקדים, ומקורם באונה הפרונטלית במוח, ומתבטאים בתנועתיות בצעקות, אנחות ובכי. לעיתים  זוכרים המטופלים את הפרכוס וכן חווים 'אאורה' – תחושות מוזרות שמקדימות את הפרכוסים בשינה.

גורם: מקור התסמונת בגנים שמקודדים לקולטנים 'ניקוטינים' למוליך העצבי 'אצטילכולין', ומדובר במחלה תורשתית אוטוזומאלית דומיננטית ועד כה אותרו מספר מוטציות בגנים שונים הגורמות לה.

אבחון: אבחון התסמונת דורש בדיקת EEG במעבדת שינה שמצביעה על פעילות חשמלית מוגברת במהלך פרכוסי הלילה שמקורה באונה הפרונטלית.

טיפול: הטיפול הראשוני ניתן לרוב בתרופה קרבמזפין שהוכיחה יעילות במניעת הפרכוסים.

אפילפסיה רולנדית שפירה של הילדות

אפילפסיה רולנדית שפירה של הילדות (Benign Rolandic Epilepsy of Childhood – ובקיצור BREC) המכונה גם 'אפילפסיה שפירה עם התפרצות טמפורלית מרכזית' (Benign centrotemporal lobe epilepsy of childhood) היא תסמונת אפילפטית אדיופטית (ממקור לא ידוע), שנוטה להופיע אצל ילדים בגילי 13-3, ולרוב בטרם גיל ההתבגרות המינית (סביב הגילים 9-8), ומהווה 8% עד 25% מהאפילפסיות בילדות.

התסמונת מתבטאת בפרכוסים פוקאליים (מוקדיים) שתוקפים לרוב את שרירי הפנים ומתבטאים בהזלת ריר. רוב הפרכוסים שמאפיינים את התסמונת הם קצרים, אך בחלק מהמקרים הם עשויים להתפשט ולהפוך לכלליים ולהתבטא גם בהנעות גפיים. הפרכוסים לרוב מופיעים לאחר ההרדמות או לפני היקיצה. הפרכוסים שמאפיינים את התסמונת לרוב חולפים מעצמם במהלך ההתבגרות המינית.

גורם: ההנחה הרווחת כי התסמונת גנטית, אם כי לא זוהה עד כה גן ספציפי המוביל להתפתחותה. לפי עבודות, ההנחה כי התסמונת עוברת בדפוס תורשה אוטוזומלי דומיננטי, כלומר שעשוי לעבור מהורה ביולוגי אחד.

שכיחות: לפי אתר Orphanet, שכיחות התסמונת נאמדת באחד לכל 5,000 ילדים עד גיל 15. מהתסמונת סובלים מעט יותר בנים (כ-60%) מאשר בנות.

אבחון: האבחון דורש בדיקת EEG שמצביעה על פעילות חשמלית מוגברת שמקורה במרכז האונה הטמפורלית מעל החריץ המרכזי במוח.

טיפול: הטיפול בתסמונת ניתן בתרופות נוגדות פרכוסים שונות, הראשון הינו בדרך כלל בתרופה סולטיאם (אוספולוט). לאחר שנה עד שנתיים ללא פרכוסים – ניתן להפסיק את הטיפול התרופתי, כך גם בגיל 16, מאחר והתסמונת אינה מופיעה בגילים מאוחרים יותר.

אפילפסיה שפירה אוקסיפיטלית של הילדות (תסמונת פנאיאוטופולוס)

תסמונת פנאיאוטופולוס (Panayiotopoulus Syndrome) היא תסמונת בעלת מאפיינים פרכוסיים ייחודיים שמתפתחת לרוב בגילי 5-3, אם כי עשויה להופיע גם בגיל שנה.

הפרכוסים שמאפיינים את התסמונת ברובם מוקדיים (פוקאליים), וממוקדים לאונה האוקסיפיטלית במוח, ומלווים לרוב בהפרעות ראייה, הבזקי אור וכאבי ראש, ובמהלכם הילד משנה בפתאומיות את התנהגותו ונראה חיוור ולרוב מקיא, האישונים מורחבים, הפנים מאדימות ומתפתחים הזעת יתר ודמע בעיניים (למרות שהילד אינו בוכה). מאחר ותסמינים אלה משתייכים למערכת העצבים האוטונומית – הפרכוסים מכונים "אוטונומיים". כשני שליש מהפרכוסים מתרחשים במהלך השינה.

שכיחות: לפי הערכות, מתסמונת זו סובלים 5% עד 10% מהילדים שמאובחנים עם אפילפסיה וכך גם 13% מהילדים בגילי 6-3 שחוו לפחות התקף פרכוסי אחד שאינו פרכוס חום.

אבחון: אבחון התסמונת נעשה על סמך תסמינים קליניים ובדיקת EEG שמעידה על פעילות חשמלית מוחית באונה האוקסיפיטלית. מאחר וההסתמנות הקלינית שמאפיינת את התסמונת ברורה – יש ארגונים רפואיים הממליצים להורים לצלם את הילדים במהלך פרכוס ולהציג את הסרטון בבית החולים או לרופא המטפל כדי לסייע באבחנה.

טיפול: הטיפול התרופתי ניתן לרוב בסולתיאם (אוספולוט). הרוב המכריע של המטופלים (כ-95%) חדלים לסבול מתסמינים מעל גיל 16 ובחלוף מספר שנים ללא פרכוסים ניתן להפסיק אצלם את הטיפול התרופתי.

