כאב גב תחתון שמקרין לרגל מהווה תופעה רווחת, שמכונה בעגה העממית 'סכיאטיקה' או 'סיאטיקה' (Sciatica). ואולם, סכיאטיקה, המכונה גם 'אישיאס', היא למעשה מצב רפואי מסויים שמתבטא בכאבים שמקרינים לרגליים שמקורם בעצב הסכיאטי (Sciatic Nerve). עצב זה, הקרוי בעברית 'עצב השת', הוא העצב הבודד הארוך ביותר בגוף האדם, ונמתח מאזור האגן, מתחת לגב התחתון, דרך הירך והשוק עד לכף הרגל.

(צילום: shutterstock)

סכיאטיקה עלולה להתפתח על רקע פגיעה בעצב הסכיאטי או לחץ שנגרם עליו מסיבה כלשהי. למרות שהכאב בסכיאטיקה עלול להיות חמור מאוד, ברוב המקרים הוא נעלם בחלוף מספר שבועות מאליו או עם טיפול תרופתי.

ההבדל בין סכיאטיקה למצבים אחרים בהם כאב גב מקרין לרגל

ישנם כאבים שמקרינים לרגל שמקורם גבוה יותר מהעצב הסכיאטי – בגב התחתון עצמו, למשל על רקע היצרות תעלת השדרה ו/או פריצת דיסק באחת מחוליות עמוד השדרה – במצב המכונה ברפואה 'כאב גב רדיקולרי'. המונח רדיקולופתיה מתאר מצב רפואי שבו נדחסים עצב אחד או יותר שמקורם בחוט השדרה. מצב זה עשוי להיגרם כתוצאה מפגם בחוליה בעמוד השדרה, ולגרום לכאב, חולשה, ותחושות שונות כגן נימול או עקצוץ שמוקרנים לאזורים בגוף שמושפעים על ידי העצבים שניזוקו.

לדברי ד"ר איתי גור-אריה, מנהל המערך לשיקום כאב במרכז הרפואי שיבא, "יש עצבים שיוצאים מעמוד השדרה ויכולים להילחץ כתוצאה מפריצת דיסק או מבנה גרמי, ומייצרים הקרנה של הכאב לרגל". המדובר בדרך כלל בעצבים שיוצאים מהחוליות L4 ו-L5 שהן החוליות התחתונות באזור המותני של עמוד השדרה וכן החולייה S1 שהיא הגבוהה ביותר מבין החוליות התחתונות שמחברות את עמוד השדרה לאגן.

שלושת העצבים שיוצאים מהחוליות L5, L4 ו-S1 מתלכדים עם שני ענפי עצב נוספים, ויוצרים את העצב הסכיאטי, אשר עשוי במצבים מסוימים להיפגע אף הוא – ואז מתפתח המצב שמוגדר ברפואה כ'סכיאטיקה'. "מקורו של העצב הסכיאטי נמוך יותר – באגן, ובגוף האדם שני עצבים סכיאטים בשני צידי הגוף שעשויים להוביל ל'סכיאטיקה ימנית' או 'סכיאטיקה שמאלית'", מבהיר ד"ר גור-אריה.

מעבר להבדלים בין סכיאטיקה לכאב מקרין לרגל שמקורו גבוה יותר בגב התחתון, יש להבחין בין כאבים אלה לבין פגיעה עצבית על רקע מחלת הסוכרת. אבחון בסוכרת, דהיינו עלייה ברמות הסוכר בדם מעלה את הסיכון לנזקים לעצבים בגוף, תופעה המכונה 'נוירופתיה סוכרתית'. לעתים הנזק הוא ספציפי לעצב הסכיאטי, אך לרוב נוירופתיה על רקע סוכרת מלווה בכאבים עצביים סימטריים בשתי הרגליים, בשונה מסכיאטיקה שמאופיינת לרוב בכאב ברגל אחת בלבד.

