סרטן הריאות
מנהלי קהילה
עומאר מספר על ההתמודדות עם סרטן ריאות
בגיל 35, לאחר חודשים רבים של כאבים עזים בכתף, עומאר אובחן עם סרטן ריאות גרורתי. לאחר שהתרופות הקונבנציונליות לא עזרו, הרופאה שלחה אותו לבדיקות שהצביעו על מוטציה בגידול הסרטני נגדה יש טיפול ביולוגי. כיום, חמש שנים לאחר שאובחן, אין סימנים למחלת הסרטן.
איך ומתי הופיעו אצלך התסמינים?
"הייתה תקופה בשנת 2011 שהייתי במעצר בעקבות קטטה במשפחה. במהלך המעצר, אחרי חודשיים שלושה, הרגשתי כאבים בכתף השמאלית שלא עברו. התחלנו לחפש מה הבעיה בכתף - מתוך בית הסוהר - צילומי חזה, צילומי כתף.... אבל אז לא התגלה כלום. הכאבים המשיכו. כאבים עזים. לא הצלחתי לישון. לקחתי משככי כאבים אבל זה לא עזר.
"יום אחד בבדיקה שגרתית, במאי 2012, הרופאה בכלא שמעה משהו לא תקין בנשימה ושלחה אותי לרופא ריאות בסורוקה. בסורוקה עשו לי סדרת בדיקות - בדיקות דם, אקו לב, צילום חזה. בצילום התגלו סימנים בתוך הריאה - 'נקודות שחורות' הרופא אמר. בעקבות זה נשלחתי לעשות ביופסיה תחת CT ואז אמרו לי 'יש לך מחלת סרטן בריאות'.
"לא הרגשתי סימנים לסרטן חוץ מכאבים בכתף, שהיו בגלל גרורה בכתף. הייתי רק בן 35. אמרו שזה נדיר שיש סרטן בריאות בגיל הזה. עישנתי, אבל הייתי במונחים של המעשנים 'מעשן חדש' - 8 שנים. הייתי מופתע. נכנסתי להלם רציני. הרופאה התחילה להרגיע אותי. אמרה 'היום יש תרופות לכל דבר. מחלת סרטן זה לא סיפור גדול כמו פעם. יש מכלול שלם של טיפולים'.
"לא דיברתי באותו יום. בחזרה לבית סוהר הפגישו אותי ישר עם עובדת סוציאלית. מאז חשבתי רק איך לצאת מבית הסוהר בשביל לטפל בעצמי. לאחר שבועיים עליתי לדיון ושוחררתי".
מה היו החששות הגדולים שלך?
"המחלה הייתה בשלב מתקדם. בשלב 3. אני חשבתי ביני לבין עצמי שלב 3 - אולי התרופות לא יעזרו כי זה שלב ממש מתקדם. והנה אני מתחיל לספור את הימים שלי".
אילו טיפולים קיבלת?
"אמרו לי שבשלב 3 אי אפשר לעשות כלום - לא ניתוח ולא הקרנות. אמרו לי ששתי הריאות הרוסות לגמרי. התחלתי לקבל כימותרפיה כל שלושה שבועות. בשלב הראשון הייתה תגובה חיובית – המחלה נסוגה. אחר כך הסרטן התפרץ שוב והכימותרפיה לא עזרה יותר בכלל. המצב התדרדר והיו לי הרבה נוזלים בריאות. ואז עברתי לבית חולים בילינסון. במשך שנתיים בערך ניתן לי סוג אחר של כימותרפיה - וגם זה לא עזר. הייתי חולה סופני".
עומאר במהלך הטיפולים (צילום: אלבום פרטי)
"הרופא שלי פרש ועברתי לרופאה אלונה זר. היא עצרה את הטיפול בכימותרפיה והמשכתי רק לעשות דיקור כל כמעט שבועיים כדי להוציא את הנוזלים מהריאות. בסרטן עצמו כבר לא טיפלו.
"בזמן הזה היא הציעה לי לעשות בחברת פאונדיישן בדיקה כדי לחפש מוטציות בסרטן (בדיקה גנומית. א.ה) - ולפי זה נותנים תרופה שתטפל. המתנתי לתשובות שבועיים-שלושה ואז הגיעה התשובה – שיש מוטציה בסרטן עצמו ויש תרופה יקרה מאוד – קסאלקורי – שיכולה לעזור. בזמנו התרופה לא הייתה בסל. ד"ר זר הפנתה אותי לעמותת "חברים לרפואה" שם עוזרים לקבל תרופות יקרות ללא תשלום. הם סידרו לי את התרופה.
"אחרי חודשיים אני הולך לעשות בדיקת מעקב ורופאה פותחת את המחשב והיא בהלם אומרת לי 'אני לא מאמינה'. הלב שלי דופק. שאלתי מה קרה והיא אמרה לי – 'אין סימנים למחלה'. הרגשתי שנולדתי מחדש. יצאתי ממנה כאילו אני עף באוויר. טלפון ראשון לאימא - שדאגה לי הרבה שנים. ואחר כך טלפונים והודעות לכולם. זו הייתה חגיגה.
