בשנים האחרונות גדל מספרם של חולי הסרטן בגיל המבוגר בעקבות העלייה בתוחלת החיים והזדקנות האוכלוסייה וכן על רקע זמינותן של בדיקות לאבחון מוקדם של סרטן. לפי הערכות, כיום מעל לחמישית מהמקרים החדשים של סרטן השד מאובחנים אצל נשים מעל לגיל 70.

ההתמודדות עם סרטן השד עלולה להיות מורכבת, ובגיל המבוגר באופנים שונים היא עלולה להיות מורכבת במיוחד. עם זאת, לדברי פרופ' תמר פרץ, אונקולוגית בכירה בבית החולים הדסה עין כרם ולשעבר מנהלת מכון שרת לאונקולוגיה במרכז הרפואי, "גם בגיל המבוגר, מאובחנות רבות עם סרטן השד מצליחות בתגובה לטיפולים מוצלחים להשיג דיכוי של הפעילות הממאירה בגוף ולהחלים".

סוגים ושלבים של סרטן השד בגיל המבוגר

סוגי סרטן השד השכיחים בגיל המבוגר הם בעיקר גידולים לא חודרניים מסוג 'דוקטל קרצינומה' (DCIS) – שהוא כיום הסוג הנפוץ ביותר של סרטן שד לא פולשני גם באוכלוסייה הכללית, ובהמשך סרטן שד חודרני מסוג 'לובולר קרצינומה' (ILC) שתחילתו בבלוטות החלב, אשר פחות שכיח בקרב צעירות.

גידולי סרטן השד של נשים מבוגרות נוטים להיות פחות אגרסיביים. בגיל המבוגר רבים מגידולי סרטן השד חיוביים לקולטנים הורמונים אסטרוגן (ER+) ו/או פרוגסטרון (PR+) – גידולים אשר מאופיינים בהתקדמות איטית יותר ויש להם טיפולים יעילים (טיפולים הורמונאליים), מה שמגדיל את הסיכויים להחלים מהמחלה. יש גם מספר לא מבוטל של נשים עם סרטן השד שמאובחנות עם גידולים עם ביטוי יתר לחלבון HER-2, שיש עבורם טיפולים ביולוגיים ייעודיים ואפשרות ריאלית לטיפול יעיל. לעומת זאת, מקרים של סרטן שד אגרסיבי יותר כמו 'טריפל נגטיב' – מאובחנים יותר אצל צעירות.

עם זאת, בגיל המבוגר גוברת הנטייה לאבחון הגידול הסרטני בשלבים מתקדמים יותר, בהשוואה לצעירות. באביב 2018 דיווחו חוקרים ישראלים בכתב העת Archives of Gerontology and Geriatrics כי בבחינת המאובחנות בסרטן השד מנתוני רשם הסרטן הלאומי לשנים 2010-2000, בין קבוצת הגיל של 69-65 לקבוצת הגיל 85 ומעלה – שיעורי סרטן השד הגרורתי עלו מ-3.9% ל-23.4% מכלל מקרי סרטן השד המאובחנים, ואילו שיעורי התחלואה בשלב הראשון של סרטן השד, שבו סיכויי ההחלמה הם הגבוהים ביותר – ירדו מ-58.6% ל-30.1% מהמאובחנות.

הסיבה למגמה מדאיגה זו, לפי החוקרים, עשויה להיות נעוצה בהגבלה של תוכנית בדיקות הממוגרפיה לאבחון מוקדם של סרטן השד עד גיל 75 בלבד, וכן עשויות להיות לה סיבות נוספות, לרבות שינויים ביחס לגוף ולבריאות בגיל המבוגר שמובילים לירידה בבדיקות העצמיות לגושים בשד, עלייה בסיכון לירידה קוגניטיבית וכן שינויים ביולוגיים ברקמת השד שעשויים להאיץ התפתחות גרורות.

בנוסף לאבחון המאוחר, בגיל המבוגר ההיענות לטיפולים נוטה לרדת – מה שפוגע בסיכויי ההחלמה.