התסמינים והמאפיינים של סכיאטיקה לעומת מצבים אחרים

כאב סכיאטי עשוי להתבטא בכל מקום לאורך המסלול של העצב הסכיאטי, ולרוב יורגש בתחתית הגב התחתון ו/או באגן ויקרין לאזורים נרחבים ברגל.

"יש הבדלים אופייניים בין כאב סכיאטי לבין כאב רדיקולרי שמקורו גבוה יותר בגב התחתון", מסביר ד"ר גור-אריה. "כשנוצר לחץ על העצב הסכיאטי, הכאב שמקרין לרגל לרוב מקיף אזורים נרחבים יותר ברגל". לעומת זאת, כשנפגע שורש עצב גבוה יותר בגב התחתון, הוא לרוב מקרין לאזור מסוים ברגל. כמו כן, כאב סכיאטי לרוב מלווה בכאבים באזור האגן, ואילו כאב שמקורו גבוה יותר – יורגש בגב התחתון.

הכאב הסכיאטי עשוי להיות מתון עד חמור/ בוער/ שורף, ולעתים מדמה תחושה של כאב חד, נמלול (פרסתזיה) או זרם חשמלי, בדומה לכאב רדיקולרי מסוג אחר. לעתים סכיאטיקה עשויה להוביל לחוסר תחושה ורדימות בעור. לעתים סכיאטיקה מלווה גם ב'אלודיניה' – תחושות כאב שמקורן בגירוי לא מכאיב כגון ליטוף או משב רוח. לעתים אזורים מסוימים ברגל עשויים לבטא כאבים, בעוד שבאזורים אחרים ניכרת תחושת רדימות.

חלק מהמתמודדים עם סכיאטיקה חשים גם תחושות עקצוץ, נימול ו/או חולשת שרירים גם  בכף הרגל, לרוב לצד תחושות גם באזורים אחרים ברגל.

כאב סכיאטי ישפיע ברוב המכריע של המקרים רק בצד אחד הגוף שבו העצב הסכיאטי ניזוק, ולכן אם מטופל סובל מכאבי גב שמקרינים לשתי הרגליים – המדובר בסימן שמצביע על סיכויים גבוהים שמקור הכאב אחר, למשל על רקע נזק עצבי שמאפיין את מחלת הסוכרת.

השכיחות של סכיאטיקה

חוקרים מתקשים לאמוד את שיעור הסובלים מסכיאטיקה, מאחר והתופעה מוגדרת בכל עבודה באופן אחר, ובחלק מהמחקרים מאובחנים עם 'סכיאטיקה' גם אלו הסובלים מכאב שמקרין לרגל שמקורו גבוה יותר בגב התחתון.

לפי מחקרים, לסכיאטיקה תסמינים אפידמיולוגיים ייחודיים: ככל הנראה התופעה באה לידי ביטוי בשיעורים דומים בקרב גברים ונשים, ולרוב היא באה לידי ביטוי בשיטה בעשור הרביעי לחיים. סכיאטיקה מתחת לגיל 20 היא נדירה ביותר – ומתפתחת בעיקר כסיבוך משני לפגיעת טראומה. לאורך שנות החיים, קיים סיכון של 10% עד 40% להתמודדות עם סכיאטיקה, והסיכון מדי שנה לפתח את התופעה נאמד ב-1% עד 5%.

הסיבות לסכיאטיקה

בהיבט הביולוגי, סכיאטיקה מתפתחת כשהעצב הסכיאטי נלחץ כתוצאה מסיבה כלשהי, למשל צמיחת יתר של עצם, ובמקרים חריגים יותר על רקע התפתחות ציסטה או גידול שלוחץ על העצב או מחלה שפוגעת בעצב.

