פיברומיאלגיה (Fibromyalgia), הקרויה בעברית 'דאבת שרירים', היא תסמונת ראומטולוגית המתבטאת בכאב כרוני מפושט בשרירים ובשלד ומאופיינת ברגישות מוגברת והפרעות שינה, ומלווה לעתים בשינויים במצב הרוח ובזיכרון. ידוע כיום כי מדובר בכאב כרוני ממקור מרכזי, קרי תוצר של הגברת עיבוד כאב והולכתו במערכת העצבים המרכזית.

התסמונת זכתה להכרת הממסד הרפואי ולקריטריונים אבחנתיים ברורים רק בשנות ה-90 של המאה ה-20, אם כי יש תיאורים לה עוד במאה ה-19.

פיברומיאלגיה שכיחה בעיקר בקרב נשים – שהן כ-80% מהחולים, ולכן קיבלה בתחילת הדרך את הכינוי 'מחלת היאפים הנשית' שנזנח עם הזמן, ככל שהמנגנון שמאחורי התסמונת הפך ליותר מובן. גם היסוד הביולוגי-פיזיולוגי של תסמונת הפיברומיאלגיה הפך ברור יותר עם השנים והחליף גישות מסורתיות שראו בתסמונת ביטוי של מצוקה נפשית ללא כל יסוד פיזי. 

אם בעבר נהגו לראות בכאבי פיברומיאלגיה כאבים 'מדומיינים', בשנים האחרונות הולך ומתברר הקשר בין פיברומיאלגיה לבין שינויים בהולכה העצבית במוח ואף לדלקתיות במוח. 

לדברי ד"ר ואלרי אלוש, מנהלת המרפאה לפיברומיאלגיה במרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי (איכילוב), "גם בתיאורים הראשונים של התסמונת לא הייתה הצדקה לתפיסה שמדובר בכאבים מדומיינים. לאחרונה התקבלו ממצאי מחקרים שבוצעו בעזרת הדמיה תפקודית של המוח שהציגו אצל אנשים עם פיברומיאלגיה אזורים במוח שמגיבים באופן שונה לכאבים ושוני בפרופיל של חומרים מתווכי כאב".

אצל אחוז קטן מהאנשים עם פיברומיאלגיה התסמונת עשויה להעלם לחלוטין אם מטפלים בה מיד, אולם אצל הרוב היא כרונית ומתמשכת. עם השנים הצטברו ראיות על מגוון טיפולים שמסייעים לשלוט בתסמיני פיברומיאלגיה ולשפר את יכולת התפקוד, וכיום ידוע כי טיפול משולב הכולל פעילות גופנית, הידרותרפיה, טיפולים נפשיים, טיפולים תרופתיים ורפואה משלימה מועיל למטופלים, והתועלת גדלה ככל שהטיפול מותאם בשלב מוקדם יותר לאחר הופעת התסמינים. 

התסמינים של פיברומיאלגיה

תסמינים של פיברומיאלגיה פורצים לעתים במפתיע, ובמקרים רבים לאחר גורם מגרה ספציפי ("טריגר") כגון אירוע טראומה (למשל תאונת דרכים, נפילה או פגיעה באירוע טרור), ניתוח, זיהום, או במצבים המתאפיינים במתח נפשי מוגבר. ההנחה היא שעד כה לא נמצאו כלל הסיבות שעשויות להוביל להתפרצות התסמונת. 

תסמיני פיברומיאלגיה כוללים:

כאב שרירים מפושט

הכאב הנלווה לפיברומיאלגיה מתואר לרוב ככאב עקבי שנשאר לפחות שלושה חודשים, שכדי שיוגדר כ'מפושט' עליו להופיע בשני צדי הגוף ושיורגש הן מעל והן מתחת למותניים. כאבי השרירים יכולים לדמות את התחושה המתוארת בשפעת ובאופן טיפוסי הכאב אינו מוקל על ידי מנוחה. לעיתים קרובות מדווח כי התסמינים מחמירים בשעות הלילה ובבוקר. עוצמת הכאב ומיקומו אינם אחידים - לעיתים יתרכז הכאב בפלג גוף אחד או ישתנה בעוצמתו על פני זמן.

