מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

פסוריאזיס

מנהלי קהילה

ד
ד"ר זיאד חמאיסי
ד"ר חמאיסי זיאד הינו מומחה לרפואת עור ומין. את לימודי הרפואה סיים באוניברסיטת הטכניון והתמחה במחלקת עור בבית החולים רמב"ם. כיום, ד"ר חמאיסי הינו רופא בכיר ומנהל מרפאת הלייזר במחלקת העור של בית החולים רמב"ם. עוסק במחקר ומרצה בפקולטה לרפואה בטכניון. תחומי עניין: טיפולי לייזר, הידראדיניטיס ספוראטיבא, פטרת העור, טיפולים ביולוגים בפסוריאזיס, ביטויים עוריים במחלות דלקתיים של המעי, מחלות עור ילדים וטיפול בנגעים וסקולרים בילדים חברות בארגונים מקצועיים: איגוד הסתדרות הרופאים האיגוד הישראלי לרפואת עור ומין האיגוד האירופי למחלות עור ומין האקדמיה האמריקאית למחלות עור ומין
פרופ׳ לב פבלובסקי
פרופ׳ לב פבלובסקי
תחום מומחיות: עור ומין תפקידים ומינויים: מנהל מרפאות עור, המחלקה לעור ולמין, בית חולים בילינסון, מרכז רפואי רבין לימודים: אוניברסיטת בן גוריון בנגב מקום התמחות: המחלקה לעור ולמין, בית חולים בילינסון, מרכז רפואי רבין השתלמויות: פוטותרפיה ופסוריאזיס בית חולים מאונט סיני ניו יורק חברויות באיגודים וארגונים מקצועיים: האיגוד הישראלי לרפואת עור ומין שטחי התעניינות מיוחדים: פסוריאזיס, פוטותרפיה, טיפולים אימונוביולוגים, סטרס נפשי עיסוק במחקר: פסוריאזיס, טיפולים אימונוביולוגים, פוטותרפיה, מחלות דלקתיות של העור.
יונה מנטקה קציר
יונה מנטקה קציר
יו"ר אגודת הפסוריאזיס הישראלית.
ד
ד"ר חגית מץ
ד"ר חגית מץ הינה מומחית למחלות עור ומין. את לימודי הרפואה סיימה באוניברסיטת תל-אביב והתמחתה בבי"ח איכילוב. כיום ד"ר חגית מץ הינה רופאה  בכירה בבי"ח איכילוב אחראית שרות פוטותרפיה .  מנהלת רפואית של פוטותרפיה בבי"ח אסותא , עוסקת במחקר קליני. תחומי עניין  עיקריים : מחלת הפסוריאזיס על כל  היבטיה ,  פוטותרפיה ,  מחלות דלקתיות . חברה בהסתדרות הרופאים בישראל, חברה באגוד הישראלי לרפואת עור ומין , חברה באקדמיה האמריקאית לרופאי עור,.חברה בארגון הנשים הדרמטולוגי העולמי.

מובילי קהילה

כמוניפסוריאזיסחדשותפסוריאזיס: דיכאון עשוי להעלות סיכון להתפתחות דלקת מפרקים

פסוריאזיס: דיכאון עשוי להעלות סיכון להתפתחות דלקת מפרקים

חוקרים מצאו כי באנשים שסובלים מפסוריאזיס ומפתחים דיכאון עולה ב-37% הסיכון להתפתחות דלקת מפרקים פסוריאטית בהמשך


(צילום: Shutterstock)
(צילום: Shutterstock)

פסוריאזיס הינה מחלת עור דלקתית כרונית. 15%-20% מהסובלים מפסוריאזיס יפתחו דלקת מפרקים פסוריאטית (ארטריטיס פסוריאטית, PsA) – מחלה כרונית בה מערכת החיסון של הגוף תוקפת את המפרקים בתהליך דלקתי. קיימים אף דיווחים מחמירים לפיהם עד 40% מחולי הפסוריאזיס יפתחו דלקת מפרקים.

 

הגורמים שתורמים להתפתחות של דלקת מפרקים פסוריאטית אינם ברורים לאשורם, אך הנחה אחת היא שדלקתיות סיסטמית (מערכתית) מהווה רכיב משמעותי בכך.

 

פסוריאזיס, כמו מחלות כרוניות רבות אחרות, קשורה גם במצוקה נפשית, ובייחוד נקשרת המחלה במחקרים לתסמיני דיכאון. לדוגמה, במחקר מאוניברסיטת הרווארד שפורסם בפברואר 2011, והסתמך על מאגר של 114,512 מטופלי פסוריאזיס, נמצא כי 9.2% סבלו מדיכאון קליני.

 

מאחר שמחקרים שפורסמו בשנים האחרונות העלו כי דיכאון קליני קשור לדלקתיות סיסטמית מוגברת, חוקרים מאוניברסיטת קלגרי בקנדה שיערו כי מטופלים עם פסוריאזיס שמפתחים דיכאון נמצאים בסיכון מוגבר לפתח בהמשך דלקת מפרקים פסוריאטית.

 

המחקר, שממצאיו פורסמו בכתב העת Journal of Investigative Dermatology, התבסס על מאגר גדול של תיקים רפואיים בבריטניה, בו זיהו החוקרים יותר מ-70,000 מטופלים שאובחנו עם פסוריאזיס. החוקרים בחנו תיעודים רפואיים מהמעקב לאחר האבחנה כדי לאתר מטופלים שפיתחו דיכאון ומטופלים שפיתחו דלקת מפרקים פסוריאטית. המטופלים היו במעקב במשך עד 25 שנים או עד שפיתחו דלקת מפרקים פסוריאטית.

 

ניתוח הנתונים חשף כי מטופלים עם פסוריאזיס שפיתחו דיכאון מג'ורי היו בסיכון גבוה יותר ב-37% לפתח בהמשך דלקת מפרקים פסוריאטית, בהשוואה לאלה שלא פיתחו דיכאון. הממצא נותר מובהק גם לאחר שהחוקרים נטרלו מספר משתנים מתערבים ובהם גיל ושימוש באלכוהול.

 

החוקרים לא בחנו את המנגנון האחראי לקשר שבין דיכאון להתפתחות דלקת מפרקים פסוריאטית באנשים עם פסוריאזיס, אך הם מציינים מספר הסברים אפשריים ובהם דלקתיות סיסטמית כתוצאה של הדיכאון והתנהגויות אורח חיים כמו פעילות גופנית או תזונה שדיכאון עשוי להשפיע עליהן לרעה, באופן שמגביר את הסיכון של המטופל לפתח דלקת מפרקים.

 

למרות שנדרשים מחקרים נוספים כדי לאושש את הממצאים, לדברי החוקרים, נראה שיש צורך בהגברת המאמצים למניעה וטיפול בדיכאון בסובלים ממחלת העור הדלקתית.

 

 

Journal of Investigative Dermatology, 2017; DOI: 10.1016/j.jid.2016.11.032