צנתור (Catheterization) הוא הליך רפואי פולשני המוגדר כלא ניתוחי, במסגרתו מוחדרת לאחד מכלי הדם בגוף צינורית דקה הקרויה 'צנתר', שמטרתה לתמוך בכלי הדם ולמנוע את חסימתו, או לחילופין להחדיר באמצעותו כלים זעירים לאבחון או לטיפול בפגיעות של איברים פנימיים בגוף.

צנתור לב (Heart/ Cardiac Catheterization) מהווה פעולה רפואית שבמסגרתה מוחדר תומכן לעורק המוליך דם ללב במקרים של חסימת כלי הדם על רקע טרשת עורקים או פגיעה בלב או בכלי הדם מסיבה כלשהי – לצורך אבחון מקרים של חשד לנזק לכלי הדם ו/או ללב או לצורך טיפול בנזק שאובחן.

"צנתור הוא פעולה שאינה ניתוחית למרות שהיא פולשנית, כלומר אינה מערבת חתכים והרס רקמות ואינה דורשת תהליך שיקומי כמו ניתוח", מבהיר פרופ' קובי ג'ורג', מנהל המערך הקרדיולוגי במרכז הרפואי קפלן של שירותי בריאות כללית.

בעבר הטיפול המרכזי בהתקפי לב שאירעו על רקע חסימת עורקים היה באמצעות ניתוחי מעקפים היוצרים מעקף לעורק החסום, אולם בשני העשורים האחרונים החליפו הצנתורים את רוב ניתוחי המעקפים והפכו לטיפול המוביל בהתקפי לב.

קיימים סוגים שונים של צנתורי לב הנחלקים לשתי קטגוריות מרכזיות: צנתורים אבחנתיים שמטרתם לאבחן פתולוגיות בכלי דם וצנתורים טיפוליים שמטרתם לטפל באותן פתולוגיות. הצנתר עשוי לשמש לאבחון החסימה בעורק, למשל באמצעות החדרת חומר צבע שמאפשר סימון של אזורים חסומים בצילום רנטגן או על ידי החדרת מתמר אולטרה סאונד שמאפשר צפייה בכלי הדם מבפנים, או לצורך נטילת דגימה של דם או שריר הלב, או לצורך טיפול בפתיחת חסימה בכלי הדם דרך היד או לעתים לצורך ביצוע פעולות דרך המפשעה, למשל טיפול בהיצרות בלב במסתם האאורטלי והיצרות במסתם פולמונרי באמצעות החלפת מסתם ותיקון דלף במסתם המיטרלי וכן לצורך סגירה של חורים ומומים בלבד, למשל איטום של אוזנית הלב למניעת יצירת קרישי דם.

צנתור לב מבוצע על ידי רופאים מומחים בקרדיולוגיה בבתי חולים, ולרוב אינו כרוך בהרדמה כללית ואינו מערב כאבים עזים, אם כי עשוי לגרום לנפיחות וכאב קל בכלי הדם אליו הוחדר הצנתר ובמקרים חריגים עלול לגרום לסיבוכים קשים. בישראל מבוצעים לפי הערכות בשנים האחרונות כ-40,000 צנתורי לב אבחנתיים וטיפוליים בשנה.

מהו צנתור?

צנתור (Catheterization) הוא הליך רפואי פולשני המוגדר כלא ניתוחי, במסגרתו מוחדרת לאחד מכלי הדם בגוף צינורית דקה הקרויה 'צנתר', שמטרתה לתמוך בכלי הדם ולמנוע את חסימתו, או לחילופין להחדיר באמצעותו כלים זעירים לאבחון או לטיפול בפגיעות של איברים פנימיים בגוף.

קיימים סוגים שונים של צנתורי לב הנחלקים לשתי קטגוריות מרכזיות: צנתורים אבחנתיים שמטרתם לאבחן פתולוגיות בכלי דם וצנתורים טיפוליים שמטרתם לטפל באותן פתולוגיות. הצנתר עשוי לשמש לאבחון החסימה בעורק, למשל באמצעות החדרת חומר צבע שמאפשר סימון של אזורים חסומים בצילום רנטגן או על ידי החדרת מתמר אולטרסאונד שמאפשר צפייה בכלי הדם מבפנים, או לצורך נטילת דגימה של דם או שריר הלב, או לצורך טיפול בפתיחת חסימה בכלי הדם דרך היד או לעתים לצורך ביצוע פעולות דרך המפשעה, למשל טיפול בהיצרות בלב במסתם האאורטלי והיצרות במסתם פולמונרי באמצעות החלפת מסתם ותיקון דלף במסתם המיטרלי וכן לצורך סגירה של חורים ומומים בלבד, למשל איטום של אוזנית הלב למניעת יצירת קרישי דם.

