אהבה שאולי לא תחזור על עצמה
אהבת נשמה
אהבה ראשונה

הרגש שלא היכרת מקודם
להסתכל ולהתאהב
בגוף בנפש במחשבות
בכל דבר שמאפיין
כל כולו יקר אהוב ורצוי

מוכן להילחם עליו
לוותר על הרבה
מה זה מלמד עלי

הדמיון שאנחנו ביחד
שוכבים מחובקים
מדברים על אהבה
על תכנון לעתיד

הוא כל כך חסר מציאות
לא ריאלי לא חוקי
דמיון כזב שעולה לעיתים

אהבה של הרס ולא בניה
מוכן לוותר להרוס ולחזור אחורה
מוכן לגרום לכאב כדי לאהוב

למה באת אלי
הייתי חסר
מה באת לומר לי
אדם כל כך קרוב ואחר

בלבלתי והתבלבלתי
הייתה מחשבה סמויה
שפרצה את דרכה
היא, ודווקא היא חשובה

לא מעמד פנים
לא מילים
לא היגיון
מה שחשוב באמת זו כוונה שאיתה אתה צועד

שמחזיקה בלילות
שמובילה את הדרך
שהופכת עולם
אפשר לקרוא לזה אהבה
אפשר לקרוא לזה נשמה
או תקווה או אמונה או שאיפה

זה מה שאני
ואין יותר חשוב מזה
אני אוהב את זה
שואף לראות וצעד לצעוד

למה חברים קודמים שלי מנסים למצוא אותי?? למרות שאני מנסה לשכוח מהם ולעבור הלאה והם ממשיכים לקלל אותי, לצייר אותי כדי לרדת עליי ולקרוא לי בשם אחר שאני לא משתמש בו כבר?? והם יודעים על זה , אני פשוט רועד ממש כבר שעה ואני לא יודע מה לעשות אני רוצה להתאבד אני נשבע שאני אקח את כל הכדורים שאני אמצא בסוף.

כתבתי דברים מחרידים בבלוג שלי כאן וזה באמת מה שאני חושב ומרגיש ואני גם ממש בודד....חשבתי שאוליי יש כאן אנשים שיכולים להיזדהות אם הכאב הרייקי ביפנים.......

אז הייתי מחוברת פה בשנת 2021 אחרי ניסיון אובדנות של אחותי שריסק אותי לרצפה. הקבוצה מאוד עזרה והרגשתי שיש לי איפה לפרוק. חצי שנה לאחר מכן שכללה פגיעות עצמיות היה הניסיון אובדנות הראשון שלי, שלושה חודשים לאחר מכן השני. משם קיבלתי החלטה שלשם אני לא חוזרת. לא מאכזבת את המשפחה- לא נותנת להם שוב את התחושה שעוד פעם הם צריכים לחוות את זה בפעם השלישית. היה קשה ואחרי עבודה של שנתיים עם פסיכיאטר, פסיכולוגית, כדורים שעושים לי טוב, ופשוט ללמוד איך להתמודד עם מה שאני חווה כראוי- מגיבה פה כדי להגיד שזה מאחורי. לפעמים המחשבות עולות כי אלה אנחנו, לפעמים יש קצת עניין עם אוכל והפרעות אכילה (תמיד סבלתי מעודף משקל אף פעם לא היה בולמיה או משהו רציני, רק רצון לזה) אבל זה מאחוריי.

אני מאושרת, במקום טוב בחיים 

רוצה להיות שם בשביל כל מי שצריך ורוצה להגיד לא לוותר, כשאני הייתי פה הייתי בתחתית ולא האמנתי לשטויות האלה אבל הנה אנחנו היום ובעזרת השם ככה אצל כולם. תגיעו למצב שאתם באמת מוכנים לעזור לעצמכם ותתנו לאנשים לעזור לכם והכל יסתדר לאט לאט

אז הייתי מחוברת פה בשנת 2021 אחרי ניסיון אובדנות של אחותי שריסק אותי לרצפה. הקבוצה מאוד עזרה והרגשתי שיש לי איפה לפרוק. חצי שנה לאחר מכן שכללה פגיעות עצמיות היה הניסיון אובדנות הראשון שלי, שלושה חודשים לאחר מכן השני. משם קיבלתי החלטה שלשם אני לא חוזרת. לא מאכזבת את המשפחה- לא נותנת להם שוב את התחושה שעוד פעם הם צריכים לחוות את זה בפעם השלישית. היה קשה ואחרי עבודה של שנתיים עם פסיכיאטר, פסיכולוגית, כדורים שעושים לי טוב, ופשוט ללמוד איך להתמודד עם מה שאני חווה כראוי- מגיבה פה כדי להגיד שזה מאחורי. לפעמים המחשבות עולות כי אלה אנחנו, לפעמים יש קצת עניין עם אוכל והפרעות אכילה (תמיד סבלתי מעודף משקל אף פעם לא היה בולמיה או משהו רציני, רק רצון לזה) אבל זה מאחוריי.

