מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

הפרעות אכילה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר איתן גור
מנהל המרכז להפרעות אכילה ומשקל במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא, תל השומר.
דנה צינמן ליטרט
דנה צינמן ליטרט
פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים. אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.
מורן וילנר סקאל
מורן וילנר סקאל
שלום, אני מורן, פסיכולוגית לאחר התמחות קלינית. בשנים האחרונות עבדתי במרפאה וגם במחלקה להפרעות אכילה לנוער בתל השומר. בעבודתי פגשתי מקרוב את המצוקה, הקושי והמורכבות שפוגשות המתמודדות ופוגשים המתמודדים עם הפרעות אכילה, ונושא זה קרוב מאוד לליבי. כיום יש לי גם קליניקה פרטית בצפון תל אביב : https://www.moranws.com/ אני מאמינה שחלק חשוב מתהליך ההחלמה הוא היכולת לא לחוש לבד, בייחוד במצבים וברגעים בהם נדמה שאף אחד אחר לא מבין מה עובר עלייך, והתחושה יכולה להיות מאוד בודדה. לתחושתי, כל אחת וכל אחד ראויים לחיות חיים מלאים ועשירים, ואני מאחלת לך להצליח להגיע לכך!
אפרת וייס שורץ
אפרת וייס שורץ
נעים מאד, אני אפרת, דיאטנית קלינית, בעלת 12 שנות ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה במבוגרים ובמתבגרים. בוגרת תואר ראשון בתזונה מטעם האוניברסיטה העברית ובעלת תואר שני במדעי הרפואה מטעם אוניברסיטת תל אביב. דיאטנית קלינית בצוות הטיפולי של המרכז להפרעות אכילה במבוגרים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, חברה בצוות הטיפולי במסגרת הדיור המוגן של הבית השיקומי לנשים מחלימות מהפרעות אכילה בהוד השרון, ומטפלת במבוגרים ובמתבגרים המתמודדים עם הפרעות אכילה בקליניקה פרטית בהרצליה.
כמוניהפרעות אכילהחדשותשיעורי תמותה כתוצאה מהפרעות אכילה

שיעורי תמותה כתוצאה מהפרעות אכילה

מחקר חדש מראה כי בקרב נשים אשר סובלות מהפרעת אכילה לא-ספציפיות (EDNOS), נצפו שיעורי תמותה גבוהים יותר בהשוואה לשיעורי התמותה מאנורקסיה ובולימיה


(צילום: Shutterstock)
(צילום: Shutterstock)

עד היום היה מקובל לחשוב ששיעורי התמותה הגבוהים ביותר מבין הפרעות האכילה קיימים בקרב הסובלים מאנורקסיה נרבוזה. מחקר חדש מראה שדווקא בקרב אנשים הסובלים מהפרעות אכילה לא-ספציפיות (EDNOS) נצפו שיעורי תמותה גבוהים יותר בהשוואה לשיעורי התמותה מאנורקסיה ובולימיה. החוקרים מסבירים כי במסגרת הפרעות אכילה מסוג EDNOS נכללות הפרעות אכילה שאינן מתאימות להגדרה של אנורקסיה או בולימיה. בהשוואה לשתיים האחרונות, נחשבת EDNOS לפעמים להפרעה פחות חמורה.

 

המחקר כלל 1,885 משתתפים, רובן (95.1%) נשים, שנבדקו במרפאה אמבולטורית לטיפול בהפרעות אכילה בשנים 1979-1997. המשתתפים מילאו שאלון, שכולל בין היתר הערכה של מאפיינים דמוגרפים, התנהגויות הכרוכות בהפרעת אכילה וטיפולים שונים שניתנו.

