כמה חוות דעת רפואיות כדאי לקבל? למי לפנות קודם: כירורג שד או אונקולוג? איך מתמודדים עם תופעות הלוואי של כימותרפיה? למה לא כדאי לרוץ לקנות פאה? למי לספר על המחלה? האם להמשיך לעבוד במהלך הטיפולים? כל אישה שמצטרפת בעל כורחה למעגל החולות בסרטן השד מוצאת את עצמה מתמודדת עם שאלות לא פשוטות, שמעמיסות על הנפש שממילא נאבקת בלא מעט חרדות.

סרטן השד פוגע לא רק בגוף, אלא גם בדימוי העצמי ובנשיות, מטלטל את התא המשפחתי ואת הזוגיות. איך מתמודדים עם כל אלה? ליקטנו את מיטב הטיפים וההמלצות – כולם פרי ניסיונן של חולות ומחלימות.

הכירי: אתי, חגית, ליזי ומיכל

"חוסר הוודאות, זה היה הקושי העיקרי שלי כשציפיתי לתוצאות הביופסיה: באיזה סוג גידול מדובר? האם הוא אלים? לצערי, למרות שאמרו לי שיש לי "רק" גוש בשד, בבדיקות התגלה שיש גם ארבע בלוטות נגועות", מספרת אתי שלמון (55), קוסמטיקאית, חברת קיבוץ שער העמקים בצפון. 

לחגית מאיר (48) מקיבוץ שדה בוקר היו חששות גדולים מאוד משום שאימה ושתי אחיותיה חלו בסרטן השד, "אבל משום שהן לא היו נשאיות של הגן BRCA, הרופא הציע לי "לחכות עד שאהיה חולה" ולא לבצע כריתה מונעת. וזה אכן מה שקרה, כשגילו אצלי את המחלה. היום זה כבר שונה, הרופאים מודעים לכך שיש גנים בלתי ידועים, ושסיפור משפחתי צריך להדליק נורה אדומה".

גם לליזי פז (45) מראשון לציון, יש כעסים על הרופאים, שלא טרחו לספר לה שבמקרים נדירים כימותרפיה עלולה לפגוע בלב. היא היתה בטוחה שהעייפות הגדולה שהיא חווה, היא תוצאה של הטיפולים. וכך, שנה אחרי שסיימה עם הטיפולים, מצאה את עצמה מאושפזת במחלקת לב. "רק בדיעבד הבנתי שפגיעה בלב היא תופעה נדירה אבל ידועה. זו פשלה של הרופאים שהם לא אמרו לי לעקוב אחר מצב הלב שלי. אם הייתי עוקבת, אולי לא הייתי במצב של אי ספיקת לב".

את מיכל כהן מלמד (43) תפסה המחלה כשנתיים לאחר שילדה את בנה השלישי. "באמצע כל הטוב הזה שמתי לב לנפיחות בבית השחי והפניתי את תשומת ליבו של הרופא. עברתי ממוגרפיה, התוצאה היתה תקינה, אבל אני הרגשתי שמשהו לא תקין והתעקשתי על בדיקה נוספת. באולטרה-סאונד התגלתה נפיחות ובביופסיה אובחנו תאים סרטניים. אני מאמינה שהאינטואיציה שלי הצילה אותי".

אתי, חגית, ליזי ומיכל – כולן תומכות היום בחולות ובמחלימות, והסכימו לתרום לחברות קהילת סרטן השד ב"כמוני" את העצות שלהן.

שלב האבחון וההחלטות על הטיפולים

תתעקשי: "גם אם הממוגרפיה יוצאת תקינה, אם יש לך תחושה או אינטואיציה שמשהו לא כשורה – תתעקשי על המשך הבדיקות", אומרת מיכל על סמך ניסיונה.

אל תחכי: "אם יש במשפחה מקרים של סרטן השד בצעי בדיקות ובירור גנטי. בהתאם לתוצאות, שקלי לבצע כריתה מלאה, גם לפני שהמחלה מתגלה. זכרי שגילוי מוקדם מציל חיים" ממליצה חגית.