אני מאושרת, במקום טוב בחיים 

רוצה להיות שם בשביל כל מי שצריך ורוצה להגיד לא לוותר, כשאני הייתי פה הייתי בתחתית ולא האמנתי לשטויות האלה אבל הנה אנחנו היום ובעזרת השם ככה אצל כולם. תגיעו למצב שאתם באמת מוכנים לעזור לעצמכם ותתנו לאנשים לעזור לכם והכל יסתדר לאט לאט

חוויתי דחיה ואכזבה

בדידות ומצב רוח רע

היו רגעים של מוות

היו אנשים אנשים שפגעו

אני נשארתי והם הלכו

מרגיש שכל חיי זה סבל אחד גדול

שאין חלון פתוח גם כשדלת נעולה

ואין עוזר וקריאה לעזרה לא שווה

אבל לפעמים יש לי אור שמאיר

שמאיר את חיי

מסדר את הדברים כמו שהם אמורים להיות

ופתאום אתה רואה שיש תקווה

כבר שכחתי את המילה

שיש אנשים שיש אהבה

זה לא כדי להתעלות אלא כדי להשתתף

אחד עושה אחר מרגיש השני פועל הראשון נהנה

יש שלווה

תודה

על הרגע הזה אני מודה

על הטבע הזה אני מודה

על הריח על השמש על החיוך

אני מאוהב בלי אפשרות להוריד הילוך

אני לא מפחד שהרגע יעבור

הרי הוא היה אף אחד לא יסתור

אני אזכור אותו בעומק ליבי

ואזכר כשיהיה רע בתוכי

הליכה רגוע ואיטית

עצים מסביב יש גם אגם

יש לי חיוך על הפנים ודמעה על הלחי

עוד צעד אדמה מתפוררת כמו חול מתחתי

בשמים פיל ממריא ועף גבוה

אנשים משחקים פינג-פונג על הענן

מסתכל למעלה השמיים ירוקים

אני הולך לא שייך לא רצוי לא אהוב

מוזר מסריח מגעיל

מסתכל למעלה השמיים ירוקים

הלכתי לאנשהו.. מרגיש מבולבל..

האנשים ירדו מהענן

הפיל נחת על האדמה

הצעד שלי בטוח

יש לי חיוך ואני מאושר אני אהוב אני רצוי ושייך

יש לי עבודה לעשות יש לי קשיים לשאת

לחשוב לתכנן לבכות ולהמשיך

מסתכל על השמיים הכחולים

קשה לי אבל אני יודע

פתאום אני מאוד אנטי חברתי, אבל אני רוצה חברה זה הקטע....

אז אני לא פוגש אנשים חדשים...איך ואיפה? מה עושים?

מניח שיש לי היסטוריה עם זה, אני עם חרדה חברתית ודיכאון, גם על הספקטרום אז מסביר הכל (היי זה התחרז).

אני רוצה להרגיש שלם עם עצמי גם בימים שאני תקוע במיטה עם הפנים למסך, אני רוצה גם להרגיש שייך ושאנשים מודעים שאני קיים ויכולים לדבר איתי בבסיסיות מדי פעם, שאלה איך עושים זאת? לא רוצה להכריח חחח.

כי אני כן עושה פעילויות בחוץ אבל כנראה זה לא מספיק.

אני בן 25, כתבתי פוסט היכרות בקבוצה אחרת פה. אז היי! סליחה על המרמןר פה חחח

אהלןן

אני רציתי להתייעץ

אני בעלת נטיות של דיכאון וחרדה, ולעתים דיסוסאציה,קורה הרבה מעישון וויד.

רציתי לבדוק אם מישהו מחבריי לנטיות הנפשיות ניסה טיפול בפטריות ואם כן אז איך הייתה החוויה

היי לכולם, אני מחפשת נפש קרובה

אני מחפשת נפש קרובה

- המגדר לא משנה לי, גם לא בהכרח הגיל -

מחפשת נפש ש(כמוני) אכלה הרבה שיט ונשברה, אבל נאבקת לא לוותר,

נפש שרוצה להיות רגישה ועדינה ואכפתית, לעצמה ולזולתה,

ואולי תהיה לנו שיחה טובה,

ואולי שיחות טובות

ואולי נרגיש פחות בודדים בעולם התעתוע הזה.

~~~~~~~~

מחדדת שפתוחה לחברויות נפש, ו גם או לזוגיות.. מה ואיך שיתרחש...

~~~~~

ובכל זאת אכתוב כמה מילים קונקרטיות עלי(:

אני בת שישים וקצת, מחיפה, אשה עמוקה, שיודעת להקשיב, להכיל, לתמוך, וגם (סליחה, מתנצלת שמרימה לעצמי) חכמה, עם המון כוח לאהוב. בלי משפחה, עם חתול, עבודה מעניינת ומשמעותית לי, עם פוסט טראומה עתיקה, שמאוד הרימה ראש מאז ה7 באוקטובר לצערי. שננסה לדבר?

אני מתנצלת שאני מפרסמת באופן אנונימי, מביך אותי להיחשף.

אשמח לכתוב למי ש (מקווה ש) יגיבו כאן.

תודה