צנתור לב מבוצע על ידי רופאים מומחים בקרדיולוגיה בבתי חולים, ולרוב אינו כרוך בהרדמה כללית ואינו מערב כאבים עזים, אם כי עשוי לגרום לנפיחות וכאב קל בכלי הדם אליו הוחדר הצנתר ובמקרים חריגים עלול לגרום לסיבוכים קשים.

שכיחות הצנתורים

בשנים האחרונות חלה עלייה בהיקף הפעולות הצנתוריות ברפואת הלב המחליפות את ניתוחי הלב, הן בצנתורי לב המחליפים ניתוחי מעקפים והן בפעולות צנתוריות לתיקון והחלפה של מסתמי הלב, לרבות צנתור להחלפת המסתם האאורטלי בשיטת TAVI, צנתור לתיקון המסתם המיטרלי, צנתורים להשתלת המסתם הטריקוספידלי, וכן צנתורים לתיקון מומי לב ולהשתלת קוצבי לב.

לפי נתוני רשם הצנתורים במרכז לבקרת מחלות במשרד הבריאות, מספר הצנתורים האבחנתיים בעורקים הכליליים עלה מ-20,341 בשנת 2013 ל-24,702 בשנת 2022 – עלייה של 21.4% תוך עשור. נתון זה כולל גם צנתורים לצורך הוצאת ביופסיות לב. בנוסף, מספר הצנתורים הטיפוליים בעורקים הכליליים עלה מ-20,685 בשנת 2013 ל-26,750 בשנת 2022 – עלייה של 29.3% תוך עשור.

סוגים של צנתורים

צנתור אבחנתי

צנתור אבחנתי מבוצע ברוב המקרים כדי להעריך את מצב כלי הדם במקרים של הופעת תסמינים המעלים חשד לחסימה בכלי דם/ אירוע לב, בעיקר כאבים בחזה. צנתור במקרה זה מאפשר לבחון האם עורק המוליך כלי דם ללב נחסם באופן חלקי או מלא על ידי הצטברות רובד טרשתי – מצב המוגדר כ'טרשת עורקים'. 

אצל כשני שליש מהמקרים בהם מבוצע צנתור אבחנתי – מאובחנות היצרויות או חסימות בעורקי הלב שיש צורך לטפל בהן באמצעות צנתור טיפולי. במקרים אחרים מופנים החולים לטיפולים שמרניים – הכוללים טיפול בתרופות מדללי דם ונוגדות קרישי דם לצד אימוץ אורח חיים בריא, או שלחילופין מופנים במצבים מורכבים לניתוח מעקפים, כפי שיורחב בהמשך.

צנתור אבחנתי מומלץ כפעולה לא דחופה (אמבולטורית) בשורה של מצבים נוספים שאינם דחופים, אך רומזים על חסימה מתפתחת בכלי הדם, לרבות במקרים של תוצאות בדיקה המעלות חשד לפגיעה לבבית – למשל בבדיקת אק"ג, וכן במצבים של כאבים בחזה בקרב מי שעברו כבר אירוע לבבי או מי שפיתחו פגיעה לבבית על רקע אירוע לב.

צנתור לב מבוצע לעתים גם לצורך בירור פעילות הלב ולאבחון ליקויים שונים במסתמי הלב האחראים להכוונה נכונה של זרם הדם בתוך הלב – מהעליות אל חדרי הלב וכן לאבחון לקויים בשריר הלב, קרומי הלב ומומים מולדים בלב.

צנתור לב עשוי לשמש גם למדידת קצב זרימת הדם ורמות החמצן בדם באזורים שונים בלב, כדי להעריך נכונה כיצד מתפקד הלב כמשאבת הדם של הגוף.

כמו כן מבוצעים צנתורי לב לנטילת דגימות דם ורקמה משריר הלב דרך הקטטר לבדיקה במעבדה, במצבים של חשד לזיהום שהוביל לפגיעה לבבית או גידול בלב.

