למרות כי ידוע רבות על פגיע קוגניטיבית בטרשת נפוצה, רק מחקרים מעטים בחנו את הפגיעה הקוגניטיבית בטרשת נפוצה עם מהלך פרוגרסיבי ראשוני – primary progressive multiple sclerosis  PPMS. בכדי לזהות את דפוס היכולות הקוגניטיביות ב- PPMS, בחן המחקר הנוכחי 28 מטופלים עם PPMS. הנבדקים עברו סוללה של מבחנים נוירו פסיכולוגים (אבחונים קוגניטיביים). תוצאותיהם של הנבדקים הושוו לקבוצת ביקורת בריאה ולקבוצה של מטופלים עם טרשת נפוצה מסוג פרוגרסיבי משני – SPMS. יותר מכך, תוצאותיהם של מטופלי ה- PPMS נבחנו אל מול תוצאות ה- MRI של אותם מטופלים, בכדי לבחון את הקשרים בין היכולות הקוגניטיביות לבין ממצאי ה- MRI.

המחקר מצא כי למטופלים עם PPMS ישנם פגיעות קוגניטיביות במספר תחומים בהשוואה לקבוצת הביקורת הבריאה, אך הפגיעות הקוגניטיביות של ה- PPMS נמצאו ללא הבדל משמעותי לפגיעות הקוגניטיביות שנראו בקרב ה- SPMS. הפגיעות הקוגניטיביות שנמצאו במחקר הנוכחי היו בתחומים קשב, מהירות עיבוד מידע, יכולות ניהוליות וזיכרון מילולי. יכולות אלו אובחנו כפגועות ביותר במחקר הנוכחי ותוצאות אלו מאששות את אשר נמצא כבר במחקרים קודמים.

בבחינת היכולות הקוגניטיביות אל מול ממצאי ה- MRI נראה כי הפגיעה ביכולות הקוגניטיביות קשורה לכמות ונפח הנגעים במוח, אך לא נמצא קשורה לרמת ההתנוונות, האטרופיה. תוצאות אלו אינן מתאימות למסקנות שהעלו מחקרים קודמים. החוקרים מציעים שלא כדאי להסתפק באמצעי ההדמיה הרגילים (סריקת MRI השגרתית), אלא להשתמש בכלים מדויקים ומתוחכמים יותר שפותחו לאחרונה בכדי לחקור את הקשרים בין הפגיעה במוח לפגיעה ביכולות הקוגניטיביות.

ממצאי המחקר הנוכחי והסתירות עם ממצאים קודמים מראים לנו, שיש לבצע מעקב הן אחר היכולות הקוגניטיביות באמצעות מבחנים נוירופסיכולוגים והן אחר רמת הפגיעה במוח באמצעות .MRI בכדי להעריך נכונה את מצב המטופלים, יש לבצע, בין היתר, את שתי הבדיקות הללו ולא ניתן להסתמך רק על אחת מהן.

Multiple Sclerosis 2009; 15: 1055–1061

תרגום ועריכה: ערן ברקוביץ'