טרשת נפוצה
מנהלי קהילה
מובילי קהילה
צעד קדימה בטיפול בתאי גזע לטרשת נפוצה
חוקרים הצליחו לקצר את משך הזמן שלוקח לתאי גזע להפוך לתאים המייצרים מיאלין - החומר שנפגע בטרשת נפוצה
מדענים מדווחים כי התקדמו צעד נוסף לקראת יצירת טיפול לטרשת נפוצה באמצעות תאי גזע שמקורם במטופל עצמו.
טרשת נפוצה היא מחלה אוטואימונית כרונית. אצל אנשים עם טרשת נפוצה תאי מערכת החיסון תוקפים את המיאלין - החומר המבודד ומגן על סיבי העצב (אקסונים) במערכת העצבים המרכזית (המוח וחוט השדרה). משמעות האיבוד של החומר המבודד היא פגיעה ביכולת העצבים להעביר מידע. פגיעה זו מובילה לתסמינים שונים, בהתאם למיקום בו נגרם הנזק למיאלין.
מזה שנים, חוקרים מנסים לפתח טיפולים לטרשת נפוצה באמצעות תאי גזע, שמטרתם ויסות מערכת החיסון ועל ידי כך מניעת הפגיעה במערכת העצבים המרכזית, רה-מיאלנזיציה (שיקום ובנייה מחדש של מעטפת המיאלין) ואף בניה מחדש של סיבי עצב שנפגעו.
במאמר חדש שפורסם בכתב העת Stem Cell Reports, מדווחים מדענים מהקרן הניו-יורקית לחקר תאי הגזע (NYSCF) שהם הצליחו לראשונה לייצר תאי גזע פלוריפוטנטים ('רבי-יכולת') מתאי עור של אנשים עם טרשת נפוצה מסוג פרוגרסיבי-ראשוני. תאי גזע פלוריפוטנטים (iPS) הם תאים בעלי יכולת להתפתח ולהתמיין לכל תא אחר בגוף.
ייצור מואץ
מעבר לכך, החוקרים מדווחים כי הצליחו לפתח פרוטוקול ייצור מואץ, אשר מוביל את תאי הגזע להתפתח ולהפוך לאוליגודנדרוציטים – התאים אשר מייצרים את המיאלין במערכת העצבים המרכזית.
הפרוטוקולים הקודמים לייצור אוליגודנדרוציטים מתאי גזע ארכו כחצי שנה, מה שהקשה על חוקרים לערוך ניסויים ולפתח טיפולים. המחקר הנוכחי הראה כי ניתן לקצר את זמן התפתחות התאים בחצי.
"אנו קרובים מאוד למצוא טיפולים חדשים לטרשת נפוצה, אפילו כאלה שירפאו את המחלה" אומרת סוזן סולומון, מנהלת ה-NYSCF. "היכולת המועצמת שלנו להפיק את התאים המעורבים במחלה, הולכת ללא ספק להאיץ את המחקר בתחום הטרשת הנפוצה וגם במחלות אחרות".
במחקר הנוכחי, לא רק שהחוקרים הצליחו לשפר את הפרוטוקול להתפתחות התאים המייצרים את המיאלין, אלא גם הראו שהאוליגודנדרציטים שהופקו מתאי העור של אנשים עם טרשת נפוצה פרוגרסיבית-ראשונית הם פונקציונאליים - האוליגודנדרציטים שהופקו הצליחו לייצר מעטפת מיאלין כאשר הוחדרו לעכבר עם מחלה דמוית טרשת נפוצה. התקווה היא שבעתיד ניתן יהיה להגיע לאותה תוצאה גם בבני אדם.
Stem Cell Reports DOI: http://dx.doi.org/10.1016/j.stemcr.2014.06.012
עמית 23
נשמע מבטיח, השאלה היא כמה זמן לוקח להגיע לאותה תוצאה גם בבני אדם.
ג ר ח
ממש התפתחות המפיחה תקוות אצל החולים במצבי . אולי סוף סוף הטיפול יהיה אפקטיבי ויחסוך לחולים את כל הניסויים שמבצעים בהם עםה תרופות הקיימות שרובן משפיעות חלקית .