אנחנו קהילה עוטפת ומחבקת ומכילה ומכבדת את כל דריה ואנחנו מכבדים את האנונימיות של הפונים כדי לאפשר שיתוף בטוח ומוגן, אך לפעמים באים לפה בני בליעל שכל מטרתם להציק ולהכפיש 
אנחנו, מנהלי הקהילה מנטרים את כל התגובות מוחקים ומסירים כל אחד שמגיע לפה עם כוונה שכזו 
אנא, פנו בפנייה פרטית לכל אחד ממנהלי ער"ן על כל פוסט או תגובה שכזו ואנחנו נדאג להסיר ואף להעביר לרשויות.

שבוע טוב ורגוע 

"גֵּר...יָתוֹם וְאַלְמָנָה – לֹא תְּעַנּוּן",

לָמָּה יֵשׁ דָּגֵשׁ – עַל "כִּי אֲנִי חַנּוּן"?

הַאִם אֶת הָאֲחֵרִים – מֻתָּר לְעַנּוֹת?

וְאִם לֹא – לָמָּה יֵשׁ דָּגֵשׁ עַל יְתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת?

.

אֶלָּא שֶׁאֲנָשִׁים פּוֹחֲדִים מֵהַחֲזָקִים,

לָהֶם יֵשׁ עוֹרְכֵי דִּין – שֶׁיִּתְבְּעוּ רִבִּית עַל הַנְּזָקִים.

אַךְ אֶת הַחַלָּשִׁים – הַנִּזְקָקִים,

אֵלֶּה שֶׁאַף אָדָם לֹא יִשְׁמַע אוֹתָם זוֹעֲקִים,

אוֹתָם - הָאַכְזָרִים עוֹשְׁקִים.

וֶאֱלוֹקִים מַסְבִּיר – "לְעַצְמְכֶם אַתֶּם מַזִּיקִים",

כִּי הוּא – יַכֶּה אֶת הַמַּכִּים.

אַךְ מָה אִם הַ"יְתוֹמִים" – אֵינָם צַדִּיקִים?

.

וְלָכֵן יֵשׁ אֶת הַתּוֹסֶפֶת – "כִּי חַנּוּן אֲנִי",

לְהַדְגִּישׁ – שֶׁהַשֵּׁם שׁוֹמֵעַ אֶת זַעֲקַת הָ"עָנִי".

חַנּוּן – מִלְּשׁוֹן חֲנִינָה,

גַּם אִם לֹא מַגִּיעַ לוֹ – וְהוּא יִפְנֶה לְהָשֵׁם בִּתְחִנָּה,

הוּא יְקַבֵּל אֶת הָעֶזְרָה - בְּמַתָּנָה.

לֹא מִצַּד הַדִּין – אֶלָּא בְּחִנָּם, מֵרַחֲמֵי הַשְּׁכִינָה.

.

כִּי דַּוְקָא לָאֶבְיוֹנִים,

לְחַסְרֵי עוֹנִים – שֶׁמַּרְגִּישִׁים חַסְרֵי אוֹנִים.

כְּשֶׁלֶּאֱלֹקִים – בְּזַעֲקָתָם הֵם פּוֹנִים,

הֵם מִיָּד נַעֲנִים.

.

לָכֵן צָרִיךְ לְהִזָּהֵר לֹא לִפְגֹּעַ – בְּעִקָּר בַּחַלָּשִׁים,

בַּאֲנָשִׁים שֶׁעָבְרוּ – חַיִּים קָשִׁים.

שֶׁעָבְרוּ קְשָׁיִים – וּכְבָר מֻתָּשִׁים,

וְעוֹד קְצָת – וְהֵם מְיֹאָשִׁים.

כִּי בַּיִּסּוּרִים – יֵשׁ פּוֹטֶנְצְיָאל לַהֲפֹךְ אוֹתָם לִקְדוֹשִׁים.

.

וְאוּלַי הַמֶּסֶר הָעִקָּרִי בְּפָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים,

שֶׁצָּרִיךְ לְשַׁקְלֵל אֶת הַמֵּמַד הָרוּחָנִי – כְּשֶׁאֶת הַמְּצִיאוּת שׁוֹפְטִים?

וְאִם הָאָדָם יָבִין – שֶׁרַק הַשֵּׁם יָכוֹל לַעֲזֹר לוֹ,

הוּא יְקַבֵּל עֶזְרָה – גַּם אִם מִצַּד הַדִּין לֹא מַגִּיעַ לוֹ?

אִם אֵין רַע יוֹרֵד מִלְּמַעְלָה,

לָמָּה כֹּל כָּךְ רַע - כָּאן לְמַטָּה?

