לחץ דם
מנהלי קהילה
פעילות סימפתטית מוגברת בצעירים עם משקל עודף קשורה בנזק תת-קליני באברי מטרה
פעילות סימפתטית מוגברת בצעירים עם משקל עודף קשורה בנזק תת-קליני באברי מטרה.
מטרת המחקר האוסטרלי היתה להעריך את הסימנים המוקדמים לנזק באברי מטרה והקשר האפשרי לפעילות מערכת העצבים הסימפתטית. במחקר השתתפו ב –25 צעירים בריאים עם משקל עודף (BMI מעל 25) לעומת 18 צעירים עם BMI מתחת ל – 25.
להערכת נזק התת-קליני נבדקו תיפקודי הכליות, מבנה ותיפקוד סיסטולי ודיאסטולי של החדר השמאלי ותיפקוד האנדותל. הפעילות הסימפתטית של השריר נבדקה ע"י מיקרונוירוגרפיה.
לנבדקים עם המשקל העודף היה תיפקוד אנדותל נמוך יותר, פינוי קראטינין מוגבר, אינדקס מוגבר של מסת החדר השמאלי, עלייה בעובי קיר החדר השמאלי, תיפקוד סיסטולי ודיאסטולי נמוך יותר ועלייה בפעילות הסימפתטית השרירית בהשוואה לצעירים רזים (כל ההבדלים מובהקים). בעיבוד רב-משתנים נמצא שתיפקוד האנדותל היה ביחס הפוך לפעילות הסימפתטית בעוד שפינוי הקראטינין ואינדקס מסת החדר השמאלי היו ביחס חיובי לאחר תיקנון ל – BMI, מין ולחץ הדם (כולם מובהקים). הנזק התת-קליני באברי מטרה באנשים עם משקל עודף קיים גם באנשים צעירים ללא יל"ד.
Lambert E, Sari CI, Dawood T, et al. Sympathetic nervous system activity is associated with obesity-induced subclinical organ damage in young adults. Hypertension. 2010;56:351-8.
עדיין לא ברור האם שינוי בפעילות מערכת העצבים הסימפתטית מקדימה ותורמת להתפתחות של השמנה והסיכון הקרדיו-וסקולרי או שהוא תוצאה של ההשמנה. הקשר בין פעילות סימפתטית מוגברת והנזק לאברי מטרה איננו מוגבל רק להשמנה היות ונמצא שפעילות מוגברת זאת קשורה בשינויים מבניים ותפקודיים של הלב בחולים עם יל"ד ובחולים עם מחלת כליות כרונית.
הקשר בין מערכת העצבים האדרנרגית לבין שינויים תפקודיים ומבניים בלב ובעורקים בחולי יל"ד ידוע כבר ממחקרים קודמים בהם נמצא שפעילות סימפתטית מוגברת מורידה את כושר הרחבת העורקים, מגבירה את קשיחותם, מפחיתה את תיפקוד האנדותל, מגבירה את הסיכון להיפרטרופיה של הלב ולהפרעה דיאסטולית של החדר השמאלי.
תוצאות המחקר הנוכחי מוסיפות שלוש ראיות חדשות. ראשית, שכל ההפרעות האלו אינן מוגבלות רק ליל"ד, אלא גם לאנשים נורמוטנסיביים עם משקל עודף. שנית, שנזק לאברי מטרה באנשים עם משקל עודף קשור לפעילות אדרנרגית מוגברת ושלישית, שפעילות אדרנרגית מוגברת יכולה לגרום גם להפרעה בתיפקוד הכלייתי. המכניזם המוצע להשפעה השלילית של העלייה בפעילות האדרנגית היא השפעה ישירה של הנוראדרנלין על שריר הלב, עלייה בתנגודת לאינסולין, הפעלת המערכת רנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון עם עלייה ברמת האנגיוטנסין 2 ועלייה בתנודתיות הקצרה והארוכה בלחץ הדם.
שינויים באורחות החיים כולל ירידה במשקל ופעילות גופנית קשורים בהורדת הפעילות הסימפתטית ונמצאו כיעילים בחולים קשישים עם התסמונת המטבולית. במחקרים עתידיים יהיה צורך לברר מה תהיה השפעת השינוי באורחות החיים על הנזק התת והקליני באברי מטרה בצעירים.
מתוך אתר החברה הישראלית ליל"ד