צנתור לב אבחנתי נדרש גם במקרים של צורך בניתוח לב – כשלב מקדים במהלכו ניתן לצפות דרך הקטטר בפנים הלב ובפגיעה הלבבית כדי לתכנן את מהלך ניתוח הלב הצפוי.

קבוצה נוספת של מטופלים להם מומלץ לבצע צנתור אבחנתי היא של בריאים שמוערכים בסיכון של 50% ומעלה לעבור התקף לב על רקע תסמינים שונים וגורמי סיכון, לרבות היסטוריה משפחתית של מחלות לב וכלי דם בגיל צעיר, עישון, ערכים גבוהים של כולסטרול רע (LDL), סוכרת, יתר לחץ דם, השמנת יתר וכן במצבים של העדר ביצוע פעילות גופנית סדירה. כשהסיכון לפתח התקף לב מוערך בנמוך מ-50% מופנים החולים לצנתור וירטואלי, שהוא למעשה הדמיית סי.טי של הלב וכלי הדם, אולם השימוש בבדיקה זו דורש הערכה מקדימה רפואית, כיוון שלעתים לא ניתן לאתר באמצעותה טרשת עורקים.

צנתור לב ככלי אבחנתי מהווה רק בדיקה אחת מתוך מגוון בדיקות אבחנתיות לליקויים בפעילות הלב וכלי הדם, הכוללות גם מבחן מאמץ, מיפוי לב במאמץ ואקו לב במאמץ וכן בדיקות אבחנתיות נוספות שהצורך בביצוען נקבע בהתייעצות עם קרדיולוג.

איך מבוצע צנתור אבחנתי?

בצנתור אבחנתי, מוחדר הצנתר לכלי הדם כיום לרוב דרך שורש כף היד ולעיתים חריגות דרך המפשעה, בהרדמה מקומית. הצנתר הוא למעשה צינור פלסטיק דקיק בקוטר של כ-2 מ"מ המכיל בתוכו תיל קפיצי המאפשר לו גמישות, שמוחדר בעדינות עד לעורקי הלב. דרך הצנתר מוחדר חומר ניגוד לשלושה מעורקי הלב של המטופל, המאפשר לצבוע אזורים בהם מתפתחת חסימה של כלי הדם על ידי רובד טרשתי. בהמשך מתבצע צילום רנטגן הקרוי 'אנגיוגרפיה', במהלכו ניתן לזהות את אזורי ההיצרויות והחסימות בעורקים המוליכים דם ללב ולאפיין את דרגת חומרתן.

כיום יש עדיפות לצנתור דרך העורק הרדיאלי ביד שכרוך בפחות סיבוכים של דימום מאשר צנתור במפשעה ובנוחות גבוהה יותר למטופל.

צנתור וירטואלי

צנתור וירטואלי הוא כינויה העממי של בדיקת הדמיה אבחנתית של כלי הדם שאינה פולשנית, בהבדל מצנתור ומבוצעת באמצעות הזרקת חומר ניגוד לגוף ללא צורך בהחדרת צנתר ולכן אינה מהווה צנתור.

צנתור טיפולי

במקרה שבו אובחן רובד טרשתי בעורקים עשוי הקרדיולוג ברוב המקרים לעבור מיד לצנתור טיפולי לצורך פתיחת העורק – פעולה המכונה בעגה הרפואית 'התערבות כלילית מלעורית' (PCI) ומכונה לעתים גם 'אנגיופלסטיה'.

בשנים אחרונות צנתור ראשוני של חולים עם אוטם שריר הלב חריף הפך לפעולה רפואית מועדפת עם שיעורי הצלחה גבוהים בפתיחת העורק הסתום בהשוואה לטיפולים מסורתיים במדללי דם ותרופות נוגדות קרישה, וזאת בייחוד במקרים של אירועי לב המערבים את העורק הקדמי היורד (LAD).

צנתור לב עשוי לשמש גם לצורך ניתוחי לב קטנים, למשל לתיקון מומים קטנים בלב או להחלפת מסתמים בלב. בשנים האחרונות צברו תאוצה טיפולים בצנתור להחלפה של המסתם הפולמונרי ובהמשך של המסתם אאורטלי במקרים של היצרות בפעילות מסתם זה, המהווה את הפגיעה השכיחה ביותר במסתמי הלב. בשנים האחרונות נעשים גם טיפולים לתיקון דלף במסתם המיטרלי בצנתור במקום בניתוח, אם כי פעולה זו מורכבת יותר, והטכנולוגיה נחקרת ומיושמת כיום במרכזים רפואיים שונים.

