בעבודה זו בדקו החוקרים מהי שיטת הדימות המיטבית לאבחנת סיבת הכאב, במטופל עם כאבי בטן שהופיעו באופן חד. מחקר רב מרכזי זה כלל 1021 מטופלים שפנו לחדר המיון בששה מרכזים בהולנד.

 
המטופלים שנכללו במחקר התלוננו על כאב בטן חד שהופיע ללא קשר לחבלה ונמשך בין שעתיים לחמישה ימים. המטופלים שלא נכללו במחקר הם אלו ששוחררו ולא עברו בדיקת דימות, נשים בהריון ומצב של הלם על רקע דימום משמעותי. כל המטופלים עברו את הבדיקות הבאות: צילום רנטגן של בית החזה והבטן, אולטראסאונד ובדיקת CT , כמובן לאחר השלמת הבדיקה הגופנית ובדיקות מעבדה.

ב 661 (65%) מטופלים סווגה האבחנה כדחופה. האבחנה הקלינית במקרים רבים הוגדרה כדחופה והתבררה כלא משמעותית באחוז גבוה של המקרים לאחר ביצוע בדיקות האולטראסאונד וה CT. בדיקת ה- CT זיהתה הרבה יותר מצבים דחופים מאשר בדיקת האולטראסאונד עם רגישות של 89% עבור בדיקת ה- CT ושל 70% בלבד לבדיקת האולטראסאונד. ביצוע בדיקת ה CT לאחר בדיקת אולטראסאונד שתוצאותיה היו שליליות או לא חד משמעיות שיפרה את רגישות הבדיקה, כאשר רק ב 6% פוספסה האבחנה ורק 49% עברו בדיקת CT. לא נמצאה כל משמעות למשקל הגוף, גיל המטופלים או מיקום הכאב בשיפור רגישות בדיקות הדימות.

החוקרים הסיקו שבמטופל עם כאבי בטן יש לבצע בתחילה בדיקת אולטראסאונד ובמידה ותוצאותיה אינם חד משמעיות או שליליות יש להתקדם ולבצע בדיקת CT.

BMJ 2009, 338, b2431