בעיות גדילה
מנהלי קהילה
קומה נמוכה ומשקל עודף לא משפיעים על פעילות מינית
מחקר אמריקאי מפריך את ההנחה כי גברים גבוהים מעורבים בפעילות מינית עם מספר שותפים גבוה יותר מנמוכים. מספר הפרטנרים הנמוך ביותר - בקרב אנשים בתת משקל
הקשר בין גובה ומשקל לבין פעילות מינית נבדק בשנים האחרונות מחקרית, תוך התייחסות לתיאוריות פסיכולוגיות ואבולוציוניות שלפיהן מספר השותפים לסקס גדל בקרב גברים גבוהים יותר, וכן בקרב גברים ונשים עם משקל גוף אופטימאלי יותר. סקר שנערך בצרפת ופורסם ביוני 2010 העלה כי אנשים שמנים מקיימים פחות יחסי מין וסובלים מבריאות מינית גרועה יותר. מחקר אמריקאי חדש מפריך את רוב ההנחות הללו.
החוקרים מאוניברסיטת צ'פמן שבמדינת קליפורניה בחנו את סוגיית הקשר בין גובה ומשקל לבין פעילות מינית כפי שהתבטאה במספר השותפים ליחסי מין בקרב מדגם נרחב של 60,058 גברים ונשים הטרוסקסואליים בוגרים בגילי 18-65, 52% מתוכם גברים בגיל 40 בממוצע ו-48% נשים בגיל 34 בממוצע.
החוקרים ביקשו מכל נבדק לציין נתוני משקל וגובה וכן כמה פרטנרים ליחסי מין היו לו בעבר.
במחקר דיווחו נבדקים בגילי 30 עד 44 על שמונה פרטנרים בממוצע ליחסי מין מאז שהחלו להיות פעילים מינית. ככלל, 58% מהגברים ו-56% מהנשים שבמדגם דיווחו על מעל לחמישה שותפים, ו-29% מהגברים ו-23% מהנשים דיווחו על מעל ל-14 שותפים ליחסי מין.
אין יתרון לגברים גבוהים
ההנחה המחקרית כי גברים גבוהים יהיו בעלי מספר הפרטנרים לסקס הגבוה ביותר הופרכה, וקיבלה תמיכה חלקית בלבד במחקר. הנחה זו שואבת מתיאוריות אבולציוניות שמציבות גברים גבוהים כבעלי יתרון עבור נשים הן מבחינת העברת הגנים לדורות הבאים, הן מבחינת דאגה ותמיכה והן על רקע גורמים חברתיים-תרבותיים שעשויים להוביל להערכה גדולה יותר עבור גברים גבוהים. אך למעשה, גברים גבוהים ואלו עם גובה ממוצע או נמוכים ברמה מתונה הציגו שונות נרחבת במספר הפרטנרים ליחסי מין עליהם דיווחו, ולא נמצא קשר ישיר בין גובה גבוה בקרב גברים לבין פעילות מינית מוגברת עם מספר גבוה של פרטנרים. ככלל, גברים בגובה ממוצע או גבוה דיווחו רק על 3-1 פרטנרים בממוצע יותר מאשר אלו שהיו נמוכים מהממוצע לגילם. רק גברים נמוכים מאוד ביחס לגילם דיווחו על מספר הפרטנרים ליחסי מין הנמוך ביותר, באופן ששמר על מובהקות סטטיסטית.
לפי הממצאים, המספר הממוצע של פרטנריות ליחסי מין במהלך החיים עמד בקרב גברים נמוכים מאוד (164-157 ס"מ, 1% מהגברים) על 9.4; בקרב גברים נמוכים (171-165 ס"מ, 9% מהגברים) על 11; בקרב גברים בגובה ממוצע (178-172 ס"מ, 33% מהגברים) על 11.7; בקרב גברים גבוהים (186-179 ס"מ, 40% מהגברים) על 12; בקרב גברים גבוהים מאוד (194-187 ס"מ, 15% מהגברים) על 12.1; ואילו בקרב גברים גבוהים באופן קיצוני (מעל 194 ס"מ, 2% מהגברים) על 12.3 פרטנריות.
החוקרים מציינים כי הממצאים ממחישים שגובה הוא אמנם נתון רלוונטי בעולם הדייטינג ויחסי המין, אולם לא באותו אופן כפי שנתפס עד כה. הממצאים אף סותרים מחקרים פסיכולוגיים אחרים שקבעו בעבר כי נשים הטרוסקסואליות מעדיפות בעיקר לקיים יחסי מין עם גברים גבוהים. לדברי החוקרים סביר להניח כי בקרב נשים עדיין ישנה העדפה לגובה מינימאלי של גבר עמו יבקשו לקיים יחסי מין, באופן שמתיישב עם מספר הפרטנרים הנמוך שזוהה בקרב גברים נמוכים במיוחד.
בקרב נשים לא מצא המחקר מגמה הקושרת בין מספר הפרטנרים ליחסי מין לבין גובה. אמנם נשים נמוכות דיווחו על מספר נמוך יותר של פרטנרים לסקס בהשוואה לנשים גבוהות, אך החוקרים מציינים כי הממצא חלש מבחינה סטטיסטית .
המספר הממוצע של פרטנרים ליחסי מין במהלך החיים עמד בקרב נשים שהוגדרו כנמוכות מאוד (בגובה עד 151 ס"מ, 1% מהנשים) על 8.2; בקרב נמוכות (159-152 ס"מ, 17% מהנשים) על 9.3; בקרב נשים בגובה ממוצע (166-160 ס"מ, 38% מהנשים) על 9.7; בקרב גבוהות (174-167 ס"מ, 33% מהנשים) על 10.1; בקרב גבוהות מאוד (182-175 ס"מ, 10% מהנשים) על 10.6; ואילו בקרב גבוהות באופן קיצוני (מעל 189-183 ס"מ, 1% מהנשים) על 10 פרטנרים.
תת משקל – סיכון לפגיעה בפעילות המינית
באשר להשפעות ההשמנה על הפעילות המינית, נמצא כי גברים עם משקל ממוצע ועודף משקל דיווחו על פעילות מינית עם מספר פרטנרים משתנה, אם כי גבוהה יותר במידה משמעותית בהשוואה לגברים עם תת משקל. לטענת החוקרים, העדר שוני במספר הפרטנרים בקרב אנשים שמוגדרים כבעלי משקל תקין ואלו עם עודף משקל והשמנה אולי נראה מפתיע במבט ראשון, אולם למעשה מתיישב עם המצב ולפיו הגדרה רפואית של משקל עודף המבוססת על מדד ההשמנה ה-BMI, אינה משיקה תמיד להגדרה החברתית של השמנה, וישנם רבים שמוגדרים כבעלי עודף משקל מבחינה רפואית, אך חברתית נתפסים כבעלי משקל נורמטיבי.
גם בקרב נשים, נמצא כי אלו שהיו בתת משקל דיווחו על מספר השותפים לסקס הנמוך ביותר. להערכת החוקרים, הממצא עשוי להצביע על מצב נפשי מעורער בקרב נשים בתת משקל, לרבות נטייה להפרעות אכילה כגון אנורקסיה נרבוזה שמלוות לעתים בהסתגרות חברתית. לטענת החוקרים, ייתכן כי תת משקל בקרב נשים או גברים נגרם ממחלות כלשהן, אשר מהוות כשלעצמן גורם המגביל את הפעילות המינית.