מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

דיכאון וחרדה

מנהלי קהילה

אורית זאבי יוגב
אורית זאבי יוגב
מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.
ד''ר אורן טנא
ד''ר אורן טנא
פסיכיאטר מומחה, מנהל המערך הפסיכיאטרי באיכילוב מייסד ומנהל רפואי של מכון מנטליקס, מרצה מבוקש באקדמיה ובחברות מסחריות, מגיש התוכנית ד"ר נפש בערוץ דוק
ד
ד"ר עודד טלמור
פסיכיאטר מומחה למבוגרים עוסק באבחון, ייעוץ וכתיבת חוות-דעת במצבי דיכאון, חרדה, פוסט טראומה, OCD ומשברי חיים/
ד
ד"ר שרון פורת
רופאה מתמחה בפסיכיאטריה של המבוגר עוסקת באבחון דיכאון, חרדה OCD ומצבים טראומתיים. מתמחה בבריאות הנפש של האישה במעגל הפיריון.
כמונידיכאון וחרדהחדשותפצעי בגרות ונטיות אובדניות

פצעי בגרות ונטיות אובדניות

הקשר לתרופה - רואקוטן


צילום: אתר panthermedia
צילום: אתר panthermedia

 

לכל נער ונערה מתבגרים ידוע כי האוייב הגדול ביותר שלהם הוא פצעי הבגרות. אקנה בלע"ז. גיל ההתבגרות מאופיין בין השאר בהתמודדות הקשה של הנער או הנערה בדימוי הגופני החדש שנוצר להם בשנים אלו. ביחד עם שינוי חיצוני בגוף בגודל במסת השרירים ובאברי המין, נוצר גם שינוי נפשי אישיותי.

הדאגה בגיל הזה למראה החיצוני כחלק מהדימוי העצמי הכללי, גדולה מאד. לא יפלא איפה כי פצעי הבגרות הנחשבים בעיני רבים כדוחים, מהווים איום גדול על בני הנוער ומבוגרים צעירים.


תרופות רבות ומגוונות יש בשוק לטיפול באקנה. הנפוצה שביניהן במקרה של אקנה עקשני ונרחב היא רואקוטן (isotretinoin) . לתרופה זו עם כל הברכה והתועלת שהיא מביאה בחלק מהמקרים לגבי פצעי הבגרות ישנן תופעות לוואי ובחלקן אף קשות מאד.


במחקר רטרוספקטיבי שנעשה בשוודיה על כ-6000 תיקי מטופלים בתרופה בגילאים שבין 15 ל 49, דווח על 128 מטופלים בתרופה שהודו כי אושפזו בשל ניסיון אובדני בטרם השתמשו בתרופה אולם לאחר השימוש עלתה משמעותית הנטיה האובדנית אצלם (כארבעים אחוז מהם ניסו להתאבד פעם שניה אחרי נטילת התרופה). גם בקרב כאלה ללא עבר של נסיונות אובדניים עלתה הנטייה.

במהלך נטילת התרופה ועד שלוש שנים לאחר הפסקת השימוש בה עשו אחוז משמעותי של מטופלים, ניסיון אובדני (חלקם הצליחו במשימתם הטראגית). ההתרופה כסיבה להתאבדות עדיין לא ברורה שכן הנטיה האובדנית החלה לעלות לפני השימוש בתרופה.


החוקרים ממליצים לבחון היטב את השימוש בתרופה ולא למהר להציע אותה. כמו גם מעקב והשגחה על אותם שכן לוקחים. למי שהיו נסיונות אובדניים מומלץ שבכל מקרה לא תינתן לו התרופה.
 

BMJ 2010, 341, c5812

 

 

תרגום ועריכה: יעקב ברמץ