הפרעות שינה ועייפות 

הפרעות שינה הן מרכיב מרכזי בפיברומיאלגיה, והתסמונת לרוב מאופיינת בעייפות בשעות הבוקר ובמשך היום, למרות שהסובלים מהתסמונת נוטים לריבוי שעות שינה בלילה, לצד קשיי הירדמות ויקיצות מרובות בלילה. לפי עבודות, 90% מהסובלים מפיברומיאלגיה (ואולי אף מעבר לכך) סובלים מהפרעות בשינה כתוצאה מכאבים וכן מהפרעות שינה נלוות, לרבות דום נשימה בשינה ותסמונת הרגליים העצבניות (Restless Legs Syndrome).

מחקר שפורסם באפריל 2016 בכתב העת Clinical Journal of Pain השווה דפוסי שינה באנשים עם פיברומיאלגיה, אנשים הסובלים מנדודי שינה (אינסומניה) ואנשים ללא בעיות שינה ידועות (קבוצת ביקורת), ומצא כי פיבורמיאלגיה מובילה לירידה במשך השינה וכן בזמן שנת גלים איטיים ביחס לקבוצת הביקורת. בנוסף, נמצא כי אנשים עם פיברומיאלגיה התעוררו בלילה יותר מאנשים שאובחנו עם נדודי שינה. 

אנשים עם פיברומיאלגיה עשויים לפתח תסמינים נוספים שאינם מהווים חלק מהקריטריונים המפורשים לאבחון התסמונת:

הפרעות קוגניטיביות: אחד מתסמיני הפיברומיאלגיה מכונה 'ערפל פיברו' (Fibro Fog), ומאופיין בקשיי ריכוז וזיכרון וחוסר יכולת למקד תשומת לב ולהתרכז במשימות מנטליות.

רגישות מוגברת: פיברומיאלגיה מלווה ברגישות מוגברת של כאב בתגובה למגע עם לחץ על גבי העור.

כאבים והתכווצויות בבטן התחתונה: אצל המטופלים עשויים להופיע כאבים המזכירים את סימני תסמונת המעי הרגיז, לרבות שלשול/ עצירות לסירוגין ונפיחות בטנית.

כאבי ראש כרוניים: מחקרים ספורים מצביעים על קשר בין פיברומיאלגיה לבין כאבי ראש כרוניים, ובעיקר כאבי ראש מתחיים-תעוקתיים (Tension Headaches) שמאופיינים בלחץ סביב הראש בדפוס של רצועה הדוקה ולוחצת, לרוב בשני צדי הראש ובדרגה קלה עד בינונית.

מצב רוח ירוד: פיברומיאלגיה קשורה בשכיחות גבוהה יותר של תנודות במצב הרוח, ובייחוד דיכאון וחרדה (פירוט בהמשך). 

נקודות כאב

אנשים עם פיברומיאלגיה חווים סוגים שונים של כאבים. לצד כאבי שרירים עמוקים שעשויים להיות מפושטים באזורים נרחבים בגוף, רבים מתמודדים גם עם נקודות כאב (Tender Points). אלה למעשה אזורים סביב מפרקי הגוף שרגישים לכאב בעת מגע או לחץ, אך לא נמצאים בתוך המפרקים עצמם. הרגישות לכאב לרוב שטחית, מתחת לעור, ולא עמוקה. פיברומיאלגיה עשויה להיות מלווה בנקודת כאב בצוואר, הגב, החזה, המרפקים, הירכיים, הישבן והברכיים. האזור הרגיש לכאב לרוב מצומצם, בגודל מטבע, אך לחץ עם האצבע על הנקודה הרגישה לרוב מלווה בתחושת כאב עזה שעשויה גם לגרום למטופלים להתכווץ.

הרפואה אינה יודעת להסביר בוודאות מה גורם להתפתחות 'נקודות כאב' אצל אנשים עם פיברומיאלגיה, אך מתחדדת ההבנה כי נקודות אלה לא מופיעות באזורים אקראיים, אלא לרוב באותן המקומות אצל מטופלים שונים – מה שעשוי לרמוז על מסלול ביולוגי כלשהו שמעורב בהתפתחותן.