חפשי את האונקולוג שילווה אותך: "היפגשי עמו או עמה לפני שאת נפגשות עם כירורג שד. אונקולוג הוא הרופא שילווה אותך בכל שלבי המחלה, ואם צריך ניתוח - הוא יפנה. אם את לא מרגישה נוח ולא בטוחה באונקולוג שלך, עברי לרופא אחר או לבית חולים אחר", מציעה מיכל.

ספרי לאונקולוג הכל: "ספרי לאונקולוג כל דבר שאת מרגישה, כל כאב, גם אם נדמה לך שזה לא קשור - כאב בגב, קוצר נשימה..." מדגישה מיכל "עדיף לבדוק כל דבר לפני הניתוח, כי לפעמים התוצאות יכולות לגרום לביטול הניתוח. למשל, במקרה שלי התגלה שכאבי הגב נגרמו מגרורה ואין טעם לנתח".

הכיני רשימת שאלות לרופא והגיעי לפגישה עם מלווה: הנשים מייעצות להכין לפני כל פגישה או ביקורת אצל הרופא רשימה של כל השאלות שיש לך וכל הדברים שרצית לומר לרופא, כדי לא לשכוח שום דבר. בנוסף, מומלץ להגיע עם מלווה. "בואי עם מישהו ניטרלי, מלבד בן/ת זוג או אמא, כמו חברה או דודה שמסוגלת להכיל, שתוכל לרשום כל דבר במהלך הפגישה, ללא סערת רגשות, כי קשה להקשיב ולהכיל במצב כזה, וכשמגיעים הביתה לא תמיד זוכרים מה הרופא אמר", מייעצת מיכל. לעצות נוספות להכנה לפגישה עם הרופא לחצי כאן. 

קבלי חוות דעת נוספות: "הרופאים מבינים ולא נעלבים, הם גם שואלים האם כבר התקבלו חוות דעת קודמות. חשוב שתרגישי נוח עם הרופא שאת בוחרת", אומרת מיכל.

אל תתייעצי יותר מדי: לצד החשיבות של חוות דעת נוספות, יותר מדי התייעצויות עלולות לעיתים לסבך את העניינים. "לכל בית חולים יש פרוטוקול טיפולים שונה וגישה שונה" אומרת אתי, "עודף מידע עלול לבלבל. אם בכל זאת את מרגישה מבולבלת – פני לרב פירר". אתי מתייחסת לרב אלימלך פירר הידוע, יו"ר אגודת עזרה למרפא, המספק בין היתר ייעוץ והכוונה לחולי סרטן.

הקשיבי לגוף שלך: "שימי לב לשינויים וגם אם אומרים לך "שזה בסדר" בקשי שישלחו אותך לבדיקות נוספות. כל דבר שמציק לך או נראה לא תקין – דווחי לרופאים ושאלי לדעתם", אומרת ליזי.

שלב הטיפולים

אל תסתירי: "אל תסתירי, גם לא מהילדים" אומרת מיכל, "מצאי את הדרך והשפה המתאימה לגיל שלהם, דברי איתם מתוך עולם המושגים שלהם ואל תסתירי את המילה “סרטן”. דברי איתם יותר על רגשות ופחות על פרטים טכניים ואינפורמציה קלינית". עוד על איך לספר לילדים תמצאי כאן.

תנו לילדים לקחת על עצמם תפקידים, בהתאם ליכולתם: "כשבעלי הרגיש שהוא לא מסוגל גם לטפל בעסק המשותף, בבית, בילדים ובי, הוא שוחח עם הילדים הגדולים, ומיד כל אחד מהם לקח על עצמו תפקיד. הם ממשיכים למלא את התפקידים שלקחו על עצמם גם כיום ולמדו להיות עצמאיים יותר", מספרת ליזי.

