התורים המתמשכים לרופאים מומחים ומרפאות חוץ בישראל עלולים להשפיע לרעה על סיכויי ההצלחה של הטיפול הרפואי. עדות לכך מתקבלת ממחקר חדש שבחן את השפעות העיכוב בהתחלת טיפול דיאליזה בקרב חולי כליה.

המחקר שנערך במרכז הרפואי הילל יפה בוצע בקרב 200 חולי כליה שעברו טיפולי דיאליזה בבית החולים בין 2006 ל-2009, אשר 82 מתוכם (41%) כונו כקבוצת 'הפנייה מאוחרת', והחלו טיפולי דיאליזה שלושה חודשים ומעלה לאחר ייעוץ של רופא מומחה נפרולוג. החוקרים עקבו אחר הנבדקים במשך 3.1 שנים בממוצע, עד סוף 2011. שיעורי ההישרדות בקבוצה זו בתקופת המעקב עמדו על 18.7% בלבד, בהשוואה ל-41.1% בקבוצה השנייה שהמטופלים שנכללו בה זכו בהפניה מוקדמת לדיאליזה. בחישוב סטטיסטי נמצא כי שיעור התמותה כעבור שלוש שנים בקבוצת ההפניה המאוחרת עלה ב-87%, בהשוואה להפניה המוקדמת.

המחקר זיהה גורמים שהעלו באופן משמעותי את הסיכון לתמותה בקרב מטופלים שקיבלו הפנייה מאוחרת לטיפולי דיאליזה: במטופלים אלה כל עלייה של שנה בגיל העלתה ב-4% את הסיכון לתמותה, וסוכרת העלתה את הסיכון לתמותה פי 2.39. החוקרים מעריכים כי הסיכון המוגבר לתמותה בקבוצה שקיבלה הפנייה מאוחרת לדיאליזה עשוי להיגרם מהעיכוב בהשפעתו של הטיפול הרפואי, כלומר בסינון הדם של חולי הדיאליזה, וכן באי הקפדה על גורמי סיכון למחלות לב ובאי שמירה על תזונה נכונה בקבוצה שהחלה טיפול דיאליזה באיחור.

בניתוח נוסף מצאו החוקרים כי למטופלים צעירים מגיל 70, נשים וחולי סוכרת יש יתרון גבוה יותר בסיכויי ההישרדות, במידה ויופנו מוקדם לטיפולי דיאליזה. החוקרים מציינים כי מקורו של היתרון הנוסף של נשים על גברים שזוהה במחקר אינו ברור, מאחר ועם תחילת טיפולי הדיאליזה הסיכון לתמותה בקרב גברים נשים דומה, וקוראים להמשך מחקר בנושא. לדברי החוקרים, ממצאי המחקר מדגישים את חשיבות עיתוי מועד ההפניה לטיפולי דיאליזה בקרב מטופלים עם אי ספיקת כליות, ומצביעים על הצורך של מערכות רפואיות לפקח על מועד מוקדם של תחילת טיפולי דיאליזה, המשפר את סיכויי ההישרדות של החולים.

המתנה ממושכת בעיקר בפריפריה

הממצאים מהמחקר הישראלי דומים לאלו שהתקבלו במחקרים מקבילים במדינות נוספות. במחקר שנערך בסין והתפרסם בקיץ 2008 בכתב העת Peritoneal Dialysis International נמצא כי הפנייה מאוחרת לדיאליזה, המתבטאת בהתחלת טיפול שלושה חודשים ומעלה לאחר ייעוץ רפואי, העלתה פי 5.43 את הסיכון לתמותה ממחלות לב. כמו כן, מחקר אמריקאי מאוניברסיטת סטאנפורד שפורסם בשנת 2011 העלה כי לחולים מבוגרים באי ספיקת כליות מעל גיל 70 אין יתרון של הישרדות גבוהה יותר בעקבות הפניה מוקדמת לטיפול דיאליזה.

תורי ההמתנה הארוכים לטיפולים רפואיים ולרופאים מומחים כבר עלו לאחרונה לדיון במערכת הבריאות בישראל. משרד הבריאות אף החל בשנים האחרונות במהלך של בדיקה השוואתית של תורי ההמתנה בקופות החולים ובתי החולים. משרד מבקר המדינה התייחס לנושא בשנים האחרונות, ובדו"ח ממאי 2013 קבע כי זמני ההמתנה לטיפולים רפואיים בפריפריה גבוהים משמעותית בהשוואה למרכז. בין השאר נמצא כי באזור הדרום ישנן רשימות המתנה של 14 עד 60 יום לבדיקת MRI, לקרדיולוג, לנוירולוג, לנוירולוג ילדים, לאורתופד ולכירורג, והמתנה של שנה עד שלוש שנים לניתוחי עמוד שדרה והשתלת מפרקים. בצפון אובחנה המתנה של מספר חודשים לניתוחי עיניים ובקע ולבדיקות קולונוסקופיה לאיתור מוקדם של סרטן המעי הגס. דו"ח השוואתי ראשון שפורסם בעקבות צו בית משפט על ידי ארגון רופאים לזכויות אדם בדצמבר 2009 זיהה המתנה ממושכת בתורים לרופאים מומחים: בכללית דווח על תור של מעל לשלושה חודשים לגסטרואנטרולוג באזור המרכז (98 יום), במכבי דווח על תור של קרוב לשלושה חודשים לריאומטולוג במחוז דרום (88 יום), במאוחדת דווח על תור של חודש לריאומטולוג באזור הצפון (30 יום), ואילו לאומית לא סיפקה נתונים לדו"ח.

במחקר הנוכחי שותפים החוקרים ד"ר נועה ברר-ינאי, ד"ר ליובוב שצרבקוב, ד"ר דוד זקס, ד"ר ננה פלג, ד"ר יעקב סלובודקין וד"ר רגינה גרשונוביץ, והוא התפרסם בגיליון אוגוסט של כתב העת IMAJ של ההסתדרות הרפואית.

IMAJ, August 2014, vol. 16 (8), 479-492