מסתכלים על השנה האחרונה בתסכול

על המתים והחטופים

על זחיחות ומחטפים

לא ניתן לתסכול להוביל אותנו

נסתכל על השנה שחלפה בגאווה

על הכוחות שמצאנו להתמודד עם קשיים

על האחדות שמצאנו כנגד השיסויים

על העם המתפקד, סך הכל לא רע.

נפנה מבטינו קדימה, לשנה שתבוא

אתגרים מאופק לאופק

חששות מן החדשות

פחדים ושנת נדודים

ויחד עימם

אנו עומדים זקופים

כואבים ועם זאת נחושים

מחזיקים ידיים

במעגלי עוצמה בכל מקום ומקום

אין לנו ארץ אחרת,

אין לנו חיים אחרים

שנה טובה

שתאפשר לנו להתמודד עם השדים שלנו

ולא עם של כולם

שתאפשר לנו להרגיש טוב עם הצרות שלנו

ולא עם של כולם

שתגרום לנו לדעת

שאנחנו זה כולם

מישהו התחיל לדבר איתי אתמול דרך האינסטגרם שהאמת נשמע ממש חמוד ועל ההתחלה סיפרתי לו שאני פוסט טראומתית בעקבות פגיעה מינית והוא באמת הראה לי שהוא הכי מבין והכי מכיל!! 

מפה לשם דיברתי איתו בצהריים בטלפון, ופתאום משהו בשיחה ערער... 

הוא שאל אם אני מטופלת בכדורים וגם בשיחות ואמרתי לו שכן ומניסיון כושל שלו עם כדורים (ביגלל חרדה ודיכאון לפני שנתיים) הוא "ממליץ" לי להפסיק איתם לגמריי ולא לחזור אליהם (חודש אני בלעדיהם... אבל זה סיפור אחר) וגם המליץ על השיחות כפי שהוא אמר "אני חושב שכדאי גם לשיחות שתפסיקי בהדרגה עוד חודש חודשיים כי אני פה" ... 

המשכנו לדבר והוא עבר לזה שהוא רוצה להפגש יום חמישי הקרוב ואמרתי לו שאני צריכה לחשוב על זה ואשמח שזה יהיה עוד כמה ימים... מאותו רגע הוא פשוט לא הפסיק להגיד לי שזה מרגיש לו שאני קשה והוא לא מבין מה הבעיה להפגש וכו ....

מצד אחד יכולה להבין אותו אבל מצד שני זה ממש קשה לי ולא יודעת מה לעשות....

ויצאתי עכשיו מהפסיכולוגית שלי וסיפרתי לה על זה והרגשתי שהיא כן באה לתמוך בי ונתנה לי הרגשה שזה בסדר לחכות עוד כמה ימים ואמרה "לא התחתנת איתו שהוא מחוייב לך לדברים שהוא לא יודע עליהם משיחה של יום וחצי" ...

גם אמרתי לה שמקרה דומה קרה לי באפריל האחרון שעם גבר שהכרתי דרך האינסטגרם והיה נראה חמוד והכל אבל בסוף לחץ עליי להפגש ואז תקף אותי.... וגם לו סיפרתי על הרגע הראשון שאני עם פוסט טראומה בעקבות פגיעה מינית.... 

מרגישה ממש ממש רע ופשוט בוכה באוטו ולא יודעת מה להגיד לו.... 

אֵין רַע בְּלִי טוֹב,

אַךְ יֵשׁ טוֹב – בְּלִי רַע.

וְזֶה לֹא סְתָם עוֹד מִשְׁפָּט – שֶׁנֶּחְמָד לִכְתֹּב,

אֶלָּא תּוֹבָנָה שֶׁכְּדֵי לְהַגִּיעַ אֵלֶיהָ – צָרִיךְ פָּשׁוּט לַחֲשֹׁב.

.

הָרַע נוֹבֵעַ מֵהַחִסָּרוֹן,

כְּשֶׁאַתָּה רוֹצֶה לְנַגֵּן – אַךְ אֵין לְךָ אֶת הַכִּשָּׁרוֹן.

כְּשֶׁאַתָּה רוֹצֶה לִרְאוֹת – אַךְ סוֹבֵל מֵעִוָרוֹן,

כְּשֶׁיֵּשׁ לְךָ בְּעָיָה – וְחָסֵר לְךָ הַפִּתָרוֹן.

כְּשֶׁאַתָּה רוֹצֶה לִכְתֹּב – וְאֵין לְךָ עִפָּרוֹן,

כְּשֶׁחָסֵר לְךָ מַשֶּׁהוּ – שֶׁנּוֹתַר רַק כְּזִכָּרוֹן.

.

הַמִּלּוּי קוֹדֵם לְהֵעָדֵר,

מִי שֶׁמַּכִּיר רַק בָּלָגָן – לֹא חָסֵר לוֹ סֵדֶר.

מִי שֶׁהִתְרַגֵּל לַחֹפֶשׁ – מַפְרִיעָה לוֹ גָּדֵר,

וְהַמַּשְׁדֵּר חָסֵר – רַק לְמִי שֶׁיֵּשׁ מָה לְשַׁדֵּר.

.

