מחקר חדש מצא כי חלק מהגברים עם סוכרת סוג 1, חווים בעיות נעלמות וחוזרות של אימפוטנציה. עוד מצא המחקר כי ככל שאדם נותר זמן רב יותר עם אין אונות, כך עולה הסבירות שהבעיה תישאר קבועה. 

חוקרים מאוניברסיטת וושינגטון ביקשו לבחון את תופעת האימפוטנציה בקרב חולי סוכרת סוג 1. הם התבססו על נתונים ממחקר ארוך טווח על סיבוכי הסוכרת שהחל בשנת 1994. סך הכל נכללו במחקרם 636 גברים שהמעקב אחריהם נמשך 16 שנים. בכל שנה הגברים נשאלו אם הם סבלו מאימפוטנציה. 

לאחר מקרה ראשון של אין אונות, הנחקרים סווגו ככאלה שקיבלו חזרה את יכולותיהם, אם הם לא דיווחו על אימפוטנציה בשום שלב בחמשת השנים שלאחר האירוע.

לפי הממצאים שהוצגו בכנס השנתי של האיגוד האירופאי לחקר הסוכרת, שכיחות בעיות הזקפה עלתה מ-5.5% ב-1994 ל-33.6% בשנה ה-16 למעקב.

יותר ממחצית (53.5%) מהגברים הסוכרתיים דיווחו על לפחות פעם אחת בה סבלו מאין אונות ב-16 שנות המעקב. החוקרים מסבירים כי מדובר בסיכון גבוה פי 3 לבעיות זקפה בהשוואה לאוכלוסייה הכללית.

מתוך אלה שדיווחו על אימפוטנציה, הייתה תת קבוצה של אנשים שהבעיה נעלמת ושבה אצלם מידי כמה זמן. היו גם כאלה שהבעיה נשארה אצלם לצמיתות וכאלה שלא סבלו מהבעיה שוב אחרי שהיא צצה לראשונה.

החוקרים דיווחו כי שניים מהגורמים שהיו קשורים באופן משמעותי לחזרת האימפוטנציה הם גיל ורמות ההמוגלובין המסוכרר – מדד המעיד על ממוצע רמות הסוכר ב-3 חודשים האחרונים ולכן מהווה מדד טוב לשליטה בסוכרת. לדבריהם, זה מראה כי שליטה ברמות הסוכר בדם עשויה להיות המפתח לבעיה.

עוד מצאו החוקרים כי הסבירות לחזרה לכשירות תוך חמש שנים פחתה עם כל שנה קודמת נוספת בה דווח על אין אונות. באלה שדיווחו פעם אחת על אין אונות, 67.7% חזרו לתפקד מינית תוך חמש שנים. לעומת זאת, בקרב אלה שדיווחו על אימפוטנציה ארבע שנים ברציפות רק 33% חזרו לתפקד ובקרב אלה שדיווחו על בעיות זקפה חמש שנים ברציפות הנתון עמד על פחות מ-20%.

לדברי החוקרים, בשלב הבא יש לבדוק אם קיימת נקודת אל חזור, בה אימפוטנציה הופכת לקבועה, ולאתר את המדדים הפיזיולוגיים, ההתנהגויות והטיפולים, שמנבאים סיכון ומפחיתים סיכון לכך שהאימפוטנציה תהפוך לכרונית.
 

J Urol. 2013, 190(1), 15-16

תרגום ועריכה: ד"ר דינה ראלט 

למידע נוסף על סוכרת ובעיות בתפקוד המיני>>