אנשים רבים חיים עם כאב כרוני ומתמודדים עם סבל יומיומי המשפיע לרעה על כל תחומי חייהם. למרות הקושי, האפשרויות של הסובלים מכאב כרוני לפורקן ולדיבור על מצבם עם אחרים שיכולים להבין ולהציע תמיכה הן מוגבלות. מחקר חדש בחן אם רשתות חברתיות ופורומים אינטרנטיים מאפשרים לסובלים מכאב לתקשר באופן חופשי ובטוח ומסייעים להם בהתמודדות.

הכאב הוא בלתי נראה, בלתי נשמע, ולא ניתן למדידה. הדרך היחידה לתת לכאב לגיטימציה היא להביע אותו בדיבור. אבל לא קל לדבר על הכאב.

במאמר החדש שפורסם בכתב העת Cyberpsychology, Behavior, and Social Networking, קרין בקר מאוניברסיטת צפון דקוטה מתארת את הסטיגמה החברתית וההשלכות המקצועיות שפעמים רבות מניעות אנשים הסובלים מכאב כרוני מלדבר על זה. לכן, היא מסבירה, יש חשיבות רבה למציאת מקום בטוח בו אנשים הסובלים מכאב כרוני יכולים לדבר על החוויות והרגשות שלהם.

הטכנולוגיה יכולה להוות פיתרון - הקהילות האינטרנטיות מאפשרות אנונימיות, הן זמינות בכל עת ולא דורשות משאבים כלכליים מהמטופלים. המחקר בחן את תפקיד חדרי הצ'ט והפורומים המוקדשים לסובלים מכאב כרוני, באמצעות ניתוח תוכן השיחות והשפעת ההשתתפות בקהילות אינטרנטיות על 18 אנשים הסובלים מכאב כרוני.

המחקר חשף שתי סוגיות מרכזיות: את החשיבות של וולידציה ושל עידוד להעצמת המטופלים. באשר לוולידציה, אנשים רבים הסובלים מכאב כרוני חשים מבודדים. המשתתפים רצו לדעת שחווית הכאב שלהם אינה אירוע מבודד שרק הם סובלים ממנו. נדרשה וולידציה כדי להבטיח למשתתפים שאחרים יכולים להזדהות עם החוויה שלהם. בין התגובות שעלו ברשת היו רבות שסיפקו תחושת וולידציה, כמו "אני בהחלט יכול להבין איך זה גורם לך להרגיש כעס ודאגה" או "יש לך זכות לכעוס. גם אני כעסתי על הבעיה שלי". יתרה מכך, בשל הניסיון המשותף עם הכאב, המשתתפים יכלו לספק עצות אותנטיות ומועילות.

ברגע שהתקבלה לגיטימציה למצב שלהם, המשתתפים רצו תמיכה נפשית ועידוד. התגובות שקיבלו אכן היו תומכות ועודדו את המשתמשים להישאר חיוביים ולסלוח לעצמם.

בקר מסכמת כי למרות שהקהילות האינטרנטיות לא מאפשרות מגע גופני, הן יכולות לספק "סייבר-חיבוק" – התמיכה הוירטואלית לה נזקקים אנשים החיים עם כאב כרוני.

גם בקהילת הכאב בכמוני הסובלים מכאב זוכים לוולידציה ועידוד מאנשים כמוהם

Cyberpsychology, Behavior, and Social Networking. February 2013, 16(2): 123-126