מחקרים מזהים גורמי סיכון להחמרה בתחושות הכאב בנקודות כאב, ובעיקר מתח נפשי מוגבר, דיכאון וחרדה, שינויים חדים במזג האוויר, חוסר שינה ועייפות, שינויים הורמונאליים – כולל אלו שמאפיינים תסמונת קדם וסתית, זיהומים וחוסר תזוזה.

בשנת 1990 כשנוסחה לראשונה ההגדרה הרפואית לפיברומיאלגיה, היה נהוג לאבחן את התסמונת על סמך הימצאותן של 18 נקודות כאב ספציפיות, תוך בדיקה עד לאיזו עוצמה נקודות אלה מגיבות בכאב בתגובה ללחץ. כאב ב-11 מתוך 18 נקודות כאב אלה היה מוביל לאבחון התסמונת. בשנת 2010 פורסמו קווים מנחים חדשים מטעם האיגוד האמריקאי לראומטולוגיה (ACR) בהם הוסרה הדרישה למבחן 'נקודות כאב' כחלק מתהליך האבחון של פיברומיאלגיה, ובעקבות זאת הופסקה ברוב המדינות הבדיקה לנקודות כאב כחלק מתהליך ההערכה של פיברומיאלגיה.

קיימות שיטות טיפול שונות להפחתת הרגישות בנקודות הכאב, ובהן שילובי תרופות לשיכוך כאבים; נוגדי דיכאון במינונים נמוכים; שיטות לניהול לחצים – למשל הרפיה ונשימות עמוקות; הקפדה על פעילות גופנית סדירה; מנוחה מספקת; שיטות טיפול ברפואה המשלימה, למשל טיפול במים (הידרותרפיה) ועיסוי טיפולי בשרירים וברקמות הרכות באזור; וכן שיטות מהרפואה העממית, לדוגמא הצמדת כרית חימום. 

שכיחות התסמונת

פיברומיאלגיה פוגעת לפי הערכות ב-2.5% מהאוכלוסייה הכללית ובכ-4% מאוכלוסיית הנשים. לפי סקירת מחקרים מהעולם, שפורסמה באוגוסט 2013 בכתב העת Current Pain and Headache Reports, שיעורי התחלואה בישראל עומדים על 2% מאובחנים – 2.8% מהנשים ו-1.1% מהגברים; בארה"ב 2.2% עד 6.4% מאובחנים; בצרפת עד 1.6%; בספרד עד 2.4%; בגרמניה עד 3.2%; באיטליה עד 3.7%; בקנדה 1.1% עד 3.3%; בסין רק 0.8%; ובתאילנד עוד פחות מכך – 0.6%. בסקירה מברזיל שפורסמה בקיץ 2017 נקבע על בסיס מחקרים כי שיעור הפיברומיאלגיה בעולם נע בין 0.2% ל-6.6% מכלל האוכלוסייה וספציפית בין 2.4% ל-6.8% מהנשים, כשהתסמונת רווחת יותר בישובים עירוניים (0.7% עד 11.4%) בהשוואה לאזורים כפריים (0.1% עד 5.2%).

מחקר ישראלי שבחן תחושות כאב במדגם של 2,210 בוגרים, וממצאיו פורסמו בשנת 2000 בכתב העת Journal of Rheumatology, מצא כי 9.9% דיווחו על כאבים כרוניים מפושטים שעשויים להעיד על פיברומיאלגיה, 14% מהנשים ו-3% מהגברים.

מחקר ישראלי נוסף שנערך במסגרת המחלקה לראומטולוגיה בבית החולים איכילוב, וממצאיו פורסמו בחורף 2012 בכתב העתClinical and Experimental Rheumatology  הצביע על שיעור דומה לזה שמתקבל בסקרים במדינות המערב של 5.1% מהישראלים הסובלים מפיברומיאלגיה.

