עישון מהווה את אחד הגורמים לפערים בבריאות, ולרוב היקפיו גדלים באוכלוסיות חלשות יותר המאופיינות במעמד סוציו אקונומי נמוך.

מחקרים ממדינות שונות מצביעים על היקף גדול יותר של עישון באוכלוסיות מעוטות יכולת וכן על שיעורי הצלחה נמוכים יותר בתכניות גמילה. עתה מצא מחקר חדש כי גם בישראל המגמה קיימת, אולם היא מאפיינת גברים בלבד, ואינה מתועדת בקרב נשים.

החוקרים מהיחידה לאפידמיולוגיה של מחלות לב וכלי דם במכון גרטנר לחקר אפידמיולוגיה ומדיניות בריאות שבתל השומר, בשיתוף חוקרים ממשרד הבריאות ומהפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן גוריון, בחנו את השפעתם של מאפיינים חברתיים על הפערים בהיקפי העישון באוכלוסייה הישראלית.

מופע שנות השישים

בסקר שבוצע בהתבסס על מידע שנאסף בשנת 2010 מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכללו 7,524 בוגרים מעל גיל 20 שרואיינו באופן אישי על הרגלי עישון ושאלות דמוגרפיות, המהווים מדגם מייצג באוכלוסייה, בהם 3,687 גברים ו-3,837 נשים.

מכלל הנבדקים, 59.2% סווגו ככאלו שכלל לא עישנו סיגריות, 23.7% מעשנים בהווה ו-17.1% עישנו בעבר ונגמלו.

בסקר נמצא כי שיעורי עישון סיגריות בהווה כצפוי שכיחים יותר בקרב גברים (30.9%) בהשוואה לנשים (16.8%). ירידה עקבית נרשמה בסקר בשיעור המעשנים בשלב כלשהו בחייהם (בהווה או בעבר) בקרב גברים – החל מילידי שנות ה-60 ואילך. ירידה דומה זוהתה גם בקרב נשים החל מילידות שנות ה-60, אך נבלמה כעבור עשור.

בעוד שאצל גברים, 62.1% מילידי שנות החמישים דיווחו על עישון בהווה או בעבר, השיעור ירד ל-55% בקרב ילידי שנות השישים, 48.8% בקרב ילידי שנות השבעים ו-44.8% בקרב ילידי שנות השמונים, ואילו אצל נשים – השיעור שעמד על 36.8% שדיווחו על עישון בהווה או בעבר מבין ילידות שנות החמישים ירד ל-26.5% בקרב ילידות שנות השישים, אולם בהמשך שוב עלה ל-29.2% בקרב ילידות שנות השבעים ו-28.2% בקרב ילידות שנות התשעים.

אבטלה קשורה לעישון – רק בגברים

הפער בהיקפי העישון בין המינים, כפי שתועד בסקר, הסביר חלק מהפערים הסוציו אקונומיים בהיקפי העישון: התברר במחקר כי בקרב גברים בלבד – מעמד סוציו אקונומי נמוך נקשר לעישון, כפי שהתבטא בהכנסה נמוכה, אבטלה, מיעוט נכסים וקושי לעמוד בהוצאות השוטפות של משק הבית. כמו כן, השכלה נמוכה השפיעה על עלייה בהיקפי העישון בקרב גברים. עם זאת, השפעות של מצב סוציואקונומי ורמת השכלה על עישון לא זוהו אצל נשים.

מבין הגברים, כמחצית מהמובטלים (52.4%) דיווחו על עישון בהווה, בהשוואה לשליש מהגברים העובדים (32.3%), ואילו מקרב הנשים, שיעור המעשנות המובטלות (17.5%) היה נמוך משיעור המעשנות העובדות (20.7%).

מקרב אלו שהעידו בסקר על הכנסה חודשית מזערית של עד 2,000 שקל בלבד לחודש, כשליש מהגברים דיווחו על עישון בהווה (36.8%) לעומת עשירית בלבד מהנשים (12.3%).

מבין אלו שאין ברשותם לא בית ולא רכב, 41% מהגברים דיווחו על עישון בהווה, פי 2 יותר משיעור הנשים (21.7%). מבין אלו שיש ברשותם גם בית וגם רכב, שיעורי העישון בקרב הגברים ירדו ל-27.8% ואילו בקרב הנשים תועדה ירידה מתונה בהרבה ל-15.2%.

בנוסף, גברים שדיווחו על מצב בריאותי ירוד היו בסיכויים גבוהים יותר להיות מעשני סיגריות בעבר, ומצב בריאותי רעוע אצל גברים לא נקשר באופן מובהק לעישון בהווה. לעומת זאת, אצל נשים נמצא במפתיע כי דווקא אלו שמדווחות על מצב בריאותי טוב הן בסיכויים גבוהים יותר להיות מעשנות בהווה.

בעוד שגברים עם 13 שנות לימוד ומעלה היו בסיכויים נמוכים יותר להיות מעשנים בהווה בהשוואה לגברים עם מיעוט שנות השכלה, דווקא אצל נשים זוהה ממצא הפוך, ואלו עם עד שמונה שנות לימוד היו גם עם שיעורי העישון הנמוכים ביותר – בהשוואה לנשים עם השכלה גבוהה שדיווחו יותר על עישון.