אבחון של סרטן השד בגיל השלישי

בדיקות ממוגרפיה לגילוי מוקדם של סרטן השד מבוצעות כיום במסגרת סל הבריאות באופן שגרתי אחת לשנתיים לנשים מגיל 50 ועד גיל 75 בלבד.

לדברי טלי רוזין, מנכ"לית עמותת "אחת מתשע", "במסגרת התוכנית לגילוי מוקדם של סרטן השד, הקופות נוהגות לזמן מבוטחות באופן יזום לממוגרפיה, וזה כמובן צעד מבורך, כי יש נשים שלא מנהלות את בריאותן באחריות מספקת. אך לאחר גיל 75 – מופסקת הפנייה מצד הקופות, ובעיניי מדובר בסוג של אפליה על רקע גיל. נכון שקורע הלב לראות נשים צעירות שחולות בסרטן השד, אך אופי המחלה הוא כזה שהסיכון להתפתחותה עולה עם הגיל, ולכן לא הגיוני להפסיק לזמן נשים מגיל 75. אמנם בתחילת שנות ה-90, כשהחלה התוכנית הלאומית לאבחון מוקדם של סרטן השד, ייתכן שתוחלת החיים של נשים הייתה נמוכה יותר, אבל היום גיל 74 לא נחשב למופלג, ונשים חיות בממוצע לפחות עשר שנים יותר, ויש להן עיסוקים וחיים מלאים, ואני מאמינה שחשוב לשלוח גם להן זימון יזום לממוגרפיה. אני מניחה שאישה מבוגרת מעל גיל 75 שתתעקש מול הרופא על ממוגרפיה – תקבל הפנייה לבדיקה גם היום, אך חשוב להמשיך בפניות היזומות לנשים גם בגיל המבוגר".

המתנגדים להרחבת בדיקות הממוגרפיה לאיתור מוקדם של סרטן השד מעבר לגיל 75 טוענים כי בדיקות אלו עשויות להוביל למצבים של אבחון יתר של ממצאים בשד שהטיפול בהם אינו נדרש בגיל מבוגר.

הקווים המנחים העדכניים של החברה הבינלאומית לגריאטריה אונקולוגית משנת 2021 קובעים כי בהתאמת ממוגרפיה לנשים מבוגרות, "יש להימנע משימוש יתר בשירותי בריאות אצל מטופלות מגיל 80 ומעלה עם תחלואה נלווית נרחבת או תוחלת חיים צפויה של פחות מחמש שנים".

לדברי פרופ' פרץ, לנשים ללא מחלות רקע עם תוחלת חיים גבוהה צפויה וללא גורם שמאיים על חייהן – יש מקום להמליץ על המשך בדיקות ממוגרפיה גם מעבר לגיל 75, אולם יש לשקול את ההמלצה בהתאם למחלות הרקע של המטופלת. "למשל, לאישה עם מחלת לב קשה, שיש לה צפי לתוחלת חיים קצרה יחסית – צריך לבחון מה התועלת שתקבל מביצוע ממוגרפיה שתאתר ממצאים בשד ועשויה להוביל לטיפולים שעשויים לקצר עוד יותר את תוחלת חייה ולהשפיע על איכותם", אומרת פרופ' פרץ.

הטיפולים לסרטן השד בגיל המבוגר

כיום מתחדדת ההבנה בדבר הצורך להתאים את הטיפול בסרטן השד בגיל המבוגר לגיל המטופלות ולנקוט בגישה טיפולית שונה מזו שמקובלת אצל חולות צעירות, וזאת מאחר שהן מגיבות לטיפולים באופן שונה.

התאמת הטיפול צריכה להתבצע תוך התייחסות לגורמים נוספים שמשפיעים בגיל המבוגר, לרבות מצב תפקודי ותמיכה חברתית, באופן שכרוך במצבים מסוימים בוויתור על טיפולים מורכבים שעשויים להוביל לתופעות לוואי וסיבוכים, למשל טיפולי כימותרפיה והקרנות (רדיותרפיה).

