אחרי שנת לילה טובה, אנשים יזכרו אינפורמציה טוב יותר אם ידעו שתועיל להם בעתיד, כך עולה במחקר חדש המתפרסם בעיתון Neuroscience. הממצאים מצביעים על כך שהמוח מעריך את הזיכרונות ונותן עדיפות לזיכרונות החשובים.

אנשים מקבלים כמות עצומה של מידע בכל יום. רוב האינפורמציה מקודדת בדרך כלשהי ומאוחסנת, אולם מרביתה נשכחת במהרה.

במחקר זה קבוצת חוקרים בראשותו של יאן בורן Jan Born מאוניברסיטת ליבק שבגרמניה בדקו כיצד מחליט המוח מה לזכור ומה לשכוח.

ממצאי המחקר מראים שבלילה, בשינה עושה המוח תהליך של גיבוש הזיכרונות ע"י סלקציה בין מה שישמור למה שימחק. וכן נמצא כי אינפורמציה רלוונטית לעתיד נשמרת הדרך כלל.

המחקר בדק 191 נבדקים בשני ניסויים שבחנו את השליפה מהזיכרון.

בניסוי הראשון התבקשו המתנדבים לזכור 40 צמדי מילים.

המשתתפים בניסוי השני שיחקו בקלפים ובו היה עליהם להתאים תמונות של חיות ותמונות של חפצים וכן למידת רצף הקשות באצבע. כלומר נבדקו כמה שיטות קידוד: מילולי אודיטורי, ויזואלי ומוטורי.

בשתי הקבוצות למחצית נאמר שיבחנו על הלמידה אחרי עשר שעות. בפועל את כולם בחנו אחרי עשר שעות.

חלק מהמתנדבים הורשו לישון בין הלמידה לבחינה. כצפוי, אלו שישנו ביצעו טוב יותר במבחן מהאחרים.

מה שמעניין הוא שמקרב אלו שישנו, אלו שידעו כי הם עומדים להיבחן על כך, זכרו טוב יותר מאלה שישנו אך לא ידעו שיבחנו.

לכל אלה שישנו הוצמדו לראש אלקטרודות לבדיקת EEG. ונמצאה פעילות מוחית מוגברת בשלבי השינה העמוקים (גלי טתא ודלתא שאינם מקושרים לשנת החלום) בקרב נבדקים שידעו כי הם עומדים להיבחן על מה שלמדו.

ככל שהייתה יותר פעילות מוחית בשינה העמוקה כך זכרו יותר.

מדענים חשבו תמיד כי השינה חשובה לתהליך הזכירה. במחקר הזה מתואר התהליך: האזור המצחי במוח מסמן את הזיכרונות הרלוונטיים לעתיד בעת העירות וההיפוקמפוס מגבש את הזכרונות המסומנים במהלך השינה.
גיילס איינשטיין Gilles Einstein מומחה זיכרון באוניברסיטת פורמן, שלא היה ממשתתפי המחקר, אומר כי המחקר הזה מסביר מדוע סביר יותר שאדם יזכור שיחה על דרך שיצטרך לנסוע בה מאשר על שיחת חולין.

"אני זוכר, את בית הערבה,
פיסת מדבר צרובה בארץ חרבה..."

J Neurosci. 2011, 31(5), 1563-1569
 

תרגום ועריכה: יעקב ברמץ