החוקרים מציינים מספר גורמים שעשויים להסביר את ההשפעה הנצפית של מצב סוציואקונומי נמוך על עישון אצל גברים, לרבות מודעות נמוכה יותר לסיכונים הנלווים לעישון, תלות גבוהה יותר בניקוטין ופחות תמיכה חברתית מהסביבה.

מבין הגברים נמצא עוד כי לערבים סיכויים גבוהים ב-53% לעשן סיגריות בהשוואה ליהודים ולעולים מברית המועצות לשעבר היו סיכויים גבוהים ב-37% לעשן, אולם גם מגמה זו לא זוהתה בקרב נשים.

בישראל, לפי דו"ח העישון האחרון שהוגש לשר הבריאות במאי 2016, שיעורי העישון באוכלוסייה הערבית גבוהים יותר בהשוואה ליהודים: 22.1% מהגברים היהודים מעשנים וכך גם 15% מהנשים היהודית, בהשוואה ל-43.9% מהגברים הערבים ו 6.7% מהנשים הערביות.

גיל התחלת העישון שתועד בסקר היה קטן יותר אצל גברים עולים בהשוואה ליהודים ילידי הארץ, ומבוגר יותר בקרב ערבים. 27.5% מהגברים שעישנו אי פעם (בעבר או בהווה) ועלו לישראל לאחר 1995 החלו לעשן בגיל 14, בהשוואה ל-12.3% בקרב גברים יהודים ילידי הארץ.

זוגיות בולמת את הסיגריות

מעבר לכך, המצב המשפחתי השפיע אף הוא על הסיכויים לעשן, כשכל מצב משפחתי שאינו מוגדר כנישואין או חיים בזוגיות – לרבות רווקות, גירושין ואובדן בן או בת הזוג (אלמן/ה) – העלו את הסיכויים לעשן סיגריות בשני המינים. זוגות נשואים, וכן אלו המאמצים אורח חיים מסורתי – היו בסיכויים נמוכים יותר לעשן סיגריות בהווה או בעבר.

מימדי עישון גבוהים בקרב גרושים/ות ואלמנים/ות מתועדים גם במחקרים שנערכו בארה"ב. החוקרים מציעים כי ניתן להסביר את הנטייה לעשן באוכלוסיות אלו בהעדר תמיכה חברתית, אם כי נטייה מוגברת של נשים רווקות לעשן בהווה, שנצפתה גם בסקר הנוכחי, עשויה להיות מוסברת גם בהעדר תמריצים להיגמל, בכך שאין לה משפחה/ילדים להגן עליהם מפני עשן הסיגריות ונזקי העישון.

לסיכום מציינים החוקרים כי הסקר זיהה בקרב גברים אוכלוסיות עם היקפי עישון גבוהים יותר, ובייחוד אלו ממעמד סוציואקונומי נמוך והשכלה נמוכה, וכן ערבים ועולים חדשים, ויש לכוון פעולות התערבות ייעודיות לאוכלוסיות אלה במטרה להפחית את מימדי העישון. בתכנון סדנאות לגמילה מעישון
ממליצים החוקרים לשים דגש גם על היבטים תרבותיים וכאלו הקשורים למצב סוציו אקונומי – במטרה לשפר את יעילותן. כמו כן ממליצים החוקרים לקדם פעילות אכיפה יעילה יותר של החוקים למניעת עישון במקומות ציבוריים בקרב אוכלוסיות שזוהו עם פוטנציאל גבוה של עישון, למשל ביישובים ערביים.

במחקר השתתפו ד"ר עפרה קלטר-ליבוביץ', אנג'לה שטרית, שלומית אבני, ד"ר אמה אברבוך, ד"ר איליה נוביקוב וד"ר ניהאיה דאוד, וממצאיו מדווחים בגיליון דצמבר 2016 של כתב העת Israel Journal of Health Policy Research השייך למכון הלאומי לחקר שירותי בריאות ומדיניות בריאות.

אוכלוסיות מוחלשות – פחות פונות לגמילה

בעשור האחרון מתועדת בישראל ירידה במימדי העישון, אולם בשנתיים האחרונות מגמה זו נבלמה, ונמצא כי בשנת 2014 שיעור המעשנים בישראל בקרב בני 21 ומעלה עמד על 19.8%, עלייה בהשוואה ל-18.7% בשנת 2013.

מחקר שנערך בישראל בקופת חולים כללית ופורסם בנובמבר 2015 העלה כי מעבר לממצאים הנוכחיים המצביעים על עלייה בהיקפי העישון בקרב אוכלוסיות ממעמד סוציואקונומי נמוך, אוכלוסיות אלו גם פחות נוטות לפנות לגמילה: במחקר שבחן את הפונים לסדנאות הגמילה מעישון בשנים האחרונות, נמצא כי למרות שטיפולי הגמילה נכללים מאז שנת 2010 בסל הבריאות הממלכתי, עדיין שיעור הנגמלים מקרב המעשנים הפעילים במצב סוציואקונומי נמוך עמד על 11% בלבד, והיה נמוך ב-42.3% בהשוואה לשיעור המפסיקים לעשן במצב סוציואקונומי גבוה.

מחקר אמריקאי מאוניברסיטת דייויס בקליפורניה שפורסם בספטמבר 2015 נותן חיזוק לממצאים החדשים, כשמצא כי העלאת משכורות במקום העבודה ב-10% מעלה את הסיכויים להפסיק לעשן.

Israel Journal of Health Policy Research, doi: 10.1186/s13584-016-0095-2