לדברי פרופ' פרץ, "בגיל המבוגר, בהתאמת הטיפול לסרטן השד נכנסים שיקולים נוספים של תוחלת חיים ורעילות הטיפולים". כך, למשל, חולות סרטן מבוגרות שנדרשות לטיפולי כימותרפיה מצויות בסיכון גבוה יותר להתפתחות סיבוכים מהטיפול, לרבות אוסטיאופורוזיס ואי ספיקת לב וכן בסיכון גבוה יותר לתסמינים שפוגעים באיכות החיים כמו בחילות והקאות.

אחת הבעיות בהתמודדות עם סרטן השד בגיל המבוגר נוגעת לפרוטוקולים הטיפוליים במחלה, שמבוססים בעיקר על מחקרים שבוצעו בהשתתפות מאובחנות צעירות, אם כי בשנים האחרונות מנסים מדענים ורופאים לבחון ספציפית את יעילותם של הטיפולים לסרטן השד  אצל נשים מבוגרות.

הטיפול בסרטן השד הוא רב תחומי, ובשנים האחרונות מתחדדת גם החשיבות של שילוב מספר אנשי מקצוע בבניית התוכנית הטיפולית גם לחולות בגיל המבוגר. הקווים המנחים העדכניים של החברה הבינלאומית לאונקולוגיה גריאטרית שפורסמו בשנת 2021 מדגישים את הצורך לבצע התאמה ייחודית של הטיפול לחולות מבוגרות, תוך שילוב של הערכה גריאטרית. המלצה זו מבוססת על תחום מתפתח ברפואה של 'גריאטריה אונקולוגית'. לפי גישה זו, התאמת הטיפול בגיל השלישי צריכה לשלב גם מומחה לרפואה גריאטרית, שיתייחס למחלות רקע, מצב תפקודי ותוחלת חיים צפויה, תוך דגש משמעותי על איכות החיים, וכן העדפות המטופלת והמשאבים העומדים לרשותה לתמיכה בטיפול בבית.

לפי הקווים המנחים מומלץ בין השאר לבצע הערכה ל'שבריריות' של המטופלת, המאופיינת בחולשה וירידה בתיאבון ובמשקל, ולהתבסס בהחלטה גם על הסיכון לתמותה מגורמים רפואיים נוספים.

ההנחיות הקליניות מדגישות כי מאחר והאוכלוסייה המבוגרת חשופה יותר לשינויים בתמהיל הטיפול התרופתי, ירידה בהיענות לטיפולים, בלבול בין תרופות, ואינטראקציות בעייתיות בין תרופות – וכתוצאה מכך גם נוטה יותר לפתח תופעות לוואי וסיבוכים ולסבול מירידה בתועלת הטיפול – חשוב לתמוך במבוגרות עם סרטן השד ולפקח כי הן נוטלות את התרופות שהותאמו להן.

טיפול טרום ניתוחי

לדברי פרופ' פרץ, "יש לשקול את הטיפול הטרום ניתוחי בגיל המבוגר בהתאם למצבה של המטופלת".

לפי הגישה הרפואית שרווחת כיום, כפי שגם באה לידי ביטוי בקווים המנחים העדכניים של החברה הבינלאומית לגריאטריה אונקולוגית, ניתן להציע טיפולים תרופתיים טרום ניתוחיים (נאואדג'ובנטים) למבוגרות עם סרטן השד במידה והן בעלות כושר תקין.

לחולות מבוגרות עם כושר ירוד – מומלץ להתחיל בטיפול הניתוחי, באופן שיאפשר בהמשך התאמת טיפול תרופתי סיסטמי בהתבסס על הממצאים הפתולוגיים שמתקבלים לאחר הניתוח ועל ההחלמה מהניתוח.

לחולות מבוגרות עם כושר תקין שמאובחנות עם סרטן מסוג טריפל נגטיב עדיין קיימת מחלוקת בספרות הרפואית האם מומלץ להתחיל בטיפולי כימותרפיה לפני הניתוח, ועל רקע עדויות מוגבלות – ההמלצות קובעות כי ניתן להתחיל בטיפול בכימותרפיה מקבוצות האנטרציקלינים או הטקסנים, על רקע אגרסיביות הגידול, אולם טיפול טרום ניתוחי בכימותרפיה מבוססת פלטינום אינו צפוי לסייע.

