משתתפים יקרים, התחרות הסתיימה. תודה שלקחתם חלק ובחרתם בחצי הכוס המלאה, ולהתראות בתחרויות הבאות!

יש לי רושם שלעתים המשתתפים סטו מהנושא

אולי היתה חסרה יד מכוונת ? אשר תחזיר את האנשים לנושא

שלום קהילים בקהילה, אשתף אתכם בחצי כוס יין אדום, ב\"פטנט רפואי\" מן החיים שפיתחתי בשנה האחרונה, איך להפוך את הכאב/ מיטרד האחרון, למרפא של החוליים/ כאבים שהצטברו בעבר. הצטרפתי לאתר כמוני כשחיפשתי שותפות







ושותפים להודעה שקיבלתי לפני יותר משנתיים: \"אוסטיאופורוזיס במצב חמור\". והנה לפני כשנה התחיל טינטון- צליל מרגיז ומונוטוני באוזן ימין, ובצעד אחד \"מחק\" וצימצם את מיטרדי האוסטיאופ\' וגם כאבי גב מפציעה בשרות הצבאי. \"הבעיות הרפואיות\" לא נעלמו, אבל המצאתי לעצמי \"פתרון רפואי\" והוא עוזר, ממש ובאופן מעשי. ויום אחד, או לילה אחד, יגיח פתרון רפואי חדש, קצת מטריד וכואב, אבל זו תהיה התרופה להשתקת הטינטון שידחק לקרן זוית מתחת לכיור...החלטתי שמוסיקה ושירה וים ויין ואוכל בריא אבל גם טעים ומגוון, חלום תרקמו לעצמכם, שלי, SONHO DE LISBOA , סביב תרבות ושפה וספרות ופאדו של פורטוגל. כאב ומיטרד צריכים \"מקום\" על הבמה כדי לככב ולהכאיב, אל תשאירו להם הרבה מקום/ זמן על הפודיום.

לסיום, לא מצאתי כאן את הקהילה שחיפשתי בראשית, למשל להכיר אנשים עם אוסטיאפ\' וללמוד מניסיונם ומה קורה אחרי 3-5 שנים. מנגד, אשמח לסייע למי שרוצה לדעת מה קורה אחרי שנתיים פלוס, ואיך לצבוע חלום משלה/ משלו. חורף מהנה לכולהו, יהודה

אני חולה בטרשת נפוצה,

נלחמתי במשך שנה שלמה להישאר בעבודה ולהשאיר את אורח החיים שלי כמו שהיה, למרות הקשיים והיו המון.

אני הייתי העבודה שלי והעבודה שלי היתה אני, במלוא מובן המילה.

לא ידעתי לעשות חצי, לא ידעתי לשחרר, ומי שסבל מזה חוץ ממני היו הילדים שלי, בעלי, וגם הקולגות שלא ידעו איך לאכול אותי...

כשהבנתי סוף סוף שאי אפשר להמשיך ככה, החלטתי לעשות את הצעד,

להפסיק את העבודה, ולעשות שינוי בראש שלי, ולהתמקד בחצי הכוס המלאה.

ובמקום לשקוע במרה השחורה על כך שאינני ממצה את עצמי בקריירה ,

הפכתי את הטיפול בי ל\"עבודה\" שאליה אני מכורה.

אני עובדת בלהבריא.

וכך, את פגישות העבודה והמשאים ומתנים החלפתי באימוני שחיה וזומבה.

את השעות מול מסך המחשב וטבלאות האקסל, המרתי בציור ועבודות יצירה,

את העצבים והכעס החלפתי בחיוכים ורוגע.

אני מאמינה שבארגון הזה שנקרא רותם- מותק, אני עובדת מצטיינת !

ההחלמה ממחלה כל שהיא היא הנחמה שמצפה למי שמגיע אליה. זה כמו המנוחה לאחר ריצת מרתון או אחרי מאה בריכות שחייה. זו שתחושה שאדם בריא לא יבין. כאילו שמאור עינייך חוזר אליך אחרי שאיבדת אותו. כל הגוף שלך משחרר לך חומרים לזרם הדם שנותנים תחושה עילאית של אושר וטעם לחיים. אני מחזק את ידיהם של כל החולים להחזיק מעמד בדרך המתישה של המחלה שבסופה מצפה לכם חוף מרהיב ומיוחד עם תחושות שמחה וניצחון . מקבלים גם מדליה מהחיים ומהסובבים אתכם שאוהבים אותכם מאוד. (מניסיון) , בברכת רפואה שלימה והחלמה מהירה.

בס\"ד

חשבתי על חצי הכוס המלאה והנה, כשאני מגיע לביקור אצל רפואה יועצת באחד מסניפי קופ\"ח הכללית אני פטור מתשלום עקב אחוזי הנכות הגבוהים שנרשמו לי.

וזה גם חצי הכוס המלאה.

