בשנת 1994, עם פרסומה של המהדורה הקודמת של ספר האבחנות הפסיכיאטרי ה-DSM, קיבלה מחלת הסרטן הכרה כאירוע אפשרי של טראומה, כזה העלול להוביל בהמשך להתפתחותה של תסמונת פוסט טראומה המלווה בתסמינים אופייניים – החל מחוויה מחדש והצפה, דרך הימנעות ותחושת זרות ועד לעוררות מוגברת.

מחקרים שבוצעו בנושא העלו כי שיעורים משמעותיים מקרב חולי הסרטן עלולים לפתח פוסט טראומה, כ-5% עד 19% מתוכם, לפי מאמר סקירה משנת 2002 שכלל בעיקר חולות בסרטן השד.

בין השאר נמצא כי הסיכון לפוסט טראומה גבוה יותר בקרב חולים עם גידולים סרטניים שפורצים באופן מהיר כמו לוקמיה (סרטן הדם), ופחות בקרב חולים עם גידולים שמתפתחים באיטיות רבה כמו סרטן השחלות. עתה זיהו חוקרים ישראלים כי גם צדה החיובי של הפוסט טראומה - צמיחה פוסט טראומטית - עשוי להתפתח בקרב חולי סרטן בשלבי ההחלמה, בייחוד בעידוד של טיפול תומך קבוצתי.

החוקרים מהמרכז הישראלי לטיפול בפסיכוטראומה בבית החולים הפסיכיאטרי הרצוג, האוניברסיטה העברית, מרכז דוידוף לסרטן בבית החולים בילינסון ואוניברסיטת אריאל התמקדו בתופעת הצמיחה הפוסט טראומטית, מונח שהוצג לראשונה בשנת 1996 המתייחס לשינויים חיוביים בתפיסותיו ובחייו של נפגע שפיתח הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) כתוצאה מחשיפה לאירוע טראומטי בעברו, הבאים לידי ביטוי בתפיסות חיוביות, משמעות קיומית חזקה יותר ומערכת יחסים עמוקה יותר עם אחרים.

החוקרים בחנו את ההשפעות על תופעה זו הבאות לידי ביטוי בטיפול תומך במסגרת קבוצתית, הנעשה במטרה להפחית לחצים בקרב חולות בסרטן השד בשיטות התנהגותיות-קוגניטיביות, לספק מיומנויות התמודדות וללמד טכניקות לרגיעה. עבודות ספורות מצאו בעבר קשר בין טיפול קבוצתי תומך להפחתת הלחץ והתחלואה הנפשית הנלווית בקרב חולי סרטן, לרבות סיכויים נמוכים יותר לחזרה של הסרטן ולתמותה.

שינוי חיובי אישי וחברתי

המחקר כלל 94 נשים בגילי 75-25 שאובחנו עם סרטן השד והשלימו טיפול תרופתי בבילינסון. בחלוף שלושה חודשים מתום הטיפול נתבקשו המשתתפות למלא שאלונים הנוגעים למצבן הנפשי. בהמשך, 49 מתוכן בחרו להשתתף בטיפול קבוצתי תומך ו-45 נוספות שלא השתתפו בטיפול קבוצתי שימשו כקבוצת ביקורת.

כרבע מהמשתתפות במחקר אובחנו עם סרטן השד בשלב מוקדם (שלב 1), והיתר בשלבים מתקדמים יותר (2 ו-3). רוב הנבדקות (91.6%) טופלו באמצעות כימותרפיה והקרנות. רוב הנבדקות (79%) היו נשואות ולרובן (94%) היו ילדים. בתום הטיפול הקבוצתי ובחלוף שישה חודשים מהשאלונים הראשונים, נתבקשו הנבדקות למלא שאלונים נוספים.

השאלונים בכללותם בדקו תסמיני פוסט טראומה, ובהמשך עדויות לצמיחה פוסט טראומטית, בהתבסס על שאלון PTGI - ובשמו המלא PostTraumatic Growth Inventory - שפותח בשנת 1996 ותורגם כעבור עשור לעברית. השאלון כולל סימני העצמה אישית שמתפתחים על רקע הטראומה המאופיינים בשינויים חיוביים בעקבות האבחנה בסרטן בחמישה ממדים אפשריים: פתיחת אפשרויות חדשות בחיים, שינוי חיובי ביחסים עם אחרים, חוזק אישי, שינוי רוחני והערכה חיובית של החיים.