יש מחקרים ולפיהם ברוב המכריע של 85% מהמקרים – סכיאטיקה נגרמת על רקע פריצת דיסק בין חולייתי שבולט החוצה ולוחץ על העצבים – שורש העצב השדרתי, העצב המותני ו/או העצב הסכיאטי. מצב זה עשוי להתפתח על רקע הרמת משאות כבדים, ועשוי גם להירפא באופן עצמוני, לאחר החלמת הדלקת באזור הדיסק שנפרץ. למרות שפריצת דיסק בסמוך לעצב הסכיאטי עשויה תיאורטית לפגוע בעצב זה, ברוב המקרים כאב גב תחתון על רקע פריצת דיסק אינו סכיאטיקה, מאחר ומקורו בשורש העצבים אשר גבוה יותר מהעצב הסכיאטי. מאותה סיבה גם כאב גם תחתון על רקע היצרות תעלת השדרה אינו מוגדר כסכיאטיקה.

בין גורמי הסיכון שנקשרו במחקרים לסכיאטיקה נמנים:

תסמונת פיריפורמיס

תסמונת פיריפורמיס (Piriformis Syndrome) היא מצב רפואי שבו מתרחשת דחיסה של העצב הסכיאטי בעקבות קיצור או עיוות של שריר הפריפורמיס, שיוצא מהאגן לכיוון הירך ואחראי על התנועה הסיבובית של הירך כלפי חוץ, על רקע פגיעת טראומה או פעילות יתר של השריר. במצבים אלה העצב הסכיאטי עובר מעל שריר הפרימורמיס, ועשוי להיפגע אף הוא. התחושה במקרה זה מכונה לעתים 'ארנק סכיאטיקה', ומדמה נשיאה של ארנק בכיס האחורי במכנסיים תוך הפעלה של לחץ על שרירי הישבן.

(צילום: shutterstock)

ציסטות

סכיאטיקה עלולה להתפתח על רקע ציסטה או גידול שלוחצים על העצב הסכיאטי. גידול סרטני של העצב הסכיאטי מהווה תופעה רפואית נדירה שמתועדת בספרות הרפואית במקרים ספורים בלבד.

הזרקות וולטרן לאגן

הזרקות מוגברות של וולטרן לאגן לשיכוך כאבים באזורים הסמוכים לעצב הסכיאטי עלולים לגרום עם הזמן לתגובה דלקתית באזור ולפגיעה בעצב הסכיאטי.

השמנה

עודף משקל מעלה את הסיכון ללחץ על העצב הסכיאטי, ומחקרים מזהים קשר זה בעיקר בקרב אנשים בשנות ה-50 ו-60 לחייהם. מטה אנליזה, שפורסמה באפריל 2014 בכתב העת American Journal of Epidemiology, מצאה כי עודף משקל מעלה ב-23% והשמנה מעלה ב-40% את הסיכון לכאב שמאפיין סכיאטיקה, וכן עודף משקל מעלה ב-16% והשמנה מעלה ב-38% את הסיכון לאשפוזים על רקע סכיאטיקה.

פגיעת טראומה

פגיעות טראומה עלולות ליצור לחץ ופגיעה על העצב הסכיאטי, למשל תאונת דרכים או נפילה שהובילה לפריצת דיסק שגרמה מצידה ללחץ על העצב הסכיאטי.

גנטיקה

יש מחקרים שמצביעים על היסטוריה משפחתית בהתפתחות סכיאטיקה. לפי מחקר אמריקאי שפורסם בפברואר 2011, הסיכון לתופעה גדל פי 4.15 בקרב אנשים עם קרובי משפחה מדרגה ראשונה שפיתחו סכיאטיקה וב-46% לאנשים עם קרובי משפחה מדרגה שלישית שהתמודדו עם התופעה.

גורמי סיכון תעסוקתיים

במקצועות מסוימים שמלווים בעומס על הגב התחתון, אשר מתאפיינים בהרמת משאות כבדים או בחשיפה מוגברת לרטט – למשל ברכיבה על אופנוע או נהיגה על משאית לפרקי זמן ממושכים – עלולה להתפתח סכיאטיקה. לפי מחקר מפינלנד, שפורסם באפריל 2019 בכתב העת Scientific Reports, משאות כבדים מעלים פי 2.10 את הסיכון לסכיאטיקה ומקצועות שמלווים בוויברציה של הגוף מעלים ב-61% את הסיכון לתופעה.