כמו כן, למבוגרות שאינן כשירות לניתוח מיידי שמאובחנות עם סרטן שד חיובי לקולטנים להורמונים – טיפול הורמונלי טרום ניתוחי עשוי להיות מועיל, כששיעורי התגובה טובים יותר לתרופות מקבוצת 'מעכבי ארומטאז'' בהשוואה לתרופה טמוקסיפן.

ניתוחים

מאחר ורוב הגידולים הסרטניים גם בגיל המבוגר אינם פולשניים – ניתוח הוא לרוב הטיפול הראשון, כאשר גידולים סרטניים פולשניים יותר מטופלים בחלקם בשלב ראשון בכימותרפיה.

הבחירה בניתוח השד באמצעות ניתוח משמר עם כריתה חלקית של השד או בכריתה מלאה תלוי בסוג הגידול וגודלו ביחס לגודל השד, ולרוב גיל המטופלת אינו מהווה שיקול בתהליך בחירת הניתוח המתאים. עם זאת, ישנן מאובחנות מבוגרות עם סרטן השד שבגלל מצבן יומלץ להן על ניתוח כריתה מלאה, ללא שימור השד.

ככלל, במקרים של בלוטות לימפה נגועות – בגיל המבוגר העדיפות היא לטפל בהן בהקרנות ולא בניתוח, שכן כריתת הבלוטות בהליך כירורגי הופכת את הניתוח למורכב יותר, בעיקר עבור מאובחנות עם סרטן שד חיובי לקולטנים לאסטרוגן (ER+) שנזקקות לאחר הניתוח לטיפול הורמונלי משלים.

יש מאובחנות עם סרטן שד ומחלות רקע שאינן יכולות במצבן הפיזי לעמוד בניתוח הכרוך בהרדמה כללית וסיבוכים כירורגיים אפשריים.

הקרנות

טיפול הקרנות (רדיותרפיה) לכל השד מהווה כיום את הסטנדרט הטיפולי לרוב הנשים שמאובחנות עם סרטן השד לאחר הניתוח.

לנשים שמאובחנות עם סרטן שד שהתפשט לבלוטות הלימפה – הטיפול המועדף בבלוטות הוא לרוב באמצעות הקרנות לאחר ניתוח השד.

כימותרפיה

מספר בדיקות כיום מאפשרות לבחון את התועלת הקלינית ממתן טיפולי כימותרפיה למניעת הישנות סרטן השד – או במילים אחרות: האם אפשר לוותר על כימותרפיה הכרוכה בתופעות לוואי וסיכון לסיבוכים, במיוחד בגיל המבוגר. הבדיקות הזמינות כיום הן 'אונקוטייפ DX', 'פרוסגינה', 'אנדופרדיקט' ו'ממהפרינט', ואלה נמכרות דרך הביטוחים המשלימים וחברות הביטוח הרפואי הפרטיות ובאופן פרטי. 

הבדיקות מיועדות כיום לנשים שמאובחנות עם סרטן שד חיובי לקולטנים להורמונים אסטרוגן (ER+) ו/או פרוגסטרון (PR+) ושלילי לביטוי יתר של החלבון HER-2 ועם עד שלוש בלוטות לימפה מעורבות.

טיפול הורמונלי

יעילותו של טיפול הורמונלי משלים לסרטן השד לאחר הניתוח לחולות עם גידולים חיוביים לקולטנים להורמונים – אינה תלויה בגיל המוטפלת.

לפי הקווים המנחים של החברה הבינלאומית לגריאטריה אונקולוגית, בחירת התרופה הספציפית מבין הטיפולים ההורמונליים צריכה להיעשות תוך התייחסות למחלות נלוות והסיכון להישנות המחלה, וזאת מאחר ותופעות הלוואי עשויות להוריד מההיענות לטיפולים, לרבות כאבי שרירים, כאבי מפרקים, סיכון למחלות לב, אוסטאופורוזיס וירידה קוגניטיבית.

