ספיריבה (Spiriva) היא תרופה מרחיבת סמפונות הניתנת במשאף. התרופה - ששם המרכיב הפעיל בה הוא טיוטרופיום (tiotropium), היא נגזרת של האיפרטרופיום (ipratropium; המשווק בשמות מסחריים Aerovent או Apovent), תרופה ותיקה מאוד. שתי התרופות פועלות כמרחיבי סמפונות. לספיריבה משך פעולה ארוך יותר מאשר לאירובנט וניתנת לכן רק פעם ביום, בהשוואה לארבע עד שש פעמים ביום לאירובנט.

ספיריבה נמצאת בשימוש רחב כטיפול ב-COPD. יש חולים המדווחים שהתרופה שינתה את חייהם. היות ומדובר במרחיב סמפונות, האם לא הגיוני לטפל בו גם באסטמה? הרי גם באסטמה, אולי אפילו יותר מאשר ב-COPD, כיווץ הסמפונות משחק תפקיד במחלה.

מסתבר שזה לא כל-כך פשוט. יש שתי קבוצות של תרופות מרחיבי סמפונות. ספיריבה ואירובנט שייכים לקבוצת האנטי-כולינרגיים. לעומת זאת, הונטולין (Ventolin) ונגזרותיו (בארץ ישנם בשימוש פורדיל, אוקסיס וסרבנט) שייכים לקבוצת הביטא-אדרנרגיים. משום מה, בעוד הביטא-אדרנרגיים יעילים בטיפול באסטמה (וגם ב-COPD), האירובנט לא נמצא יעיל במיוחד בטיפול באסטמה. ומה לגבי הספיריבה?

מסיבות שונות, רק עתה מתפרסם מחקר השוואתי גדול ראשון על שימוש בספיריבה באסטמה. המחקר יוצא מנקודת הנחה שהקו הראשון לטיפול באסטמה (לחולים הצריכים טיפול מונע קבוע) הוא משאף המכיל סטרואיד במינון נמוך. אולם ישנם חולים רבים שלא משיגים שליטה טובה על מחלתם עם טיפול זה. נכון להיום, ההמלצות במצב זה הן אחת משתיים - או להכפיל את מינון הסטרואיד, או להוסיף תרופה מרחיבת סמפונות מקבוצת הביטא-אדרנרגיים ארוכי הפעולה (בלעז - long-acting beta agonists או בקיצור - LABA). המחקר בחן, בצורה כפולת-סמויות, את אפשרויות אלו אל מול תוספת של ספיריבה. כלומר - הוכללו במחקר חולי אסטמה שכבר טופלו במשאף סטרואידלי במינון נמוך, עם שיפור לא מספק. המשתתפים במחקר חולקו בצורה אקראית ל-3 קבוצות: (א) הכפלת מינון הסטרואיד (קבוצת ביקורת); (ב) תוספת LABA (קבוצת ביקורת נוספת); (ג) תוספת ספיריבה (קבוצת הטיפול). כמדדים ליעילות הטיפולים השונים נבדקו תפקודי ריאות בצורות שונות, וכן תשובות המשתתפים לשאלונים הנוגעים לסימפטומים ומדדים אחרים של איכות החיים, בהקשר של מחלתם.

התוצאות הראו שספיריבה משמעותית טובה יותר מהכפלת מינון הסטרואידים. גם תוספת LABA היה יעיל יותר מהכפלת מינון הסטרואידים. לא היה הבדל משמעותי ביעילות תוספת ספיריבה בהשוואה לתוספת LABA, אבל היו כמה רמזים לכך שספיריבה אולי קצת יותר יעילה. לאור מה שידוע על יעילות מרחיבי סמפונות ביטא-אדרנרגיות ואנטי-כולינרגיות לטיפול באסטמה, ממצא זה בהחלט היווה הפתעה מסויימת! סביר להניח, אם כן, שנתחיל לראות שימוש בספיריבה גם באסטמה (בשילוב עם משאף סטרואידלי), לאחר שהשימוש בתרופה בהתוייה הזו תעבור אישור של הרשויות (ובארץ - תיכנס גם לסל הבריאות).