ישיבה ממושכת

עבודה משרדית שמלווה בישיבה ממושכת וכן אנשים שנוטים לשבת לאורך זמן ללא תנועה – חשופים יותר לסיכון לסכיאטיקה בהשוואה לאנשים פעילים גופנית. במחקר מפינלנד נמצא כי גם עובדים שנוהגים לשבת בעבודתם ולהרים משאות קלים נמצאים בסיכון גבוה ב-57% לסכיאטיקה. עם זאת, יש לציין כי ישיבה ממושכת לרוב גורמת לכאבי גב תחתון המקרינים לרגליים, שמקורם גבוה יותר מהעצב הסכיאטי.

בעת ישיבה ממושכת חשוב להקפיד על כללים ארגונומיים ולתמוך בגב התחתון באופן שמאפשר מנוחה לשרירי הגוף ומונע מתחים מיותרים שעלולים להעמיס על עמוד השדרה. חשוב להציב את הרגליים וכפות הרגליים בזווית של 90% לרצפה.

עמידה ממושכת

גם עמידה ממושכת, בדומה לישיבה ממושכת, מעלה את הסיכון לסכיאטיקה. לפי המחקר מפינלנד, שפורסם ב-Scientific Reports, גם עבודות שמאופיינות בעמידה לאורך זמן במשך היום מעלות ב-78% את הסיכון לסכיאטיקה.

הריון

הריון ובעיקר בשלבים מתקדמים של התפתחות העובר עלול לגרום לכאבים מקרינים לרגל עקב לחץ של משקל העובר על העצבים, בעיקר במהלך ישיבה. לרוב מדובר בתופעה חולפת לאחר הלידה, אולם במקרים מסוימים היא עשויה להוביל לתחושת נימול מתמשכת ברגליים. יש מחקרים שמייחסים את התופעה לסכיאטיקה, אם כי לרוב מקורם של כאבים מסוג זה באזור גבוה יותר בגב התחתון. במחקר שפורסם באביב 2022 בכתב העת International Journal of Science and Healthcare Research, נמצא במדגם של 812 נשים הרות כי היקף בלתי מבוטל של 16.9% דיווחו על כאבי גב תחתון שניתן היה לייחס לסכיאטיקה.

אבחון של סכיאטיקה

תהליך האבחון של סכיאטיקה מתחיל בבדיקה קלינית אצל הרופא המטפל, אורתופד או נוירולוג, אשר בודק את החוזק ויכולת הרפלקסים בשרירי הגוף. באבחון נוירולוגי קליני מתבקשים המטופלים בין השאר ללכת על קצות האצבעות או על העקב ולבצע תנוחת "סקוואט" וכן להרים את הרגליים בעת שכיבה על הגב. במצבים אלה צפויה החמרה של תחושות הכאב המקרין לרגל.

במצב של כאב מקרין לרגל שאינו משתפר כעבור מספר שבועות, יש צורך בבדיקות אבחנתיות נוספות כדי לזהות האם מדובר בפגיעה בעצב הסכיאטי או בפגיעה רדיקולרית באזור גבוה יותר בגב התחתון.

סי.טי גב תחתון: בדיקת ההדמיה הרווחת ביותר במצבים של כאב מקרין לרגל היא בדיקת סי.טי גב תחתון, שמסוגלת לזהות פריצת דיסק, שינויים ניווניים בעמוד השדרה והיצרות של תעלת השדרה, באזור גבוה יותר מהעצב הסכיאטי. כשתוצאות בדיקה זו תקינות והכאב נמשך – ניתן להניח שמדובר בסכיאטיקה. סי.טי של האגן אינו נחשב לבדיקה מדויקת מספיק כדי לצפות בעצב הסכיאטי.

אולטרה-סאונד אגן: ניתן להדגים סכיאטיקה בבדיקת אולטרה-סאונד, אולם מדובר בבדיקה מורכבת שמעטים הם הרופאים שיודעים לבצעה.

