חוקרים עקבו אחר חולי פסוריאזיס במשך 7 שנים ומצאו כי מחלת העור קשורה לסיכון מוגבר להתפתחות של מחלות כליה. הם ממליצים לעקוב אחר בריאות הכליות בחולי פסוריאזיס ש-3% או יותר משטח העור שלהם מושפע מהמחלה.

פסוריאזיס היא מחלת עור דלקתית בעלת בסיס אוטואימוני, כלומר נובעת מפעילות עודפת ולא תקינה של מערכת החיסון. עיקר הביטוי של המחלה כולל נגעים אופייניים על פני העור, אך חלק מהחולים מפתחים גם דלקות פרקים. 

בשנים האחרונות הצטברו עדויות המעלות את האפשרות שמחלת העור קשורה לסוכרת ולמחלות לב וכלי דם. במחקר החדש, החוקרים ביקשו לבחון אם קיים קשר עצמאי בין פסוריאזיס למחלות כליה.

המחקר שפורסם בכתב העת BMJ כלל כמעט 144,000 אנשים עם פסוריאזיס בגילאי 18-90 וקבוצת ביקורת של כמעט 700,000 מבוגרים שלא סבלו מפסוריאזיס.

פסוריאזיס בינוני הוגדר כמצב בו 3% עד 10% מהעור מושפע מהמחלה, בעוד שפסוריאזיס חמור הוגדר כמצב בו למעלה מ-10% מושפע או כשנדרש טיפול בתרופות אוראליות, בזריקות או בפוטותרפיה.

לאחר שהחוקרים לקחו בחשבון גורמי סיכון כמו סוכרת, מחלות לב, גיל ונטילת משככי כאבים, הם מצאו כי לאנשים עם פסוריאזיס בינוני עד חמור סיכון גבוה יותר לפתח מחלות כליה כרוניות, בהשוואה לאנשים ללא פסוריאזיס. הסיכון למחלת כליה כרונית הקשור לפסוריאזיס עלה עם הגיל.

באנשים עם פסוריאזיס חמור, מחלות כליה היו שכיחות כמעט פי שניים והשכיחות של כשל כלייתי הדורש דיאליזה הייתה גבוהה פי יותר מארבע.

יש לציין שלמרות שהמחקר מצא קשר בין פסוריאזיס לסיכון מוגבר למחלות כליה, מחקר כזה לא יכול להוכיח כי מחלת העור היא הגורם לפגיעה בכליות. נדרשים מחקרים נוספים כדי לאושש את תוצאות המחקר ולהבין את המנגנון הקושר בין שתי המחלות.

לפרטים נוספים באתר BMJ