אוסטיאופורוזיס – המחלה המתבטאת בדלדול עצם – מהווה כיום את אחת המחלות הכרוניות שמעמיסות נטל כבד על מערכות בריאות.

בעולם כולו ההערכות כי מדי שנה מאובחנים 8.9 שברים בעצמות שמקורם בירידה במסת העצם ואוסטיאופורוזיס – כמות של שבר חדש שמאובחן בכל שלוש שניות. מוערך כי 200 מיליון נשים בעולם לוקות במחלה, בהן כעשירית מהנשים מעל גיל שישים, חמישית מהנשים מעל גיל 70, שתי חמישיות מהנשים מעל גיל 80 ושני שליש מהנשים מעל גיל 90.

אחת מכל שלוש שנים מעל גיל 50 וכן אחד מכל חמישה גברים מעל 50 צפויים לחוות בחייהם שבר שמקורו בירידה בצפיפות העצם שנגרמת עם העלייה בגיל.

בישראל, לפי נתונים המבוססים על מאגר המטופלים של קופת חולים מכבי, ההערכות כי קרוב ל-500 אלף איש סובלים מאוסטיאופורוזיס.

בעקבות עומס התחלואה הגובר באוסטיאופורוזיס עם הזדקנות האוכלוסייה במדינות המערב, ועל רקע המחסור ברופאים מומחים המטפלים במחלה, נדרש ידע אודות אוסטיאופורוזיס והדרכים למניעת המחלה ולטיפול בה הן בקרב אנשים מבוגרים והן בקרב צוותי רפואה, ובייחוד בקרב רופאים ראשוניים ובכללם רופאי משפחה – שהם הרופאים העיקריים המטפלים כיום במחלה במדינות המערב. מחקר ישראלי חדש העלה כי רופאי משפחה רבים אינם מתמצאים באשר לאוסטיאופורוזיס ושיטות מניעה וטיפול.

לא יודעים על הצורך בסידן

במחקר שבוצע בשיתוף של חוקרים מקופות החולים לאומית ומכבי , הפקולטה לרפואה בטכניון, אוניברסיטת תל אביב ובתי החולים רמב"ם ואלישע בחיפה, השתפו 490 רופאים ראשוניים בקהילה – רופאי משפחה ורופאים כלליים – שהיו נוכחים בכנס רפואי. לנבדקים חולק שאלון ידע הנוגע לאוסטיאופורוזיס, שמולא על ידי 373 מהנוכחים. השאלון כלל שאלות אמריקאיות לבקיאות בענייני המחלה ושאלות דמוגרפיה.

מהתשובות עולה כי הרופאים הראשוניים בארץ בקיאים יותר בתסמיני אוסטיאופורוזיס לצורך אבחון המחלה, ובקיאים פחות בטיפול התרופתי באוסטיאופורוזיס, לרבות אופן הפעולה של התרופות, תופעות לוואי והשפעות בעייתיות של שילובים תרופתיים.

לשאלה אילו בדיקות יש לבצע לאישה בת 60 לפני שנקבע לה טיפול תרופתי באוסטיאופורוזיס- רק 8% מהרופאים ציינו את שלוש הבדיקות הנדרשות: בדיקת דם, בדיקות צפיפות עצם ובדיקה פיזית במרפאה הכוללת בירור היסטוריה רפואית משפחתית.

ככלל, רק מחצית מהנבדקים הציגו ידע ראוי על הצורך בצריכת סידן וויטמין D לשמירה על העצמות, לרבות רמות הסידן הנדרשות למניעה בקרב נשים לאחר גיל המעבר.

רק 51% היו מודעים למטרות של הטיפול התרופתי באוסטיאופורוזיס: הפחתה של 25% עד 50% בסיכון לשברים בעצמות שונות בגוף. רק 3% מהרופאים שנשאלו ידעו כי אנשים עם אוסטיאופורוזיס ועם פגיעה כלייתית צריכים להימנע מטיפול בתרופות מקבוצת הביספוספונטים מחשש להעצמת תופעות לוואי.

צעירים בקיאים יותר

ידע טוב יותר על אוסטיאופורוזיס הוצג במחקר דווקא על ידי רופאים כלליים צעירים יותר עד גיל 40, בהשוואה לרופאים מבוגרים. למומחים לרפואת משפחה ומתמחים במקצוע היה ידע טוב יותר בהשוואה לרופאים כלליים, אולם לא היה להם יתרון בשאלות הנוגעות לידע על הטיפול התרופתי במחלה ועל האופן בו פועלות התרופות השונות.

מקורות המידע העיקריים של המשיבים על אוסטיאופורוזיס היו כנסים רפואיים (59%) והידע שנצבר בקליניקה (58%). כמחצית מהרופאים (46%) העריכו שהידע שלהם אודות אוסטיאופורוזיס כטוב עד טוב מאוד.

רוב הרופאים העידו על חסמים שמונעים שיפור בטיפול שניתן לחולים באוסטיאופורוזיס, ובייחוד חוסר היענות של מטופלים לטיפול הניתן להם (26%) וחוסר ידע בנושא (24%).

החוקרים מצביעים על הצורך להגביר את המאמצים לשפר את הידע בקרב רופאים ראשוניים בישראל בנוגע לאוסטיאופורוזיס ובפרט בנוגע לטיפול התרופתי במחלה. במחקר השתתפו ד"ר יעקב פוגלמן, ענבל גולדשטין, ד"ר הלנה סגל ופרופ' צופיה איש שלום, וממצאיו מדווחים בגיליון אוגוסט 2016 של כתב העת PLoS ONE.

ההיקף הגדל של התחלואה באוסטיאופורוזיס מציב אתגרים חדשים של ידע הן לרופאים והן לציבור הרחב. בין השאר נדרשת מודעות לתרופות השונות למחלה, לתופעות לוואי אפשריות – למשל תופעת הלוואי של נמק בעצם הלסת שעלולה להיגרם עקב טיפול בתרופות ממשפחת הביספוספונטים שניתנות ללא משטר טיפולי מוקפד, והקשר בין אוסטיאופורוזיס למחלות אחרות, למשל קשר לסוכרת ולאובדן שמיעה פתאומי.

מחקרים מהשנים האחרונות מצביעם על מגמה דומה של חוסר ידע בקרב רופאים ראשוניים בנוגע לאוסטיאופורוזיס במדינות נוספות, למשל בגרמניה שם מצא מחקר דומה מאוקטובר 2007 כי רק מחצית מרופאי המשפחה (51.7%) בקיאים בנושא.

כמו כן, מחקרים ונספים מהשנים האחרונות מצביעים על בעיה בהיענות של חולים באוסטיאופורוזיס לטיפול התרופתי – שעלולה להחמיר את הבעיות סביב הטיפול במחלה, לצד חוסר ידע כפי שזוהה בעבודה הנוכחית. כך, למשל, קשיים בהיענות לטיפול דווחו במחקר שפורסם במאי 2015 בכתב העת American Journal of Medicine ונערך בארה"ב, ספרד, ודרום קוריאה.

PLoS ONE, doi: 10.1371/journal.pone.0160661.