MRI אגן: בדיקת הדמיה מסוג MRI של האגן מסוגלת להדגים שרירים באזור העצב הסכיאטי ואת מוצא העצב. יחד עם זאת, מדובר בבדיקה יקרה שתורי ההמתנה אליה ממושכים – עד חצי שנה ואף מעבר לכך, ולכן ברוב המקרים – אם נשלל כאב גב מקרים לרגל ממקור של פריצת דיסק בסי.טי גב תחתון – הרופאים לא ימתינו ל-MRI אגן, ויציעו עוד קודם לכן טיפול לסכיאטיקה, למשל טיפול אקוטי בהזרקת סטרואידים.

בדיקת מוליכות עצבית (אלקטרומיוגרפיה, EMG): בדיקה זו בוחנת את הפולסים החשמליים שמפיקים העצבים ואת תגובת השרירים. בבדיקה זו ניתן לאתר ולהעריך את מידת הפגיעה במסלול של העצב הסכיאטי.

הטיפולים בסכיאטיקה

במקרים רבים כאב סכיאטי חולף באופן עצמוני עם הזמן ולאחר מנוחה של מספר שבועות. במידה והכאב אינו חולף – ניתן לשקול טיפול תרופתי או כירורגי.

כיום ההנחיות הקליניות המקובלות לטיפול בסכיאטיקה על ידי ארגונים רפואיים בעולם, כוללות בשלב הראשון טיפול תרופתי ופיזיותרפיה, ובהמשך הזרקת סטרואידים לעמוד השדרה, ורק בשלב המתקדם מומלץ לשקול ניתוח לתיקון הסיבוך שיעילותו ככל הנראה מוגבלת.

מנוחה

ההמלצה הכללית במקרה של פעילות דלקתית שמובילה לסכיאטיקה היא מנוחה, מאחר ופעילות יתר עלולה להחמיר את הדלקת. ההמלצה היא להימנע מפעילות מאומצת – כדי לא להוביל להתפשטות הדלקת באזור.

תרופות

תרופות נוגדות דלקת: תרופות נוגדות דלקתיות מקבוצת NSAIDs, שחלקן נמכרות ללא מרשם, כגון איבופרופן, וחלקן במרשם – ובעיקר תרופות המכילות את החומר הפעיל 'אטוריקוקסיב' (ארקוקסיה), משמשות כקו טיפולי ראשון בסכיאטיקה. בחלק מהמקרים תוצע זריקת וולטרן לאזור הגב התחתון בניסיון להקל בכאבים. יש לציין כי בשנים האחרונות, על רקע עדויות על סיכונים בתרופות מקבוצת NSAIDs – אלו כבר לא ניתנות בקלות למבוגרים מעל גיל 65, ובעיקר במצבים של יתר לחץ דם ופגיעה כלייתית או לבבית.

הזרקת סטרואידים: במקרים שבהם לא ניתן לטפל בתרופות ה-NSAIDs או שאלו אינן מועילות, וכן לא הייתה מועילות לטיפולי פיזיותרפיה או טיפולים ברפואה המשלימה (קראו בהמשך הכתבה) – נהוג לבצע הזרקות: תחילה מוזרק חומר הרדמה מקומי למספר שעות, כדי לזהות את האזור שבו מצוי מקור הכאב והתפתחה הדלקת. בהמשך מוזרקים לאותו המקום סטרואידים חזקים, כנגד הפעילות הדלקתית. על רקע תופעות הלוואי והסיבוכים הרבים שנקשרים לסטרואידים, מקובל להגביל זריקות סטרואידים כטיפול בכאב אקוטי עד שלוש פעמים בשנה בלבד. הזרקות סטרואידים מוצעות לרוב בשילוב פיזיותרפיה לחיזוק שרירי הגב התחתון והאגן.