ספרו בבתי הספר: "מאוד חשוב ליידע את הסביבה של הילדים: מורים, גננות, מדריכים" אומרת אתי. ליזי חולקת טיפ נוסף: "תלמידי כתות י' יכולים לסייע עם הילדים הצעירים במסגרת פרויקט מחויבות אישית".

אל תתביישי בזה שאת חולה ואל תחששי לבקש עזרה: "אל תצטנפי לבד בבית, ככל שידעו יותר, תקבלי עזרה ותמיכה גדולות יותר. בכל סיטואציה שנתקלתי קיבלתי הרבה מאוד עזרה. רק להושיט את היד ולקחת", אומרת אתי. חגית מוסיפה שהכי חשוב "לקבל תמיכה בבית ולא להסס לבקש עזרה".

תכנני את האנרגיות שלך מראש ושחררי: "שימי לב כמה מהר את מתעייפת. זה ימנע הרבה תסכולים. הביני שלא יקרה שום אסון אם הבית לא יהיה מתוקתק. אני גיליתי שהעולם המשיך להתקיים בלי שהיתה לי שליטה מלאה. למדתי לקחת זמן לעצמי, לנוח בצהריים, דבר שלא העזתי לעשות לפני המחלה", משתפת ליזי.

דברי עם נשים שהוכשרו לתמיכה: בעמותות ואגודות שונות התומכות בנשים עם סרטן השד כמו האגודה למלחמה בסרטן ואחת מתשע יש נשים שהתמודדו עם המחלה והוכשרו לתמוך בנשים אחרות. "עם כל כמה שיש לי חברות בריאות שהקיפו ועזרו ונתנו תמיכה מדהימה, עדיין הן לא יכלו להבין בדיוק מה עובר עליי" אומרת ליזי "נשים שעברו את המחלה, את הטיפולים, מבינות לעומק את החששות שמקננים".

מצאי משהו מרגיע ומנחם: חשוב למצוא פעילות כלשהי שתנתק אותך מהמחשבות. "אמנות תמיד היתה חלק ממני, זה המקום המנחם, המחזק, התומך" מספרת חגית, "עסקתי באמנות עוד בבית החולים, תוך כדי אשפוז, כדי לנטרל ולהתנתק. כל אחת יכולה למצוא את הדרך שלה: יוגה, דמיון מודרך, מדיטציה".

תכנני רק את השלב הבא: "זו עומדת להיות שנה קשה, אבל כדאי לחלק אותה לשלבים, ולעבור בכל פעם שלב נוסף", מציעה אתי.

בימים בהם תעברי טיפולי כימותרפיה: "כשאת חוזרת הביתה, צאי להליכה" ממליצה אתי. "כשאת מסתגרת עם עצמך המחשבות מטרידות. הליכה מסיחה את הדעת וגם מסייעת בפיזור התרופה בגוף. בערב – בלי עם המשפחה. אל תסתגרי בחדר. היי נוכחת".

להקלה על תופעות לוואי לאחר כימותרפיה: אתי ממליצה לבקש תרופות להקלה על תופעות הלוואי של כימותרפיה. "הזהירו אותי מתופעות הלוואי הקשות של הכימותרפיה, ובדיעבד – זה היה קל יותר ממה שחששתי, כי יש הרבה תרופות למניעת בחילות, תרופות שיכולות להקל", היא מספרת. ליזי ממליצה להשיג רישיון לקנביס רפואי שעזר לה מאוד להירדם בלילה.

בנוסף, למניעת תופעות הלוואי של פצעים בפה, ליזי ממליצה לשמור על היגיינת הפה, לשטוף ולצחצח אחרי כל דבר שאוכלים או שותים, להחזיק צמוד אלייך מי מלח או מי סודה לשתייה ולשטוף איתם את הפה מספר פעמים ביום. להכנה יש לערבב כפית סודה או מלח עם כוס מים. עוד היא ממליצה לשטוף את הפה היטב כמה פעמים ביום עם מי פה ללא אלכוהול. לטיפול בפצעים שנוצרו בפה היא ממליצה למרוח טחינה גולמית באזורים עם פצעים, כדי להקל על הכאב ולקצר את ההחלמה. לחילופין ניתן להחזיק בפה מספר דקות סירופ חרובים. כמו כן, ניתן לבקש מהרופא מרשם למשחה בשם Iso-Betadine שמחטאת את הפצעים. היא ממליצה גם על טיפות טראומיל המקלות על הכאבים ומזרזות את הריפוי ועל המשחה אורלמדיק - טיפול שהוא אומנם כואב, אך לדבריה "הורג" את האפטה. להקלה על הכאבים ניתן להיעזר בקוביות קרח או מי קרח.