"אשתי הייתה בהיריון. חודשיים אחרי זה נולד לי בן זכר ראשון אחרי ארבע בנות. באותו יום שנולד הזכר הראשון שלי, אני במיון יולדות והטלפון מצלצל - ד"ר אלונה זר מתקשרת לספר שהכניסו את התרופה לסל התרופות. מאז אני ממשיך עם התרופה הזו ועושה מעקבים. אין מחלה פעילה".
בן ראשון נולד אחרי ארבע בנות, ביום בו התרופה שהצילה נכנסה לסל (צילום: אלבום פרטי)
מה עזר לך בהתמודדות?
"דבר ראשון אמונה – צריך להיות חזק. נפשית זה לא ממש השפיע עלי. אף פעם לא נתתי לסובבים אותי להרגיש שיש לי מחלה. המשכתי את החיים שלי כרגיל. מתי שיכולתי לעבוד הלכתי לעבוד. מתי שלא הרגשתי טוב הלכתי למיון. ניסיתי לעשות ספורט, לאכול בריא, לשמור על כל ההמלצות שהרופאים נתנו לי.
"הייתי קורא הרבה על המחלה. איפשהו קראתי ש-70% מההחלמה זה המצב הנפשי ו-30% זה מחלה. אז השקעתי כדי שהמצב הנפשי שלי יהיה מרומם. דאגתי להתרחק מבעיות, מדיכאון, מכל הדברים האלה".
אין סימנים למחלה (צילום: אלבום פרטי)
מה חברים ובני משפחה עשו שעזר? ומה הם עשו שהפריע?
"מה שעזר זה שהם ניסו לחפש בכל העולם, להפוך הרים כדי למצוא תרופה. הגיעו להרבה יבשות כדי לחפש. התגייסו מתי שהייתי צריך. אשתי הייתה צמודה אליי 24 שעות 7 ימים בשבוע.
"מה שלא אהבתי זה שלפעמים שאתה פוגש מישהו שיודע על המחלה ואתה רואה אותו עצוב. אני העדפתי לא לחשוב על המחלה הזו - ברגע שאני יוצא מחדר הטיפולים שוכח מזה לגמרי. לא אהבתי שמסתכלים עליי כמסכן, שמרחמים עליי שימי ספורים. תמיד חיפשתי לברוח מזה".
מה היה החלק הכי קשה?
"בשלב הראשון החלק הכי קשה היה הכימותרפיה – ארבעה ימים אחרי טיפול לא יכול לתפקד בגלל תופעות לוואי – הקאות, שלשולים. אתה מרגיש שזה שורף אותך.
"עוד קושי היה בגלל שניסיתי להסתיר את זה מהילדים. הבת הקטנה בזמנו הייתה בת חמש שנים. תמיד הייתי לוקח את הילדים להראות להם שאני בסדר. לקחת אותם לטייל. לשחק. הם כמעט לא הרגישו בזה. אבל בת אחת תמיד הייתה שואלת - למה השערות שלך נשרו? אתה חולה? אתה לא מרגיש טוב? למה אתה מקיא? עד שיום אחד ישבתי איתה והתחלנו לדבר על המחלה".
האם הייתה גם איזושהי השפעה חיובית למחלה על חייך?
"הייתה השפעה חיובית. למדתי שאסור לוותר בשום פנים ואופן. אסור להיכנע – לא למחלה, לא לבעיות. לכלום. זה גם נתן לי אהבה לחיים. לא לזלזל. להתמודד עם הדברים במאה אחוז וגם ליהנות מכל רגע. כל דבר שקורה – לנצל אותו לטובה".
מה היית מייעץ מניסיונך לאנשים אחרים שאובחנו עם סרטן?
"קודם כל כשהרופא בא ומבשר 'יש לך סרטן' - זה לא סוף העולם. אנחנו נמצאים במדינה ממש מתקדמת מבחינת הרפואה. צריכים לדעת את זה. גם אם זה סרטן, יש את הרופאים, יש את הבדיקות, התרופות, הכל. למרות ששומעים סיפורים רעים צריך לזכור שכל בן אדם זה משהו אחר. לא כולם מתים מסרטן. יש הרבה סיפורי הצלחה בשנים האחרונות. צריך אמונה. נסו להתרחק ממחשבות רעות. כדאי גם להתרחק מאנשים שמסתכלים עלייך כאילו זה עניין של זמן עד שאתה מת".
"אני גם ממליץ לא לחשוב על המחלה בכלל. לעשות את הטיפולים, למלא את הוראות הרופאים ולא לזלזל. אבל פשוט לחיות – להמשיך את החיים כאילו אין לך את המחלה.
"כדאי לקרוא באינטרנט איזה דברים יכולים לעזור ומה יכול להחמיר את המצב – ואליהם לא להתקרב. במקביל לטיפול הרפואי צריך לחפש עוד דברים שמחזקים את הגוף.
"חשוב גם כל הזמן לחפש מה התחדש ברפואה. כל יום יש פיתוח - משהו חדש. כל יום. צריך לעקוב אחרי זה. לא להישבר. לא להיכנע. לא לוותר לעצמך. אם אתה מוותר הלך עליך".
מוג'ו
סיפור מלא השראה ומעודד
אדם י
מאוד שמח לקרוא את זה. הרוויח את החיים במתנה