קיבלתי הערה בונה על צירוף קישור לא נכון, ולכן מצ\"ב הפוסט הרלוונטי: http://www.camoni.co.il/index.php?idr=168

אני חולת סכרת נעורים מגיל 5 עם סיבוכי סכרת והרבה אשפוזים בגיל הנעורים,למרות המחלהתמיד רציתי להוכיח לעצמי שאני ילדה רגילה והתחלתי להאמין שהמחלה זה מבחן מלמעלה שרק מחזק אותי. מגיל 12 התחלתי לשחק טניס שולחן באליפויות הארץ ובליגה ואף זכיתי בספורטאית מצטיינת מספר שנים , כמובן שעל הצבא בשום אופן לא ווירתי - למרות הפטור הרפואי שהיה לי ,התעקשתי שהצבא יקבל אותי אליו בתור חיילת מתנדבת וכרגע אני בת 21 סטודנטית לתואר ראשון.מאחלת לכולם שלא יוורו על החלומות והשאיפות שלהם וימשיכו להנות ולשמוח בחלקם למרות שלפעמים קשה.

כבר ציינתי שבילדותי סבלתי מאסטמה,וברוך ה\',נפטרתי ממנה;אלא שיש לכך ספיחים לא הכי נעימים.

ה\"מחלה\" הכרונית הנלווית לאסטמה היא רגישות בדרכי הנשימה,או במילים אחרות:אלרגיה.

הרגישות שלי מתבטאת בנזלת מימית ,עקצוצים בעיניים,התעטשויות,יובש בשפתיים,ושיעול כתוצאה מחשיפה למיני אבקנים,אבק בית,שערות של חתולים,ובמיוחד עובש.בילדותי גרנו במושב,ובקיץ עבדנו בקטיף עגבניות ומלפפונים.אני זוכרת את העבודה כסיוט ,בעיקר בגלל הנזלת הבלתי פוסקת ,בעקבות השאיפה של האלרגנים המצויים בפריחת המלפפונים והעגבניות.גם את הטיול השנתי בכיתה ח\' אני זוכרת כחוויה מסוייטת בגלל דליפת האף בשל הטיול בחיק הטבע.

בעבר,לאחר בדיקות לאבחון אלרגנים,נאמר לי שאני רגישה כמעט לכל הדברים,והומלץ לי לקבל זריקה שנתית.

מובן שדחיתי את ההצעה בשל העדפתי לאורח חיים טבעי.להפתעתי,עוצמת התסמינים הולכת ונחלשת עם השנים, כך שכיום אני מגדלת שלושה חתולים ולא ממש סובלת מכך.גם הרגישות לפריחת האורנים באביב,שבעבר גרמה לי להתקף אלרגיה,כמעט שחלפה לה עם השנים,למרות שביתי מוקף עצים.בעבר ,סבלתימ\"דגדוג\" באף שגרם לי לנזלת טורדנית,כל בוקר עם חדירת קרני השמש הראשונות;גם מזה נפטרתי,לשמחתי.אך עדיין יש לי רגישות לקור,למיני אבקות,ולעוד מחוללי \"נזילות\" אפיות,המחייבות אותי להצטייד בטישו לכל אשר אפנה.בביתי פזורות חבילות טישו בכל חדר,וכמו כן, בכל התיקים המגירות והכיסים שלי מצויות מטפחות אף בכוננות ספיגה.

המצב עד כדי כך \"חמור\",שאישי טוען שנולדתי עם נייר ביד: בכל פעם שהאומלל רוצה לאחוז בידי הוא מוצא שהיא תפוסה,כך שהלכה הרומנטיקה.

נזכרתי בקוריוז מנעוריי:(בגיל16)כל יום חמישי היה עליי לנקות את חדרי;בין השאר הייתי מברישה את החלון מאבק,שהיה גורם לי להתעטשויות ודליפת אף.יום אחד עלה לי רעיון יצירתי:לכסות את אפי ביריעת בד,כך שרק עיניי יהיו גלויות;באותו היום בא לבקרני חברי שהיה חייל,לא טרחתי להסיר את ה\"רעלה\" לכבודו, והוא שאל בדאגה:

\"מה קרה לך?\"עניתי לו בבדיחות הדעת,על פי מערכון \"המציל \" של הגשש החיוור:

\"קפצתי ראש למדרכה,ושברתי את האף\",הוא בתמימותו הגיב בבהלה,ואני המשכתי לזרום עם הבדיחה,כשאני מתגלגלת מצחוק.לא סיפרתי לו את האמת,ונהניתי מהבהלה שאחזה בו .אני חושבת שעד היום הוא משוכנע באמיתות הסיפור,אם הוא עדיין חי וזוכר...

אני עם שיתוק ילדים מילדות, על הדרך חליתי גם בדלקת פרקים, וכן ישנה החמרה ותופעות של פוסט פוליו. מצב שהביא אותי ללמוד ליצנות רפואית, ולצאת להתנדב עם קבוצות אוכלוסיה שונות..ולשמח אחרים.

בדיוק כתבתי על זה פוסט.כנסו, קראו ומקסימום תיהנו במקומי מארוחה בת\"א. לבריאות! :)

http://www.camoni.co.il/index.php?idr=168

אני אומנם יש לי סרטן השד .וחולב במחלות אוטואימוניות .

הדבר החיובי לסרטן זה .לא צריך פן כשיש אירוע.



אני רק עכשיו עברתי ניתוח כריתה שד .מנסה לאכול בריא לפחות. וקצת מנסה לצאת קצת מהבית כל מה שיש הומור

היתחלתי לאהוב הופעות ולהישתדל לצאת שקודם לא היה לי את זה .