להקלה על בחילות ממליצה ליזי לשתות מים קרים עם לימון חמוץ, לנשנש קוביות קרח או ארטיקים, לאכול תפוח ירוק וחמוץ או פרי חמוץ אחר, לאכול מלפפונים טריים ולאכול דברים יבשים, עם מעט מאוד שומן, כמו קרקרים.

להקלה על תופעות לוואי של הקרנות: "7 דקות של הקרנה על השד ובסביבתו שוות לכ-10 שעות שהייה בשמש" אומרת ליזי. "הכוויות מופיעות בדרך כלל אחרי 15 הקרנות, העור נעשה כהה מאוד וחייבים להגן עליו מפני חשיפה לשמש. חשוב ליידע את האחיות בחדר ההקרנות אם נוצרים על העור פצעים או כוויות. יש להן הרבה מאוד פתרונות".  ליזי מציעה למרוח מהיום הראשון של ההקרנות משחת ביאפין בכמות נדיבה, כדי לנסות למנוע את הכוויה. אם נוצרה כוויה היא ממליצה לפזר קורנפלור, כמו שמפזרים טלק. הקורנפלור מייבש את העור ועוזר להחלמה. אפשר גם למרוח ג'ל אלוורה 97% שקונים בבתי מרקחת, למרוח תערובת של תמציות אלוורה ולבנדר שקונים בבתי טבע ולהשתמש בפדים נגד כוויות שנמכרים בבתי מרקחת. עוד היא מוסיפה כי במהלך ההקרנה חשוב לשתות המון מים כי ההקרנה מייבשת. "ההתייבשות גורמת לעייפות מטורפת. אם שותים הרבה מרגישים טוב יותר".

קרחת, פאה או בנדנה: בשלב הטיפולים רבות מתלבטות אם לבחור בקרחת, פאה או בנדנה. "אני החלטתי ללכת בראש מורם, עם קרחת. זו אני. לבת הצעירה היה קשה עם זה, אבל הסברתי, צבעתי את ההחלטה בצבע הנכון והיא הסתגלה", משתתפת אתי. מיכל ממליצה לא לרוץ לקנות פאה. "רכשתי פאה והלכתי איתה ימים ספורים. לא אהבתי את המראה והעדפתי ללכת עם בנדנות. בבתי החולים ובקבוצת הפייסבוק שאני מנהלת (הפרטים בהמשך) יש פרויקטים רבים שמאפשרים קבלת פאה לניסיון", ממליצה מיכל. קיימות גם עמותות המספקות פאות לנשים המתמודדות עם סרטן בהן עמותת פ.ל.א-פאה התומכת במתן פאה חינם לשיפור איכות חייהן של נשים חולות סרטן המצויות בשלב הטיפולים הכימותרפיים.

לעבוד או לנוח? חשבי מה נכון עבורך: "תחליטי מה עושה לך טוב, אפילו אם כולם אומרים ואומרות דברים אחרים. לכל אחת יש היסטוריה ומציאות משלה, כל אחת מקבלת ומגיבה בצורה אחרת, כל אחת היא עולם ומלואו" אומרת מיכל. עוד על ההחלטה האם להמשיך לעבוד. 