מחקרים נוספים זיהו שכיחות גבוהה של תסמינים פיברומיאלגיה בקבוצות אוכלוסייה ספציפיות בישראל: מחקר שפורסם בחורף 2010 בכתב העת Clinical and Experimental Rheumatology זיהה שיעורים גבוהים בקרב ניצולי שואה של 23.81% הסובלים מהתסמינים, מתוך מדגם של 83 ניצולים בהשוואה ל-10.91% במדגם של 65 נבדקים ששימשו לביקורת.

מחקר נוסף, שפורסם במקביל בשנת 2010 באותו כתב העת Clinical and Experimental Rheumatology, העלה כי שיעורי הסובלים מכאב מפושט שעלול לבטא פיברומיאלגיה בדרום הארץ גבוהים יותר בעיר שדרות שסבלה לאורך השנים האחרונות ממטחי טילים בלתי פוסקים מרצועת עזה (11.1%) – ב-37% יותר מאשר בעיר אופקים שנחשפה פחות לירי טילים, ומוגדרת כעיר דומה מבחינה סוציואקונומית (8.3%).

בחורף 2019 מחקר בכתב העת Clinical and Experimental Rheumatology זיהה שיעורים גבוהים של פיברומיאלגיה במדגם של 321 מורות ומורים ישראלים, כאשר כעשירית (9.3%) תועדו עם תסמינים שמצביעים על פיברומיאלגיה – 11.4% מהנשים ו-1.5% מהגברים.

גורמי הסיכון 

כאמור נשים מהוות את הרוב המכריע של כ-80% מהאנשים עם פיברומיאלגיה. מחקרים מהספרות הרפואית מראים כי נשים חוות כאב באופן שונה מגברים, ומוערך כי גם לגורמים תרבותיים יש תפקיד בשכיחותה הגבוהה יותר של התסמונת בקרב נשים, שכן ברוב התרבויות לגיטימי יותר לנשים לבטא תחושות כאב, לעומת גברים. גם מקרב אנשים שכבר אובחנו עם התסמונת – מחקרים מצביעים על כך שעוצמת התסמינים בפיברומיאלגיה משמעותית יותר בקרב נשים.

המנגנון המדויק שמחולל פיברומיאלגיה אינו ידוע לאשורו, אולם ההערכה כי התסמונת מערבת מספר גורמי סיכון המשלבים בין גנטיקה וסביבה:

גנטיקה: תצפיות מעידות על שכיחות גבוהה יותר של פיברומיאלגיה במשפחות מסוימות, וישנן ראיות לשינויים גנטיים (וריאנטים) או מוטציות גנטיות שעשויות להיות קשורות לתסמונת.

הורמונים: שכיחותה הגבוהה של פיברומיאלגיה בקרב נשים מרמזת על קשר בין שינויים הורמונאליים לבין התפתחות התסמונת. מחקרים חדשים מרמזים כי אי יציבות הורמונאלית עלולה להוביל הן להתפתחות התסמונת והן להתפרצות התסמינים בקרב המאובחנים.

אורח חיים לא בריא: מחקרים שונים קושרים בין אורח חיים לא בריא לבין התפתחות פיברומיאלגיה, וכיום הטמעת אורח חיים בריא, ובייחוד פעילות גופנית סדירה – היא הטיפול המשמעותי ביותר לשליטה בתסמינים של פיברומיאלגיה, אף יותר מתרופות. יש לציין כי בהקשר לאורח חיים לא בריא, התסמונת ומאפייניה – ובכללם כאב מפושט והפרעות שינה – מעלה גם כן את הסבירות להימנעות מפעילות גופנית ואימוץ אורח חיים לא בריא שעלול להוביל להחמרה.

עוד על גורמי סיכון לפיברומיאלגיה

מחלות נלוות

כאבי ראש כרוניים: מחקרים ספורים מצביעים על קשר בין פיברומיאלגיה לבין כאבי ראש כרוניים, ובעיקר כאבי ראש מתחיים-תעוקתיים (Tension Headaches) שמאופיינים בלחץ סביב הראש בדפוס של רצועה הדוקה ולוחצת.