איך מבוצע צנתור טיפולי?

צנתור מבוצע לרוב בהרדמה מקומית ובחלק מהמרכזים הרפואיים מטופלים אף יכולים לבחור את המוסיקה שתושמע בחדר בעת ביצוע הפעולה. לעתים נעשים צנתורים בהרדמה כללית – לא לצורך פתיחת עורקים כליליים, אלא לצורך פעולות פולשניות בלב, כמו החלפת או תיקון מסתם, אם כי במרכזים רפואיים המנוסים בביצוע הפעולה מבוצעת החלפת מסתמים גם בהרדמה מקומית.

צנתור טיפולי מבוצע בכלים נפרדים מאשר הצנתור האבחנתי, שקוטרם הפנימי גדול יותר. גם בצנתור טיפולי מוחדר הצנתר לגוף דרך שורש כף היד ולעתים חריגות דרך המפשעה. הצנתר מכיל תיל קפיצי המקנה לו גמישות וכן בלון שמועבר בעדינות אל העורק החסום. כשהצנתר מיוצב באזור החסימה, הבלון מנופח - לקוטר של 3 מ"מ בממוצע - כך שהוא הודף את הרובד הטרשתי החוסם כנגד קירות כלי הדם ומייצר מעבר רחב יותר לזרימת הדם.

בשיעור בודד מהמקרים ניתן להסתפק בפעולה זו (פחות מ-5%), אולם ברוב המכריע של הצנתורים הטיפוליים מוחדר בהמשך דרך הצנתר סליל (סטנט/ תומכן) שתומך את פנים כלי הדם לאחר שחרור הזרימה שבוצע באמצעות הבלון. לאחרונה נכנס לשימוש בלון מפריש תרופה, למניעת היצרות חוזרת של העורק, שאינו מצריך בהמשך הכנסת סטנט/תומכן.

כיום ישנם סוגים שונים של סטנטים ובהם סטנטים מצופי תרופות שמטרתם להפחית את הסיכויים לסתימה חוזרת של העורק ולצורך בצנתור נוסף. השיקולים בבחירת הסטנט נעשים בהתייעצות עם הקרדיולוג, ומבוססים על נתוני החולה, מצבו הנוכחי ומאפיינים של העורק המטופל (לרבות קוטרו של העורק ואופי ההיצרות).

צנתור טיפולי דחוף לעומת מתוכנן

במקרים של חסימה חלקית בעורק המזוהה בבדיקה אבחנתית, בעקבות אנגינה פקטוריס (תעוקת חזה) למשל, נהוג לבצע צנתור לב טיפולי מתוכנן, אם כי במצבים אלה קיימת מחלוקת בקהילה הרפואית באשר לצורך לבצע צנתורי לב טיפוליים מתוכננים, ויש רופאים שטוענים כי ניתן להסתפק בטיפול תרופתי שאינו פולשני באמצעות תרופות להמסת קרישי דם – באחוזי יעילות דומים.

"ככל שהצנתור יותר דחוף, כך היתרון שלו לעומת טיפול תרופתי בולט יותר, ויש יותר הוכחות ליעילותו לאורך זמן", מסביר פרופ' ג'ורג.

כדי לקבוע כיום צנתור לב טיפולי מתוכנן, לא מספיק להעריך שהסתימה שזוהתה בכלי הדם תיפתח, אלא לקבוע גם שאספקת הדם לשריר הלב תשתפר כתוצאה מכך.

במצבים בהם צנתור מזהה חסימה בכלי דם במקרה של אירוע לב חריף או היווצרות קריש דם מעל החסימה, המהווה סיכון להתקף לב חריף – נדרש צנתור דחוף המהווה טיפול עזרה ראשונה מציל חיים, ששיעורי ההצלחה שלו בפתיחת כלי הדם עומדים על כ-90% וגבוהים יותר בהשוואה לשיעורי ההצלחה של טיפול בתרופות (50% עד 70%) במצבים אלה.