אחרי הטיפולים

ההתמודדות לא נגמרה. היי סבלנית: "הביני שאת נמצאת במקום חדש בחיים. קודם התמודדת עם הישרדות, עכשיו צריך להבין איך מתמודדים עם התקופה אחרי הטיפולים, שגם היא לא פשוטה. מצאי את הכלים והאנשים שיוכלו לעזור בהתמודדות", ממליצה מיכל. "אם יש לך חברות עם המחלה, אם התחברת לאיזו קבוצה, זכרי שאת עלולה לאבד חלק מהן" מוסיפה ליזי.

התחברי למחלימות אחרות: כשאת בטיפולים את ממוקדת מטרה – שורדת. כשהכל נגמר ואת כבר לא הולכת פעם בשבוע לבית החולים מתחיל הלחץ: למה כואב? אולי זה חזר? החברות שחלו יכולות להבין את החששות והפחדים. החברות הבריאות לא מסוגלות להבין מה עובר עלייך", סבורה ליזי.

חפשי מרכז למחלימות שילווה אותך: ליזי מספרת שנעזרה במרכז "מתחילים מחדש" של עמותת עזר מציון. גם במרכז דוידוף בבית החולים בלינסון מציעים "מרפאת בוטיק למחלימים מסרטן", כהגדרתם, ובה: מומחי עור, לב, ריאות, נוירולוגיה, אנדוקרינולוגיה, פוריות, סקסולוג, פסיכולוג, דיאטנית, מומחה לפיזיולוגיה של המאמץ, אנשי רפואה משלימה ועוד, שיעניקו מענה למגוון בעיות ומחלות המתעוררות בתקופת ההחלמה.

עסקי בפעילות גופנית: "מומלץ לעשות איזה סוג של פעילות גופנית מתאימה, כדי לשפר את טווח התנועה ולחזק את השרירים שנפגעו" אומרת חגית, שממליצה במיוחד לתרגל יוגה. "בגלל שאנחנו מוגבלות בתנועה אחרי ניתוחים והקרנות, כדאי למצוא קבוצה שבה המדריכה יודעת להנחות ולתת תרגילים מתאימים למחלימות".

הקפידי לעשות דברים עבור עצמך וליהנות: "כשגמרתי את טיפולי הכימו וההקרנות כולם מסביבי שמחו, הביאו ברכות ומתנות. אני חזרתי לעבוד, אבל בפנים הייתי עצובה נורא. למרות שהייתי בריאה, לא הרגשתי בריאה. במקרה נתקלתי במודעה: 'טרק בנפאל למחלימות מסרטן'. זה היה מסע עם המון קשיים, אבל היה מדהים. חזרתי עטורת ניצחונות והכי חשוב – התחושה הפנימית של בריאות חזרה אליי", משתפת אתי.

תתרמי לאחרות: אתי, חגית, ליזי ומיכל – כולן תומכות היום בחולות ובמחלימות.

ליזי מבקשת להעלות מודעות לגילוי מוקדם. "זו המטרה" היא אומרת, "להגיע לכמה שיותר נשים, לבקש מהן שיבדקו בזמן ולא יחכו לגיל 40-50. יש גם חולות צעירות רווקות שלא חוו אמהות".

חגית מרצה בפני סטודנטים לרפואה בבית החולים סורוקה ומתנדבת ביד להחלמה של האגודה למלחמה בסרטן.

מיכל מציעה להצטרף לקבוצת הפייסבוק אותה היא מנהלת - גמאני – גם אני חליתי בסרטן השד. במסגרת הקבוצה מתקיימים מיזמים רבים, בהם גמאני מוסרת פאה. "מי שיש לה פאה ומסיימת להשתמש בה מעבירה אלינו, אנחנו מוסרות לניקוי ולשטיפה ומשאילות למי שזקוקה כדי לחסוך".

אתי תומכת בחולות במסגרת עמותת אחת מתשע הפועלת למען חולות בסרטן השד. "אין טוב יותר מאשר לקבל עזרה ולתת עזרה לאחרת. זה מסייע להסתכל קדימה בשמחה ואופטימיות".

יש לך עצות נוספות? שתפי אותנו בתגובות לכתבה

להצטרפות לקהילת סרטן השד ברשת החברתית כמוני