פיברומיאלגיה היא תסמונת ראומטולוגית המתבטאת בכאב כרוני מפושט בשרירים ובשלד ומאופיינת ברגישות מוגברת והפרעות שינה, ולעתים בשינויים במצב הרוח ובזיכרון. בשנים האחרונות חלו שינויים בהבנה הרפואית של המחלה, אשר בעבר היו רופאים שראו בה תסמונת נפשית בלבד, וכיום הוכח כי היא מתפתחת על רקע הגברת עיבוד כאב והולכתו במערכת העצבים המרכזית ויש אף ראיות שהיא מלווה בדלקת מפושטת במוח.

עם גילוי המנגנון שמוביל להתפתחותה, הולך ומתברר גם הקשר בין פיברומיאלגיה לבין מחלות נוספות, לרבות כאבי ראש כרוניים, דלקות מפרקים ומחלות מעי דלקתיות. עתה מצאו חוקרים ישראלים כי המחלה קשורה גם בסיכון מוגבר להתפתחות פסוריאזיס.

בוגרים צעירים בסיכון גבוה פי 5

הקשר בין פיברומיאלגיה לפסוריאזיס נבחן על בסיס המאגר הנרחב של המבוטחים בקופת חולים כללית הגדולה במדינה, המבטחת מעל למחצית מהישראלים, יותר מ-4.4 מיליון איש, ובכללם רוב המאובחנים עם מחלות כרוניות.

החוקרים מבית הספר לרפואה של הטכניון, משרד הרופא הראשי בכללית והפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן-גוריון, לצד חוקרים מאוניברסיטת לובק (Lűbeck) בגרמניה, אוניברסיטת "קייס ווסטרן רזרב" בקליבלנד שבארה"ב ואוניברסיטת מילנו באיטליה, בחנו מאגר של 18,598 מאובחנים עם פיברומיאלגיה המבוטחים בכללית, ולצידם 36,985 ממבוטחי הקופה ששימשו כקבוצת ביקורת.

נמצא כי מקרב האנשים עם פיברומיאלגיה, 6.7% אובחנו במקביל עם פסוריאזיס, בהשוואה ל-4.7% בלבד מקרב נבדקי קבוצת הביקורת – כך שהסיכון לפסוריאזיס היה גבוה ב-40% יותר אצל המאובחנים בפיברומיאלגיה.

גם ניתוח סטטיסטי נוסף לממצאים, שנטרל השפעות של משתנים מתערבים אפשריים לרבות גיל, מין, מצב סוציואקונומי ושימוש בשירותי בריאות – הוליד סיכון גבוה ב-30% יותר לפסוריאזיס בקבוצת המאובחנים בפיברומיאלגיה.

בהשוואה בין אנשים עם פיברומיאלגיה ופסוריאזיס לאלו שמתמודדים עם מחלת הפיברומיאלגיה לבדה – נמצא כי הסיכון לפסוריאזיס גבוה בעיקר בקרב אנשים עם פיברומיאלגיה שמתמודדים עם עודף משקל ומעשנים סיגריות.

בחלוקה לקבוצות גיל, לאנשים עם פיברומיאלגיה בגילי 49-30 תועד במחקר הסיכון הגבוה ביותר לפסוריאזיס – פי 5 יותר. בחישוב נוסף, ממוצע הגיל של המאובחנים עם פיברומיאלגיה ופסוריאיזיס גם יחד היה גבוה יותר (58.4 שנים) מממוצע הגילים של אנשים עם פיברומיאלגיה בלבד (56.4 שנים).

לאנשים עם שתי המחלות יחד היה גם מדד השמנה גבוה יותר (30.1 יחידות בהשוואה ל-29 יחידות BMI) וכן נכללו בקרבם יותר מעשני סיגריות (41.4% לעומת 36.9% בקרב אלו עם פיברומיאלגיה בלבד).

אמנם פיברומיאלגיה היא מחלה שרוב המאובחנים בה הם נשים (כ-80% מהחולים), אך לגברים עם פיברומיאלגיה זוהה בעבודה סיכון גבוה ב-80% יותר לפסוריאיזיס.