אִם יֵשׁ אוֹר גָּדוֹל - מַדּוּעַ הוּא לֹא מְסַלֵּק אֶת הָאֲפֵלָה?

וּמִי הוּא זֶה - שֶׁגּוֹרֵם לַמִּגְבָּלָה?

.

אַךְ אוּלַי מָקוֹר הָרַע - הוּא לְמַטָּה?

וְהָאָדָם הוּא הַסִּבָּה לָעֲלָטָה?

וּבִגְלַל שֶׁהָאָדָם חָטָא,

הַיְּכֹלֶת שֶׁלּוֹ לְהֵחָשֵׂף לָאוֹר - הִתְמַעֲטָה?

.

טוּמְאָה - מִלְּשׁוֹן אֲטִימָה,

הָאָדָם יָצַר סְתִימָה.

וְעַכְשָׁו הַנְּשָׁמָה,

כְּבָר לֹא מְאִירָה - בְּשִׂיא הַעוֹצְמָהּ.

בְּעִקְבוֹת מַעֲשָׂיו - יְכֹלְתּוֹ נֶחְסֵמָה,

וְהוּא הִגְבִּיר בְּתוֹכוֹ - אֶת נֶפֶשׁ הַבְּהֵמָה.

וְלָכֵן עַכְשָׁו -נִשְׁמָתוֹ פְּגוּמָה,

וְהַהֶאָרָה - אֵינָהּ שְׁלֵמָה.

אַךְ עַל מִי מֻטֶּלֶת הָאַשְׁמָה,

עַל כָּךְ שֶׁהַהֶאָרָה הָאֱלוֹקִית - "נֶעֶלְמָה"?

.

אִם הָאָדָם - הוֹבִיל לְהַסְתָּרָה,

אָז הוּא אָשֵׁם - בִּמְצִיאוּת הָרַע.

לְתַקֵּן אֶת זֶה - זוֹ הַמַּטָּרָה,

לַחֲזֹר שׁוּב לִמְצִיאוּת - שֶׁל הֶאָרָה.

.

עוֹלָם - בְּלִי סֵבֶל,

בְּלִי הֶבֶל - וְלָכֵן גַּם בְּלִי אֵבֶל.

עוֹלָם שֶׁבּוֹ אָדָם חוֹוֶה - אֶת תּוֹבָנוֹת הַשֵּׂכֶל,

וְהַגּוּף כְּבָר לֹא מֻגְבָּל - לִשְׁתִיָּה וְאֹכֶל.

.

יֵשׁ בָּנוּ אֶת הַיְּכֹלֶת - לְתַקֵּן אֶת עַצְמֵנוּ,

אִם רַק - נְנַצֵּל אֶת יָמֵינוּ.

נוּכַל לְהַגְשִׁים אֶת תַּכְלִית בְּרִיאָתֵנוּ,

וּלְהַגִּיעַ סוֹף סוֹף - לִגְאֻלָּתֵנוּ.

.

.

בְּמַסַּע נֶפֶשׁ קוֹגְנִיטִיבִי - תּוֹהֶה לְעַצְמוֹ אִינְטְרוֹסֶפְּקֶטְפֹבִי,

מִבֵּין שְׁלַל מַחְשֵׁבוֹתָיו - מָה אוֹבְּיֶקְטִיבִי, מָה סוּבְּיֶקְטִיבִי וּמָה בִּכְלָל פִיקְטִיבִי?

.

.

וְאוּלַי תַּכְלִית הַיִּסּוּרִים,

הִיא לִגְרֹם לָנוּ - לְהַפְסִיק לִהְיוֹת "אֲסִירִים"?

בואו נדבר שניה על משפחת ביבס. אי אפשר להתעלם או למחוק מתודעתנו את כל מה שקורה במדינה. אני לא מצליחה להשתחרר מתחושת העצב שיש בי סביב שירי והילדים הג'ינג'ים המתוקים האלו שכל חטאם היה שהם גרים קרוב לעזה. 

אפילו, כמה שזה מגעיל לומר, הייתי מעדיפה שלא הם ימותו אלא החיילים שמבחינתי גם הם ילדים, אבל חיו וחוו את החיים. 

כפיר ואריאל המתוקים, יהי זכרם ברוך. שיר למעלות. אשא עיניי אל ההרים מאין יבוא עזרי. 

מה חשוב יותר, העבר ההווה או העתיד? את העבר אי אפשר לשנות, העתיד לא ידוע אז כנראה ההווה. אבל פעם מישהו אמר בלי עבר אין עתיד. 

העבר מעצב אותנו, בזכותו אנחנו מי שאנחנו היום וזה מה שיקבע את עתידנו. אני אישית חושבת שצריך just be לחיות כאן ועכשיו עם המגבלה ועם מה שהיא מביאה איתה. 