אפילפסיה מסוג אבסנס

אפילפסיה של ניתוקים בילדות או בעגה המקצועית 'אבסנס בילדות' (Childhood Absence Epilepsy – ובקיצור CAE) היא אפילפסיה כללית גנטית שתוקפת לרוב ילדים בגילי 12-4, עם שיא להופעת המחלה סביב גילי 6-5 שנים.

אפילפסיה זו מאופיינת בפרכוסי ניתוק – אירועים חזרתיים בתדירות גבוהה שמלווים בהייה (אבסנס), בכשליש מהמקרים עם תסמינים מוטוריים בפנים, לרבות מצמוץ תכוף בעיניים או עפעוף. ההתקפים נוטים להופיע בשעת הערב או מוקדם בבוקר. ברוב התקפי הניתוק, הילד לא יהיה ער לעובדה שעבר התקף אפילפטי.

בכ-40% עד 50% מהמקרים התסמונת מתפתחת בהמשך לכדי אפילפסיה המאופיינת בפרכוסים טונים-קלונים. התסמינים לרוב אינם מלווים בירידה קוגניטיבית, ונעלמים עם העלייה בגיל.

גורם: גנטי.

שכיחות: כ-5% מהמאובחנים עם אפילפסיה סובלים מתסמונת זו. לפי אתר Orphanet, היא מהווה 10% עד 17% מהמקרים של אפילפסיה המאובחנת בקרב ילדים בגילי בית הספר, ושכיחותה נאמדת בארה"ב בכחולה אחד לכל 12,000 עד 50,000 ילדים.

אבחון: אבחון התסמונת דורש בדיקת EEG שמצביעה על פעילות חשמלית מפושטת במוח, ומאופיינת בזיז וגל בתדירות של 3 הרץ בתחילת הפרכוס שיורדת לתדירות של 2.5-2 הרץ בסופו. התופעה עלולה להיות מאובחנת באיחור, כיוון שבתחילה נחשבת לשינוי במצב הרוח או "חלום בהקיץ".

טיפול: התרופה נוגדת הפרכוסים המקובלת לטיפול בסוג של זה אפילפסיה היא אתוסוקסימיד, ובמקרים מסוימים מותאמת גם חומצה ולפרואית, שהוכיחה יעילות גם כנגד פרכוסים כלליים שמתפתחים אצל חלק מהמאובחנים. כקו טיפול מתקדם לסובלים מעמידות לטיפולים המקובלים – מותאם לרוב טיפול בתרופה למוטריג'ין.

בילדים עם אפילפסיה מסוג אבסנס יש להשלים בדיקה גנטית לשלילת התסמונת GLUT1 deficiency syndrome (פגיעה בחלבון האחראי להעברת הסוכר מהדם למוח וכתוצאה מכך פגיעה נוירולוגית) אשר יכולה להתבטא בניתוקים והטיפול בה הוא דיאטה קטוגנית.

תסמונת זו יכולה להופיע גם בגיל מוקדם יותר בצורה קשה יותר הכוללת פרכוסים קשים ואיחור התפתחותי. כחלק מאבחון התסמונת יש להשלים בדיקת ניקור מותני לבדיקה רמת הסוכר בנוזל עמוד השדרה.

אפילפסיה מיוקלונית של גיל הנעורים

אפילפסיה מיוקלונית של גיל הנעורים (Juvenile Myoclonic Epilepsy – ובקיצור JME) מהווה תסמונת עם רקע גנטי, שמאופיינת בפרכוסים כלליים (שאינם ממוקדים באזור מוחי ספציפי) ומתפתחת לרוב בגילי 20-14 שנים.

רוב המאובחנים בסוג זה של אפילפסיה מציגים תפקוד קוגניטיבי תקין. הפרכוסים הכלליים שמאפיינים את התסמונת הם ברובם המכריע פרכוסים מיוקלוניים, במחצית מהמקרים לאחר היקיצה משינה בבוקר, אם כי עשויים להופיע גם פרכוסים טונים-קלונים וניתוקים.

פרכוסים מיוקלוניים מאופיינים בפעילות יתר מוטורית, התכווצויות שרירים מהירות ותנועות בלתי רצוניות פתאומיות וקצרות, כשהביטוי עשוי להיות בתנועה יחידה או כרצף תנועות, בעיקר בגפיים, והם לרוב מלווים בהפלת חפצים מהידיים.

גורם: מקור התסמונת גנטי, ולהתפתחותה נקשרו מספר מוטציות בגנים שונים.

שכיחות: כ-10% ממקרי האפילפסיה מקורן בתסמונת זו.

אבחון: אבחון התסמונת נסמך על בדיקת EEG לפעילות החשמלית המוחית. האבחון במקרים רבים מתעכב עד לפרכוס טוני-קלוני ראשון, לרוב בגילי הנעורים המאוחרים.

טיפול: הטיפול בתסמונת זו ניתן לרוב בחומצה ולפרואית לבדה או בשילוב עם טופירמאט, ובמקרה של עמידות לטיפול זה או תופעות לוואי קשות – מקובל לתת טיפול בתרופה קרבמזאפין. הטיפול התרופתי בתסמונת נדרש לרוב לכל החיים, ולרוב דורש גם הקפדה על אורח חיים בריא, לרבות תזונה מאוזנת ושמירה על שינה בריאה.

* ד"ר מיכל צדוק היא מנהלת השירות לאפילפסיה והמרפאה לטוברוס סקלרוזיס (TS) ילדים במרכז הרפואי שיבא

עדכון אחרון: ספטמבר 2021