קוליטיס כיבית היא מחלת מעי דלקתית כרונית. המחלה מערבת אך ורק את המעי הגס והיא יכולה לערב אותו באזורים שונים ובדרגות חומרה שונות. הדלקתיות במעי עלולה לגרום לכאבי בטן, דימומים, שלשולים ותסמינים נוספים.

מטופלים עם מחלה מתקדמת פעמים רבות צריכים לבחור בין שימוש ארוך טווח בטיפולים תרופתיים הפועלים על מערכת החיסון או ניתוח לכריתה מלאה של המעי הגס. באופן כללי, לאחר ניתוח הכריתה מחברים את המעי הדק של המטופל לפי הטבעת או שיוצרים בדופן הבטן סטומה - פתח אליו מחוברת שקית ניקוז אליה מופנה תוכן המעי.

ניתוח הכריתה לרוב נחשב למוצא אחרון ומבוצע במקרים קשים של המחלה שלא מגיבים לטיפולים התרופתיים. עם זאת, גם לתרופות עלולות להיות תופעות לוואי קשות, בהן זיהומים ואפילו סוגים מסוימים של סרטן.

חוקרים אמריקאים מאוניברסיטת פנסילבניה ואוניברסיטת אלבאמה ביקשו לבחון איזו מהגישות הטיפוליות הללו כרוכה בסיכון נמוך יותר לתמותה במטופלי קוליטיס כיבית בני 18 ומעלה עם מחלה מתקדמת. קוליטיס כיבית מתקדמת הוגדרה במחקר במטופלים שאושפזו בשל המחלה לפחות פעם אחת, קיבלו לפחות שני מרשמים לטיפול בקורטיקוסטרואידים בתקופה של 90 יום או קיבלו מרשם לטיפולים מדכאי תגובה חיסונית.

המחקר, שממצאיו פורסמו בכתב העת Annals of Internal Medicine, נערך בקרב 830 מטופלים עם קוליטיס כיבית שבחרו לעבור ניתוח כריתה מלאה של המעי הגס ו-7,541 מטופלים בעלי מאפיינים דומים שבחרו באפשרות השמרנית יותר של טיפול תרופתי. המעקב אחר המטופלים נמשך כחמש שנים. 

ניתוח אלקטיבי לכריתה מלאה של המעי הגס נקשר לשיעורי הישרדות גבוהים יותר: שיעור התמותה שנקשר לניתוח אלקטיבי לכריתת המעי הגס עמד על 34 ל-1,000 שנות אדם, בעוד ששיעור התמותה שנקשר לטיפולים תרופתיים עמד על 54 ל-1,000 שנות אדם.

לאחר שהחוקרים לקחו בחשבון משתנים שהיו עלולים להתערב ולהשפיע על התוצאות כמו מחלות אחרות מהן סבלו הנבדקים, הם מצאו כי סיכויי ההישרדות במהלך תקופת המעקב היו גבוהים יותר ב-33% בקרב אלה שעברו את הניתוח בהשוואה לאלה שבחרו באפשרות של טיפול תרופתי.

היתרון הגדול ביותר היה במטופלים שעברו את הניתוח מיד כאשר הם החלו לעמוד בקריטריונים של מטופלים עם מחלה מתקדמת - אצלם הייתה הפחתה של 62% בסיכון למוות בתקופת המעקב. כשמטופלים אלה לא נכללו בניתוח הנתונים, ההבדל בשיעורי ההישרדות בין אלה שעברו ניתוח לאלה שקיבלו טיפול תרופתי כבר לא היה מובהק מבחינה סטטיסטית.

כאשר החוקרים לקחו בחשבון גם את הגיל של הנבדקים, הם מצאו כי היתרון של הניתוח על תרופות מבחינת שיעורי ההישרדות מובהק וגדול יותר בקרב מטופלים עם מחלה מתקדמת בני 50 ומעלה – שיעורי ההישרדות היו גבוהים ב-40% בקבוצה שבחרה לעבור את ניתוח הכריתה בהשוואה לקבוצה שקיבלה טיפול תרופתי.

ניתוח: מוצא אחרון? 

לדברי החוקרים, ממצאי המחקר מעלים את האפשרות שניתוח אינו בהכרח מוצא אחרון לטיפול בסובלים מקוליטיס כיבית, ויש לשקול אותו בשלב מוקדם יותר של המחלה.

עם זאת, חשוב לציין כי למחקר מספר מגבלות: המחקר הוא מחקר תצפיתי ולא מחקר רנדומלי מבוקר בו מחלקים נבדקים בעלי מאפיינים זהים באופן רנדומלי לשתי קבוצות ומעניקים לכל קבוצה טיפול אחר כדי לבחון בהמשך את ההשפעות – סוג מחקר שנחשב לאמין ביותר. בנוסף, לא הרבה מהמטופלים קיבלו טיפולים תרופתיים מתקדמים כמו טיפולים ביולוגיים חדשים שקיימים כיום.

כעת נדרשים מחקרים נוספים שיבחנו את הנושא ואת ההשפעות של הטיפולים השונים לא רק על שיעורי התמותה, אלא גם על אספקטים חשובים נוספים כמו איכות החיים. בינתיים הבחירה של ניתוח או טיפול תרופתי צריכה להתבצע בהתאם למקרה הספציפי.

Ann Intern Med. Published online 14 July 2015 doi:10.7326/M14-0960

למידע נוסף על ניתוחים לטיפול בקוליטיס