טיפולים רפואיים לנשים בסיכון מוגבר לסרטן השד, הן נשים על רקע ריבוי מקרים של סרטן השד במשפחה והן בקרב נשים שמאובחנות עם מוטציות גנטיות שמגדילות את הסיכון למחלה, ובייחוד שלוש מוטציות בגנים BRCA1 ו-BRCA2 (הקרויות בשם הכולל "המוטציה האשכנזית") – מתמקדים בעיקר בהורדת רמות האסטרוגן ככלי להפחתת הסיכון להתפתחות סרטן השד.

לצד טיפולים תרופתיים וניתוחים המיועדים לירידה ברמות האסטרוגן, חוקרים אמריקאים זיהו לאחרונה כי גם פעילות גופנית אירובית קבועה באמצעות ריצה מובילה לירידה ברמות ההורמון המלווה בירידה בסיכון לסרטן השד, וככל שהפעילות ממושכת יותר – כך השפעתה המיטיבה גוברת.

החוקרים מאוניברסיטאות פנסילבניה, מינסוטה ופיטסבורג ביקשו לבחון את השפעתה של פעילות גופנית אירובית כפעולה שנחשבת בגישה פחות אגרסיבית להורדת הסיכון לסרטן השד בהשוואה לטיפולים בתרופות ההורמונאליות ובניתוחים מניעתיים שונים.

במחקר נכללו 139 נשים נשאיות של המוטציה האשכנזית (אחת המוטציות בגנים BRCA1 ו-BRCA2) בגילי 50-18 שאינן מעשנות שחולקו לשלוש קבוצות ועברו התערבות לתקופה כוללת של חמישה חודשים: בקבוצה האחת הוכוונו הנבדקות לפעילות אירובית אינטנסיבית של ריצה על הליכון חמש פעמים בשבוע למשך 150 דקות בשבוע; בקבוצה השנייה החלה הפעילות הגופנית ב-150 דקות לשבוע ומינונה עלה בהדרגה ל-300 דקות לשבוע; ואילו בקבוצה השלישית ששימשה כקבוצת ביקורת ביצעו הנבדקים פעילות גופנית מתונה – עד 75 דקות בשבוע בלבד. במקביל עברו הנבדקים בדיקות לרמות הורמונים מסוג אסטרוגן ופרוגסטרון בשתן ובדיקות הדמיה מסוג MRI.

ירידה בהאדרה של רקמת השד

המחקר זיהה קשר לינארי עקבי בין משך הביצוע של פעילות גופנית אירובית לבין ירידה ברמות הורמון האסטרוגן בשתן: כל 100 דקות של פעילות גופנית אירובית הובילה לירידה של 3.6% ברמות האסטרוגן בשלב הקרוי בשפה רפואית 'השלב הפוליקולארי' שבין הופעת הדימום הויסתי לביוץ. כמו כן לא אובחנה ירידה ברמות האסטרוגן ב'שלב הלוטאלי' שהוא השלב שבין הביוץ להופעת הווסת, ולא אובחנה ירידה מקבילה ברמות הפרוגסטרון.
בנוסף, כל 100 דקות של פעילות גופנית אירובית לוותה בירידה של 9.7% בהיקף תופעת 'האדרת רקמת השד' (BPE, קיצור של Background Parenchymal Enhancement), שבה אזורים ברקע רקמת השד נראים לבנים בהדמיה מסוג MRI. מקורה של האדרת רקמת השד אינו ברור דיו, אולם התופעה נקשרה בעבודות שונות לסיכון מוגבר להתפתחות סרטן השד, ונחשבת לרגישה יותר מבדיקת צפיפות שד באיתור נשים בסיכון.

החוקרים מציינים כי נדרש לבצע בדיקות חוזרות לאישוש הממצאים גם בקרב נשים בסיכון נמוך לסרטן השד. כמו כן, המחקר מעלה את האפשרות לעודד בקרב נשים בסיכון גנטי לסרטן השד לבצע פעילות גופנית קבועה שעשויה להפחית את החשיפה לאסטרוגן ולצמצם את הסיכון להתפתחות המחלה, גם במהלך ההתלבטות האם לבצע פעולות רפואיות נוספות כגון כריתה מונעת או טיפול תרופתי מניעתי.

המחקר נתמך על ידי המכון הלאומי לבריאות בארה"ב (NIH) וממצאיו מדווחים בגיליון אוקטובר 2015 של כתב העת Breast Cancer Research and Treatment.

שיפור התגובה החיסונית

המחקר מחזק ממצאים קודמים בזכות חשיבותה של פעילות גופנית סדירה בקרב חולי סרטן, ובכלל זה חולות בסרטן השד. מחקר מצרפת שפורסם באוגוסט 2014 העלה כי נשים לאחר גיל המעבר שביצעו פעילות גופנית סדירה במשך ארבע שנים לפחות, שכללה לפחות ארבע שעות הליכה או שעתיים רכיבה על אופניים בשבוע, היו בסיכון נמוך יותר לפתח סרטן השד בהשוואה לנשים שלא ביצעו פעילות גופנית סדירה.

במארס 2014 דיווחו בכנס האגודה האירופית לסרטן השד (EBCC) חוקרים מהמכון הבינלאומי לחקר מניעה שבצרפת (iPRI) כי פעילות גופנית מפחיתה את הסיכון לסרטן השד בכל גיל, וזאת על סמך ניתוח ממצאים מ-37 מחקרים. בנוסף, בקרב נשים שמטופלות בטיפול הורמונאלי חלופי נמצא כי ההשפעות המגנות של פעילות גופנית מפני סרטן השד נעלמות.

ככלל, לפי המכון הלאומי לסרטן בארה"ב (NCI) פעילות גופנית מוכחת כמפחיתה תחלואה בסרטן השד ובסרטן המעי הגס, וכן קיימות ראיות מוגבלות על ירידה בסיכון לסרטן הערמונית, סרטן הריאות וסרטן רירית הרחם. ההמלצה הגורפת של המכון הלאומי לסרטן היא לבצע פעילות גופנית בעצימות בינונית לפחות 30 דקות ולמשך 5 ימים או יותר בשבוע או לחילופין פעילות גופנית בעצימות גבוהה למשך 20 דקות לפחות 3 ימים בשבוע. כפעילות מונעת סרטן השד, לפעילות גופנית יתרון בעיקר כשהיא מבוצעת באופן סדיר בגיל ההתבגרות, אם כי השפעתה חיובית על ירידה בסיכון לסרטן השד בכל גיל, גם לפני גיל המעבר וגם אחריו.

מחקרים שונים הציעו מספר מנגנונים הקושרים בין פעילות גופנית לירידה בסיכון לסרטן השד, לרבות מניעת התפתחות הגידול על ידי הפחתה ברמות הורמונים מסוג אסטרוגן, כפי שנבדק בעבודה הנוכחית, וכן הורמוני אינסולין ו-IGF-1 הקרוי גם פקטור גדילה דמוי אינסולין, שיפור התגובה החיסונית וכן שמירה על משקל יציב תוך הימנעות מצבירת משקל עודף.

Breast Cancer Research and Treatment, DOI 10.1007/s10549-015-3604-z