 

לצורך המחקר אנורקסיה הוגדרה כ-BMI של 17.5 ק"ג/מ2 או פחות ופחד מעליה במשקל, ובולמיה הוגדרה כ-BMI גבוה מ-17.5 ק"ג/מ2,  יחד עם בולמוסים לפחות פעמיים בשבוע בחודש האחרון, ושימוש במשתנים, משלשלים או חוקנים, הקאות, צום או פעילות גופנית, כפעולת פיצוי והטהרות לאחר אירועי הזלילה. משתתפים שלא ענו לאחת מהגדרות אלו אובחנו כסובלים מ - EDNOS .


נתוני התמותה נלקחו ממאגר נתונים ארצי. סיבת המוות סווגה לאחת מארבע קטגוריות: התאבדות, מוות הקשור לשימוש בחומרים, מוות טראומטי, או מוות מסיבה רפואית.


החוקרים מדווחים כי שיעור התמותה בקרב משתתפות אשר אובחנו כסובלות מ - EDNOS היה 5.2%. בקרב הנבדקות אשר סבלו מבולימיה נצפה שיעור תמותה של 3.9%, שהינו גבוה מזה שדווח בעבודות קודמות. לדברי החוקרים, ייתכן שבמחקרים האחרים נתוני התמותה היו פחות מדויקים, וכי משך זמן המעקב היה קצר יותר לעומת המחקר הנוכחי. הם מוסיפים כי ייתכן שחלק מהמשתתפות שנפטרו וענו להגדרת בולימיה בסמוך למותן, סבלו למעשה מאנורקסיה. שיעור התמותה שנצפה בקבוצת האנורקסיה במחקר היה 4%, והינו נמוך מזה שדווח בחלק מהמחקרים הקודמים.

 

בנוסף נמצא, כי התאבדות הייתה סיבת מוות משמעותית גם בקבוצת הבולימיה, כמו גם בשתי הקבוצות האחרות (0.9% ממקרי המוות בבולימיה, בהשוואה ל-0.5% ממקרי המוות ב-EDNOS ו-0.6% ממקרי המוות באנורקסיה). החוקרים מציינים כי עד כה נהוג היה לחשוב ששיעורי ההתאבדות בקרב נשים הסובלות מבולימיה הם נמוכים יותר, בהשוואה לאנורקסיה.


למרות כמה מגבלות מתודולוגיות של המחקר, לדברי מומחה מהתחום, תוצאות המחקר הנוכחי הן משמעותיות, בשל היקף המחקר, שכלל מספר גדול יחסית של משתתפות עם בולימיה, והמאמצים הרבים שהושקעו בזיהוי סיבת המוות. המומחה ציין כי שיעורי התמותה הגבוהים יחסית והסיכון המוגבר להתאבדות שנצפו במחקר, הם ממצאים חדשים שלא דווחו עד כה. עם זאת, המומחה הדגיש כי מכיוון שהמחקר כלל רק משתתפות בטיפול אמבולטורי, התוצאות רלוונטיות במיוחד לאוכלוסיה זו.  

 

פורסם ב - American Journal of Psychiatry. 2009 Oct 15

 

 

תרגום ועריכה: מיכל אפק

רחי
01/06/10 9:18

אם כבר מדברים על "אחוזי תמותה" בקרב כל מיני נתונים שאמורים עלק לייצג מקרים שמאחוריהם קיימים אנשים שבינתיים סבלו כל הדרך אל הקבר......


מרוב סולמות, מדדים, השוואות נתונים... כבר לא רואים את הלב. את הלב האמיתי שהוא לא עוד 'טכניקה'. את האכפתיות שהיא לא עוד 'גישה' נלמדת.

המדע הרג את הנשמה מרוב שהוא מנסה לקחת ממנה דגימות בשביל לצטט בעוד מחקר.

אוספים מדגם של אלף 'מקרים' מנוהלים במעקב לצרכי מחקר (שתוך כמה זמן יסתרו את ממצאיו במילא עם מחקר חדש אחר, כמו תמיד) . אבל בנתיים בקושי מצילים נפש אחת בתוך כל הטררם המטופש הזה..