תרופות ביולוגיות

הטיפול בכימותרפיה בשילוב עם התרופה הביולוגית הרצפטין למשך שנה מומלץ בקווים המנחים של החברה הבינלאומית לגריאטריה אונקולוגית כטיפול סטנדרטי לחולות מבוגרות שאובחנו עם סרטן שד בשלב המוקדם עם ביטוי יתר לחלבון HER-2, וללא מחלות לב. לחולות בסיכון גבוה להישנות המחלה ועם כושר סביר ניתן להוסיף את התרופה פרג'טה (פרטוזומאב).

לחולות עם שבריריות יתר ועם גידולים מסוג לומינל B החיוביים גם לקולטנים להורמונים וגם לביטוי יתר של HER-2 ניתן לשקול התאמה לצד ההרצפטין של טיפול הורמונלי במקום כימותרפיה.

בדיקות גנטיות למוטציות לסרטן השד בגיל המבוגר

בדיקות סקר גנטיות המבוצעות כיום בעיקר במסגרת של 'פאנל גנים', מאפשרות לאתר מקרב החולות נשאות למוטציות שמעלות את הסיכון להישנות סרטן השד ולסרטן השחלות, שהמוכרת שבהן היא "המוטציה האשכנזית" (מוטציות בגנים BRCA1 ו-BRCA2) – וגם בדיקות אלה מומלצות לכלל המאובחנות וכן לקרובות משפחתן, ללא קשר לגיל החולה.

תופעות לוואי של טיפולים לסרטן השד בגיל המבוגר

בחילות והקאות

תסמיני בחילות והקאות עשויים להתפתח בקרב נשים עם סרטן השד על רקע הטיפול התרופתי, ובעיקר כתוצאה מכימותרפיה. אצל מבוגרות, תסמינים אלה עשויים להתבטא באופן שונה ופחות טיפוסי, בהשוואה לצעירות.  

בעקבות נטייה גבוהה יותר של מבוגרות להידרדרות באיכות החיים כתוצאה מהטיפולים בסרטן השד – בגיל השלישי חשוב במיוחד להקפיד על ההנחיות הקליניות לטיפול ומעקב אחר תסמיני בחילות והקאות, ותסמינים נוספים של מערכת העיכול, לרבות שלשולים, עצירות ודלקות בחלל הפה (סטומטיטיס).

מחקרים מראים כי ההגנה מפני בחילות והקאות שמתאפשרת הודות לטיפולים תרופתיים בתסמינים אלה – מועילה לחולות מבוגרות מעל גיל 65 באופן משמעותי יותר מאשר לצעירות.

עוד על טיפול בבחילות והקאות כתוצאה מכימותרפיה

מניעת אוסטאופורוזיס

בריאות העצמות חשובה בגיל המבוגר, והטיפול הסיסטמי בסרטן שד עלול לפגוע בעצמות – ולכן למאובחנות מבוגרות עם סרטן השד מומלץ לבצע בדיקת צפיפות עצם ובמקרה הצורך ליטול תרופות למניעת דלדול עצם, אוסטאופורוזיס ושברים בעצמות – שעלולים להוות גורם מרכזי לנכות תפקודית בגיל המבוגר.

לדברי פרופ' פרץ, "תשומת לב לבריאות העצם נדרשת בעיקר בקרב חולות עם גידולים חיוביים לקולטנים להורמונים, מאחר וחלק גדול מהטיפולים ההורמונאליים עלולים לגרום לאוסטאופורוזיס".

בריאות הנפש

אבחון בסרטן השד עלול להשפיע משמעותית על המצב הנפשי ולהוביל לעלייה בלחץ, מתח נפשי, דיכאון וחרדה. אצל חולי סרטן מבוגרים ישנה נטייה שלא לזהות מצוקה נפשית ולא לטפל בה. זאת למרות שתרופות לדיכאון וטיפולים נפשיים עשויים לתת מענה לבעיה ולשפר משמעותית את איכות החיים.