צנתור דחוף מוגדר ככזה המבוצע תוך 12 שעות מתחילת הופעת תסמיני התקף הלב. כיום כ-80% מהחולים שעוברים התקפי לב מופנים לצנתור דחוף ומוערך כי בקרב 60% מהחולים שעוברים צנתור לב אבחנתי – זה הופך בהמשך לצנתור טיפולי לתיקון הליקויים שאותרו בשלב האבחנתי. שיעורי ההצלחה הגבוהים בהפניית חולי לב לצנתורים דחופים הם לטענת קהילת הקרדיולוגים המקור העיקרי לירידה בתמותה מהתקפי לב בישראל בשנים האחרונות, כשבעשור החולף אך נרשם שינוי מגמה – כשסרטן עקף את מחלות הלב כגורם התמותה המוביל במדינות המערב, לרבות ישראל.

בשנים האחרונות נרשמת ירידה של כ-20% בשיעור הצנתורים הטיפוליים המתוכננים, שאינם דחופים, וזאת על רקע חידושים בתחום הצנתורים ושימוש בתומכנים המצופים בתרופות שמפחיתים משמעותית את הסיכון להיצרות חוזרת בעורקים ולצורך בצנתור נוסף.

צנתורים מיותרים

נתונים ממחקרים בשנים האחרונות מעלים כי ב-30% מהמקרים שמפונים לצנתור על רקע סימני התקף לב, מתברר בהמשך כי החולה לא פיתח התקף לב והצנתור היה למעשה מיותר. זאת מאחר וקיימים מצבים בבדיקת אק"ג שעשויים להטעות ולהציג תמונה של התקף לב, כמו למשל במקרים של דלקת שריר הלב.

התפיסה כי נעשים צנתורי לב מיותרים בחולים שאין צורך לבצע בהם טיפול פולשני, זכתה לגיבוי חלקי במחקר שפורסם ב-2007 בכתב העת New England Journal of Medicine שחולל סערה בקהילת הקרדיולוגים. על אופן ביצוע המחקר שכונה COURAGE נמתחה בהמשך ביקורת. במסגרת המחקר נבדקו 2,287 חולי לב יציבים מארה"ב וקנדה, שחלקם טופלו במשולב בצנתור ותרופות לפתיחת עורקים סתומים וחלקם טופלו בתרופות בלבד. בעוד שהנחת החוקרים הייתה כי הרחבת העורקים בצנתור היא הטיפול המיטבי בחולים, לאורך מעקב שנמשך עד שבע שנים היו שיעורי הצלחה זהים בשתי הקבוצות להפחתת הסתימות בעורקים. לא נמצא הבדל בין הקבוצות בשיעורי התמותה והיארעות התקפי לב.

הממצאים הובילו בשנים האחרונות להרחבת השימוש בבדיקה מסוג FFR (קיצור של Fractional Flow Reserve) המודדת את זרימת הדם בכלי הדם החסום ומאפשרת לקבוע רפואית האם יש צורך בצנתור טיפולי, או שניתן להסתפק בטיפול תרופתי כנגד החסימה וכך להימנע מטיפול פולשני כמו גם לחסוך כסף למערכת הבריאות.

לדברי פרופ' ג'ורג', "בדיון בסוגיית הצנתורים המיותרים, חשוב להבין שזה דומה לניתוחי אפנדציט (תוספתן), שיש כמה אחוזים של מטופלים שעוברים ניתוחים שבדיעבד מתברר שהיה להם אפנדציט תקין. זה כמובן עדיף מאשר מצבים בהם לא מוצא בניתוח אפנדציט עם דלקת, והמטופל נחשף לסיכונים. כשמדברים על צנתור מיותר, יש להבין שפספוס של צנתור הכרחי הוא מסוכן בהרבה. כיום שצנתור הפך לפעולה פשוטה המבוצעת דרך שורש כף היד ולא במפשעה, החולה גם מתנייד בסופה בקלות ומשתחרר במהירות הביתה עם שיעורי תמותה נמוכים של 1 ל-10 אלף מטופלים, ולכן אם נפספס צנתור במצב הכרחי, זה חמור בהרבה מאשר אם נבצע צנתור שבדיעבד מתברר כלא הכרחי".

צנתור או ניתוח מעקפים

אחד הדיונים הפורים בקהילה הרפואית בשנים האחרונות נוגע לעלייה בשימוש בצנתורים ככלי לטיפול בנפגעי התקפי לב, תוך החלפת ניתוחי המעקפים ההרואיים שבוצעו בעבר. קרדיולוגים המבצעים צנתורים זוכים ביוקרה גוברת בהשוואה למנתחי הלב שזכו בעבר לתהילה גדולה.