נוגדי דיכאון: מחקרים מצביעים על תועלת בתרופות נוגדות דיכאון אשר מסייעות בשיכוך כאב סכיאטי, ואלו מוצעות בעיקר כשהכאב הופך לכרוני. בין השאר מחקרים מצאו תועלת לטיפול בדולוקסטין מקבוצת SNRI המשווקת בשמות סימבלטה, דולוקסטין-טבע ויינטריב. יש לציין כי תרופות אלה אינן מועילות לטיפול במקור הכאב, אולם מפחיתות את עוצמתו.

אופיאטים: במקרים של כאב אקוטי עז על רקע סכיאטיקה שאינו מגיב להזרקות סטרואידים ניתן לשקול מתן משככי כאבים מקבוצת האופיאטים. בשימוש בתרופות אלה – חשוב להכיר בכך שיש להן פוטנציאל להתמכרות. בהנחיות הקליניות של חלק מהארגונים הרפואיים, למשל הנחיות ארגון NICE הבריטי – כבר נאסר על מתן אופיאטים לטיפול בסכיאטיקה. הנוהג כיום הוא לרשום אופיאטים לסכיאטיקה במינון הנמוך ביותר ולזמן הקצר ביותר.

משככי כאבים לטיפול בכאב נוירופטי ממקור עצבי: תכשירים כמו פרגבלין (ליריקה, פרגבילין אינובמד, פרגבלין דקסל, פרגבלין טבע ופרגבלין תרו) וגאבאפנטין (גאבאפנטין טבע, גאבאפנטין אינובמבד ונאורוטין) משמשים לטיפול בסכיאטיקה בעיקר כשזו מאופיינת בכאב עצבי, הדומה לזרמים חשמליים לאורך העצב, או כשמתפתח נמלול (פרסתזיה) או כאב מגירוי שאינו מכאיב (אלודיניה). תרופות אלה אינן מרפאות את מקור הכאב ואת הדלקתיות, אולם חוסמות עצבים פגועים משיגור אותות כאב, ובכך מובילות לירידה בתסמיני הכאבים.

משחררי שרירים: במצבים בהם מקור הכאב בגב התחתון ו/או האגן מוביל לכיווץ השרירים, שעשוי אף להיות חמור יותר מהבעיה המקורית עצמה, תרופות לשחרור השרירים עשויות להפחית כאבים ובין השאר נמצאו כמסייעות גם למצבים של סכיאטיקה. הכוונה בעיקר לתרופות עם החומרים הפעילים 'טיזנידין' ו'בקלופן'.

טיפולים עתידיים: בקהילה הרפואית והמדעית דווח לאחרונה גם טיפולים לא פולשניים חדישים שמפותחים לסכיאטיקה. כך, למשל, במארס 2022 דווח על טיפול תרופתי חדשני שהשלים שלב 3 של פיתוח של ג'ל בשם 'סמדקסה' (שמסומן גם באותיות SP-102), שמכיל סטרואידים ומוזרק לאפידורלית לעמוד השדרה, ומשמש כטיפול נוגד כאב סכיאטי.

טיפול ביתי

למתמודדים עם סכיאטיקה מומלץ על פעולות ביתיות שעשויות להקל הכאב ובחלק מהמקרים אף להאיץ את ההחלמה, ובהן הצמדת קרח עטוף במגבת נקייה או קופסת קרח חיצונית לאזור הכואב למשך 20 דקות, מספר פעמים ביום; כעבור 3-2 ימים מומלץ להציב בקבוק חם או מגבת חמה חיצונית לאזור הכואב. לעתים מומלץ על הצבת קרח ובקבוק חם לסירוגין; וביצוע תרגילי מתיחות.

5 תרגילים שניתן לבצע בבית להקלה בסכיאטיקה

פיזיותרפיה

לאחר שיפור בתחושת הכאב הסכיאטי הודות לטיפול תרופתי – לרוב יומלץ על התאמת טיפול פיזיותרפי, שמטרתו למנוע פגיעות עתידיות והישנות של התופעה. טיפולי הפיזיותרפיה כוללים בעיקר תרגילים ליציבה נכונה וחיזוק הגוף ובייחוד עמוד השדרה, לצד שיפור טווחי תנועה.

