על פי מחקר חדש נמצא כי תוצאות המחלה הצפויות בכל רמה נתונה של תפקוד כלייתי, המוערך ע"י ה-GFR, משתנות מאד עפ"י נוכחות וחומרת הפרוטאינוריה.

במחקר נכללו 920,985 חולים. החוקרים מצאו כי נוכחות של פרוטאינוריה משמעותית, גם ללא הפרעה משמעותית בתפקוד הכלייתי וללא ירידה משמעותית ב-GFR, היתה קשורה עם תוצאות גרועות יותר, וזאת לעומת חולים עם ירידה בינונית בתפקוד הכלייתי וב-GFR, אולם ללא פרוטאינוריה.

במעקב ממוצע של 35 חודשים אחר החולים, 27,959 (3%) נפטרו. שיעורי התמותה היו מוגברים יותר מפי-2 בחולים עם פרוטאינוריה משמעותית ועם תפקוד כלייתי שמור יחסית (GFR מעל 60), בהשוואה לחולים עם תפקוד כליית ירוד (GFR בין 45-59), אולם ללא פרוטאינוריה.

בנוסף, החוקרים מצאו כי שיעורי אשפוזים, אוטם חד של שריר הלב, התקדמות לאי ספיקת כליות סופנית והכפלת קריאטינין, היו גבוהים אף הם בקרב החולים עם הפרוטאינוריה המאסיבית והתפקוד הכלייתי השמור יחסית, לעומת החולים עם תפקוד כלייתי ירוד, אך ללא פרוטאינוריה.

כיום הסיווג של מחלות כליות כרוניות מבוסס על ערכי ה-GFR, המשקפים את התפקוד הכלייתי. לנוכח תוצאות מחקר זה, החוקרים מעלים את השאלה האם יש מקום לשקול שינוי בסיווג והגדרה על חומרת המחלה על פי כמות הפרשת החלבון בשתן. דרושים מחקרים נוספים כדי לענות על שאלה זו.

www.renalandurologynews.com/proteinuria-is-a-key-determinant-of-outcomes/article/163324/

תרגום ועריכה: ד"ר נעמי לוין-יינה