שינה

בגיל המבוגר קיים סיכון מוגבר להפרעות שינה, וסרטן השד מוסיף לנטייה להפרעות שינה – הן בשלב הטיפולים והן בהחלמה. במאמר שפורסם בדצמבר 2013 בכתב העת JNCCN, נמצא שכ-80% מהמטופלות בכימותרפיה לסרטן השד מדווחות על תסמיני נדודי שינה, וכמחציתן מאובחנות עם הפרעת השינה. כמו כן, 69% מהמאובחנות עם סרטן שד שאינו גרורתי נוטות לדווח על נדודי שינה, ולמרות שהסיכון לתופעה יורד ככל שהטיפולים מתקדמים, 42% עדיין סובלות מנדודי שינה שנה וחצי לאחר הניתוח.

כיום יש טיפולים שונים שעשויים להקל על הפרעות שינה, לרבות כדורי שינה, אשר את חלקם ניתן ליטול גם לצד טיפולים לסרטן השד; הקפדה על פעילות גופנית סדירה שעשויה לשפר את איכות השינה; וטיפולים ברפואה משלימה.

עוד המלצות לשיפור איכות השינה

עצות להתמודדות עם סרטן השד בגיל המבוגר

למבוגרות שאובחנו עם סרטן השד חשוב לנסות ולבצע התאמות שעשויות להקל בחיי היומיום ואף לשפר את סיכויי ההצלחה של הטיפולים:

אורח חיים בריא: חשוב להקפיד על אורח חיים בריא, הכולל תזונה בריאה, פעילות גופנית סדירה והקפדה על איכות השינה.

תמיכה: חשוב לדאוג לתמיכה חברתית וכלכלית במהלך הטיפולים, ובין השאר להסעות מסודרות לכל הטיפולים הנדרשים ולבדיקות המעקב. היענות לטיפולים היא חיונית ביותר לשיפור סיכויי ההחלמה. ירידה בהיענות לטיפולים לסרטן בגיל המבוגר מהווה גורם מרכזי לכישלון טיפולי ועלייה בסיכון לתמותה מסרטן השד.

תיאום: חשוב לבצע תיאום בין המטפלים השונים, בעיקר במצבים של מחלות רקע/ תחלואה נלווית, ולוודא שהרופאים האונקולוגים שמטפלים בסרטן מתייעצים עם רופאי המשפחה ורופאים מומחים, כדי לקבל את תמונת המצב הכוללת באשר למטופלת.

זהירות משילובים תרופתיים מסוכנים: בגיל המבוגר פעמים רבות נדרש טיפול בתרופות רבות במקביל, מעבר לטיפול בסרטן. יש לבדוק עם הרופאים המטפלים/ הרוקחים שכלל התרופות שהמטופלת לוקחת אינן מייצרות שילובים בעייתיים.

הערכה גריאטרית: לאחר האבחנה, מומלץ לדאוג להערכה גריאטרית (אצל מומחה לגריאטריה) לצד ההערכה האונקולוגית – שבאפשרותה להתאים טוב יותר את הטיפול לפי הנתונים האישיים של המטופלת ומצבה ולסייע בתמיכה במצבים רפואיים נוספים, כמו מצוקה נפשית וכאבים.

איסוף מידע: חשוב לאסוף מידע על המחלה ועל כלל האפשרויות הטיפוליות במטרה להפוך למטופלות מעורבות יותר בתהליך התאמת הטיפול. במקרה של אי בהירות – אין צורך לחשוש וחשוב לברר את הפרטים המלאים עם הצוות המטפל.

זכויות של נשים עם סרטן השד בגיל השלישי

למאובחנות בסרטן השד מומלץ להיות מודעות לשירותים והטבות להם הן זכאיות, אשר עשויים לשפר משמעותית את איכות חייהן וחיי משפחותיהן ולהקל במעמסה שנלווית למחלה.

