מחקר חדש שביצע ניתוח השוואתי של 6 מדינות שונות, מצא כי קיים מתאם חיובי בין רמת העושר הכלכלי לרמת הבריאות של אותו אדם. עוד התברר כי הקשר הופך משמעותי יותר במערכת בריאות פרטית (הממומנת מכספו של הפרט) לעומת מערכת בריאות ציבורית (הממומנת על ידי המדינה).

המחקר החדש נערך על ידי דינה משכילייסון, מהמחלקה ללימודי עבודה בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת תל אביב, והוא יוצג היום בכנס ירושלים הבינלאומי ה-5 למדיניות בריאות של המכון הלאומי לחקר שרותי הבריאות.

במחקרה ביקשה משכילייסון לבדוק האם הקשר בין רמת העושר של אדם לבריאותו, קשורה גם במבנה מערכת הבריאות באותה מדינה. לדבריה ההנחה היא כי מדינת הרווחה, המממנת את שירותי הבריאות באופן כזה או אחר, כלומר במערכת ציבורית ממתן או מחזק את ההשפעה.

לצורך כך ערכה החוקרת ניתוח השוואתי בינלאומי של הקשר בין עושר ובריאות פיזית במערכות בריאות שונות, בקרב האוכלוסייה המזדקנת. הממצאים של המחקר מגלים הבדלים ניכרים בין מדינות ברמת הבריאות. מניתוח הממצאים עולה כי בכל המדינות, בלי יוצא מן הכלל, אנשים עשירים נוטים להיות בריאים יותר מאנשים עניים.

בנוסף, מצביעים ממצאי המחקר על כך שבריאות האוכלוסייה במדינות עם מערכות בריאות ציבוריות כדוגמת שוודיה או בריטניה, טובה יותר מאשר במדינות עם מערכות בריאות פרטיות כמו זו שבארצות הברית.

משכילייסון מציינת במסגרת המחקר כי ממצאי המחקר יכולים ללמד על מידת טיבו ויעילותו של חוק ביטוח הבריאות הממלכתי בישראל, זאת ביחס למדינות בהן הוא איננו קיים. יתר על כן, מאחר שבישראל נהוגה מערכת בריאות ציבורית הכוללת מאפיינים תחרותיים, מחקר השוואתי שכזה יכול להבהיר מהו סוג מערכת הבריאות הנכונה יותר לשם יצירת נגישות והרחבת הבריאות בקרב האוכלוסייה המזדקנת. כך יוכלו מקבלי החלטות בתחום הבריאות להציע דרכים לשיפור איכות מערכת הבריאות.

לפרטים נוספים על כנס ירושלים הבינלאומי ה-5 למדיניות בריאות