אַתָּה לֹא מִתְגַּעְגֵּעַ לַחוּשִׁים – שֶׁאֵינְךָ מוּדָע לְקִיּוּמָם,

כְּדֵי לְהִתְגַּעֲגֵעַ לִתְחוּשַׁת סַם – אַתָּה צָרִיךְ לִהְיוֹת קֹדֶם מְסֻמָּם.

כְּשֶׁחוּשֶׁיךָ נִפְגָּעִים – אַתָּה רוֹצֶה לְשַׁקְּמָם,

כִּי אַתָּה מוּדָע אֵיךְ הֵם תִּפְקְדוּ לִפְנֵי כֵן - בִּשְׁלֵמוּתָם.

.

אַתָּה מַרְגִּישׁ אֶת חִסָּרוֹן הָאוֹר – כְּשֶׁיֵּשׁ אֲפֵלָה,

אַתָּה מַרְגִּישׁ אֶת חִסָּרוֹן הַבְּרִיאוּת – כְּשֶׁיֵּשׁ מַחַלָה.

אַתָּה לֹא מַעֲרִיךְ אֶת הַתַּקִּינוּת – עַד שֶׁיֵּשׁ תַּקָּלָה,

לְלֹא הַחִסָּרוֹן – כֻּלָּנוּ הָיִינוּ בְּבַטָּלָה.

הַחִסָּרוֹן הוּא הַמָּנוֹעַ לַפְּעֻלָּה,

כְּשֶׁהוּא לֹא מָלֵא – הוּא קְלָלָה,

אַךְ כְּשֶׁהוּא מִתְמַלֵּא – אֵין מִמֶּנּוּ בְּרָכָה יוֹתֵר גְּדוֹלָה.

.

בְּמַסַּע נֶפֶשׁ קוֹגְנִיטִיבִי – תּוֹהֶה לְעַצְמוֹ אִינְטְרוֹסֶפְּקֶטְפֹבִי,

מִבֵּין שְׁלַל מַחְשֵׁבוֹתָיו – מָה אוֹבְּיֶקְטִיבִי, מָה סוּבְּיֶקְטִיבִי וּמָה בִּכְלָל פִיקְטִיבִי?

.

כְּכֹל שֶׁהָאָדָם מַתְחִיל אֶת רְצוֹנוֹ לַחְשֹׂף,

הוּא מְגַלֶּה שֶׁהוּא שׁוֹאֵף – לְאֵינְסוֹף.

וְהַסִּבָּה לְכָךְ שֶׁהוּא לֹא מַפְסִיק לְכָךְ לִכְסֹף,

הִיא כִּי הוּא הִרְגִּישׁ פַּעַם אֶת הָאֵינְסוֹף,

וְרוֹצֶה לְהַרְגִּישׁ זֹאת שׁוּב – רַק בְּלִי סוֹף?

לשאול מה לעשות אני בחרדה ולחץ מחר ישלי תור להפלה אני לא יודעת אם אני שלמה עם זה 

הוא אמר לי: אבל באמת שאת טובה. למה את נראית כל כך מאוכזבת מעצמך? זהו נגמר מותר לחייך עכשיו. והוא התכוון לתחום ספציפי שאני עוסקת בו אחרי משהו שעשיתי טוב. ואני באמת נראית מיואשת מעבר לפרופורציה, והלחיים שלי חמות כל הזמן כאילו מבושה וכל רגע אתחיל לבכות. שומעים לי את זה בקול וכואב לי רציף מרוב המחנק הזה בגרון. ואמרתי לו איזה משהו כי אני לא יציבה רגשית בשביל לדבר בכנות. ואחר כך חשבתי על זה ועניתי לו שוב בראש שלי "זה לא משנה, כי כבר נכשלתי." אני לא יכולה להיות מובנת אבל זה איך שאני מרגישה. אובייקטיבית יש לי עתיד עם הרבה טוב מבטיח אבל אני יודעת שכבר נכשלתי. אני אוהבת את החיים ויש הרבה מה להעריך בהם, ונולדתי עם כמות מזל שלעולם לא אצליח לכפר ולגרום לה להגיע לי, ואני בעשיריון העליון של החיים, ומה הסיכוי להיות במקום הזה, מה שביב הסיכוי, ויש לי את זה, זה מדהים, זה מטריף, מה הסיכוי להיות בכלל בחיים, להיות על הכוכב הזה, ואם להיות בחיים אז עוד להיות בת אדם, ועוד הסיכוי להיוולד למדינה מפותחת, להיוולד להורים שאוהבים אותי, להיוולד בריאה ולא נראית רע בכלל, זה הכל כבר לוטו אחרי לוטו, ואני באמת רוצה מאוד לתת למחשבה הזאת להשתלט ולוותר על כל השאר. אבל הקושי הרגשי של הפוסט טראומה הוא גזר דין אני באמת לא מצליחה לחיות לצידו, ואין לי באמת עתיד בגללו, וזה הולך ומעוות אותי מבפנים, ואף אחד לא מאמין לי כי רוצים להאמין שאפשר להתגבר על זה למרות הכל ואני אומרת שכבר נראה לי שלא, שיש טרגדיות ויש גבול ויש יותר מדי ואנחנו חייבים להשלים עם זה, ולמרות הפלא, בגלל הכאב הפושט אנושיות הזה הלוואי שלא הייתי כאן.