מבוגרות עם סרטן השד בישראל עדיין סובלות מעוולות בכל הקשור לזכויות רפואיות, כפי שמסבירה עו"ד בר חן-לוי, אחראית תחום מיצוי זכויות בעמותת "אחת מתשע" – עמותה העוסקת בהעלאת מודעות לסרטן השד וקידום בריאות השד בישראל ומסייעת לחולות סרטן השד ומשפחותיהן:

נשים מגיל הפרישה (בין גיל 62 לגיל 65, בהתאם לתאריך הלידה) ועד גיל 70 נותרות לרוב ללא סיוע מביטוח לאומי רק בשל גילן. זאת מאחר וקצבת נכות ניתנת רק עד גיל הפרישה, ואילו קצבת זקנה ניתנת בישראל אוטומטית רק מגיל 70.

ניתן לקבל קצבת זקנה כבר החל מגיל פרישה ועוד בטרם גיל 70, אולם הקריטריונים לזכאות מורכבים מאוד, וכוללים בעיקר מבחן הכנסות מחמיר, וכך נוצר מצב בו מרבית הנשים בטווח הגילים הזה לא זכאיות לקצבה ונותרות לאחר הטיפולים ללא כל הכנסה. במצב הקיים, דווקא עם הגעה לגיל פרישה, נשים רבות נותרות ללא סיוע.

גם נשים שנמצאות זכאיות לקצבת זקנה סובלות מירידה משמעותית בהכנסה, מאחר וסכום קצבת הזקנה ליחיד עומד על 1,596 ש"ח לחודש עד גיל 80 ו-1,686 ש"ח לחודש מעל גיל 80, לעומת קצבת נכות שעומדת על כ-3,700 ש"ח לחודש.

״המצב הנוכחי היום, לפיו נשים אחרי גיל פרישה לא זכאיות לקצבת נכות, הוא מצב אבסורדי ומקומם. נשים הן העיקריות שנפגעות, כי גיל הפרישה שלהן נכון להיום צעיר יותר מאשר גיל הפרישה של גברים", אומרת חן-לוי. "אנחנו סבורות שיש מקום לפעול בנושא זה ולא להותיר נשים חולות ללא כל סיוע אך בשל גילן, במיוחד לאור העובדה שלצערנו מרבית הנשים שמאובחנות מידי שנה כחולות בסרטן השד הן בטווח גילאים זה".

ביוני 2022 הוגשה הצעת חוק המבקשת לתקן את הגדרת "מבוטח" בחוק הביטוח הלאומי. לפי ההגדרה הנוכחית, מבוטח הוא מי שטרם הגיע לגיל פרישה. למעשה התיקון עשוי להוביל לביטול מגבלת הגיל הקיימת על הזכאות לקבל קצבת נכות.

הצעה זו עשויה לתקן עוול נוסף: חולות בסרטן השד עד גיל פרישה, שפרוטוקול הטיפול שלהן כולל טיפולים כימותרפיים, זכאיות לקבל קצבת שירותים מיוחדים (קצבת שר"ם), המתווספת לקצבת הנכות, אולם לאחר גיל הפרישה הזכאות גם לקצבה זו מופסקת. לדברי חן-לוי, מדובר באפליה מובהקת של נשים על רקע גיל שהצעת החוק מבקשת לפתור.

הצעת החוק גם קובעת כי חולים שהיו זכאים לקצבת נכות וזכאים תוך כדי לקצבת אזרח ותיק – יוכלו לקבל את שתי הקצבאות יחד.

נכון לשנת 2022, הצעת החוק טרם התקבלה.

כל הזכויות לנשים עם סרטן השד

פרופ' תמר פרץ היא אונקולוגית בכירה בבית החולים הדסה עין כרם ולשעבר מנהלת מכון שרת לאונקולוגיה במרכז הרפואי

טלי רוזין היא יו"ר עמותת "אחת מתשע" – עמותה העוסקת בהעלאת מודעות לסרטן השד וקידום בריאות השד בישראל ומסייעת לנשים חולות סרטן השד ובני משפחותיהן

עו"ד בר חן-לוי היא אחראית תחום מיצוי זכויות בעמותת "אחת מתשע"

עדכון אחרון: ספטמבר 2022