החוקרים מסכמים כי על רקע הקשר שזוהה, יש להדק את שיתוף הפעולה בין דרמטולוגים – רופאי עור המטפלים בפסוריאזיס לבין ראומטולוגים המטפלים בפיברומיאלגיה – במטרה לזהות בשלבים מוקדמים יותר תחלואה כפולה בשתי המחלות.

במחקר השתתפו החוקרים הישראלים ד"ר חלף כרידין, שרון ונטיק ופרופ' ארנון כהן, לצד חוקרים נוספים, הוא נתמך על ידי המכון הלאומי בארה"ב לארתריטיס, מחלות שלד-שריר ומחלות עור (NIAMS), וממצאיו מדווחים בגיליון יוני 2020 של כתב העת Immunologic Research.

תחלואה נלווית משותפת

הקשר הביולוגי בין פיברומיאלגיה להתפתחות פסוריאזיס לא נבחן בעבודה הנוכחית, אולם לשתי המחלות מאפיינים כרוניים דומים, לרבות כאבים, עייפות והגבלות תפקודיות. כמו כן, שתי המחלות מעלות את הסיכון לתחלואה כפולה בדלקות מפרקים, ובאשר לפסוריאזיס – אף מוגדרת דלקת מפרקים פסוריאטית שמבטאת תחלואה משותפת עם דלקת מפרקים. שתי המחלות – פיברומיאלגיה ופסוריאזיס – גם קשורות לסיכון מוגבר לתחלואה נלווית נפשית, לרבות דיכאון.  מחקר מאוניברסיטת הרווארד שפורסם בפברואר 2011, העלה כי 9.2% מקרב אנשים עם פסוריאזיס בסיכון לדיכאון קליני ומחקרים רבים קושרים בין דיכאון לפיברומיאלגיה. ממצאים אלה אף מעלים לטענת החוקרים בעבודה הנוכחית את החשש כי שילוב של פיברומיאלגיה ופסוריאזיס יחד מעצימים את הסיכון להתפתחות דיכאון והפרעות פסיכיאטריות דומות.

כמו כן, הן פיברומיאלגיה והן פסוריאזיס מעלים את הסיכון להשמנה וכן שכיחים יותר בקרב מעשנים – שני הגורמים שנמצאו במחקר החדש בשכיחות גבוהה יותר בקרב נבדקים שמתמודדים עם שני המחלות.

על רקע הממצאים החדשים, החוקרים קוראים לביצוע עבודות נוספות לזיהוי מכניזמים משותפים לשתי המחלות.

ממצאי המחקר נחשבים לפורצי דרך שכן מדובר באחת העבודות הראשונות שמזהה קשר ישיר בין פיברומיאלגיה למחלות עור כרוניות.

במחקר קודם שנערך במרכז הרפואי מאיו קליניק במינסוטה ארה"ב, וממצאיו פורסמו ביולי 2014 בכתב העת Clinical Rheumatology, זוהו מספר תסמינים עוריים שעשויים להתבטא אצל אנשים עם פיברומיאלגיה, לרבות הזעה (32%), תחושת צריבה בעור (3.4%) ותחושות חריגות על העור (1.7%) וכן כעשירית מהחולים (9.1%) תועדו עם סוגים שונים של דלקות עור (דרמטיטיס)  

במחקר נוסף מנורווגיה שבחן באופן הפוך את שכיחות הפיברומיאלגיה בקרב מאובחנים עם פסוריאזיס, שממצאיו הופיעו בשנת 2005 בכתב העת Acta-Dermato-Venereologica נמצא כי במאגר של 1,269 פסוריאטיים כ-26.4% התלוננו על כאבי שלד-שריר וכי 13% מהנשים הנבדקות עמדו בקריטריונים לאבחון פיברומיאלגיה שמוגדרים על ידי הקולג' האמריקאי לראומטולוגיה (ACR).

Immunologic Research,  doi: 10.1007/s12026-020-09135-7