דלקות מפרקים: מחלות ראומטיות הפוגעות במפרקים כגון דלקת מפרקים שגרונתית (RA), זאבת ודלקת חוליות מקשחת (AS) עלולות להתלוות לפיברומיאלגיה.

תסמונת מפרק הלסת: תסמונת מפרק הלסת (TMJ, קיצור של Temporomandibular Joint Disorder) המאופיינת בכאבים סביב מפרק הלסת, נקשרה במספר עבודות לפיברומיאלגיה ולהחמרה בתסמינים, אם כי ישנן גם עבודות שלא אבחנו קשר זה.

מחלות מעי: לפיברומיאלגיה גם קשר למחלות מעי דלקתיות. בנוסף, תסמיניה כוללים כאבים והתכווצויות בבטן התחתונה שמאפיינים גם את תסמונת המעי הרגיז. מחקר ישראלי שפורסם בשנת 1999 בכתב העת Journal of Rheumatology הצביע על שיעורים גבוהים של פיברומיאלגיה בקרב 30% מתוך 113 נבדקים עם מחלות מעי דלקתיות: שיעור שמגיע עד למחצית (49%) מקרב חולי קוליטיס כיבית וכחמישית (19%) מחולי קרוהן.

הקשר בין פיברומיאלגיה למצוקה נפשית 

פיברומיאלגיה קשורה באופן הדוק למתח נפשי, וגם אם אינה נגרמת כתוצאה מחשיפה לטראומה ספציפית, היא מלווה במצבים רבים בדיכאון או חרדה, ומצבים אלה עשויים להוביל לשינויים בפעילות המוחית שנקשרו לפיברומיאלגיה, לרבות שינויים בהפרשת חומרים כימיים שגורמים להעצמת תחושות של כאב מפושט.

מחקר ישראלי שפורסם באוקטובר 2007 בכתב העת Current Pain and Headache Reports מונה מספר הפרעות שמזוהות עם התסמונת, ובייחוד דיכאון, חרדה, הפרעות פאניקה ותסמונת פוסט טראומטית. 

מחקר מאוניברסיטת אוטרכט בהולנד שפורסם בדצמבר 2015 בכתב העתGeneral Hospital Psychiatry מצא כי אנשים עם מצוקה נפשית שמאופיינים באישיות מסוג D נוטים לדאגה וחרדה, עגמומיות, פסימיסטיות ומצבי רוח ירודים, לרוב מבלי לחלוק את הרגשות האלה עם אחרים, מזוהים עם פיברומיאלגיה, ובקרב 558 אנשים עם פיברומיאלגיה זוהה כי מעל למחצית – 56.5% היו בעלי אישיות מסוג D, הרבה מעבר לשיעור המוערך של אנשים עם אישיות זו באוכלוסייה הכללית (כ-20%).

איך מאבחנים?

פיברומיאלגיה מאובחנת כיום במסגרת הערכה קלינית הכוללת גם תסמינים אחרים פרט לכאב, כמו הפרעות שינה. גרסה מחודשת משנת 2016 מדגישה עוד יותר את הצורך בהמצאות של כאב מפושט לאבחון פיברומיאלגיה, ודוחה פרשנות המאפשרת אבחון בתסמונת גם של אנשים עם כאבים אזוריים בלבד בגוף. 

כיום אין בדיקת הדמיה או מעבדה כלשהי, לרבות בדיקת דם או שתן, שעשויה לאבחן פיברומיאלגיה, אם כי תהליך אבחון התסמונת כולל לעתים הפנייה לבדיקות שונות, בהן בדיקות דם במטרה לשלול מחלות אחרות שעלולות להוביל לכאב מפושט. 

עוד על אבחון פיברומיאלגיה

איך מטפלים? 

הטיפול בפיברומיאלגיה כולל טיפול בתרופות שמאפשרות לשלוט על התסמינים וטיפול עצמי באמצעות קידום אורח חיים בריא וטיפולי רפואה משלימה להשראת הרגעה. כיום אין תרופה או טיפול כלשהו שמאפשר לרפא פיברומיאלגיה, וכמו כן אין תרופה או טיפול שמאפשרים להקל על כל התסמינים במקביל. לדברי ד"ר אלוש, "הטיפול המשמעותי ביותר לפיברומיאלגיה, עוד לפני התרופות, הוא הטיפול הלא-תרופתי הכולל שינוי באורח החיים, ובעיקר פעילות גופנית סדירה".