כיום ברוב התקפי הלב מופנים הנפגעים לטיפול באמצעות צנתור, אולם במצבים מסוימים – כשהתועלת גוברת על הסיכון – מופנים הנפגעים לניתוח מעקפים, בעיקר כשמאובחנות חסימות במספר עורקים, כשמדובר בחסימות מורכבות או כשהאירוע נגרם ממעורבות בחסימת העורק השמאלי הראשי של הלב, ובמצבים אלו הסיכון הכרוך בצנתור גבוה מזה של ניתוח מעקפים. כיום קיימים מרכזים רפואיים שבהם נוצרים צוותים רב מקצועיים בהם משתפים פעולה מנתחי לב וקרדיולוגים בהחלטה האם לבצע צנתור או ניתוח מעקפים בחולים שנפגעו מאירוע לבבי וקיים אף דגם של חדרי טיפולים היברידיים שבהם משתפים פעולה שני המקצועות הרפואיים בביצוע פעולות משולבות בנפגעים.

הכנה לפעולה

לפני ביצוע צנתור, על המטופל לדווח על רגישות לתרופות ובמיוחד רגישות ליוד המוזרק דרך הקטטר בצנתור האבחנתי, כדי למנוע תגובה אלרגית. כמו כן, בחלק מהמקרים יש צורך בהפסקה זמנית של תרופות לפני ביצוע צנתור, לרבות מדללי דם ותרופות לסוכרת. כהכנה לצנתור נדרשות גם בדיקות מעבדה עדכניות, לרבות ספירת דם ותפקודי כבד וכליות.

מטופלים עם אי ספיקת כליות זקוקים להכנה מיוחדת לקראת צנתור המבוצעת בהזלפת נוזלים לווריד, כדי לצמצם את הסיכון להחמרה במצב הכליות עקב השימוש בחומר ניגוד במהלך הפעולה.

לפני צנתור טיפולי יש הכרח לתת למטופלים מדללי דם, כדי למנוע התפתחות קריש דם בתומכן שמוחדר לעורק לאחר פתיחתו. כיום נהוג לתת מדללי דם גם לפני צנתור אבחנתי, מתוך הנחה כי הוא עשוי להפוך בהמשך לטיפולי. כשש שעות לפני צנתור מתוכנן נהוג לתת תרופות לדילול דם מסוג אספירין ופלביקס, ולפני צנתור דחוף על רקע אירוע לב חריף ניתנים אספירין וכן ברלינטה/ אפיאנט. לדברי פרופ' ג'ורג', "גם אם לא ניתנו תרופות לדילול דם מראש, כיום זו אינה מגבלה לביצוע צנתור ויש אמצעים תרופתיים שמאפשרים העמסה של מדללי דם דרך הווריד שמשפיעות מיד, תוך חצי שעה עד שעה".

סיבוכי הפעולה

צנתור עלול להיות כרוך בסיבוכים, כמו כל פעולה רפואית פולשנית אחרת, אך נחשב ככלל לפעולה בטוחה יחסית. בצנתור אבחנתי הסיכון לסיבוך נאמד בהרבה פחות מ-1%, ואילו בצנתור טיפולי, במהלכו מועברים בלון וסליל דרך הקטטר – הסיכון לסיבוכים נאמד בפחות מ-3%.

סיבוכי צנתורים כוללים:

- דימום, זיהום או כאב במקום החדרת הקטטר. "המעבר של צנתורים לכאלה המבוצעים כיום דרך שורש כף היד, ולא דרך המפשעה כפי שבוצעו בעבר – הפחית באופן משמעותי את הסיכון לדימומים, כי בכף היד אין קיבולת גבוהה לדימומים משמעותיים", מסביר פרופ' ג'ורג'.

- פגיעה בכלי הדם בעת החדרת הקטטר הגורמת לדימום, קרע או חור בעורק המטופל ולעתים אוטם שריר הלב – סיבוך שנחשב חריג ביותר.

- במהלך צנתור עלול התומכן (הסטנט) המוחדר לאחר פתיחת העורק לגרום להיווצרות קריש דם שעלול להיות קטלני ולגרום בהמשך לאירוע לב או שבץ מוחי. למניעת סיכון זה ניתנות לרוב תרופות לדילול הדם לפני הצנתור.

- במהלך צנתור עלולה להתפתח תגובה אלרגית לחומר היוד שמוחדר לבדיקת מצב כלי הדם וטרשת העורקים.

