פסוריאזיס הינה מחלת עור דלקתית כרונית. 15%-20% מהסובלים מפסוריאזיס יפתחו דלקת מפרקים פסוריאטית (ארטריטיס פסוריאטית, PsA) – מחלה כרונית בה מערכת החיסון של הגוף תוקפת את המפרקים בתהליך דלקתי. קיימים אף דיווחים מחמירים לפיהם עד 40% מחולי הפסוריאזיס יפתחו דלקת מפרקים.

הגורמים שתורמים להתפתחות של דלקת מפרקים פסוריאטית אינם ברורים לאשורם, אך הנחה אחת היא שדלקתיות סיסטמית (מערכתית) מהווה רכיב משמעותי בכך.

פסוריאזיס, כמו מחלות כרוניות רבות אחרות, קשורה גם במצוקה נפשית, ובייחוד נקשרת המחלה במחקרים לתסמיני דיכאון. לדוגמה, במחקר מאוניברסיטת הרווארד שפורסם בפברואר 2011, והסתמך על מאגר של 114,512 מטופלי פסוריאזיס, נמצא כי 9.2% סבלו מדיכאון קליני.

מאחר שמחקרים שפורסמו בשנים האחרונות העלו כי דיכאון קליני קשור לדלקתיות סיסטמית מוגברת, חוקרים מאוניברסיטת קלגרי בקנדה שיערו כי מטופלים עם פסוריאזיס שמפתחים דיכאון נמצאים בסיכון מוגבר לפתח בהמשך דלקת מפרקים פסוריאטית.

המחקר, שממצאיו פורסמו בכתב העת Journal of Investigative Dermatology, התבסס על מאגר גדול של תיקים רפואיים בבריטניה, בו זיהו החוקרים יותר מ-70,000 מטופלים שאובחנו עם פסוריאזיס. החוקרים בחנו תיעודים רפואיים מהמעקב לאחר האבחנה כדי לאתר מטופלים שפיתחו דיכאון ומטופלים שפיתחו דלקת מפרקים פסוריאטית. המטופלים היו במעקב במשך עד 25 שנים או עד שפיתחו דלקת מפרקים פסוריאטית.

ניתוח הנתונים חשף כי מטופלים עם פסוריאזיס שפיתחו דיכאון מג'ורי היו בסיכון גבוה יותר ב-37% לפתח בהמשך דלקת מפרקים פסוריאטית, בהשוואה לאלה שלא פיתחו דיכאון. הממצא נותר מובהק גם לאחר שהחוקרים נטרלו מספר משתנים מתערבים ובהם גיל ושימוש באלכוהול.

החוקרים לא בחנו את המנגנון האחראי לקשר שבין דיכאון להתפתחות דלקת מפרקים פסוריאטית באנשים עם פסוריאזיס, אך הם מציינים מספר הסברים אפשריים ובהם דלקתיות סיסטמית כתוצאה של הדיכאון והתנהגויות אורח חיים כמו פעילות גופנית או תזונה שדיכאון עשוי להשפיע עליהן לרעה, באופן שמגביר את הסיכון של המטופל לפתח דלקת מפרקים.

למרות שנדרשים מחקרים נוספים כדי לאושש את הממצאים, לדברי החוקרים, נראה שיש צורך בהגברת המאמצים למניעה וטיפול בדיכאון בסובלים ממחלת העור הדלקתית.

Journal of Investigative Dermatology, 2017; DOI: 10.1016/j.jid.2016.11.032