הטיפולים הלא-תרופתיים כוללים: פעילות גופנית, הידרותרפיה (טיפול במים), בלנאותרפיה, הקפדה על תזונה נכונה, גמילה מעישון ומשקל תקין, טיפולים נפשיים, רפואה משלימה וקנאביס רפואי.

הטיפולים התרופתיים לתסמונת כוללים משככי כאבים, נוגדי דיכאון ותרופות נוגדות פרכוסים. טיפולים אלה מאפשרים לשלוט על תסמיניה: לשכך את הכאב המפושט ולשפר את איכות השינה.

עוד על הטיפולים בפיברומיאלגיה 

התאמות תזונתיות

למרות שאין כיום דיאטה ספציפית שהוכחה מועילה לכלל המאובחנות והמאובחנים עם פיברומיאלגיה, מתמודדים עם התסמונת מדווחים כי אכילה או לחילופין הימנעות מאכילה של מזונות מסוימים מועילים להתמתנות התסמינים.

קיימת גישה בתזונה בדבר 'מזונות דלקתיים' שעשויים לעורר פעילות דלקתית מוגברת בגוף ולהחמיר תסמיני פיברומיאלגיה, ולצידם מזונות מדכאי דלקת. עיקר הראיות במחקרים מייחסות תכונה של הגברת דלקתיות למזונות עתירי סוכר מעובד, שומן רווי ושומן טראנס, בשר אדום ומעובד, דגנים מעובדים, גלוטן, אלכוהול וחומרים מתחלבים. מחקרים מייחסים תכונות מועילות מדכאות דלקת בין השאר לנוגדי חמצון המצויים בפירות וירקות, אומגה 3 המצוי בדגים, דבש, יוגורט, תבלינים ותה ירוק.

מספר עבודות מציעות כי ניתן להקל בתסמיני פיברומיאלגיה בעזרת מרכיבי התזונה הים תיכונית – המבוססת על מזונות טריים ובעיקר פירות וירקות, דגים, שמן זית ומוצרי חלב. מחקר מאיטליה שפורסם באפריל 2024 בכתב העת Pain and Therapy מצא כי התאמה אישית של הדיאטה הים תיכונית מסייעת להקל על הכאבים שמאפיינים את התסמונת.

מספר עבודות מזהות שיפור במצבם של אנשים עם פיברומיאלגיה הודות לצריכת ויטמין D – גם באמצעות תוספים, וזאת לצד מחקרים שמזהים חסרים ברמות הוויטמין D אצל מאובחנים בתסמונת.

יש מחקרים שמזהים יתרונות לאנשים עם פיברומיאלגיה בתזונה צמחונית – ללא אכילת בשר ועוף, בין השאר בשיפור איכות החיים והשינה, אם כי הראיות בספרות המקצועית על השפעות הצמחונות בהתמתנות תסמיני הכאב עדיין אינן חד משמעיות.

עוד על מזונות מעוררי דלקת ומדכאי דלקת

פוריות והיריון עם פיברומיאלגיה

תסמיני פיברומיאלגיה עשויים להקשות על היריון תקין, ואילו מצבי היריון כשלעצמם עשויים להוות גורם לחץ שמשפיע על התלקחויות של פיברומיאלגיה. לכן למאובחנות במחלה שמבקשות להרות מומלץ להיוועץ ברופאים המטפלים כדי להיערך מבעוד מועד לאתגרים הצפויים בהיריון.

ככלל, יש ראיות ספורות ממחקרים על השפעות אפשריות של פיברומיאלגיה על ירידה בסיכויים לפוריות, אולם מאובחנות שמצבן אינו קשה במיוחד מבחינת תסמיני הכאבים לרוב יוכלו להביא ילדים לעולם תחת ליווי מתאים.

