ריצה עשויה להיות הפעילות הגופנית היעילה ביותר להעלאת תוחלת החיים הצפויה. כך עולה מניתוח מחקרים בנושא פעילות גופנית ומוות בטרם עת.

הממצאים החדשים מגיעים ממחקר המשך למחקר שערך צוות של חוקרים מתחום הפעילות הגופנית, בראשם חוקרים מאוניברסיטת איווה, שבחן לעומק בדיקות רפואיות ובדיקות כושר שנערכו במכון קופר בדאלאס. במחקר זה נמצא כי אפילו חמש דקות של ריצה ביום נקשרו לתוחלת חיים ארוכה יותר.

בעקבות פרסום המחקר פנו לחוקרים עם שאלות רבות כמו: האם פעילויות אחרות כמו הליכה יניבו את אותן תוצאות בתוחלת החיים? האם יש דבר כזה יותר מדי - זאת אומרת האם ריצה במשך זמן מסוים או מרחק מסוים עלולה להוביל לפגיעה בתוחלת החיים? והאם ריצה באמת מוסיפה לתוחלת החיים באופן מעשי – זאת אומרת, האם ייתכן מצב שבו נדרש לרוץ במצטבר במשך שנה כדי להאריך את תוחלת החיים בשנה?

על שאלות אלה ונוספות ביקשו החוקרים לענות במחקרם החדש, שפורסם לאחרונה בכתב העת Progress in Cardiovascular Disease. לשם כך הם ניתחו מחדש את הנתונים ממכון קופר ובנוסף בחנו תוצאות של מחקרים גדולים אחרים שפורסמו לאחרונה, שבדקו את הקשר בין פעילות גופנית לתמותה. הבאנו את תשובות החוקרים לשאלות המרכזיות באשר לריצה ותוחלת החיים.

האם ריצה באמת מוסיפה שנים לחיים?

ניתוח הנתונים אושש את ממצאי המחקר הקודם והעלה כי בהשוואה לאנשים שלא רצו, אנשים שרצו נטו לחיות בערך שלוש שנים יותר, ללא קשר למין, לגיל או למשקל שלהם.

באופן כללי, ריצה נקשרה להפחתה בסיכון למוות בטרם עת ב-25% עד 40%, זאת לאחר שהחוקרים נטרלו בניתוח הנתונים השפעות של משתנים כמו גיל, מין, עישון, שתיית אלכוהול, משתנים סוציו-אקונומיים והיסטוריה של בעיות בריאותיות כמו השמנה או יתר לחץ דם.

החוקרים מציינים כי ריצה מפחיתה את הסיכון לסרטן ומחלות לב – גורמי הסיכון הראשונים למוות במדינות מפותחות. לאחר נטרול משתנים מתערבים, הסיכון למוות הקשור למחלת לב כלילית היה נמוך ב-45%-70% והסיכון למוות עקב סרטן היה נמוך ב-30%-50% בקרב אנשים שרצו בהשוואה לאלה שלא רצו. כמו כן, הם מצאו עדויות שקשרו בין ריצה להפחתה בסיכון למוות כתוצאה ממצבים נוירולוגיים כמו אלצהיימר ופרקינסון וכן מזיהומים בדרכי הנשימה.  

לפי חישובי החוקרים, אם כל האנשים שנכללו במחקר שלא נהגו לרוץ היו רצים, הייתה צפויה ירידה של 16% במקרי המוות המוקדם בסך הכל וירידה של 25% בהתקפי לב קטלניים.

המחקר מוכיח כי אנשים שנוהגים לרוץ נוטים לחיות יותר, אך מאחר שמדובר במחקר תצפיתי לא ניתן לקבוע כי הריצה בפני עצמה מובילה להארכת תוחלת החיים. אנשים שרצים לרוב מקפידים על אורח חיים בריא יותר ומלכתחילה נוטים להיות במצב גופני טוב יותר ולמרות שהחוקרים לקחו בחשבון גורמים רבים שהיו עלולים להשפיע על התוצאות בניתוח הנתונים, לא ניתן לנטרל את כולם.

האם הזמן שריצה מוסיפה לחיים מתקזז עם הזמן שבילינו בריצה?