רפואה משלימה

מספר טיפולים ברפואה משלימה הוכחו במחקרים מצומצמים כמסייעים לסכיאטיקה, ובין השאר טיפולי דיקור סיני, עיסוי (מסאז') ורפלקסולוגיה שהוכחו כיעילים לכאבי גב תחתון, אם כי ישנם מחקרים שלא זיהו בהם תועלת, וכן טיפולי כירופרקטיקה אשר כוללים מניפולציות לחידוש התנועתיות בעמוד השדרה והפחתת כאבי גב תחתון.

ניתוחי סכיאטיקה

ניתוחים לסכיאטיקה מוצעים בעיקר במצבים שבהם הטיפולים התרופתיים אינם מסייעים לשיכוך הכאב המקרים לרגל, או שמתפתח באחת צבר של תסמינים משמעותיים – כמו רגל משותקת או פגיעה בסוגרים.

במצב של פגיעה בסוגרים שמלווה בבריחת שתן ספונטנית – המדובר במצב נוירולוגי חריף המכונה 'תסמונת זנב הסוס' (Cauda equina ) אשר מחייב פנייה מידית לחדר מיון לצורך ניתוח חירום מהיר שניתן לבצע רק בחלון זמנים צר של כשש שעות. לדברי ד"ר גור-אריה, "מאחר והעצבים באזור האגן עדינים, אם ממתינים עם הניתוח, העצבים נפגעים ולוקח זמן רב עד שהם משתקמים, אם בכלל".

ניתוחים לסכיאטיקה עשויים לכלול הסרה של זיזים ובליטות בעצמות שלוחצים על העצב הסכיאטי. לעתים מוצעים טיפולים פולשניים נוספים, הכוללים הזרקה ישירה של חומרים לעצב הסכיאטי או השתלת קוצב מיוחד שמשרה גירוי מסוים על העצב ומקל בכאבים. יש גם המציעים לבחון את התועלת בטיפולים במכשיר TENS שמשגר זרמי חשמל קלים חיצוניים באזור העצב הסכיאטי באזור הגב התחתון והאגן.

כשמדובר למעשה בכאב שמקרין לרגל ממקור גבוה יותר בגב התחתון – לעתים יוצעו ניתוחים לפריצת דיסק או ניתוח לתיקון היצרות תעלת השדרה, לפי הצורך.

בשנים האחרונות מצטברות עדויות כי התועלת בניתוחים במצבי סכיאטיקה שנויה במחלוקת, ובמקרים רבים התופעה חוזרת ונשנית לאחר הניתוח. מטה אנליזה שפורסמה באפריל 2023 על ידי צוות חוקרים מאוסטרליה, סין, קנדה והולנד בכתב העת British Medical Journal, מצאה כי ניתוחים עשויים להיות מועילים למאובחנים חדשים עם סכיאטיקה, אך יתרונותיהם לא נשמרים לתקופה ממושכת. בהשוואה לאמצעי טיפול לא ניתוחיים בכללותם, בסקירה נמצא כי ניתוח לכריתת דיסק (דיסקטומי) הצליח להפחית את עוצמת הכאב לטווח המיידי – עד שישה שבועות וכן לפרק זמן שהוגדר כ'טווח קצר' – בין שישה שבועות לשלושה חודשים. עם זאת, לניתוח לא נמצאה השפעה מתמשכת לאחר שנה על עוצמת כאבי הרגליים. כמו כן, נמצא כי הניתוח אינו מפחית את הסיכון לנכות כתוצאה מהסיבוך. בהשוואה להזרקות סטרואידים – ניתוחי כריתת דיסק הועילו יותר למניעת נכות, אולם רק בטווח הקצר ועד לשלושה חודשים מהניתוח.

ד"ר איתי גור-אריה הוא מנהל המערך לשיקום כאב במרכז הרפואי שיבא

עדכון אחרון: יוני 2023