ניתן לשקול טיפולים שונים להפחתת כאבים, עייפות ותסמיני דיכאון אצל נשים עם פיברומיאלגיה בהיריון.

מחקר ישראלי מהמרכז הרפואי סורוקה שפורסם בנובמבר 2011, מצא כי הריונות של נשים עם פיברומיאלגיה היו מלווים בעלייה לסיכון לפיגור בגדילה התוך רחמית וסוכרת היריון, אולם לא נמצאה השפעה של ההיריון על הסיכוי ללידה קיסרית או השפעה על בריאות היילוד.

ההתמודדות בחיי היומיום

תסמיני פיברומיאלגיה עשויים להשפיע באופן משמעותי על חיי היומיום ולפגוע ביכולת התפקודית. מחקרים מזהים מספר המלצות שביכולתן לשפר משמעותית את איכות החיים של המתמודדים:

• היענות לטיפול התרופתי: דבקות בקבלת הטיפול התרופתי לפיברומיאלגיה משפרת את יכולת ההתמודדות עם התסמינים השונים, ובהם כאבים, עייפות וירידה קוגניטיבית. מחקר ישראלי שנערך בקופת חולים מכבי, וממצאיו פורסמו באוגוסט 2017 בכתב העת Journal of Rheumatology מצא כי ההיענות לתרופות אצל המאובחנים עם פיברומיאלגיה נמוכה ביותר, כאשר מעל למחצית מהמטופלים שקיבלו מרשמים לתרופות נוגדות דיכאון מפסיקים ליטול אותן תוך פחות משנה, בהם 91% מהמטופלים בתרופות מקבוצת הטריציקליים וכן 73.7% מהמטופלים בתרופות הפופולאריות מקבוצת SSRI.

• שמירה על אורח חיים בריא ופעיל: חיים בריאים משפרים את מצבם של אנשים עם פיברומיאלגיה, בין השאר תוך הקפדה על פעילות גופנית סדירה, גמילה מעישון סיגריות והקפדה על שינה מספקת ואיכותית בלילה. מטה אנליזה מספרד, שפורסמה בספטמבר 2017 בכתב העת BioMed Research International מצאה כי פעילות גופנית סדירה היא המרכיב המשמעותי ביותר בהפחתת עוצמת הכאבים, הפחתת תסמיני דיכאון ושיפור באיכות החיים הכוללת של אנשים עם פיברומיאלגיה.

• הפחתת לחצים: מתח נפשי מוגבר הוא גם תוצר של פיברומיאלגיה, וגם אחד הגורמים להתפרצויות כאבים בקרב המאובחנים. שיטות להפחתת לחצים מסייעות לשיפור מצב המטופלים, בין השאר באמצעות תרגול נשימות עמוקות, טיפולים נפשיים ותרופתיים למצוקה נפשית קשה ואף שיטות הרגעות ברפואה משלימה כמו מדיטציה ומיינדפולנס. מטה אנליזה מארה"ב, שפורסמה באפריל 2017 בכתב העת Annals of Behavioral Medicine, מצאה השפעה מיטיבה של מדיטציה מסוגים שונים על כאבים כרוניים מסוגים שונים, לרבות על רקע פיברומיאלגיה.

• זכויות: למטופלים עם פיברומיאלגיה מומלץ להתמצא בזכאויות שונות דרך קופת החולים והביטוח הלאומי, שעשויים להקל בהתמודדות עם התסמונת. בנובמבר 2021 דווח על פריצת דרך, כאשר תקנות חדשות בחתימת שר הרווחה הסדירו הכרה בזכאות של אנשים עם פיברומיאלגיה לקבלת קצבת נכות, וזאת לאחר מחלוקת של שנתיים בנושא בין משרד האוצר לביטוח הלאומי.

כל הזכויות לאנשים עם פיברומיאלגיה

* בהכנת הכתבה סייעה ד"ר ואלרי אלוש, מנהלת המרפאה לפיברומיאלגיה במרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי (איכילוב) ומנהלת קהילת פיברומיאלגיה באתר כמוני 

עדכון אחרון: מאי 2024