יש עוד הרבה מאוד שאלות שנצטרך לענות עליהם בשנים הקרובות בעניין השימוש בספיריבה באסטמה. שאלה מרכזית היא האם יש יתרון בטיפול, בנוסף למשאף הסטרואידלי, בשני מרחיבי הסמפנות על פני מרחיב סמפנות אחד? לדוגמא - חולה המקבל משאף משולב של סטרואיד ו-LABA כגון סימביקורט או סרטייד - האם יש מקום להוסיף גם ספיריבה? לשאלה הזו המחקר הנוכחי לא מתייחס.

רגע - הבטחנו גם רכילות, לא? ובכן - הבטחות צריך לקיים. המחקר הנ"ל פורסם ברשת (עדיין לא בכתובים) בעיתון היוקרתי New England Journal of Medicine. למחקר עצמו צורפו שני מאמרי מערכת. הראשון - כמקובל, מתייחס לחשיבות המדעית של המחקר. במאמר המערכת השני באים חשבון הכותבים עם חברת התרופות GSK (בשמה המלא - GlaxoSmithKline). המחקר הנ"ל בוצע ע"י רשת רב-מרכזית של חוקרי אסטמה (ה-Asthma Clinical Research Network, ובקיצור ACRN) ובמימון ממשלת ארה"ב, באמצעות המכונים הלאומיים לבריאות (NIH). זה כשלעצמו לא שכיח - מרב המחקרים על תרופות למחלות שכיחות ממומנים ע"י החברות המייצרות את התרופות. בכדי לנהל את המחקר היו החוקרים זקוקים למשאפים המכילים את התרופות שנבחנו, וכן למשאפי אינבו (placebo), בכדי לשמור על הסמיות שהיא אבן יסוד למחקר השוואתי איכותי. החוקרים פנו ליצרנית הספיריבה, חברת Boehringer Ingelheim, בבקשה להכין את שני סוגי המשאפים, ונענו בחיוב. אולם כאשר הם פנו בבקשה דומה לחברת GSK המייצרת את התרופות האחרות - GSK סירבה. כותבי מאמר המערכת מבקרים קשות את GSK על סירובה, שעלתה למשלם המיסים $900,000 שהושקעו בהכנת אריזות מיוחדות של המשאפים תוצרת GSK ומשאפי אינבו כך שמראיהם החיצוני יהיה זהה. הכותבים זועמים על כך שהחברה (שסיסמתה היא "לשפר את איכות החיים של המין האנושי"), משתתפת בשמחה ואף מממנת מחקרים שמקדמים את התרופה שלה, אך לא מוכנה לסייע למחקר שעלול לסכן אותה. כאן המקום לציין שהסכמת Boehringer Ingelheim לסייע לא נבעה בהכרח מדאגה למין האנושי. במחקר זה היה סיכוי גדול (וכך קרה בסופו של דבר) לתוצאה שתפתח שוק חדש וגדול לספיריבה. לחברת GSK היה רק מקום להפסיד מתוצאות המחקר. אולם כותבי מאמר המערכת (ביניהם העורך הראשי לשעבר של ה-New England Journal of Medicine ד"ר ג'פרי דרייזן) מזכירים שכל חולה המסכים להשתתף במחקר קליני מסכן, במידה מסויימת, את עצם בריאותו, וזאת על-מנת לתרום להתקדמות הרפואה. לכן ניתן היה לצפות שחברה שנהנתה בעבר מהשתתפותם של אלפי חולים במחקרים שערכה עם תרופותיה, תגמול להם בסיוע למחקר חשוב זה, גם אם הוא עלול לסכן את הרווחים של בעלי המניות.