סיבוכים פחות שכיחים של צנתור כוללים:

- הפרעה בקצב הלב מסוג אריתמיה שלרוב חולפת מעצמה ולעתים דורשת טיפול לאחר הצנתור.

- פגיעה בכליות על ידי היוד המוזרק במהלך הצנתור האבחנתי.

- לחץ דם נמוך.

- הצטברות דם או נוזל בשק המקיף את הלב, באופן העלול לפגוע בקצב הלב ולמנוע דופק תקין.

הסיכון להתפתחות סיבוכים במהלך צנתורים גבוה יותר בקרב מטופלים מבוגרים יותר ובקרב חולים כרוניים מסוימים – לרבות חולי אי ספיקת כליות וסוכרת. מיומנות הקרדיולוג המטפל הכרחית להצלחת הצנתור.

- צנתור וקרינה

צנתור הוא פעולה רפואית המערבת חשיפה לקרינה מייננת, בדומה לפעולות רפואיות אחרות, אולם רשויות בריאות רבות בעולם, ובהן המובילות בארה"ב ובאירופה, קבעו כי הסיכון בחשיפה לקרינה נמוך לאין ערוך מהיתרונות של הצנתור בפתיחת כלי הדם ובהצלת חיים ומניעת תמותה מאירוע לב. לדברי פרופ' ג'ורג', "הקרינה בצנתור משמעותית בעיקר לרופא המצנתר ובעלת משמעות אפסית לחולה שעובר צנתור אחד או שניים".

לפי נתוני משרד הבריאות, צנתור לב וכלי דם שמבוצע למטרות אבחון וטיפול עלול להביא ל-3-2 מקרי סרטן לכל אלף איש, ושווה ערך לחשיפה לקרינה בכ-1,000 עד 1,500 צילומי חזה. לעומתו, צנתור לב וכלי דם שהוא רק אבחנתי עלול להביא למקרה אחד עד שניים של סרטן לכל אלף איש, ושווה ערך לחשיפה לקרינה בכ-500 עד 1,000 צילומי חזה.

מה צפוי לאחר צנתור?

צנתור אבחנתי וכן צנתור טיפולי מצריכים בתום הפעולה השגחה למספר שעות בלבד ובחלק מהמרכזים הרפואיים משוחרר החולה לביתו תוך שלוש שעות בלבד. יש מרכזים רפואיים שנוהגים עדיין להשאיר את המטופל לאשפוז של לילה לצורך השגחה לאחר צנתור.

במהלך ההשגחה לאחר הצנתור עובר המטופל בדיקות לדופק הלב ולחץ הדם – במטרה לאתר דימומים פנימיים שעלולים להיווצר כסיבוך של הפעולה.

בימים הראשונים לאחר הצנתור מומלץ שלא לבצע פעולות שמסכנות את אזור החדרת הצנתר בדימום, אם מדובר ביד או במפשעה, למשל הרמת משאות כבדים או פעילות ספורטיבית אינטנסיבית.

לאחר הצנתור מומלץ למטופל אימוץ אורח חיים בריא – כולל הפסקת עישון, תזונה בריאה ופעילות גופנית סדירה.

לאור הסיכון להתפתחות קרישי דם בקרב מטופלים שעברו צנתור טיפולי הכולל החדרת סטנט/תומכן גם שנים לאחר החדרתו – נדרש המשך טיפול במדלל דם מסוג אספירין לכל החיים, וכן טיפול בתרופה פלביקס (לעוברים צנתור מתוכנן) וברלינטה/ אפיאנט (לעוברים צנתור דחוף) למשך חצי שנה עד שנה לאחר הצנתור, אם כי בקהילה הרפואית קיים ויכוח בנושא, ויש שטוענים כי ניתן לקצר את הטיפול למספר חודשים בלבד. במקרים בהם המטופל נזקק לעבור לניתוח גדול – עליו להפסיק את הטיפול בתרופות אלה, המעלות את הסיכון לדימומים בניתוחים. עם זאת, לפני ניתוחים קטנים וטיפולי שיניים אין מגבלה להמשיך ולקבל טיפול במדללי הדם.

סייע בהכנת הכתבה פרופ' קובי ג'ורג', מנהל המערך הקרדיולוגי במרכז הרפואי קפלן של שירותי בריאות כללית

עדכון אחרון: אוקטובר 2024