תגובות?

שלום אני רוצה לשתף סיטואציה מאוד קשה שנקלעתי אלייה עם בחורה מהתיכון שלמדה איתי בכיתה... אני בת 27 בזמנו נוצר קונפליקט עם הבחורה שגרם לה לפתח אנטי כלפיי... במהלך כיתה י"ב היא נתפסה לכך שהיא קלטה את מצבי בבדידות חברתית(כן לא באמת היו לי שמה חברות/רים) כתוצאה מהישארות במוסד לימודים שלא רציתי להיות. מה שהיא עשתה זה שהיא פשוט נטפלה לכך מי שרק הלך איתי במטרה להרחיק להפריד ממני...כל זה התרחש בתיכון כשיצאנו מהתיכון לא חשבתי עלייה הרבה המשכתי הלאה לצבא בתקווה להכיר חברות/רים וגם לא חשבתי שהיא בוודאי תמשיך עם זה .. אני יודעת.... להפתעתי הרבה יש לציין מס' שנים לאחר מכן ראיתי אותה באיזשהו מקום והיא פשוט באה באותה גישה של התיכון עם אותה התנהגות שלא הבנתי למה אבל זה פחות משנה, מה שמשנה זה כרגע האובססיביות שראיתי עלייה סביב העניין הזה של ההרחקה של אנשים ממני ***כמה שנים אחרי יש לציין*** יש לציין בנוסף במשך שנים אני שקלתי לעבור עיר מגורים כדאי להתרחק מכך לאו דווקא בגללה אבל גם בעיקר כשחשבתי על העניין לעומק אני נמצאת בחששות ששמא היא אולי גם תרדוף אחריי לעיר אחרת או אם תראה אותי עם אנשים חברים בעיר אחרת תיטפל גם אליהם תרדוף אחריהם... בחיי שאין לי מושג אני פשוט רוצה לדעת איך אני מורידה את הבחורה האובססיבית הזאת ממני...  אשמח לכמה שיותר תגובות, תודה...

אני מנסה לשפר את העולם בעזרת הדיבור, למשל בעזרת התעניינות בתחביבי חברים ופתירת מריבות בעזרת הסברים. אני חושב שכשחושדים שפעלתי נגד מישהו, עדיף לסרב לענות מאשר להיתפס בשקר. אמנם כשאין ראיות, אפשר להטעות את השומע. לא רצוי לדבר עם אנשים שלא מכירים ויכולים להיות אלימים ולא להבין את דבריי. אני משמיע בטעות קולות מפחידים עם הפה, ופעם לא ידעתי שהם מפחידים וחשבתי שזאת דרך להילחם בעולם ולהראות שאני חזק ויכול ליצור קשרים בקלות. בגלל הדברים האלה יש לי עימותים עם האנשים בכפר כבר שנים. אני מצטער שהשמעתי קולות ודיברתי עם אנשים שעלולים להיות אלימים, ועכשיו אני מבין שהדרך לתקן את העולם היא לתת שמחה ואהבה ולא איום ותוקפנות. בסך הכול אני אדם חיובי, אין לי כוונה נגד אף אחד, ואני רק רוצה לחיות בשלום עם כולם.

רגשות רעים צפים בגלל אירוע שהייתי  שנאה נוראית הרגשה שאני שונאת את כולם .

הרגשה רעה בלב תחושה שהכל צף קשה . 

קשה לי להתמודד ולחזור לצעוק על תלמידים מחר... זה ירגיש לי ממש רע. אולי אני לא חייבת לצעוק, אבל אני יכולה לאבד עליהם שליטה. קשה לי כבר להתמודד עם הכל. אולי אלוהים יעשה איתי חסד והם יתנהגו יפה. אבל אני מרגישה בקושי רב לווסת את העצב/דיכאון שאני מרגישה. אני הייתי כמה ימים בבית כולל יומיים מחלה, ופשוט עברתי מלא דחיות ביום אחד וזה בגלל המצב הנפשי שלי... ואנשים לא מתחשבים ולא רוצים להכיל. אבל את הצרות שלהם הם מצפים שיכילו אז די אין לי כח כבר אני מיואשת... גם אף אחד לא מדבר פשוט בורח ואז לא רוצים שאנשים ייכנסו לדיכאון

איך ניתן להתנחם? למרות הגשם או אפילו בעיקבותיו. יא אתי עיסוקי. הסתפרתי לקראת צומת הבן בעוד שישה שבועות אי״ה, ביליתי בסטודיו קרמיקה איפה שצבעתי אגרטל לחברה ובדרך הביתה עצרתי בארומה לאכול. רק רוצה לבכות. נכנסת קצת למיטה בניסיון לנוח.