לפי חישובי החוקרים, זמן ריצה מחזיר לנו יותר זמן לחיים מהזמן שאנו מבלים בריצה. לפי החישוב, רץ ממוצע שרץ במשך שעתיים בשבוע (הזמן הממוצע של ריצה בקרב הנבדקים במחקר), יבלה פחות משישה חודשים מצטברים של ריצה במהלך כמעט 40 שנים ויכול לצפות לעלייה של 3.2 שנים בתוחלת החיים – רווח של כ-2.8 שנים נטו. לפי החישוב הגס – שעת ריצה מאריכה את החיים בשבע שעות.

האם יש דבר כזה יותר מדי ריצה?

מחקרים העלו את האפשרות שקיים קשר בין פעילות גופנית אינטנסיבית מאוד להשלכות שליליות על בריאות הלב וייתכן שאפילו לסיכון מוגבר למוות בטרם עת. עם זאת, כשהחוקרים בחנו את הנושא, הם מצאו כי באופן כללי ריצה אינטנסיבית במיוחד לא מובילה לפגיעה בתוחלת החיים. בהתבסס על 55,000 מבוגרים, לא נמצאה עלייה בסיכון למוות מכל סיבה או מוות ממחלת לב או כלי דם אפילו באנשים שרצו הכי הרבה (יותר מארבע וחצי שעות בשבוע) בהשוואה לאלו שרצו 50 דקות או פחות בשבוע. עם זאת, החוקרים אומרים שנדרשים מחקרים נוספים על מנת לבחון אם למינונים גבוהים מאוד של ריצה עשויות להיות השפעות שליליות על הבריאות ומזכירים שריצה כרורכה בסיכון גבוה לפגיעות שריר-שלד. בינתיים, הם חישבו כי הגבול העליון של ריצה, מעליו כבר לא מתקבלות הטבות נוספות לתוחלת החיים הוא 4.5 שעות בשבוע.

האם ריצה עדיפה על פעילויות גופניות אחרות?

החוקרים מצאו כי סוגים אחרים של פעילות גופנית – הליכה, רכיבה על אופניים, כדורסל, ריקוד אירובי ופעילויות אחרות – הפחיתו את הסיכון למוות בטרם עת, אך לא באותה מידה כמו ריצה. גם אם הפעילות כרוכה באותה מידת מאמץ כמו ריצה, הסיכון למוות מוקדם באנשים שביצעו פעילות גופנית שאינה ריצה ירד באופן טיפוסי בכ-12%. כאשר החוקרים השוו באופן ישיר אנשים שרצים ולא עוסקים בפעילות גופנית אחרת לאנשים פעילים גופנית שאינם רצים, לרצים היה סיכון נמוך ב-27% למוות בטרם עת בהשוואה לעוסקים בפעילות גופנית אחרת.

ממצאים אלה מרמזים שלריצה יש יתרון על סוגים אחרים של פעילות גופנית מבחינת תוחלת החיים הצפויה. עם זאת, החוקרים מציינים כי נדרשים מחקרים נוספים בנושא לפני שניתן יהיה להסיק מסקנות חד משמעיות.

בכל אופן, ריצה לא מתאימה לכל אחד. הליכה היא לרוב בטוחה יותר, פעילות שקל יותר להתחיל ולהתמיד בה. החוקרים מציינים כי הבחירה בין ריצה לבין הליכה או פעילות גופנית אחרת לא צריכה להתבסס רק על יעילות, אלא גם על אורח החיים, המצב הבריאותי וההעדפות האישיות של כל אחד.

לפי ההמלצות הרשמיות שפורסמו במדינות שונות בעולם, מבוגרים זקוקים ל-150 דקות של פעילות אירובית בעצימות מתונה או 75 דקות של פעילות בעצימות גבוהה בשבוע לפחות. במהלך פעילות בעצימות מתונה האדם אמור להיות מסוגל לדבר אבל לא לשיר, בעוד שבמהלך פעילות בעצימות גבוהה לא יוכל להגיד יותר ממספר מילים בלי לעצור לאוויר.

Prog Cardiovasc Dis. 2017. doi: 10.1016/j.pcad.2017.03.005