הטיפול הקבוצתי כלל שמונה מפגשים, אחת לשבוע, בקבוצות של עד 12 מחלימות מסרטן השד, כשכל מפגש כלל אימון בהירגעות, תרגילים חווייתיים וטיפולים נפשיים. המשתתפות דנו במהלך המפגשים בשאלות הקשורות בחוויה הנפשית הנלווית לסרטן השד, לרבות הפחד מהמחלה ומדימוי הגוף, יחס בנוגע לסרטן, מתן ביטוי לרגשות, רכישת מיומנויות להתמודדות נפשית עם המחלה והטיפולים ומקומם של שותפים לדרך, לרבות בני משפחה, מכרים והחברה כולה.

הממצאים העלו כי מרבית הנבדקות סבלו מתסמיני פוסט טראומה בתחילת המחקר, בחלוף הטיפול התרופתי לסרטן השד, כשהתסמינים היו קשים יותר בקרב אלו ששובצו בהמשך לבקשתן בקבוצות התמיכה, בהשוואה לקבוצת הביקורת.

כעבור שישה חודשים, 75% מהנבדקות (25 נשים מקבוצת המחקר ו-14 מקבוצת הביקורת) חוו העצמה אישית חיובית המלווה בסימנים של צמיחה פוסט טראומטית. בהמשך, כשנבחנו טיבם של סימנים אלה, נמצא כי סימני צמיחה פוסט טראומטית המשפיעה לטובה על החיים, בניגוד לסימנים המכונים 'צמיחה פוסט טראומטית מדומה' (Illusory PostTraumatic Growth), דווחו יותר בקרב נבדקות שהשתתפו בקבוצת התמיכה (89%) בהשוואה לנבדקות בקבוצת הביקורת (56%).

החוקרות מסכמות כי המחקר הצביע על התועלת בטיפול הקבוצתי התומך לנשים שהשלימו טיפול תרופתי בסרטן השד בהתמודדות עם תסמיני פוסט טראומה הנלווים למחלה ובהעצמה אישית – צמיחה פוסט טראומטית – שיש לה השפעה חיובית על החיים. החוקרים מסבירים השפעה זו בשילוב של מיומנויות שנלמדות בטיפול הקבוצתי וכן בתועלת נוספת של תמיכה מסוג זה – יצירת קשרים חברתיים חדשים של תמיכה התורמים כשלעצמם להתמודדות.

במחקר השתתפו פרופ' רות פת-הורנצ'יק, ד"ר שלומית פרי, ד"ר יאירה חממה רז, יובל זיו, שרית שרם-יבין ופרופ' סלומון שטמר, וממצאיו פורסמו בגיליון יוני 2015 של כתב העת Journal of Traumatic Stress.

בשנים האחרונות ישנה תנופה מחקרית סביב תופעת הצמיחה הפוסט טראומטית. בישראל מצא מחקר שפורסם בשנת 2006 שבחן את השפעת החשיפה לטרור בקרב תלמידים בכיתות ז' עד ט' ב-11 בתי ספר ברחבי הארץ. כי 42% סבלו מתסמינים פוסט טראומטיים, וככל שהם הרבו לדווח על יותר תסמינים, כך גדלה הנטייה שיחושו בהמשך צמיחה פוסט טראומטית. ביוני 2013 דיווחו חוקרים ישראלים מהמחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים איכילוב על סימני צמיחה פוסט טראומטית בקרב חולים שעברו אירועי לב. במחקר שפורסם בכתב העת Journal of clinical Psychology in Medical Settings דווח כי מתוך 82 חולי לב בגילי 82-46 שנאלצו לעבור ניתוח מעקפים על רקע התקפי לב, 71.2% דיווחו בהמשך על תחושות של צמיחה פוסט טראומטית ומציאת משמעות חזקה יותר לחיים. עוד נמצא כי בדומה לממצאים ממחקרים על תופעות אחרות, דווקא אלו שחוו לחץ פוסט טראומטי כתוצאה מהאירוע הלבבי (17.1% מהנבדקים) פיתחו צמיחה פוסט טראומטית חזקה יותר.

Journal of Traumatic Stress, doi: 10.1002/jts.22014